דעה: פיצוץ כמו הפיצוץ שהתרחש בנמל ביירות עלול להתרחש גם בישראל

בהעדר תקנות מתאימות לגבי תנאים לאחסון נפיצים וזיקוקים - גורל ערים בישראל עלול להיות כגורל ביירות. דעה של דני קרוננברג

צילום: אילן מלסטר \ sviva.gov.il

כמו רבים אחרים, הבטתי אתמול בהשתאות בצילומים ובסרטוני הוידאו הרבים שנפוצו ברשת האינטרנט לגבי פיצוצי הענק שאירעו בנמל ביירות. בתחילה דווח שמדובר בתאונת זיקוקין דינור, אך הסרטונים סיפרו סיפור שונה לחלוטין.

אכן, היו מספר סירטונים שבהם נראה מחסן שבו התרחשו פיצוצים סדרתיים עם הבזקים מסוג מסוים (טביעת חותם אופיינית לתאונות זיקוקין) אך לאחר אחד הפיצוצים הגדולים שהתרחשו, הופיע ענן ענק בצבע אדום זוהר. אחד החשודים הראשונים כאשר רואים ענן בצבע אדום המיתמר כלפי מעלה הינו גזים ניטרוזיים (תחמוצות חנקן) שאינם תוצר אופייני של הפעלת זיקוקין דינור. חיפשתי בסרטוני הוידאו שצולמו בזירת האירוע גם שרידים של תחמושת, אך לא ראיתי כאלו.

על פי העובדה שדווח שחלונות התנפצו במרחק של 10 קילומטרים ממוקד האירוע, מומחים חישבו שניתן להעריך כי עוצמת הפיצוץ עלולה להיות שקולה לכמעט 1,000 טונות TNT. ברור שלא ניתן לחקור את שרשרת האירועים שגרמו לתקרית רק באמצעות קטעי וידאו חובבניים, מבלי שיודעים את סדר הזמנים של האירועים, ומבלי שיודעים איזה חומרים היו מעורבים בתקרית, אך כבר בשלב ראשון ניתן היה לחשוד שתקרית הזיקוקין לא הייתה הגורם היחיד לפיצוץ הקטסטרופלי.

רק מאוחר יותר פורסם כי אכן הייתה תקרית זיקוקין, אך היא התפשטה למאגר ענק של אמוניום חנקתי (אמוניום ניטראט). בתנאים מסוימים (ובכללם חום גבוה) אמוניום חנקתי אכן פולט גזים ניטרוזיים בצבע אדום, והדבר מתאים לענן האדום שניראה בזירת האירוע. אמוניום חנקתי הוא חומר מחמצן, המשמש לדישון בחקלאות, לייצור חומרי נפץ אזרחיים (כאשר הוא מעורב בדיזל) ולשימושים תעשייתיים שונים (כמו ייצור גז צחוק).

במשך שנים רבות, מרבית המומחים האמינו שאמוניום חנקתי, שאינו מעורב בחומר דליק, לא יכול להתפוצץ (לרוב, פיצוץ או דליקה מצריכים דלק, חומר מחמצן ומקור הצתה). לאחר חקירה מעמיקה שנערכה בעקבות פיצוץ ענק של אמוניום חנקתי שהתרחש במפעל בארצות הברית, התברר שגם אמוניום חנקתי טהור (ללא תוספת דלק) עלול להתפוצץ כתוצאה מהתפרקות עצמית בטמפרטורה גבוהה, ובעקבות כך שונו התקנות לגבי אחסון של אמוניום חנקתי.

בישראל יש שימוש נרחב באמוניום חנקתי לצרכי חקלאות ולצרכי ייצור תעשייתי (לדוגמה במפעל לייצור חומרי נפץ אזרחיים). הלקח העיקרי שעלינו ללמוד מהאירוע שהתרחש בנמל ביירות הוא שחומרים נפיצים (ובהם זיקוקין ואמוניום חנקתי) חייבים להיות מאוחסנים בתנאים בטיחותיים נאותים, ולא במחסנים בליבה של עיר הומה מאדם.

בדרך כלל, נקודת הפריקה הראשונה של חומרים מסוכנים (בנמל, במפעל וכדומה) היא נקודת התורפה הבטיחותית המסוכנת ביותר, מכיוון שבגלל ארעיותה, לא מתקיימים בה התנאים הבטיחותיים המיטביים לגבי אחסון נכון. כאשר מטען של נפיצים מגיע לנמל, יש לפנותו מהנמל בהקדם האפשרי, ולהעבירו לאחסון נאות, בבונקרים או במתקן שיש בו מרחקי מגן המספיקים על מנת למנוע נזק מהסביבה במקרה של פיצוץ. תנאי האחסון חייבים להיות על פי הנדרש כמפורט בחקיקה.

הבעיה היא שבמדינת ישראל (כמו בלבנון), למעשה, אין תקנות לגבי תנאים לאחסון נפיצים. תקנות לגבי זיקוקין כלל אינן קיימות בישראל, ויש מחלוקת בין משרדי הממשלה לגבי טווחי הביטחון הנדרשים ממחסני זיקוקין. התקנות לגבי חומרי נפץ אינן מפרטות באופן מספק את התנאים הנדרשים לאחסון חומרים נפיצים.

לאור המחדל החקיקתי, אין לי ספק כי פיצוץ כמו הפיצוץ שהתרחש בנמל ביירות עלול להתרחש גם בישראל. הפיצוץ בנמל ביירות הוא עוד קריאת השכמה לרגולטורים שנרדמו בשמירה על ביטחון הציבור בישראל, ואני סבור כי על השרים הנוגעים בדבר, מוטלת אחריות אישית, להנחות את עובדי משרדיהם (עוד בטרם יתרחש אסון דומה לאסון שהתרחש בביירות) לתקן את חוק חומרי הנפץ ולהתקין את התקנות הבאות. תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה. תקנות עבודות פיצוץ. תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים.

בעקבות אסונות דומים שאירעו בעולם, ועדת האו"ם לנפיצים (IATG) הכינה בסיס מעולה לתקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים, ותקנות אלו אומצו על ידי 86 מדינות בעולם. לבנון היא אחת המדינות שטרם אימצו תקנות אלו. יש להניח שאם לבנון הייתה מאמצת את התקנות האלו ופועלת לפיהן, האסון בביירות לא היה מתרחש כלל, או שהיה מוגבל למימדים מזעריים ביחס לאסון שהתרחש.

גם בישראל, כמו בלבנון, לא תרגמו את מערכת IATG ולא אימצו אותה כתקנות חוקיות מחייבות. אני סבור שאין צורך להמתין עד אשר יתרחש בישראל פיצוץ דומה לפיצוץ שהתרחש בביירות, על מנת לעשות את הצעד המתבקש – ועל השר האחראי על הנושא בממשלת ישראל לחתום בהקדם על תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים המתורגמות מהנחיות IATG, ולחתום על תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה.

המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".

אולי יעניין אותך גם

מחאות בעזה נגד ההסכם עם בחריין, בסוף השבוע האחרון. צילום: REUTERS/IBraheem Abu Mastafa

בחריין: נרמול היחסים על ישראל יגן עלינו מפני איראן

לקראת החתימה על כינון יחסים דיפלומטיים, פרסם שר הפנים הבחרייני הודעה בה ציין גם כי אין מדובר בהזנחת הנושא הפלסטיני, כי אם בחיזוק הביטחון והיציבות הכלכלית של תושבי בחריין