טור של עמיר רפפורט: על השחיקה, הלחימה בג׳בליה ושינוי משמעותי במוסד
על המחסור במפקדים, ההשלכות הנפשיות של הלחימה - וגם: השלכות מותו של ראיסי והדיונים בהאג
עמיר רפפורט
| 23/05/2024
תמונה: דובר צה״ל
זה נושא שלא מרבים לדבר עליו אבל הוא מטריד מאוד את צמרת צה"ל: השחיקה הפיסית והנפשית של החיילים, בעיקר בסדיר, לצד מחסור חמור במפקדים.
הרקע לשחיקה הוא התמשכות המלחמה, כמובן. צה"ל נבנה לאורך עשרות שנים על פי תפיסת הפעלה שקבעה כי יש לשאוף לכך שכל מלחמה תהיה קצרה ככל הניתן, ושתיערך בשטח האויב. בפועל, "חרבות ברזל" מתנהלת גם בשטחנו, ולא רואים את הסוף של המערכה גם כאשר עברו כמעט שמונה חודשים מאז שמחת תורה המר.
כאשר שר האוצר בצלאל סמוטריץ ביקר השבוע בצפון ודיבר על הצורך לכבוש את השטח מעבר לגבול "עד לליטאני" עלו בקרב רבים ששמעו על דבריו שאלות לגבי עצם יכולתו של צה"ל לעמוד במשימה כזאת לנוכח מאגר הרקטות העצום שבידי חיזבאללה (שעלול לאתגר את "כיפת ברזל"), העיכובים במשלוחי הנשק מארה"ב וסדר הכוחות הלא ענק של צה"ל (כמות הטנקים של צה"ל כיום היא פחות ממחצית לעומת לפני כעשור, הרבה פחו מה"קו האדום" שהוגדר בעבר במטכ"ל). העובדה שצה"ל הוא צבא קטן מידי לעומת משימותיו הרבות בזירות השונות כבר ברורה לכל, ונכתבה גם בטור זה.
מה לגבי מצב כוח האדם?
צה"ל איבד מאז אוקטובר 2023 מאות לוחמים ומפקדים, ומספר נכי הצה"ל החדשים נושק כבר לנתון הלא יאמן - 10 אלפים, רבים מהם פגועי נפש. החוסר בכחיילים קיים לפיכך לכל אורך שורות הצבא, אך המחסור החמור ביות הוא במפקדים בדרגי השדה – מפקדי מחלקות ופלוגות ואפילו מעבר לזה. הכשרה של כל מפקד היא תהליך שלוקח שנים, והמחסור מורגש בכל מקום. תופעה כה חמורה של מחסור במפקדים ובלוחמים קרתה רק במלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה חזרו אלפי משוחררים לשירות צבאי סדיר.
ומה לגבי המצב הנפשי של הלוחמים? בואו ניקח לדוגמא את לוחמי סיירת גבעתי. מדובר ביחידה לא גדולה, שנמצאת כבר חודשים ארוכים בלב הקרבות, וספגה אבדות בשורה של תקריות.
גם השבוע נפלו שניים מאנשיה בקרבות רפיח - נחמן מאיר חיים וקנין מאילת ונועם בטאן מיד רמב"ם. זה לא רק שהצער על הנופלים הפצועים הוא עצום, הלוחמים שעדיין בשטח, ואפילו לא יכולים לנסוע להלוויות חבריהם, נמצאים במתח עצום ללא הפוגה. אין זמן להתאושש משום תקרית שעוברת, מבחינתם, בשלום. הסכנה הבאה ארובת תדיר מעבר לפינה.
לוחמי סיירת גבעתי, אם נמשיך עם הדוגמא, זכו רק לחופשה "רגילה" אחת מאז פרוץ המלחמה אלא שגם היא הופסקה מיד בתחילתה לפני כחודש וחצי, כאשר התקבלה ההחלטה להיערך לכיבוש רפיח. החיילים היו צריכים לאסוף את עצמם מהחופשה הקצרה ולהתייצב בבסיס היחידה בדרום לקראת תקופת לחימה ממושכת נוספת.
