מחיר מופקע: ישראל תשלם כמיליארד ש"ח על לוויין

ישראל, שהזניחה את תחום הלוויינים, צפויה לשלם כ-200 מיליון דולרים לפיתוח לוויין התקשורת דרור-1, מחיר כפול ממחיר השוק. השיקולים השונים לייצור בארץ אינם מצדיקים תשלום מחיר מופקע לעומת החלופות המוצעות בחו"ל. דעה

 
מחיר מופקע: ישראל תשלם כמיליארד ש"ח על לוויין

הדמיה של לוויין התקשורת דרור-1. באדיבות התעשייה האווירית

מדינת ישראל צפויה לשלם לתעשייה אווירית 200 מיליוני דולרים עבור לוויין התקשורת "דרור-1". עלות השיגור והביטוח צפויים לעלות עוד כ-60 עד 80 מיליוני דולרים. מדובר במחיר כפול ממחיר השוק, שעומד על כ-100 מיליוני דולרים (לפני שיגור וביטוח). מחירים אלה רלוונטיים לעסקאות אחרונות כמו לזו שבוצעה בין חברת Inmarsat, מפעילת לווייני תקשורת מובילה, לחברת Airbus. מדובר בלוויינים מתקדמים עם רוחב פס גדול במגוון תדרים ויכולת שליטה מתקדמת באלומות.

ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

איך מגיעים למחירים כאלו? בונים הרבה לוויינים.  Airbus סיימה את השנה עם כמעט 16 הזמנות ללווייני תקשורת ללקוחות בעולם. התעשייה האווירית בונה לוויין אחד כל ארבע עד חמש שנים. מכאן נובעות עוד כמה מסקנות. כמות הכסף ש- Airbusיכולה להשקיע בחזרה בפיתוח של טכנולוגיה גדולה בהרבה מזה שמקבלת התעשייה האווירית מהמדינה לצורך מו"פ. זו גם הסיבה שהלוויינים של Airbus, בואינג ויצרניות אחרות מתקדמים יותר מאלה שהזמינה הממשלה מהתעשייה האווירית. אפילו לוויין עמוס-17 שיוצר על ידי בואינג ומופעל על ידי חלל תקשורת משוכלל מזה שתבנה התעשייה האווירית.

שקט. מסווג

אחת השאלות היא "מהו לוויין מתוחכם"? הרי התשלום שמשלמת מדינת ישראל כולל גם פיתוח טכנולוגיה שאין כיום לתעשייה האווירית, ופיתוח בבית עולה הון לעומת רכש מוצר סופי שכבר הושקע בו פיתוח בכסף של מישהו אחר. ובכן, בהפשטה, יש שתי יכולות עיקריות שמגדירות מהו לוויין תקשורת מתקדם. אחת, היא מחשב הליבה של הלוויין שמעבד את האותות שעוברים בלוויין. יכולת שניה זו השליטה באלומות הלוויין באמצעות תוכנה מרחוק.

בהיבט מחשב הליבה, הסברה המרכזית של אלה הטוענים שצריך לפתח בארץ היא שרק פיתוח עצמי יאפשר לממשלה לתכנת את המחשב לפי הצרכים שלה. ובכן, אם טענה זו הייתה נכונה, לא היה ייצוא לווייני תקשורת בעולם. הרי כל מדינה רוצה לעשות את ההתאמות שלה במחשב הליבה, כך שהיצרן מתכנן אותו מראש לשינויים נדרשים. ביניהם אפיונים מסוימים בעיבוד האותות, הצפנה ועוד. היצרן מייצר, מוכר, והלקוח משנה את תצורת המחשב מבלי שהיצרן יכול לדעת מה השינויים. זו נקודה בסיסית בכל מערכת שיצרן מוכר למדינה. כתעודת עניות לטענה זו, מדינת ישראל רכשה בעבר מחשבי ליבה זרים ללוויינים שהורכבו בארץ. 

ושוב, ליצרניות כמו Airbus, בואינג ואחרות יש יותר כסף למו"פ מאשר חברה ישראלית, לכן גם המחשבים שלהן יותר מתוחכמים. המחשבה שהתעשייה האווירית תוכל להדביק פערים על בסיס כספי משלם המיסים הישראלי בהקשר זה - נאיבית. היות והתעשייה האווירית כמעט ולא מוכרת לוויינים ללקוחות זרים (מכירה שאינה עסקת ברטר), גם הטענה שמפתחים היום, כדי לייצא מחר, לא ממש תופסת.

בהיבט שליטה באלומות, יצרני הלוויינים עברו מתפיסה של קביעת שליטה באלומות בחומרה, לתפיסה של שליטה באמצעות תוכנה. מדובר על אנטנת לוויין עם חומרה קבועה והשינוי ברדיאציה מתבצע בתוכנה ממרכז ההפעלה של הלוויין. בצורה כזו, הלוויין יכול להתאים את עצמו לדרישת הלקוחות, הן במישור הגאוגרפי והן במישור השימוש.

הכתבות הכי נקראות באתר:

עקב הסערה: נזק נגרם למטוסי קרב בדרום

הושלם ניסוי במערכת משודרגת של כיפת ברזל

לאחר התקרית: מערך ה"יסעור" חוזר לשירות

ארגון הרבש"צים הודיע: מנתקים מגע מצה"ל

תיעוד: רפאל ביצעה ניסוי בטילי SPIKE SR

כאמור, מדינת ישראל החליטה לפתח שני היבטים טכנולוגיים אלה בעצמה, בהרבה מאד כסף, למרות שיצרני לוויינים בחו"ל כבר פיתחו יכולות מוכחות כאלה. גם הטענה שיכולות יתרמו ליצוא לווייני תקשורת קלושה וההסתברות שהתעשייה האווירית תתחרה ביצרני לווייני תקשורת מצרפת, ארה"ב או מדינות אחרות בעתיד כמעט אפסית. מדינת ישראל הפסיקה להשקיע בתחום החלל לפני כמה עשורים, ושימרה תעשייה בסיסית בכספי תלמ"י, שכיום מפגרת אחרי יצרנים אלו.

