ה"חץ שחור" שסימן את השינוי בגזרת מצרים

החודש לפני 65 שנה פשט צה"ל בפעולת תגמול בעזה, שהביאה לתפנית במדיניות המצרית כלפי ישראל. הטור השבועי של אפרים לפיד

 

אנדרטת "חץ שחור" ליד קיבוץ כיסופים בנגב. צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה

בשנים 1956-1953, התחוללה פעילות חבלנית עוינת נרחבת נגד ישראל מרצועת עזה ומירדן באמצעות מסתננים, שנקראו בפי הערבים "פדאיון" ("המקריבים את נפשם"). אלה חדרו לשטח ישראל, רצחו, פגעו, גנבו ציוד חקלאי והטילו פחד על התושבים הסמוכים לגבול. התגובה הישראלית השיטתית אז היתה תקיפה צבאית של יעדים בעזה ובגדה המערבית במסגרת שנקראה אז "פעולות תגמול". באוגוסט 1953 הוקמה יחידה 101, שביצעה מספר פעולות תגמול מוצלחות. לאחר כחמישה חודשים היחידה התאחדה עם גדוד 890 של הצנחנים.

ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

גמאל עבד אל-נאצר, נשיא מצרים החל מ-1954, ניזון בין היתר מדו"חות מודיעין ששלח המפעיל המרכזי של הפיגועים בישראל - מפקד המודיעין הצבאי ברצועת עזה קולונל ("בכבאשי") מצטפא חאפז. נאצר הבין כנראה ש"מדיניות בלימת המסתננים" המצרית כלפי ישראל אינה נושאת פרי, וכי ישראל גמרה אומר לקעקע את שלטונו בפשיטות על הצבא המצרי. לפיכך, הוחלט להקים יחידות מיוחדות של פלסטינים - בשליטה של הצבא המצרי ובפיקודו הישיר של הגנרל חאפז - וליזום פעולות טרור, רצח וחבלה בתחומי ישראל. 
 
בשמונה השנים הראשונות למדינה נרצחו יותר מ-500 ישראלים ויותר מ-1,000 נפצעו בפעולות טרור. שיא התגובה בתקופה זו היה מבצע "חץ שחור" ב-28 בפברואר 1955. הוחלט בישראל לצאת למבצע תגובה צבאי בתגובה על רצח הנרי לוי, רוכב אופניים יהודי מכפר גבירול ליד רחובות; חדירה לישראל של חוליית מודיעין מצרית שביצעה מעשי חבלה ורצחה טרקטוריסט מקיבוץ עין השלושה; ועל רקע הוצאתם להורג של משה מרזוק ושמואל עזר (נידוני פרשת "העסק הביש") במצרים. כוח מגדוד 890 של הצנחנים פשט על מחנה צבאי בעזה ופוצץ מתקנים בו. לאויב היו 38 הרוגים ו-32 פצועים. לישראל היו שמונה הרוגים ו-13 פצועים. פעולה זו היתה עם שובו של בן-גוריון לתפקיד שר הביטחון, והיתה חלק מהחלטתו לנקוט יד קשה יותר. 
 
למבצע ניתן שם הקוד הצה"לי "חץ שחור", והוא כלל הצבת מארבים לחיסול תגבורות מצריות. הפעולה, שלה היו מספר יעדים, תוכננה ע"י המג"ד אריק שרון, אהרון דוידי ומפקדי הפלוגות. הכוחות שהשתתפו היו: כוח א' בפיקודו של סעדיה אלקיים (סופפו), עם כוחות משנה בפיקודם של הלל, עוזי עילם וטיבי שפירא. הלוחמים היו בוגרי קורס מ"כים, בעיקר בני משקים וקיבוצים. תפקיד הכוח היה לפרוץ, לכבוש את המחנה ולהרוס את המבנים בו. כוח ב', בפיקודו של משה ינוקא, היה כוח עתודה. תפקידו היה לאבטח את אזור החדירה לתוך המוצבים המצריים, כדי למנוע הפתעות מן העורף. כוח ג' בפיקודם של דני מט ושמעון כהנר (קצ'ה) כלל את מחלקת הסיור של הגדוד, ותפקידו היה לחסום את כביש עזה-רפיח ולהשמיד כל תגבורת מצרית שתנסה להגיע למקום הפעולה מדרום. כוח ד' בפיקודו של מוטה גור כלל את לוחמי פלוגה ד' בשלושה כוחות משנה בפיקודם של לוי חופש, דן ליף (ליפשיץ) ועמוס רודנר. תפקיד הכוח היה לכבוש את תחנת הרכבת והמחנה שלידה. כוח ה', בפיקודו של אברהם חלווה, רס"פ פלוגה ד', נועד לעתודה גדודית ליד המג"ד, כוננות לכיבוש ולפיצוץ מכון המים ולהשמדת הכוח המצרי השומר עליו. מחלקת ההדרכה במטכ"ל (מה"ד) צרפה שני קצינים משקיפים, מיכאל קרטן ודוד אלעזר (דדו), שנכחו במטה ליד אריק שרון. לראשונה בצה"ל צוידו חלק מהלוחמים בתתי-מקלע "עוזי" וב"בזוקות". שלושה ממשתתפי הפעולה קיבלו את עיטור העוז, לאחר שהוסב מצל"ש הרמטכ"ל: סעדיה אלקיים (סופפו), שנהרג בפעולה, אהרון דוידי ועוזי עילם.
 
מבצע זה ביטא את מדיניותה של ישראל על המצב המדרדר בחזית המצרית. כמה שבועות קודם לכן נחתם הסכם בין מצרים לבריטניה על פינוי הבסיסים הבריטיים בתעלה. על כן ניתן להניח כי המסר של המבצע בעזה היה הרתעה כוללת של המשטר המצרי. הפעולות הללו הביאו להגברת הפעילות המצרית נגד הסתננות, אך לא מנעו את התופעה כליל. בינתיים חתמו המצרים על עסקת נשק עם צ'כיה בספטמבר 1955, ובאוקטובר חתמו על ברית צבאית עם סוריה להקמת מפקדה צבאית משותפת. 
 
עד מבצע סיני ערך צה"ל 38 פעולות תגמול בגזרת עזה והגבול המצרי. המגמה בפעולות אלה היתה לאלץ את השלטונות המצריים לקבל אחריות על תושביהם ועל מעשיהם. גישה זו לא הוכיחה את עצמה בגזרה המצרית לעומת המצב מול ירדן. המצרים הקימו את יחידות הפדאיון, "מסתננים רשמיים" בהפעלה ישירה של השלטון המצרי. סיום זמני לכך ניתן במערכת סיני באוקטובר 1956.
ב-2003 נחנכה במעמד ראש הממשלה אריאל שרון אנדרטה בשם "חץ שחור" ליד קיבוץ מפלסים. האנדרטה מנציחה את מורשת הקרב של הצנחנים בתקופת פעולות התגמול, החל מפעולת כיסופים ב-10 באוגוסט 1954 ומבצע "חץ שחור" וכלה במערכת סיני.
 
תודה לאתר מורשת הצנחנים