פרשנות | פיקוד העורף צריך להפוך לפיקוד לוחם
על פיקוד העורף לפתח תורת לחימה ייעודית ולאמץ אמצעי לחימה, שליטה ובקרה (שו"ב) ומיגון מתאימים למשימת הגנה מרחבית על יישובים
אבי רונן
| 07/12/2023
מאמר זה הוא השלישי בסדרת מאמרים העוסקים בהיערכות להתגוננות אזרחית ביום שאחרי. אתייחס למספר תהליכים ואציע שינוי בתפיסת ההיערכות ביישובים לתגובה למתקפת טרור מאסיבית.
במאמרי הקודמים (נדרשת תכנית פעולה להכשיר כל יישוב להגן על עצמו | בעת חירום - תנו לרשויות המקומיות לפעול), תיארתי כיצד הניבו האנטישמיות העולמית יחד עם שנאת שכנינו המוסלמים איום מתפתח המחייב אותנו להיות ערוכים להגנה מיידית מתוך היישובים, במיידי ובעתיד.
כנופיות הטרור כמאפיין "שכונתי"
הצורך ביכולת הגנה עצמית מיידית מתעצם לאור המאפיין השכונתי של כנופיות המונעות על ידי ערכים של שוד, רצח, אונס ואכזריות.
כנופיות ערביות שנקראו "אל פדאיה" ("פדאיון") פעלו כאן כבר מאז 1917, לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל מידי השלטון העותומני המוסלמי. התקפותיהן על היישוב היהודי גברו בשנות ה-20, ה-30 וכמובן, במלחמת השחרור.
בשנים 1954-1955 הקימה מצרים קבוצות פדאיון רשמיות, אשר חדרו ופגעו בשנת 1956, בין השאר, בכפר מנחם ונס ציונה, ניר גלים ותל מונד.
עשר שנים אחרי "מבצע קדש" (סיני, סוף 1956), קם ארגון "פת"ח", שאסף אליו את שארית כנופיות ה"פידאיון" וביצע בשנים 1965-1967 למעלה מ-170 התקפות טרור מסוריה, ירדן, לבנון ועזה.
תרבות הרצח והאלימות של הטרור הלאומני הערבי נמשכת, משתנים השמות, המאפיינים וההיקף.
איפה ההגנה המרחבית?
ההגנה המרחבית (הגמ"ר) הוקמה על סמך לקחי מלחמת העצמאות, בה מילאו יישובים שהפכו למעוזים תפקיד חשוב בהגנה. היא הוקמה כמערכת הגנה מיידית, המיועדת לפעול בתיאום עם הצבא בישובי הספר.
משנת 1954, החלה לרדת תמיכת צה"ל בתקציב ההגמ"ר (ההגנה המרחבית).
ההזנחה נמשכה לאחר מבצע "קדש" ההתקפי והמוצלח. לאחר מלחמת ששת הימים, שחיזקה בצה"ל את הגישה ההתקפית ואת התפיסה של העברת המלחמה לשטח האויב, נמשך הצמצום ואף נטען כי צמצום ההגמ"ר לא הביא נזק אלא חיסכון.
כיום, ההגמ"ר כפופה לפיקוד המרחבי ולאוגדות המרחביות, אך יחידות ההגמ"ר שנותרו אינן נהנות מעדיפות בציוד, באימונים ומתורת לחימה מתאימה למשימתם.
הגדרת התפקיד המקובלת כיום של ההגנה המרחבית, אינה מתאימה לאיום שהתפתח. התפיסה ש"מערך ההגנה המרחבית בנוי ללחימה במצבים של ניתוק ומאפשר לכוחות צה"ל שפטורים מהגנה על היישובים לפנות כוחות למתקפה על האויב" אינה רלבנטית, כאשר האיום המתפתח, שטעימה ממנו קיבלנו ב 7.10, הופך את היישוב לאיזור לחימה עיקרי (!), ובמיוחד כאשר כוחות ההגמ"ר כה מוזנחים.
ומי שמע על יחידות ההגנה המרחבית במלחמה האחרונה?