אינטנסיביות כה רבה של לחימה לאורך זמן לא הייתה קיימת בצה"ל מאז ימי מלחמת השחרור, וספק גדול האם אפילו אז היא הייתה כה רבה (במלחמת השחרור היו שתי הפוגות ארוכות בקרבות). אפשר להשוות את מה שעוברים הלוחמים כיום בעיקר לחוויות של לוחמי צבא ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן, אלא ששם מדובר היה באנשי קבע מבוגרים הרבה יותר מחיילי החובה של צה"ל. ורבים מהם סובלים מתופעות של פוסט טראומה לאורך שנים, זה נושא שמוכר היטב בצבא ארה"ב.
בצה"ל מודעים לבעיה הקשה. באחרונה קיים אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, סמינר למפקדים בנושא ההתמודדות עם השחיקה. האמצעי היעיל ביותר לעת עתה הוא שיחות עם פסיכולוגים שמצפים את מחנות צה"ל מסביב לרצועת עזה ולעיתים גם בגבול הצפון, ועורכים שיחות עם החיילים לפני ואחרי הקרבות.
ג'בליה כמשל
צה"ל ומשמר הגבול ערכו השבוע מבצע מוצלח כנגד תשתיות הטרור בג'נין, אבל זירת הלחימה העיקרית נותרה רצועת עזה.
ברצועה, פועלות שתי אוגדות הסדיר של צה"ל. אוגדה 162 היא שמנהלת את הלחימה המתרחבת ברפיח. מטרתה העיקרית היא השתלטות על ציר פילדלפי והרס המנהרות המחברות בין רצועת עזה למצרים, אבל צה"ל משתלט גם על שכונות בלב העיר, כאשר שכונות ברזיל ואל שאבורה היו השבוע ברשימת היעדים.
על נחיצות המבצע ברפיח אין שום סימן שאלה. הוא היה צריך לצאת לדרך כבר לפני חודשים רבים. אפילו ארה"ב ומצרים הסירו את התנגדותן, אחרי שנוכחו לדעת כי צה"ל הצליח לפנות מאזורי הקרבות לא פחות מ- 800 אלף מהפליטים שהגיעו לרפיח מצפון הרצועה.
לעומת זאת, מטרת פעילותה של אוגדה 98 בצפון הרצועה שנויה במחלוקת משום שהיא מתנהלת באזורים שלכאורה כבר נכבשו על ידי צה"ל לפחות פעם אחת. האם כיבוש מחדש של השטח יקרב את צה"ל סוף סוף להכרעה של החמאס? לא בטוח.
השבוע התעניינתי בקרבות בלב מלחנה הפליטים של ג'בליה כאשר ביקרתי במפקדה הקדמית של חטיבת הצנחנים. בפני הלוחמים צריך להסיר את הכובע: הם מתפרסים לכל אורך מרחב ג'בליה, כולל עיר בשם זה, כפר וגם את מחנה הפליטים הגדול ביותר ברצועת עזה, שבו גרים לא פחות ממאה אלף אנשים.
גם הכיבוש החוזר של ג'בליה מתנהל תחת אש כבדה, כמעט כמו בכניסה הראשונה לפני חודשים. מסתבר, כי החמאס שיקם את יכולות הפיקוד והשליטה שלו, ונערך לקבל את הכוחות במכה קווי הגנה, שהראשון בהם היה לצד "ציר טנ'צ'ר", שהוא המשכו של כביש 4 בישראל. החמאס גייס לשורותיו צעירים שממלאים את מקומם של אלה שנהרגו מאז אוקטובר. האיום העיקרי על כוחותינו נותר מטולי הרקטות מסוג "אל יאסין", טיל נ"ט RPG בייצור עצמו, ומטענים בכל מקום.
ההתקדמות של הכוחות זהירה, ועדיין נעשה שימוש בהפצצות כבדות של מטוסי קרב וארטילריה, לפני שהחי"רניקים נכנסים לכל תא שטח חדש. את הפעילות השוטפת של הכוחות מלווים מטוסי "זיק" חמושים ללא טייס ומסוק קרב. ההיתקלויות בשטח מתרחשות בכל כמה שעות.
אחת התקריות הקשות ביותר עד כה בג'בליה, גבתה את חייהם של שישה לוחמים ומפקדים מפלוגת "ח"צ" (חרדים צנחנים) של החטיבה. רצף האירועים התחיל בהתקלות שבה נפצע קשה מאוד מפקד הפלוגה רב סרן גל שבת מקציר ושלושה לוחמים נפצעו.
