מה הקשר בין הפיצוץ בבירות לפיצוצים בתעשיות הביטחוניות בישראל?

וגם: הארות על הזירות החמות של השבוע, פופוליזם ונשק מתקדם בידי איחוד האמירויות ומדינות המפרץ, סודן, המכרז שפורסם לתפקיד מנכ"ל תע"א, ורוני אלשיך. הטור השבועי של עמיר רפפורט 

U.S. Embassy Khartoum photo by Alsanosi Ali/ Public Domain

מבין שלוש הזירות הביטחוניות שהיו פעילות השבוע - טרור בלונים ואש מרצועת עזה, פיגוע סכינים בצומת סגולה ליד פתח תקווה, וירי לעבר כוח צה"ל בגבול הצפון - דווקא האירוע הכי פחות חמור, ירי החיזבאללה, הוא המסוכן ביותר.

הרצח בסגולה מסתמן, לפחות נכון לעכשיו, כפיגוע שאינו מעיד בהכרח על תחילתו על גל טרור סכינים של מפגעים בודדים, כמו הגל של 2015-2016, למרות שהוא התרחש זמן קצר אחרי אירוע דקירה בראש העין (שהותר לפרסום רק השבוע, לאחר תפיסת המחבל). סבב הבלונים והרקטות מול רצועת עזה ייפתר כנראה, שוב, בכסף קטארי, ודווקא הירי המהוסס של צלפי חיזבאללה, ממרחק 200 מטר לעבר כוח צה"ל בגזרת מוצב "ציפורן", זה שאפילו לא שרט שום חייל, הוא בעל פוטנציאל הנפץ האדיר.

הסיבה לכך, היא שהירי מעיד על המשך המחויבות של חסן נסראללה לבצע פיגוע בתגובה להרג איש לוגיסטיקה של הארגון על אדמת סוריה לפני מספר שבועות. המדיניות שלפיה חיזבאללה מגיב על כל פגיעה באנשיו (לפחות על אלה שהוא מצהיר פומבית על מותם בידי צה"ל) היא, בעצם, משוואה של  הרתעה הדדית, שנחשבת כהישגו העיקרי של הארגון ממלחמת לבנון השנייה (למרות שלא נעים לנו להודות בכך, קיימת הרתעה גם כלפינו).

במהלכיה האחרונים, מנסה ישראל לשנות את המשוואה הזאת. התקווה הייתה שההסתבכות של חיזבאללה בפרשת הפיצוץ בנמל ביירות (שישראל לא הייתה קשורה אליו בשום דרך) תביא את נסראללה לזנוח את תכנית הנקמה בישראל, אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. הירי השבוע היה ניסיון פיגוע שני מלבנון לשטח ישראל, מאז ההצהרה על חשבון פתוח בעקבות הרג הפעיל בלבנון (פלוס ניסיון פיגוע משטח סוריה, ברמת הגולן). בסיבוב הישיר הקודם, הבריחה ישראל חוליית חיזבאללה שניסתה לחדור להר דב ליד מוצב גלדיולה, מבלי לחסל את חברי החוליה, בכוונה. 

הירי השבוע, ששוב נכשל מבחינת חיזבאללה, מלמד בעיקר שיהיה עוד ניסיון, במוקדם או במאוחר. הכוננות לאורך גבול הצפון תמשיך להישמר לאורך זמן. ומה יהיו תוצאות הניסיון הבא של חיזבאללה לבצע נקמה? האם פיגוע מוצלח מבחינתו יבעיר את הגזרה (אם ישראל תיכנס ממילא לסגר קורונה בתקופת החגים, ובהיעדר תיירים, זה יכול להיות עיתוי לא רע לסבב שימור הרתעה מול החיזבאללה או מול החמאס, אם יש תזמון "לא רע" כאשר מדובר בלחימה)? נכון לעכשיו, יש יותר שאלות מתשובת, לכן המצב בצפון מאוד נפיץ. וזה עוד לפני שמדברים על המחויבות המקבילה של איראן לתקוף את ישראל, כנקמה על ההתקפות כלפיה בסוריה.