נאמר רבות על כיתות הכוננות ועל גבורתן, אך כגודל הגבורה, גודל המחדל. כיתות הכוננות הן חבורה נפלאה של אזרחים לוחמים, שכורח הנסיבות הפך אותם לגיבורים.
הן נעדרות אמל"ח מתאים ללחימה בטרור, תורת לחימה ואימונים מספיקים. הן קטנות מדי ואין ביכולתן להתמודד עם מתקפות טרור מאסיביות העלולות להתרחש לאחר שפעולת החמאס כה הצליחה, אם על ידי החיזבאללה ו"כוח רדואן", אם על ידי כוחות דומים ב"שכונה".
מה קרה למשמר האזרחי?
המשמר האזרחי הוקם בעקבות פיגועים חבלניים קשים שאירעו לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, הבולט בהם - הטבח במעלות במאי 1974.
אז, התארגנו מאות אזרחים בצפון ודרשו להעניק להם כלים, סמכות ומסגרת כדי להגן על ישוביהם ושכונותיהם. ביולי 1974 החליטה הממשלה על הקמת המשמר האזרחי כארגון לאומי התנדבותי, שייעודו העיקרי הוא: יכולת היישוב להגיב מיידית על התקפת טרור.
כשהארגון הוקם באוגוסט 1974, עמד בראשו ניצב (מולה כהן), הוא נבנה להגנה על עיר, רובע ושכונה. בתום שנה הוקמו כ-300 בסיסי הפעלה בארץ, הוקמו מנגנון פיקודי ומערך כוננות ארצי, חולקו כלי נשק לאזרחים.
בשנת 1987 שולב המשמר האזרחי במשטרת ישראל, בינואר 1999 שולב המשמר האזרחי באגף קהילה ומשמר אזרחי (אק"מ) במשטרה, בשנת 2011 נסגר האגף והוטמע במחלקת המתנדבים במשטרה, כשבראשו ניצב משנה.
כיום, אין בסיסי הפעלה, והמשמר האזרחי עוסק במגוון משימות שיטור. הייעוד המקורי נעלם.
מי שמע בלחימה האחרונה על המשמר האזרחי ככוח? ומה עם "הג"א" – פיקוד העורף?
במאי 1948, הוקם הגוף הנקרא הג"א (התגוננות אזרחית) לאחר הפצצה רבת נפגעים על ת"א. בשנת 1951 נתקבל בכנסת "חוק ההתגוננות האזרחית, תשי״א–1951", "חוק הג"א", שבו הוגדר ייעוד הג"א: "לנקוט את כל האמצעים לשם התגוננות מפני כל התקפה או סכנת התקפה של כחות עויינים על האוכלוסייה האזרחית או לשם צמצום תוצאותיה של התקפה כזאת".
הג"א "זכתה" להיות בתחתית סדר העדיפויות הצבאי. במלחמת המפרץ, שבה היה ברור שהעורף הפך לחזית, הוקם "פיקוד העורף". אך, חלק מהדימוי הנמוך נשאר בכל הקשור ללחימה - בחלוקת התקציב, בפיתוח אמצעי לחימה יעודיים, תורת לחימה ייעודית והכשרה מתאימה לאתגרים הצפויים.
כיום, פיקוד העורף הוא בהחלט "הפיקוד הרביעי" של צה"ל, המוכיח את עצמו כגוף שלא סטה מייעודו המקורי אלא להיפך, הוא נבנה יותר ויותר מול ייעודו. משנת 2018 גם הקים הפיקוד שתי חטיבות מרחביות.
אגב, חטיבת "דניאל", שהיא חטיבה מרחבית של פיקוד העורף מול עזה, הוזעקה והתיצבה ב-7.10.23, אך שטח הכינוס בו היו אמורים לוחמי החטיבה להצטייד בציוד ובנשק, היה באיזור רעים.
מורשת האזרחים הלוחמים
רבים ביננו חקלאים, תעשיינים, סוחרים ובעלי מקצוע אחרים, אשר הופכים ברגע מאזרחים ללוחמי ומפקדי מילואים.