כעבור כשלוש שעות, בזמן שהמ"פ לא היה בשטח, ראו לוחמי שריון ששייכים לאותה פלוגה כמה קני רובים מבצבצים מתוך בית, וחשדו כי מדובר במחבלים. הם ירו על הבית שני פגזים, ולמרבה האסון הרגו בשוגג את חבריהם סרן רועי בן יעקב מעלי, גלעד אריה בוים מקרני שומרון, דניאל חמו מטבריה, אילן כהן מכרמיאל ובצלאל דוד שעשוע מתל אביב. מהירי הזה גם נפצעו שבעה חיילים.
אי אפשר שלא להתרשם מהלקחים הרבים שמפיק צה"ל תוך כדי לחימה (לצד הלקחים שמפיק החמאס) ומהמאמץ הלוגיסטי האדיר, שמלווה את פעילות הכוחות. למשל, עם בוא השרב מילא צה"ל את ג'בליה ב"קולרים" שמקלים במידת האפשר את השרב, וגם שולח אינספור ארטיקים. הלחימה בצפון הרצועה תסתיים לפני הפעולה ברפיח, אבל גם היא אינה קרובה לסיום.
בינתיים במוסד
שני האירועים משמעותיים ביותר על הלחימה בעזה השבוע קשורים לזירה של דעת הקהל (עם הפרסום של צילומי חטיפת החיילות שהשפעתם רבה) ובבית הדין הבינלאומי בהאג, שם החלטת התובע הכללי לבקש צווי מעצר לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון היא מכה קשה לכולנו.
אם בנוסף, בית הדין יוציא היום צו לעצירת המלחמה – המכה תהיה קשה שבעתיים. עם ובלי קשר, ישראל מתמודדת עם מפולת מדינית חובקת עולם. למשל: צוות שגרירות ישראל בבוגוטה בירת קולמביה עוסק בימים אלה באריזות, לקראת פינוי השגירות עד למועד היעד שקבע נשיא קולמביה- ה-16 ביוני.
הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית, עשוי לשנות את פני המזרח התיכון, אבל הוא אינו נראה מוחשי כנרגע (הכול יכול להשתנות בתוך ימים). גם למותם של נשיא איראן, איברהים ראיסי, ושר החוץ, אמיר עבדוללהיאן, תהיה השפעה על הנעשה באיזור.
נסיבות התרסקות המסוק שלהם, שמזכירוץ אינספור התנקויות(למשל, זו שיטת ההתנקשות הידועה של קרטל הסמים של מקסיקו, שקטל כבר עשרות אנשים לאורך השנים), העלתה את השאלה האם ידו של המוסד הייתה קשורה למה שאירע, שכן מסוקים אחרים יצאו מאותה טיסה מארבייג'אן לאיראן ללא פגע. כידוע, ישראל מכחישה כל מעורבות באסון האיראני.
בינתיים, במערכת הביטחון ממשיכים מינויים מעניינים. מפקד סיירת מטכ"ל י', שהוא בנו של מפקד עבר בסיירת בעצמו ודמות ידועה מאוד, פינה את מקומו ל-נ'.
ואילו במוסד, הארגון היחיד במערכת הביטחון שבו לא מצפים להתפטרות ה"ראש" בגלל מחדלי 7 באוקטובר, התחלף השבוע הסגן. הסגן היוצא ה' יהיה מעתה בתקופת המתנה לקראת ההתמודדות על תפקיד ראש המוסד הבא.
דדי ברנע, רמס״ד, יודיע בקרוב מי יחליף אותו. אחד המועמדים המובילים לתפקיד הוא ע', ראש האגף להפעלת סוכנים "צומת", לאחר שהוחזר מהאזרחות על ידי ברנע. ע' התחיל את הקריירה שלו במוסד כקצין איסוף מודיעין.
אגב, יש הסבורים כי גם ראש אמ"ן האלוף אהרון חליווה, "בנה" את עצמו לאורך שנים מתוך כוונה להתמודד על תפקיד ראש המוסד כמועמד חיצוני. גם אם תכנן זאת וגם אם לא, חליווה כבר סופר לאחור את ימיו בצה"ל, וכמובן לא יתמודד על שום תפקיד ביטחוני.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
על המחסור במפקדים, ההשלכות הנפשיות של הלחימה - וגם: השלכות מותו של ראיסי והדיונים בהאג
תמונה: דובר צה״ל
זה נושא שלא מרבים לדבר עליו אבל הוא מטריד מאוד את צמרת צה"ל: השחיקה הפיסית והנפשית של החיילים, בעיקר בסדיר, לצד מחסור חמור במפקדים.