בנעלי נסראללה

נחזור לפיצוץ בביירות. לפני שבועיים חשפנו כאן את הבדיקה הישראלית שהעלתה את האפשרות לפיצוץ אמצעי לחימה, שהוסתרו על ידי החיזבאללה מתחת לפני השטח בנמל. זאת, על סמך ממצאי סיימוגרף הממוקם בעומק הים בין קפריסין ללבנון, שהעיד על שישה רעשים שקדמו לפיצוץ הגדול בהפרשים של 11 שניות זה מזה. 

בינתיים, בדיקה בינלאומית רחבה שנעשתה בהובלת דן וולטרס מאיי.פי, בעקבות הפרסום בטור זה, העלתה את האפשרות הסבירה מאוד כי הרעשים שקדמו לפיצוץ היו קשורים לפעולות של חיפושי מרבצי גז באותו אזור. כנראה שלא היה זה פיצוץ של אמל"ח. עם זאת, החקירה הבינלאומית על ה"העיר התחתית" של חיזבאללה, ועל הפעילות של הארגון בנמל, הולכת ומתקדמת, ומסבכת את נסראללה עד צוואר. 

זו יכולה להיות עוד סיבה מבחינתו ליזום עימות מול ישראל, כדי לשחרר לחץ בלבנון. מצד שני, דעת הקהל הלבנונית תתקשה לסלוח לו אם יגרור את המדינה כולה למלחמה דווקא כעת. באיזה צד יבחר לשחרר את הלחץ? קשה לדעת. בכל מקרה, לא כיף להיות בנעליו של חסן נסראללה בימים אלה.

הדי הפיצוץ בישראל

מעטים יודעים שהדי הפיצוץ בלבנון גורמים ללא מעט גלי הדף בתעשיית הנשק והתחמושת בישראל, וגם למלחמות בין משרד הביטחון למשרד להגנת הסביבה. יש לציין כי הפיצוץ בביירות עורר שאלות קשות גם לגבי התקינה הקיימת בישראל, שאמורה למנוע אסון דומה, בעיקר לגבי סוגיית האכיפה שלה. 

האש לובתה בעקבות מאמר מאלף שכתב בישראל דיפנס המומחה דניאל קרוננברג, על כך שלפי התקינה הישראלית "פיצוץ כמו ביירות עלול להתרחש גם בישראל" ומאמר דעה של אבי רונן תחת הכותרת "הזרוע הארוכה של משהב״ט בתיקון לחוק חומרי הנפץ". עכשיו כולם עסוקים בלהגן על עצמם לקראת אסון שיתרחש, חלילה, בישראל, כאשר במוקד עומדות אדמות מפעל מל״מ של התעשייה האווירית בבאר יעקב, מפעלי רפאל בצפון, ומפעלי אלביט מערכות ברמת השרון (לשעבר תעש). באדמות אלה הוטמנו לאורך שנים חומרי נפץ רבים (יש האומרים שזו הסיבה לגובהם המדהים של האקליפטוסים הסמוכים למפעלי אלביט - הרי חומרי החבלה הם גם דשן). 

כעת, לא ברור האם השטחים הללו אמורים להיות מפוקחים ע״י המשרד להגנת הסביבה או ע״י משרד הביטחון (כמו בימים שבהם תעש הייתה חברה ממשלתית ולא חלק מן החברה הציבורית אלביט מערכות), ובכלל -  האם התקינה בישראל היא מספקת. כאמור, זוהי רק תחילת הסאגה. המשך יבוא, ואנחנו נעקוב.

באלביט מערכות, אגב, אומרים כי העבודה במפעלים ברמת השרון מתנהלת לפי תקני הבטיחות המחמירים ביותר בעולם וכמקובל בכלל התעשיות הביטחוניות בישראל, וכי עד 2024 יועברו המפעלים לאזור רמת בקע בנגב. ראש חטיבת יבשה, אודי ורד, הודיע השבוע במהלך ביקור בירוחם הסמוכה, כי הבנייה כולה תתבצע על ידי קבלנים ישראלים.

אמירויות ופופוליזם

בשבוע שעבר כתבתי כאן כי אין באמת סכנה ביטחונית באספקה של מטוסי אף 35 מארה"ב לאיחוד האמירויות. להפך, המטוסים האלה יאיימו הרבה יותר על האויבת המשותפת לישראל ולמדינות המפרץ - איראן - מאשר עלינו. 

