טור של עמיר רפפורט: הצבא קטן מידי, הקרבות רבים וקשים 

האבדות והפצועים מלמדים על שבוע הקרבות הקשה ביותר מאז תחילת המלחמה, ובדרך להשגת יעדי המלחמה עוד יידרש צה"ל להתגבר על כמה פערים בתוכניות ובסדרי הכוחות

טור של עמיר רפפורט: הצבא קטן מידי, הקרבות רבים וקשים 

בבסיס צה"ל בדרום הארץ מוציאים בימים אלה מן המחסנים טנקי מרכבה סימן 3 "במצב טוב", שכבר פרשו מן השירות ועמדו להימכר למדינה באירופה.

למרבה המזל, מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף מיל' איל זמיר, החליט לפני המלחמה לעכב את המכירה, בגלל שסדר הכוחות של צה"ל ירד אל  מתחת ל"קו האדום" -  מספר הטנקים שנחשב במשך עשרות שנים כמינימום, שאותו צה"ל חייב להחזיק. ובכן, כעת לא רק שהטנקים לא יימכרו, אלא שתוך כדי המלחמה הולכת ומוקמת איתם חטיבה חדשה - ישנה. 

הגדלת צה"ל תוך כדי המערכה, במקביל לרכש מסיבי של אמצעי לחימה מכל רחבי העולם, וייצור אמצעים בשלוש משמרות בתעשיות הביטחוניות של ישראל, מעידה על כשל גדול שלא מרבים לדבר עליו בזמן שהמחדל המודיעיני תופס את מרבית תשומת הלב: צה"ל הוא צבא קטן מידי אל מול המשימות שעומדות בפניו. 

הוא מתקשה לנהל מלחמה בעצימות גבוהה בכל רחבי רצועת עזה במקביל ללחימה מול חיזבאללה בצפון, ששוב גבתה ביום חמישי מחיר כבד,  ולחימה באיו"ש, שלא לדבר על "טיפול" באיום הבלתי נתפס על האוניות הישראליות, שמציבים הח'ותים בתימן.

כבר כעת ברור כי בשנים שאחרי המלחמה ישראל תידרש כמעט להכפיל את תקציב הביטחון שלה, בדיוק כפי שקרה בעשור שאחרי מלחמת יום הכיפורים. יש סיכוי סביר שהשירות של מחזור הגיוס נובמבר 2023, שהתחיל השבוע בגיוס ראשון אי פעם תוך כדי קרב, עוד יוארך. הוא לבטח לא יקוצר כפי שתוכנן במקור. אבל קודם צריך לנצח את המלחמה.

יחיא סינוואר
האתגר עצום, והמחיר כואב ביותר. זה היה העמוס ביותר בלחימה עד כה. למרבה הצער, גם מספר האבדות הגבוה של כוחותינו והפצועים הרבים, מעידים על העצימות של הקרבות.

במוקד הלחימה השבוע היה המהלך הקרקעי שהתחיל גם בחלק המרכזי של הרצועה, מדרום לקו נחל עזה, ומתמקד בעיר חאן יונס. היעד הזה קשור קשר הדוק למקום הולדתם של שני מנהיגי החמאס, שהגו את תכנית הטבח השטנית של 7 באוקטובר, והוציאו אותה אל הפועל – ראש החמאס ברצועה יחיא סינוואר, וראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף. 

שניהם ילידי מחנה הפליטים שנמצא בחלק המערבי של חאן יונס, לכיוון הים. החיסול של שניהם נמצא בראש רשימת המטרות של צה"ל והשב"כ, ביחד עם מרוואן עיסא, סגנו של דף ומפקד גדודי עז א דין אל קסאם, ועם מוחמד סינוואר, האח של, שהוא פיגורה צבאית בפני עצמו.  

הפשיטה על חאן יונס החלה מצפון וממזרח - ואחד מיעדיה הראשונים היה הבית ב"רחוב מספר 5", ששייך ליחיא סינוואר, אשר כותר מיד. 

למרות שראש הממשלה התייחס לכיתור בהודעה מיוחדת, אין שום ציפייה אמיתית למצוא במקום את בעל הבית. הוא מנהל את ענייני החמאס ממעמקי האדמה, והשבוע הוכיח, גם באמצעות הירי לישראל, שהוא שולט עדיין במצב, פחות או יותר.

מדוע הכיתור? ייתכן שישראל תנסה לשים את ידה על בני משפחותיהם של ראשי החמאס (יחיא סינוואר עצמו הוא רווק שהצהיר כי הוא "נשוי לפלשתין בלבד", כמילותיו הידועות של יאסר ערפאת לפני שהתחתן בזקנתו). אין לדעת מה יימצא בתוך הבית הפרטי שלו, לפני שיפוצץ כעוד סמל של המלחמה. 

את הפעולה בחאן יונס מובילה אוגדת התמרון המהיר של צה"ל -  98. לאוגדה זו שייכים הכוחות המובחרים ביותר ממערך המילואים וגם יחידות חטיבת הקומנדו כמו "דובדבן". 

קרבות קרובים
המהלך בחאן יונס החל בהפצצה אווירית וארטילרית כבדה, שיצאה לדרך זמן קצר אחרי סיום ההפוגה, שבמהלה הוחזרו ארצה חלק מן החטופים. הרמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון מיהרו לציין כי בניגוד לכל החששות, ההפוגה לא מנעה מצה"ל להמשיך להילחם במלוא העוצמה.

במקביל לתחילת הפעולה בדרום, חודשה הלחימה גם בצפון הרצועה – שם מובילות את התמרון אוגדה 162, שהיעד העיקרי שלה הוא מחנה הפליטים ג'בליה, ואוגדה 36, ובה צוותי הקרב החטיבתיים של גולני, הצנחנים  וחטיבת השריון  188. החטיבות כיתרו את מעוז החמאס בסג'עיה. שם נרשמה ההתנגדות העזה ביותר לפעולת צה"ל עד כה, כולל עשרות היתקלויות.

מרבית אמצעי הלחימה שבהם עושים המחבלים שימוש הם מטולי אר פי ג'י וטילי ונשק מתוצרת עצמית אבל יש בזירה גם טילי נ"ט מסוג קורנט, שיוצרו על ידי רוסיה, והסבו לצה"ל אבדות קשות גם במלחמת לבנון השנייה. גם אש מרגמות גבתה השבוע קורבנות, בין השאר בתקרית שבה טווחה משאית שהעמיס רכב הנדסה של בצפון הרצועה. 

בניגוד לקרבות שהיו לפני ההפוגה -  שהתנהלו  מבלי לראות את ה"לבן בעיניים" של האויב, דבר שבא לידי ביטוי בכך שכל הנפגעים הישראליים היו רק מרסיסי טילי נ"ט או מטענים ולא מירי של כדורים (כולל מספר גבוה של הרוגים מאש כוחותינו, בטעות), הפעם היו בצפון רצועת עזה גם מספר היתקלויות מטווחים קרובים, כמו בבית שבו נהרגו שני חיילים בזמן ש"טוהר". 

דבר שעורר ברשתות החברתיות את הטענה (הלא נכונה) שצה"ל הפסיק להפציץ בתים מרחוק, ובכך הוא מסכן את חיי החיילים.   

הלחימה בשיאה והסיכומים עוד רחוקים, אבל ויכוח ארוך ימים אחד כבר הוכרע בלחימה בעזה, והוא עסק בשאלה האם ניתן להכריע את האויב באמצעות אש בלבד מרחוק או שחייבים תמרון קרקעי? 

ובכן, כעת כבר אין שום צל של ספק , שללא נוכחות החיילים בשטח, כלומר רגליים על הקרקע, לא ניתן לעמוד ביעד של חיסול היכולות הצבאיות של החמאס: משגר רקטות אחרי משגר, מאגרי נשק, מחרטות לייצור אמצעי לחימה וכמובן המנהרות.

אחד ההישגים של הלחימה עד כה זו חידוש איסוף מודיעיני מבוסס סוכנים בשר ודם על ידי שירות הביטחון הכללי, שרכזיו מצטרפים לכל הכוחות בשטח, ממש כמו בפעולות ביהודה ושומרון. 

מטה השב"כ במרכז הארץ ומתקני החקירות שלו בדרום  הומים כבר חודשיים באלפי המשרתים בפועל , מתוגברים באלפי "לשעברים" שמקבלים מהשטח אוצר מודיעיני בלום, ומנהלים מרוץ נגד הזמן כדי להפיק ממנו מטרות "לטיפול". כונני מחשב, תמונות, רשימות של כוח אדם ומעל הכל – תכניות קרב ומידע על פתחי המנהרות.

מתברר, כי את מרבית הפתחים לא ניתן היה לגלות רק באמצעות מודיעין מרחוק, משום שהם מוסתרים מתחת לרצפות של בתים תמימים למראה. בכמה מקרים התגלו פתחים מתוך שישה בתים שונים, על פני שטח של קילומטר אחד רבוע בלבד. בסכך הכל- "טופלו" מאות פירים, בדרך לגילוי אלפים. 

מנהרות, מנהרות ושוב מנהרות 
ככלל, המאמץ "לטפל" במנהרות של החמאס מסתמן כאתגר הקשה ביותר שעוד ניצב בפני צה"ל – והוא זה שמצריך את הזמן הרב ביותר, עמוק אל תוך שנת  2024. כחלק מהמאמץ העצום הזה, השבוע עלו לכותרות, בעקבות פרסום בוול סטריט גו'רנל, תוכניות ישראל להציף את המנהרות באמצעות מי ים. 

לא הכול ניתן לפרסם לגבי המאמץ הזה שיכול להוציא חמאסניקים מן המחילות שלהם, אבל לא יהווה פתרון פלא לבעיה. אין מה לצפות לכך. כל המוחות של צה"ל והתעשיות הביטחוניות עובדים בימים אלה גם על פתרונות נוספים לאתגר האדיר הזה.

הנוכחות העצומה של צה"ל והשב"כ בשטח עשויה לעזור גם בגילוי מקום הימצאם של 138 החטופים, שעדיין נמצאים ברצועת עזה (למרבה הצער, לא כולם בחיים) – אבל זה לא אומר שניתן יהיה לחלץ חטופים חיים גם אם נדע היכן הם. 

יש להניח כי צה"ל רוקם תוכניות מבצעיות לחילוץ, במקביל לאפשרות החזרתם בעסקה נוספת, כאשר החמאס יהיה במצב נואש מספיק, כדי להתחנן לעוד הפוגה (בתקווה שיגיע רגע כזה).

בראיה לאחור של השבוע האחרון, נראה כי צה"ל הצליח לעשות כמה הטעיות טקטיות לחמאס בחאן יונס, והפתיע אותו במהירות הכניסה, זמן קצר אחרי תום ההפוגה. 

בכל מקום שבו צה"ל שועט קדימה - אין לחמאס סיכוי לבלום אותו. זה כלל לא מבטיח את ההצלחה במטרה העיקרית – "זעזוע" של החמאס, כדי לגרום לראשיו, שאולי עדיין נמצאים באזור חאן יונס, להיכנע או לפחות לעשות טעות טקטית כלשהי, שתאפשר לחסל אותם. 

חשוב עם זאת להכיר בכך, שבתוכנית המלחמה של צה"ל יש עדיין כמה סתירות פנימיות שעלולות למנוע את ההישג המוחלט.

העיקרית שבהן קשורה לחטופים: אי אפשר להתעלם מכך שהלחימה באמת מסכנת את חייהם, וצפוי כי הלחץ העצום מצד בני המשפחות על הדרג המדיני, רק יילך וייגבר. 

אם נגיע למו"מ נוסף – החמאס לא יסתפק בפעם הבאה רק בהפוגה משום שהמטרה העיקרית שלו תהיה להשתמש ב"קלף" החטופים כדי להשיג הפסקת אש ממושכת. אז יתגלה מלוא הניגוד בין היעדים של "מיטוט החמאס" ו"החזרת החטופים" . 

רפיח רבתי 
עוד פער בתוכניות קשור לעובדה שישראל אינה פועלת באזור רפיח, לפחות בינתיים. זה בעייתי משום שהמנהרות מחאן יונס מובילות לרפיח ומשם כנראה גם למצרים. אי אפשר להיות בטוחים שאין עוד  מנהרות פעילות שמובילות גם אל מחוץ לעזה.

הדרך היחידה להבטיח באמת את פירוד הרצועה היא שליטה לאורך זמן על ציר "פילדלפי", שמפריד בין שטח רצועת עזה ובין מצרים- אך כאן עלולה להיות בעיה מול המצרים. 

שכנינו מדרום עדיין תומכים בכל לב (אבל לא בהצהרות הפומביות), בחיסול החמאס, אבל מוטרדים יותר מכל מהאפשרות של מאות אלפי עזתים אשר יציפו את שטחם, אם ישראל תגביר את הלחץ בקצה הדרומי של הרצועה, תנאי הכרחי לצורך שליטה ב"פילדלפי".

עוד "באג": בעת שישראל הלכה והחלישה את צבאה בשנים האחרונות, הוביל הרמטכ"ל לשעבר הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי, תפיסה של שימוש ברובוטים, והכרעה גם מ"נגד", כלומר מרחוק. כוכבי דיבר רבות על הצורך ב"הכרעה מהירה" וב"העברה של הלחימה לשטח האויב". 

ובכן הלחימה עברה לתוך רצועת עזה (לא זה המצב מול החיזבאללה בצפון) – אבל הכרעה, אם תהיה – עדיין אינה נראית באופק.

כמה זמן עוד תימשך המלחמה? כפי הנראה, לפחות עד אחרי חג המולד וראש השנה הנוצרי, בעצימות גבוהה, ולאחר מכן צפוי כי צה"ל יתחיל לשחרר חלק מכוחות המילואים באמצעות הקטנת סדר הכוחות הלוחמים או החלפתם.

ככלל, לפי כל ההערכות הפנימיות בצה"ל ובדרג המדיני, התמרון הקרקעי מתנהל עד כה על פי התוכניות, ואף בצורה מוצלחת יותר מאשר הצפיות המוקדמות, אבל כדי לשמר את "אורך הנשימה המדיני"  לפעולה הצבאית נדרשים מהלכים משלימים גם בזירה הזאת.

אחת הבעיות הקשות של ישראל במאבק דעת הקהל העולמי הוא היחס חסר התקדים בין מספר ההרוגים המעורבים למספר אנשי החמאס שנהרגים – 3:1. כלומר שלושה בלתי מעורבים שנהרגים בהפצצות על כל מחבל, שהגיע לו למות. בלחימה בדרום הרצועה היחס הזה אפילו נעשה גרוע יותר, בגלל הימצאותם של שני מיליון אזרחים. מיליון מהם כבר ירדו מערי הצפון, בהתאם להנחיות קודמות של צה"ל.

מזכיר המדינה ושר ההגנה של ארצות הברית כבר שלחו לנו איתותים ברורים מאוד כי השעון המדיני למלחמה אינו בלתי מוגבל, ובשבוע הבא יבוא לישראל היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב , גייק סליבן, שיסביר שוב את מה שעדיין לא הובן, מהזווית של ארה"ב.

על מנת להאריך את האשראי המדיני למלחמה, הקבינט הביטחוני כבר נאלץ לבלוע ביום רביעי את הגלולה המרה של הגדלת מספר מיכליות  הדלק הנכנסות  לרצועה. למרות, שלכאורה, אין שום היגיון בנקיטת "צעדים הומניטאריים" כלפי רצועת עזה, בזמן שחטופינו אינם זוכים לקבל אפילו ביקור של  הצלב האדום ואין לנו מידע מוסמך לגביהם.  

מצד שני האינטרס שלא יהיו ברצןועת עזה מחזות הומניטריים קשים הוא גם שלנו.

ארה״ב לוחצת
האמריקאים גם יגיברו את הלחץ על נתניהו בנושא "היום שאחרי".

מי שמדבר איתם על הנושא הזה הוא בעיקר השר רון דרמר. את המגעים מול המצרים והקטארים ושחקנים נוספים מובילים המוסד והשב"כ. 

במטה לביטחון לאומי בישראל קיים צוות שמגבש את החלופות השונות לגבי המצב בעזה אחרי המלחמה. מוביל אותו ראש האגף המדיני, יורם חמו, וחברים בו נציגי כל הארגונים – מהמוסד ועד משרד החוץ וצה"ל. 

ראש המל"ל צחי הנגבי מציג את החלופות בקבינט, אבל כרגע אין שום תסריט עתידי לשליטה אזרחית ברצועת עזה בלי שום מעורבות של הרשות הפלשתינית, כפי שמצהיר ראש הממשלה נתניהו.

אם תהיה דריסת רגל לרשות, נתניהו יצטרך לפתור את העניין מול האגף של עוצמה יהודית והציונות הדתית בממשלה שלו.

נקודת אור:  המצב ההסברתי גם השתפר בשבועיים האחרונים בחלקים נרחבים של התקשורת העולמית, בעקבות תמונות הנשים והילדים המשוחררים, שהמחישו לעולם  את אכזריותו של החמאס, ובזכות הדיון השבוע באו"ם על השימוש בתקיפות מיניות כנשק טרוריסטי, שהיה הברקה. עם כל הכאב הכרוך בחשיפה של סיפורי אונס.

הדיון הזה הביא לכדי שיא מאמץ מתואם של משרד החוץ, המטה לביטחון לאומי, מערך ההסברה הלאומי שהוקם גם הוא בתנועה בראשות מושיק אביב (לאחר שקודם לכן יובש על ידי נתניהו), ושורה של ארגונים אזרחיים.

הקרב על נירים 
שתי הערות סיום לגבי מידע חדש על 7 באוקטובר: סיפורו של מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, אל"מ אסף חממי, שהובא השבוע לקבורה כאשר גופתו  עדיין מוחזקת בעזה, אינו שלם בלי לומר שבמותו הוא הציל חייבם של עשרות אם לא מאות אנשים. 

חממי נפל בקרב ביחד עם אנשי החפ"ק שלו, על יד קיבוץ נירים, שאליו חש מיד עם תחילת מתקפת הפתע.

מה שלא פורסם, זה שבעקבות הקרב הקשה במעורבות קצין בכיר,  הוזנק מסוק לשטח, ובניגוד לקיבוצים רבים אחרים, שבהם לא נקראה מסוק אפילו באופק (בניר עוז, הסתיים הטבח והחטיפה של כרבע מהתושבים, מבלי שצה"ל אפילו ירה כדור אחד או נראה בשטח)  – הוא "ריסס" עשרות מחבלי חמאס שהיו מחוץ לגדרות וניסו לפרוץ פנימה. 

בזכות כך ועמידתם של חברתי כיתת הכוננות של נירים, נמנע טבח המוני גם בנירים, שם מספר החטופים וההרוגים היה קטן יחסית.

וגם קרדיט שלא ניתן לאנשי יחידת הגדעונים המיוחדת של משמר הגבול: מהתחקירים מתברר כי תושייתו של מפקד היחידה, ששלח את אנשיו מהר מאוד אל כל הצמתים המרכזיים בנגב וגם אל אלה שמובילים לכיוון תל אביב והמרכז - היא שמנעה מהחמאס לממש את תוכניתו להגיע לבסיסים ומתקנים רגישים מאוד גם ליד באר שבע, קריית גת ותל אביב. 

עוד קרן אור של תושייה בבוקר הנורא של מחדל וגבורה.

והשורה התחתונה: הקרבות העזים יימשכו גם בימים הקרובים, ועלולים להתרחב גם לגבול הצפון, שם עדיין לא נמצא הפתרון שיאפשר את שובם של התושבים.

אולי יעניין אותך גם