הרקע לשחיקה הוא התמשכות המלחמה, כמובן. צה"ל נבנה לאורך עשרות שנים על פי תפיסת הפעלה שקבעה כי יש לשאוף לכך שכל מלחמה תהיה קצרה ככל הניתן, ושתיערך בשטח האויב. בפועל, "חרבות ברזל" מתנהלת גם בשטחנו, ולא רואים את הסוף של המערכה גם כאשר עברו כמעט שמונה חודשים מאז שמחת תורה המר.
כאשר שר האוצר בצלאל סמוטריץ ביקר השבוע בצפון ודיבר על הצורך לכבוש את השטח מעבר לגבול "עד לליטאני" עלו בקרב רבים ששמעו על דבריו שאלות לגבי עצם יכולתו של צה"ל לעמוד במשימה כזאת לנוכח מאגר הרקטות העצום שבידי חיזבאללה (שעלול לאתגר את "כיפת ברזל"), העיכובים במשלוחי הנשק מארה"ב וסדר הכוחות הלא ענק של צה"ל (כמות הטנקים של צה"ל כיום היא פחות ממחצית לעומת לפני כעשור, הרבה פחו מה"קו האדום" שהוגדר בעבר במטכ"ל). העובדה שצה"ל הוא צבא קטן מידי לעומת משימותיו הרבות בזירות השונות כבר ברורה לכל, ונכתבה גם בטור זה.
מה לגבי מצב כוח האדם?
צה"ל איבד מאז אוקטובר 2023 מאות לוחמים ומפקדים, ומספר נכי הצה"ל החדשים נושק כבר לנתון הלא יאמן - 10 אלפים, רבים מהם פגועי נפש. החוסר בכחיילים קיים לפיכך לכל אורך שורות הצבא, אך המחסור החמור ביות הוא במפקדים בדרגי השדה – מפקדי מחלקות ופלוגות ואפילו מעבר לזה. הכשרה של כל מפקד היא תהליך שלוקח שנים, והמחסור מורגש בכל מקום. תופעה כה חמורה של מחסור במפקדים ובלוחמים קרתה רק במלחמת יום הכיפורים, שבעקבותיה חזרו אלפי משוחררים לשירות צבאי סדיר.
ומה לגבי המצב הנפשי של הלוחמים? בואו ניקח לדוגמא את לוחמי סיירת גבעתי. מדובר ביחידה לא גדולה, שנמצאת כבר חודשים ארוכים בלב הקרבות, וספגה אבדות בשורה של תקריות.
גם השבוע נפלו שניים מאנשיה בקרבות רפיח - נחמן מאיר חיים וקנין מאילת ונועם בטאן מיד רמב"ם. זה לא רק שהצער על הנופלים הפצועים הוא עצום, הלוחמים שעדיין בשטח, ואפילו לא יכולים לנסוע להלוויות חבריהם, נמצאים במתח עצום ללא הפוגה. אין זמן להתאושש משום תקרית שעוברת, מבחינתם, בשלום. הסכנה הבאה ארובת תדיר מעבר לפינה.
לוחמי סיירת גבעתי, אם נמשיך עם הדוגמא, זכו רק לחופשה "רגילה" אחת מאז פרוץ המלחמה אלא שגם היא הופסקה מיד בתחילתה לפני כחודש וחצי, כאשר התקבלה ההחלטה להיערך לכיבוש רפיח. החיילים היו צריכים לאסוף את עצמם מהחופשה הקצרה ולהתייצב בבסיס היחידה בדרום לקראת תקופת לחימה ממושכת נוספת.