אפשר להבטיח שהמטוסים האלה לא יופנו לעולם כלפי ישראל באמצעות עדכוני תוכנה פשוטים. אבל מציאות לחוד וספינים לחוד. כמה חבל, שגם נושא המטוסים הפך להיות חלק מהוויכוח הפוליטי והפופוליסטי בישראל, ואף אחד אינו אמיץ דיו כדי להגיד את האמת: שהסכנה היחידה היא בכך שגם מדינות כמו ערב הסעודית, מצרים ושאר מדינות האזור, יבקשו נשק אמריקאי מתקדם ביותר בעקבות איחוד האמירויות. גם במקרה כזה, הצרה תהיה גדולה הרבה יותר לאיראן מאשר לישראל. 

בינתיים, הפיכת עסקת הנשק לסוגיה פוליטית אצלנו, והדיבורים אצלנו על הסכנה כביכול שיש לראות באיחוד האמירויות, מוציאים את האוויר מן המומנטום של הסכם הנורמליזציה, שהוא בעל פוטנציאל לשנות את פני המזרח התיכון כולו, לדורות קדימה. לא פחות מכך.

בינתיים, בסודן 

גם סוגיית הסכם מדיני אפשרי עם סודאן, שעלתה על הפרק, אינה מוצגת בתקשורת בהקשר המלא והחשוב מאוד שלה. זהו אינו קוריוז תקשורתי. אין מדובר בסתם מדינה ערבית נידחת באפריקה – הרי בחרטום בירתה הכריז העולם הערבי על "שלושת הלוואים" המפורסמים, ובראשם "לא" מהדהד להכרה בקיומה של מדינת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. הסכם עם ההנהגה הנוכחית של סודן, יותר מ-50 שנה אחרי ועידת חרטום, הוא הרבה יותר מסמלי. 

גם בגלל הגיאוגרפיה: סודן, ומדינות נוספות במזרח אפריקה, ובהן אריתריאה וסומליה, יושבות על גדות ים סוף, ומהוות נתיב היסטורי להעברת נשק מאיראן לרצועת עזה. ישראל אוחזת ביחסים עם אריתריאה כבר עשרות שנים (אני ביקרתי שם ביחד עם משלחת רשמית כבר לפני כ-20 שנה). סודן היא מדינה הרבה יותר חשובה. הסכם עמה יהיה עוד ברקס משמעותי בחיבור שבין איראן ורצועת עזה, ועוד לבנה מרכזית בציר האנטי-איראני האזורי.

מי יהי המנכ"ל הבא של תע"א? 

השבוע פורסם רשמית המכרז לבחירת המנכ"ל הבא של התעשייה האווירית, במקום האלוף במילואים נמרוד שפר, שהתפטר. זהו מכרז ארוך, מפורט, שמציב על קו הזינוק חמישה מתמודדים מובהקים: מתוך התעשייה האווירית יתמודדו המשנה למנכ"ל איל יוניאן (שדיבר השבוע על הזדמנות אדירה לתעשיות הביטחוניות בזכות ההסכם עם איחוד האמירויות, בכנס כלכליסט), סגן המנכ"ל בועז לוי, ומנכ"ל מפעל אלתא, יואב תורג'מן, שהיה כמה שנים מחוץ לתעשייה האווירית בין תפקידו הנוכחי ותפקידו הקודם, כמנכ"ל מפעל מל"מ. 

מבין המועמדים החיצוניים יתמודדו מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, שי באב"ד, וחשפנו כאן כי מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף מיל' אמיר אשל, נפגש לאחרונה עם ראש אגף התקשוב לשעבר, אלוף עוזי מוסקוביץ, וכנראה שוחח עמו על המשרה הנחשקת ביותר כעת בתעשייה. האם יגיחו "סוסים שחורים" נוספים עד לתום מועד הגשת המועמדויות ב-13 בספטמבר?

מפי אלשיך

המלצת קריאה חד משמעית לסוף השבוע היא הראיון עם סגן ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, שמתפרסם במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. אחרי שנקרא את הריאיון, אספר בטורי בשבוע הבא,על תובנות משתי פגישות אישיות שהיו לי עם אלשיך, ב-2017 וב-2020, הנותנות זווית משלי לפרשת המכונה "המימד החמישי".

בינתיים, אתם מוזמנים להגיב ולעקוב אחריי גם בחשבון הטוויטר החדש שלי, כאן.

אולי יעניין אותך גם