סייבר, סייבר

טענה נוספת של המצדדים בבניית לוויין בארץ היא תחום הסייבר. מדובר בלוויין תקשורת, ולכן הדאגה היא שמישהו יצותת לתקשורת שעוברת בלוויין. ובכן, גם כאן צריך לפרק את הטיעון לגורמים. ראשית, אם שני הצדדים מפעילים הצפנה, הלוויין לא פותח אותה. לכן, גם אם מישהו ישתלט, נניח, על מחשב הלוויין, הוא לא יוכל לפתוח הצפנה. בטח לא מדינתית.

טיעון נוסף הוא שהשתלטות על מחשב הלוויין תעניק יכולת להצביע לאן האלומות מופנות. ובכן, את תצורת האלומות קובע מרכז ההפעלה בקרקע. אם הוא נותן פקודה וקורה משהו אחר, הוא מקבל חיווי שיש תקלה. אם יפרצו למרכז ההפעלה, זה לא משנה איזה מחשב יש בלוויין. ואם יפרצו למחשב הלוויין ויהתלו במרכז ההפעלה, זה יכול לקרות לכל מחשב. ישראלי או זר.

היבט נוסף לסייבר הוא ביזור התקשורת הלוויינית של מדינת ישראל. ראשית, אם מדינת ישראל תרכוש רוחב פס מלוויינים אמריקנים, בהפעלה אמריקנית, תחת חברת קש, אף אחד לא ידע שמדובר בלקוח ישראלי. סייבר לא מתחיל במערכות מחשוב, אלא בתפיסת הפעלה. תרחיש נוסף הוא רכישת רוחב פס ממספר לוויינים, ישראליים ואמריקניים. ההנחה היא כי אויב בשעת מלחמה לא יוכל לשבש את כולם. לעומת זאת, הלוויינים הישראליים נמצאים בנקודות ידועות וקלים לשיבוש. ואין הרבה מהם.

מכאן ישנו היבט נוסף שכתבנו עליו בעבר בנושא, והוא שמדינת ישראל רכשה ורוכשת רוחב פס על גבי לוויינים זרים, לרוב אמריקניים. האם אלה אינם עומדים בקריטריונים של אבטחת מידע? הרי אם המדינה רוכשת רוחב פס מלוויין מסוים, הוא עומד ברמה הנדרשת, בין שיוצר בישראל או בחו"ל. יתרה מכך, מדינת ישראל שיגרה בעבר לוויינים שנבנו על ידי יצרן זר, ממנו רכשה רוחב פס. מכאן, שכל תירוצי הסייבר אינם תקפים מהרגע שמפרקים את הטענה לגורמים בשיח מקצועי.

לוויין התקשורת הישראלי האחרון?

שאלה נוספת שצריכה להישאל על ידי מקבלי ההחלטות בממשלה היא האם ההשקעה כעת בפיתוח רכיבים ללוויין תקשורת ישראלי תשרת בעתיד עוד לווייני תקשורת ישראליים. מכיוון שחלופת הייצוא, כאמור, הינה בעלת הסתברות אפסית לצאת לפועל בגלל תחרות עזה בשוק העולמי, נשאלת השאלה האם ישראל תבנה בעתיד לווייני תקשורת נוספים. בהנחה ומחיר לוויין להרכבה בארץ הוא כפול ממחיר רכישת לוויין בחו"ל, והגרעון של המדינה רק גדל על ציר הזמן, צריך לשאול האם מדינת ישראל תוכל להוציא מכיסה שוב כמיליארד שקלים על לוויין תקשורת בעוד שלוש או ארבע שנים.

כפי שצוין לעיל, שיקולי תצורה מתקדמת והגנה בסייבר אינם מצדיקים שימור פעילות זו במחיר מופקע לעומת מחירי השוק העולמי. ישנן חלופות אחרות, מתאימות, חלקן אמריקניות (אם מישהו חרד להורדת שאלטר בעת מלחמה), היכולות לספק את הצרכים של מדינת ישראל בתחום זה, היום ובעתיד. לצורך הדוגמא, מדינת ישראל מתכננת לרכוש רוחב פס מהלוויין עמוס-17 שיוצר בארה"ב על ידי בואינג על אף הייצור של דרור-1.

אין ספק כי שאלת ההשקעה הכספית בבניית לוויין תקשורת ישראלי כדאי שתידון באופן מקצועי בוועדות הכנסת הרלוונטיות, על ידי אנשי מקצוע שאינם חוששים מהפחדות סביב שיקולים כמו הגנה בסייבר או הבטחות להמצאת הגלגל. ממשלות ישראל לדורותיהן החליטו להזניח את תחום החלל, השאירו תעשייה מוגבלת טכנולוגית לעומת השוק העולמי, ואת המחיר השוטף שצריך לשלם להשלמת פערים הציבור הישראלי אינו יכול, ואינו צריך - לשאת על גבו.

תגובת התעשייה האווירית: "ההחברה גאה לפתח ולבנות את דרור-1, לוויין התקשורת הלאומי של ממשלת ישראל, ואינה מתייחסת להערכות לא מבוססות על המחיר ותצורתו של הלוויין".

אולי יעניין אותך גם