אינטנסיביות כה רבה של לחימה לאורך זמן לא הייתה קיימת בצה"ל מאז ימי מלחמת השחרור, וספק גדול האם אפילו אז היא הייתה כה רבה (במלחמת השחרור היו שתי הפוגות ארוכות בקרבות). אפשר להשוות את מה שעוברים הלוחמים כיום בעיקר לחוויות של לוחמי צבא ארה"ב בעיראק ובאפגניסטאן, אלא ששם מדובר היה באנשי קבע מבוגרים הרבה יותר מחיילי החובה של צה"ל. ורבים מהם סובלים מתופעות של פוסט טראומה לאורך שנים, זה נושא שמוכר היטב בצבא ארה"ב.
בצה"ל מודעים לבעיה הקשה. באחרונה קיים אלוף פיקוד הדרום, ירון פינקלמן, סמינר למפקדים בנושא ההתמודדות עם השחיקה. האמצעי היעיל ביותר לעת עתה הוא שיחות עם פסיכולוגים שמצפים את מחנות צה"ל מסביב לרצועת עזה ולעיתים גם בגבול הצפון, ועורכים שיחות עם החיילים לפני ואחרי הקרבות.
ג'בליה כמשל
צה"ל ומשמר הגבול ערכו השבוע מבצע מוצלח כנגד תשתיות הטרור בג'נין, אבל זירת הלחימה העיקרית נותרה רצועת עזה.
ברצועה, פועלות שתי אוגדות הסדיר של צה"ל. אוגדה 162 היא שמנהלת את הלחימה המתרחבת ברפיח. מטרתה העיקרית היא השתלטות על ציר פילדלפי והרס המנהרות המחברות בין רצועת עזה למצרים, אבל צה"ל משתלט גם על שכונות בלב העיר, כאשר שכונות ברזיל ואל שאבורה היו השבוע ברשימת היעדים.
על נחיצות המבצע ברפיח אין שום סימן שאלה. הוא היה צריך לצאת לדרך כבר לפני חודשים רבים. אפילו ארה"ב ומצרים הסירו את התנגדותן, אחרי שנוכחו לדעת כי צה"ל הצליח לפנות מאזורי הקרבות לא פחות מ- 800 אלף מהפליטים שהגיעו לרפיח מצפון הרצועה.
לעומת זאת, מטרת פעילותה של אוגדה 98 בצפון הרצועה שנויה במחלוקת משום שהיא מתנהלת באזורים שלכאורה כבר נכבשו על ידי צה"ל לפחות פעם אחת. האם כיבוש מחדש של השטח יקרב את צה"ל סוף סוף להכרעה של החמאס? לא בטוח.
השבוע התעניינתי בקרבות בלב מלחנה הפליטים של ג'בליה כאשר ביקרתי במפקדה הקדמית של חטיבת הצנחנים. בפני הלוחמים צריך להסיר את הכובע: הם מתפרסים לכל אורך מרחב ג'בליה, כולל עיר בשם זה, כפר וגם את מחנה הפליטים הגדול ביותר ברצועת עזה, שבו גרים לא פחות ממאה אלף אנשים.
גם הכיבוש החוזר של ג'בליה מתנהל תחת אש כבדה, כמעט כמו בכניסה הראשונה לפני חודשים. מסתבר, כי החמאס שיקם את יכולות הפיקוד והשליטה שלו, ונערך לקבל את הכוחות במכה קווי הגנה, שהראשון בהם היה לצד "ציר טנ'צ'ר", שהוא המשכו של כביש 4 בישראל. החמאס גייס לשורותיו צעירים שממלאים את מקומם של אלה שנהרגו מאז אוקטובר. האיום העיקרי על כוחותינו נותר מטולי הרקטות מסוג "אל יאסין", טיל נ"ט RPG בייצור עצמו, ומטענים בכל מקום.
ההתקדמות של הכוחות זהירה, ועדיין נעשה שימוש בהפצצות כבדות של מטוסי קרב וארטילריה, לפני שהחי"רניקים נכנסים לכל תא שטח חדש. את הפעילות השוטפת של הכוחות מלווים מטוסי "זיק" חמושים ללא טייס ומסוק קרב. ההיתקלויות בשטח מתרחשות בכל כמה שעות.
אחת התקריות הקשות ביותר עד כה בג'בליה, גבתה את חייהם של שישה לוחמים ומפקדים מפלוגת "ח"צ" (חרדים צנחנים) של החטיבה. רצף האירועים התחיל בהתקלות שבה נפצע קשה מאוד מפקד הפלוגה רב סרן גל שבת מקציר ושלושה לוחמים נפצעו.
