נוטרים אהבה לשוטרים המוספים

הנוטר, חבוש ב"קולפאאק" חום או בכובע אוסטרלי, העומד על משמר הישוב כשרובה בידו, היה לאחד מסמליה של תקופת המנדט. 

בתקופה זו הייתה הנוטרות המסגרת העיקרית, בה יכלו יהודים ללבוש מדים, לשאת נשק ולהגן על עצמם באופן חוקי. בשנים 1948-1936 שירתו עשרות אלפי צעירים ביחידות הנוטרות השונות. רוב הנוטרים היו גם חברי ארגון ההגנה ומכאן שהניסיון, שרכשו בשירות, ולעתים גם כלי הנשק שלהם, שירתו את המחתרת העברית. כ-6000 יהודים, בשיא המספר, גויסו לשירות בצו המוסדות הלאומיים והיו לנוטרים. 

בזכותם יכול היישוב היהודי בא"י להתגונן בימי המאורעות לצד המשטרה והצבא הבריטיים. בהמשך הם סייעו באופן משמעותי בחלקה הראשון של מלחמת העצמאות מכ"ט בנובמבר עד פלישת הכוחות הערביים למחרת הכרזת המדינה.

המסגרת החשובה ביותר בנוטרות היתה משטרת הישובים העבריים (מי"ע). היא היתה חלק ממשטרת המנדט, פרוסה בכל ישוב ברחבי הארץ ואף בשכונות העירוניות. שרתו בה רק יהודים. הם אבטחו את הישוב העברי, את הדרכים, השדות והמטעים. מי"ע היתה זרוע ביטחונית לגלית של הישוב העברי ומאידך התקיימה שותפות של ההגנה, הבלתי לגלית, בפיקוד משטרת הישובים ויחידות המשנה. 

הסוכנות היהודית הקימה ארבעה משרדי קישור (ירושלים, ת"א, חיפה ועפולה) לתיאום עם הבריטים ולדאגה מלאה לנוטרים.  הנוטרים עסקו בביטחון השוטף של הישוב ובמשימה פחות הרואית, אך חיונית באותה עת, שמירה על מתקנים אסטרטגיים – הרכבות, שדות תעופה, תחנות שאיבה, בתי הגרמנים בארץ בחיפה ובמושבים ולדהיים (בית לחם הגלילית), וילהלמה, שרונה. 

קושי מיוחד היה לנוטרים אשר הוצבו לשמור על מחנה המעפילים בעתלית, שם עצרו הבריטים את אחיהם של הנוטרים, ניצולי השואה המסכנים. הנוטרים, אשר היו נתונים למרות השלטון הבריטי, נמצאו בסד בשל המתח בין הישוב  בארץ ובין השלטונות לאחר מלחמת העולם השנייה, תקופת המאבק. על אף זאת קיימו הבריטים את הנוטרות עד קץ שליטתם כאן במאי 48. 

תרומתם של הנוטרים בתקופת המדינה בדרך ובעיקר לבניין הכוח של המשטרה ומשמר הגבול עם קום המדינה לא זכה להוקרה המתאימה. משטרת ישראל, ממשיכת תפיסת הנוטרות בעיקר במשמר הגבול שלה, יזמה להוציא לאור  את סיפורם של הנוטרים, התפקידים שמילאו, האתגרים עמם התמודדו, ותרומתם לביטחון תושבי המדינה שבדרך. הספר מבוסס על מחקר מעמיק וביקורתי ועל ראיונות עם רבים ממי ששירתו באותה תקופה.