רבים יותר ביננו לוחמים ומפקדים מבוגרים יותר, שאינם מגויסים גם בשעת חירום, למרות ניסיונם העצום, מוכנותם ורצונם להגן בעת הצורך על יישוביהם.
פיקוד העורף – "הפיקוד הרביעי" צריך להעמיד את ההגנה המרחבית בראש סדר העדיפויות.
פיקוד העורף נועד למשימת ההגנה המיידית על האוכלוסייה והוא בשל להעמיד את ההגנה המרחבית בעדיפות העליונה, עבור כל היישובים.
לצורך זה, בנוסף להקמת חטיבות מרחביות נוספות תחת פיקודו יש לקבוע כי כוחות ההגנה המרחבית כפופים לפיקוד העורף. יש לארגן כוחות אלה מחדש כיחידות לוחמות, המבוססות קודם כל על לוחמים ולוחמות שכבר אינם נקראים למילואים.
ניתן לצרף ולקלוט גם גילאים אחרים, ולהכשיר תלמידי תיכון, משתתפי מכינות קדם צבאיות, פנימיות צבאיות ועוד מסגרות למשימת ההגמ"ר.
על פיקוד העורף לפתח תורת לחימה ייעודית ולאמץ אמצעי לחימה, שליטה ובקרה (שו"ב) ומיגון מתאימים למשימה זו.
יש לגבש מסגרות אימון והכשרה מהירות, כדי להטמיע את תורת הלחימה והאמצעים אצל האזרחים הלוחמים ולהכין אותם כיחידות גדולות משמעותית מ"כיתות הכוננות" ובעלות מוכנות גבוהה להילחם מיידית בכנופיות הטרור, עד חבירת כוחות המשטרה והצבא.
וכן, צריך להוסיף בחוק הג"א את איום מתקפת טרור.
אבי רונן, אל"מ (מיל), שימש בין השנים 2001-2017 כמנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במינהל החירום של משרד הפנים. לפני כן שירת כמנהל פרויקט בתעשייה ביטחונית , נספח צבאי באירופה ובמגוון תפקידי לחימה, פיקוד ומטה בצה"ל.
על פיקוד העורף לפתח תורת לחימה ייעודית ולאמץ אמצעי לחימה, שליטה ובקרה (שו"ב) ומיגון מתאימים למשימת הגנה מרחבית על יישובים
מאמר זה הוא השלישי בסדרת מאמרים העוסקים בהיערכות להתגוננות אזרחית ביום שאחרי. אתייחס למספר תהליכים ואציע שינוי בתפיסת ההיערכות ביישובים לתגובה למתקפת טרור מאסיבית.
במאמרי הקודמים (נדרשת תכנית פעולה להכשיר כל יישוב להגן על עצמו | בעת חירום - תנו לרשויות המקומיות לפעול), תיארתי כיצד הניבו האנטישמיות העולמית יחד עם שנאת שכנינו המוסלמים איום מתפתח המחייב אותנו להיות ערוכים להגנה מיידית מתוך היישובים, במיידי ובעתיד.
כנופיות הטרור כמאפיין "שכונתי"
הצורך ביכולת הגנה עצמית מיידית מתעצם לאור המאפיין השכונתי של כנופיות המונעות על ידי ערכים של שוד, רצח, אונס ואכזריות.
כנופיות ערביות שנקראו "אל פדאיה" ("פדאיון") פעלו כאן כבר מאז 1917, לאחר שהבריטים כבשו את ארץ ישראל מידי השלטון העותומני המוסלמי. התקפותיהן על היישוב היהודי גברו בשנות ה-20, ה-30 וכמובן, במלחמת השחרור.
בשנים 1954-1955 הקימה מצרים קבוצות פדאיון רשמיות, אשר חדרו ופגעו בשנת 1956, בין השאר, בכפר מנחם ונס ציונה, ניר גלים ותל מונד.
עשר שנים אחרי "מבצע קדש" (סיני, סוף 1956), קם ארגון "פת"ח", שאסף אליו את שארית כנופיות ה"פידאיון" וביצע בשנים 1965-1967 למעלה מ-170 התקפות טרור מסוריה, ירדן, לבנון ועזה.
תרבות הרצח והאלימות של הטרור הלאומני הערבי נמשכת, משתנים השמות, המאפיינים וההיקף.
איפה ההגנה המרחבית?
ההגנה המרחבית (הגמ"ר) הוקמה על סמך לקחי מלחמת העצמאות, בה מילאו יישובים שהפכו למעוזים תפקיד חשוב בהגנה. היא הוקמה כמערכת הגנה מיידית, המיועדת לפעול בתיאום עם הצבא בישובי הספר.
משנת 1954, החלה לרדת תמיכת צה"ל בתקציב ההגמ"ר (ההגנה המרחבית).
ההזנחה נמשכה לאחר מבצע "קדש" ההתקפי והמוצלח. לאחר מלחמת ששת הימים, שחיזקה בצה"ל את הגישה ההתקפית ואת התפיסה של העברת המלחמה לשטח האויב, נמשך הצמצום ואף נטען כי צמצום ההגמ"ר לא הביא נזק אלא חיסכון.
כיום, ההגמ"ר כפופה לפיקוד המרחבי ולאוגדות המרחביות, אך יחידות ההגמ"ר שנותרו אינן נהנות מעדיפות בציוד, באימונים ומתורת לחימה מתאימה למשימתם.
הגדרת התפקיד המקובלת כיום של ההגנה המרחבית, אינה מתאימה לאיום שהתפתח. התפיסה ש"מערך ההגנה המרחבית בנוי ללחימה במצבים של ניתוק ומאפשר לכוחות צה"ל שפטורים מהגנה על היישובים לפנות כוחות למתקפה על האויב" אינה רלבנטית, כאשר האיום המתפתח, שטעימה ממנו קיבלנו ב 7.10, הופך את היישוב לאיזור לחימה עיקרי (!), ובמיוחד כאשר כוחות ההגמ"ר כה מוזנחים.
ומי שמע על יחידות ההגנה המרחבית במלחמה האחרונה?
נאמר רבות על כיתות הכוננות ועל גבורתן, אך כגודל הגבורה, גודל המחדל. כיתות הכוננות הן חבורה נפלאה של אזרחים לוחמים, שכורח הנסיבות הפך אותם לגיבורים.
הן נעדרות אמל"ח מתאים ללחימה בטרור, תורת לחימה ואימונים מספיקים. הן קטנות מדי ואין ביכולתן להתמודד עם מתקפות טרור מאסיביות העלולות להתרחש לאחר שפעולת החמאס כה הצליחה, אם על ידי החיזבאללה ו"כוח רדואן", אם על ידי כוחות דומים ב"שכונה".
מה קרה למשמר האזרחי?
המשמר האזרחי הוקם בעקבות פיגועים חבלניים קשים שאירעו לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, הבולט בהם - הטבח במעלות במאי 1974.
אז, התארגנו מאות אזרחים בצפון ודרשו להעניק להם כלים, סמכות ומסגרת כדי להגן על ישוביהם ושכונותיהם. ביולי 1974 החליטה הממשלה על הקמת המשמר האזרחי כארגון לאומי התנדבותי, שייעודו העיקרי הוא: יכולת היישוב להגיב מיידית על התקפת טרור.
כשהארגון הוקם באוגוסט 1974, עמד בראשו ניצב (מולה כהן), הוא נבנה להגנה על עיר, רובע ושכונה. בתום שנה הוקמו כ-300 בסיסי הפעלה בארץ, הוקמו מנגנון פיקודי ומערך כוננות ארצי, חולקו כלי נשק לאזרחים.
בשנת 1987 שולב המשמר האזרחי במשטרת ישראל, בינואר 1999 שולב המשמר האזרחי באגף קהילה ומשמר אזרחי (אק"מ) במשטרה, בשנת 2011 נסגר האגף והוטמע במחלקת המתנדבים במשטרה, כשבראשו ניצב משנה.
כיום, אין בסיסי הפעלה, והמשמר האזרחי עוסק במגוון משימות שיטור. הייעוד המקורי נעלם.
מי שמע בלחימה האחרונה על המשמר האזרחי ככוח? ומה עם "הג"א" – פיקוד העורף?
במאי 1948, הוקם הגוף הנקרא הג"א (התגוננות אזרחית) לאחר הפצצה רבת נפגעים על ת"א. בשנת 1951 נתקבל בכנסת "חוק ההתגוננות האזרחית, תשי״א–1951", "חוק הג"א", שבו הוגדר ייעוד הג"א: "לנקוט את כל האמצעים לשם התגוננות מפני כל התקפה או סכנת התקפה של כחות עויינים על האוכלוסייה האזרחית או לשם צמצום תוצאותיה של התקפה כזאת".
הג"א "זכתה" להיות בתחתית סדר העדיפויות הצבאי. במלחמת המפרץ, שבה היה ברור שהעורף הפך לחזית, הוקם "פיקוד העורף". אך, חלק מהדימוי הנמוך נשאר בכל הקשור ללחימה - בחלוקת התקציב, בפיתוח אמצעי לחימה יעודיים, תורת לחימה ייעודית והכשרה מתאימה לאתגרים הצפויים.
כיום, פיקוד העורף הוא בהחלט "הפיקוד הרביעי" של צה"ל, המוכיח את עצמו כגוף שלא סטה מייעודו המקורי אלא להיפך, הוא נבנה יותר ויותר מול ייעודו. משנת 2018 גם הקים הפיקוד שתי חטיבות מרחביות.
אגב, חטיבת "דניאל", שהיא חטיבה מרחבית של פיקוד העורף מול עזה, הוזעקה והתיצבה ב-7.10.23, אך שטח הכינוס בו היו אמורים לוחמי החטיבה להצטייד בציוד ובנשק, היה באיזור רעים.
מורשת האזרחים הלוחמים
רבים ביננו חקלאים, תעשיינים, סוחרים ובעלי מקצוע אחרים, אשר הופכים ברגע מאזרחים ללוחמי ומפקדי מילואים.
רבים יותר ביננו לוחמים ומפקדים מבוגרים יותר, שאינם מגויסים גם בשעת חירום, למרות ניסיונם העצום, מוכנותם ורצונם להגן בעת הצורך על יישוביהם.
פיקוד העורף – "הפיקוד הרביעי" צריך להעמיד את ההגנה המרחבית בראש סדר העדיפויות.
פיקוד העורף נועד למשימת ההגנה המיידית על האוכלוסייה והוא בשל להעמיד את ההגנה המרחבית בעדיפות העליונה, עבור כל היישובים.
לצורך זה, בנוסף להקמת חטיבות מרחביות נוספות תחת פיקודו יש לקבוע כי כוחות ההגנה המרחבית כפופים לפיקוד העורף. יש לארגן כוחות אלה מחדש כיחידות לוחמות, המבוססות קודם כל על לוחמים ולוחמות שכבר אינם נקראים למילואים.
ניתן לצרף ולקלוט גם גילאים אחרים, ולהכשיר תלמידי תיכון, משתתפי מכינות קדם צבאיות, פנימיות צבאיות ועוד מסגרות למשימת ההגמ"ר.
על פיקוד העורף לפתח תורת לחימה ייעודית ולאמץ אמצעי לחימה, שליטה ובקרה (שו"ב) ומיגון מתאימים למשימה זו.
יש לגבש מסגרות אימון והכשרה מהירות, כדי להטמיע את תורת הלחימה והאמצעים אצל האזרחים הלוחמים ולהכין אותם כיחידות גדולות משמעותית מ"כיתות הכוננות" ובעלות מוכנות גבוהה להילחם מיידית בכנופיות הטרור, עד חבירת כוחות המשטרה והצבא.
וכן, צריך להוסיף בחוק הג"א את איום מתקפת טרור.
אבי רונן, אל"מ (מיל), שימש בין השנים 2001-2017 כמנהל היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים במינהל החירום של משרד הפנים. לפני כן שירת כמנהל פרויקט בתעשייה ביטחונית , נספח צבאי באירופה ובמגוון תפקידי לחימה, פיקוד ומטה בצה"ל.