כעבור כשלוש שעות, בזמן שהמ"פ לא היה בשטח, ראו לוחמי שריון ששייכים לאותה פלוגה כמה קני רובים מבצבצים מתוך בית, וחשדו כי מדובר במחבלים. הם ירו על הבית שני פגזים, ולמרבה האסון הרגו בשוגג את חבריהם סרן רועי בן יעקב מעלי, גלעד אריה בוים מקרני שומרון, דניאל חמו מטבריה, אילן כהן מכרמיאל ובצלאל דוד שעשוע מתל אביב. מהירי הזה גם נפצעו שבעה חיילים.
אי אפשר שלא להתרשם מהלקחים הרבים שמפיק צה"ל תוך כדי לחימה (לצד הלקחים שמפיק החמאס) ומהמאמץ הלוגיסטי האדיר, שמלווה את פעילות הכוחות. למשל, עם בוא השרב מילא צה"ל את ג'בליה ב"קולרים" שמקלים במידת האפשר את השרב, וגם שולח אינספור ארטיקים. הלחימה בצפון הרצועה תסתיים לפני הפעולה ברפיח, אבל גם היא אינה קרובה לסיום.
בינתיים במוסד
שני האירועים משמעותיים ביותר על הלחימה בעזה השבוע קשורים לזירה של דעת הקהל (עם הפרסום של צילומי חטיפת החיילות שהשפעתם רבה) ובבית הדין הבינלאומי בהאג, שם החלטת התובע הכללי לבקש צווי מעצר לראש ממשלת ישראל ולשר הביטחון היא מכה קשה לכולנו.
אם בנוסף, בית הדין יוציא היום צו לעצירת המלחמה – המכה תהיה קשה שבעתיים. עם ובלי קשר, ישראל מתמודדת עם מפולת מדינית חובקת עולם. למשל: צוות שגרירות ישראל בבוגוטה בירת קולמביה עוסק בימים אלה באריזות, לקראת פינוי השגירות עד למועד היעד שקבע נשיא קולמביה- ה-16 ביוני.
הסכם הנורמליזציה עם ערב הסעודית, עשוי לשנות את פני המזרח התיכון, אבל הוא אינו נראה מוחשי כנרגע (הכול יכול להשתנות בתוך ימים). גם למותם של נשיא איראן, איברהים ראיסי, ושר החוץ, אמיר עבדוללהיאן, תהיה השפעה על הנעשה באיזור.
נסיבות התרסקות המסוק שלהם, שמזכירוץ אינספור התנקויות(למשל, זו שיטת ההתנקשות הידועה של קרטל הסמים של מקסיקו, שקטל כבר עשרות אנשים לאורך השנים), העלתה את השאלה האם ידו של המוסד הייתה קשורה למה שאירע, שכן מסוקים אחרים יצאו מאותה טיסה מארבייג'אן לאיראן ללא פגע. כידוע, ישראל מכחישה כל מעורבות באסון האיראני.
בינתיים, במערכת הביטחון ממשיכים מינויים מעניינים. מפקד סיירת מטכ"ל י', שהוא בנו של מפקד עבר בסיירת בעצמו ודמות ידועה מאוד, פינה את מקומו ל-נ'.
ואילו במוסד, הארגון היחיד במערכת הביטחון שבו לא מצפים להתפטרות ה"ראש" בגלל מחדלי 7 באוקטובר, התחלף השבוע הסגן. הסגן היוצא ה' יהיה מעתה בתקופת המתנה לקראת ההתמודדות על תפקיד ראש המוסד הבא.
דדי ברנע, רמס״ד, יודיע בקרוב מי יחליף אותו. אחד המועמדים המובילים לתפקיד הוא ע', ראש האגף להפעלת סוכנים "צומת", לאחר שהוחזר מהאזרחות על ידי ברנע. ע' התחיל את הקריירה שלו במוסד כקצין איסוף מודיעין.
אגב, יש הסבורים כי גם ראש אמ"ן האלוף אהרון חליווה, "בנה" את עצמו לאורך שנים מתוך כוונה להתמודד על תפקיד ראש המוסד כמועמד חיצוני. גם אם תכנן זאת וגם אם לא, חליווה כבר סופר לאחור את ימיו בצה"ל, וכמובן לא יתמודד על שום תפקיד ביטחוני.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט
