טור של עמיר רפפורט: בין צפון הרצועה לרצועה בגבול הצפון

החזרת קבוצה ראשונה של החטופים עומדת במוקד בסוף השבוע הזה, אבל במערכת הביטחון מגבירים הילוך בצפון הרצועה ונערכים להמשך הלחימה ביתר שאת – גם בדרומה. והאם נחזור לרצועת ביטחון בלבנון?  

טור של עמיר רפפורט: בין צפון הרצועה לרצועה בגבול הצפון

הנה פרט שיכול ללמד על המציאות שתיווצר ברצועת עזה בסיומה של המלחמה (הדרך עוד ארוכה, אבל מתישהו הלחימה העזה תגיע לסופה): ביחד עם הלוחמים מכל החילות, שפעלו השבוע בשטח, היו גם רכזים של השב"כ. זו הפעם הראשונה מאז ההתנתקות ב-2005 שהשב"כ חזר לשטח בעזה, ואפשר לראות בכך יותר מאשר סגירת מעגל סמלית.

זה הרקע: עם סיום ההתנתקות התלבטו במערכת הביטחון ובדרג המדיני האם האחריות המודיעינית על רצועת עזה תהיה בידי המוסד, שאחראי על סיכול טרור במדינות זרות, או בידי השב"כ שאחראי על הסיכול בישראל ובשטחים. 

התפיסה הראשונית הייתה שעזה היא שטח זר, אבל לאחר דיונים הוחלט להשאיר את האחריות בידי השב"כ, בגלל הזיקה בין הרצועה ובין הטרור ביהודה ושומרון.

אלא שהשב"כ פעל במשך כמעט 20 שנה רק "מנגד", כלומר מרחוק. הוא הסתמך יותר ויותר על טכנולוגיה ואיבד בהדרגה (אבל לא לגמרי) את המגע האינטימי עם הסוכנים האנושיים בשטח, דבר שתרם ללא ספק למחדל המודיעיני המהמם של 7 באוקטובר (ביחד עם הכשלים של אגף המודיעין בצה"ל). 

גם בשלבים הראשונים של המלחמה פעל השב"כ בעיקר באיסוף מודיעין מתוך שטח ישראל, אך לא עוד.

למעשה, כעת פועל השב"כ בצפון רצועת עזה כפי שפעל עד להתנתקות, וכפי שהוא פועל בלב הערים ביהודה ושומרון מאז מבצע חומת מגן ב-2002: הרכזים דוברי הערבית מצטרפים לכל כוח מבצעי בשטח. הם משיגים מודיעין קריטי בזמן אמת. 

לעתים, מחבלי נוח'בה שנתפסים מספקים מידע שממש מציל חיי לוחמים תוך כדי לחימה. מעבר לכך, נחקרים מובילים את הכוחות אל יעדים בשטח, שמאחוריהם מסתתר אוצר מודיעיני בלום. 

כך, השבוע בשיפא, הגיע מידע ששווה זהב – שהסתיים במעצרו של מנהל בית החולים ביום חמישי והעברתו להמשך חקירה בישראל. ואילו בסוף השבוע שעבר, הוביל מידע מודיעיני אל דירה שבה הייתה מוטלת גופתה של חיילת צה"ל נועה מרציאנו, שנרצחה קודם לכן על ידי שוביה. 

הגופה הייתה נטושה בדירה ליד שיפא. אילו לא התגלתה, ייתכן שהייתה "מועלמת" ולא ניתן היה להביא את נועה ז"ל לקבורה לעולם. מקום הימצאה היה נותר בגדר תעלומה. במקביל לחקירות בשטח – נחקרו השבוע באינטנסיביות אנשים שהובאו לישראל ונחשבים מקורות איכותיים. רובם חמאסניקים.

אז האם זו המציאות הביטחונית שישראל מתכננת לרצועת עזה ביום שאחרי המלחמה, כלומר פעילות צבאית קבועה בכל מקום ובכל זמן שצה"ל והשב"כ ימצאו לנכון כדי לסכל טרור, כמו ביהודה ושומרון? בהחלט כן. 

אבל, הדרך עד לריסוק יכולותיו הצבאיות של החמאס ומעבר לנוהל "ביטחון שוטף", שבו הצבא והשב"כ יערכו מבצעים נקודתיים מידי פעם ללא תמרון של אוגדות שלמות בשטח כמו היום, עוד ארוכה. מתוך חמש חטיבות מרחביות של החמאס – ההתמקדות עד כה הייתה רק בחטיבה הצפונית ובחטיבת המרכז. 

שלוש החטיבות הדרומיות כמעט ולא נפגעו. מיטוט שלטונו האזרחי של החמאס, לעומת זאת, נראה קרוב למדי. השבוע נכבש ונהרס עוד סמל – בית המשפט של החמאס, אבל חשוב הרבה יותר היה החיסול של יו"ר הפרלמנט והתחושות בשטח  - שהחמאס לא קיים מעל פני הקרקע.

מעל לכל, סוף השבוע הזה עומד בסימן המטרה השלישית של המלחמה, ביחד עם מיטוט השלטון של החמאס וריסוק יכולותיו הצבאיות - החזרת החטופים הביתה.

החתימה הסופית על העסקה להשבתם, נדחה מיום חמישי. העצבים, לא רק של המשפחות, מרוטים, אבל ההערכה, שהעסקה תצא אל הפועל, עדיין בתוקף. הדחיות נובעות מניסיונות שיפור של הרגע האחרון, משני הצדדים. 

מאז תחילת המגעים הרציניים לעסקה, לפני כשבועיים, ישראל שיפרה את המתווה הראשוני מכמה בחינות, למשל אורך ההפוגה המינימאלי, שיהיה רק ארבעה ימים. למרבה הצער, לא הצליחה למנוע את חלוקת החטופים ל"קטגוריות" וגם לא לכלול את החיילות שנשבו בקבוצת ה"נשים" (החיילים והחיילות הן ה"נכס" הכי גדול מבחינת החמאס, ויישארו מבחינתו לסוף).

העסקה להחזרת החטופים מנוהלת  בשני ערוצים  מקבילים – ראש המוסד דדי ברנע מתנהל מול קטאר (למרבה המבוכה הוא היה שם, כאשר ראש הממשלה "נסחף" ואמר בפומבי ברביעי בערב כי הנחה את המוסד לחסל את איסמעיל הניה ואת שאר ראשי החמאס בחו"ל). 

ראש השב"כ רונן בר עובד צמוד לשר המודיעין של מצרים, עבאס כאמל. אפשר להגיד שהעסקה "בושלה" בקטאר, במעורבות גדולה של ה-CIA האמריקאי, ואילו הביצוע יהיה על ידי המצרים. הם יובילו את החטופים מרפיח למחסום כרם שלום. המצרים הם גם אלה שימלאו את התפקיד המרכזי בכל מה שיקרה ברצועת עזה אחרי המלחמה, אבל עוד חזון למועד.  

לחימה והפוגה

ההפוגה, אם היא אכן נכנסת לתוקף, תשרת גם את צה"ל להתרעננות, איסוף מודיעין נוסף והתארגנות, אבל אין ספק שבגללה יאבד המומנטום. אכן, יש חשש שהחמאס ינצל את ההפוגה כדי להתאושש ולהתארגן. 

זה עלול לעלות לנו בנפגעים. בצה"ל מבינים את זה היטב ולמרות זאת  מאמינים כי ניתן יהיה לחדש את המערכה מהנקודה שבה היא נפסקה – וביתר שאת. היעד הבא צפוי להיות השלמת כיבוש צפון הרצועה ופעולה גם בדרומה. 

שם נמצאים כנראה מרבית החטופים, ואולי גם יחיא סינוואר ומוחמד דף. שחרור כמה שיותר חטופים לפני הפעולה בדרום, יקטין גם את החשש שהם ייפגעו מן האש הצפויה של צה"ל.

לגבי צפון הרצועה, עד להפוגה מנסה צה"ל להשלים את הפגיעה בכמה שיותר כוחות ובכמה שיותר מנהרות.

מעבר לפעילות החטיבתית בשיפא, שתוכננה במקור ליומיים אך התארכה לשבוע עקב הגילויים הרבים המעידים על כך שבית החולים היה גם בסיס ומפקדה של החמאס -  המשיכו גם השבוע האוגדות הסדירות של צה"ל לשאת במירב הנטל של הלחימה.

אוגדה 162 שנכנסה לעזה דרך ציר החוף, מצפון, המשיכה לכיוון מעוז החמאס בג'בליה, שכותר. במחנה הפליטים שאטי שליד הים פעלו בין היתר לוחמי יחידת "מגלן" של חטיבת  הקומנדו.

מדרום וממזרח לעזה פעלו השבוע צוותי הקרב החטיבתיים של אוגדה 36, בדגש על הלחימה בשכונה הקרויה על שם עצי הזית שבה, זייתון – עוד מעוז מרכזי של החמאס.

ככלל, הלחימה העזה במעוזים של החמאס הגבירה את החיכוך ולמרבה הצער את היקף הנפגעים בקרב כוחותינו. בצה"ל עושים מאמץ עצום להימנע מירי שגוי של כוחותינו אלה על אלה, אך לא תמיד בהצלחה. השטח קטן וצפוף מאוד, החלטות צריכות להתקבל לעיתם בתוך שבריר של שניה, חלק מהכוחות כבר עייפים, למרות שהלוחמים יוצאים להתרעננות מחוץ לעזה לעתים קרובות. יש לכל זה מחיר.

במערך חטיבות הצפון והמרכז של החמאס יש 12 גדודים. בצה"ל ובשב"כ התמקדו השבוע בפגיעה – מהאוויר ומהקרקע- בדרג המפקדים הבינוני – ממפקד  מחלקות ועד לסגני מפקדי גדודים (כי מרבית המג"דים כבר נוטרלו קודם לכן). 

השבוע גם  גברו ההערכות כי מפקד החטיבה הצפונית, אחמד רנדור, אחד מסמלי הזרוע הצבאית של החמאס שאפילו "זכה" להיכנס לפני שנים לרשימת הטרוריסטיים הבינלאומיים שמפרסמת ארצות הברית, אכן נהרג  לפני  כשבועיים בהפצצה כבדה על מנהרה. 

כנראה שביחד עימו נהרג גם בכיר החמאס אחמד סיאם. החמאס לא אישר ולא הכחיש את דבר מותם, אבל כיוון שחלף כבר זמן רב מבלי שהתקבל אות כלשהו מהם, ההערכה היא שהם אינם איתנו עוד (על מותו של מפקד החטיבה המרכזית שלו, איימן נופל, הודיע החמאס מיד כשזה קרה בחודש שעבר). 

הערכה דומה קיימת לגבי גורלם של בכירי הזרוע המדינית, רוחי מושתהא, עסאם דע'לס וסאמח אל סראג', שכפי הנראה מצאו את מותם בהפצצה כבדה אחרת.

ככלל, ההערכה היא שהחמאס ינצל את ההפוגה כדי לחפש אחר אנשיו במנהרות, שרבות מהן הופצצו מהאוויר או על ידי צוותי הנדסה מהקרקע. כפי הנראה, בתוך המנהרות יש מאות גופות של אנשי חמאס. 

יש להניח כי מספר ההרוגים הכולל של החמאס במלחמה עומד כעת על כ-5000, כולל יותר מ1000 הרוגים במתקפת הפתע, שגופותיהם נותרו בישראל.

מבין היחידות של החמאס, הגדוד שנפגע קשה ביותר עד כה, הוא מהעיירה בית חנון, הסמוכה מאוד לשדרות, שכבר לא תשוב לראות את תושביה. ניתן יהיה לצפות בחורבותיה במשך שנים מ"מצפה קובי" ליד שדרות, כמו התצפיות שנערכות על העיירה הסורית קונייטרה שברמת הגולן, שנותרה חרבה כבר עשרות שנים.

בבית חנון יש עוד לוחמי חמאס בודדים, שמבצעים ירי מפעם לפעם ואפילו שיורים של נ"ט, אבל אקורד הסיום של הגדוד שלהם כמסגרת צבאית היה לפני כמה ימים כאשר ניסו לנצל מזג אוויר סגרירי כדי לבצע התקפה מחלקתית על צוות קרב חטיבתי מאוגדת המילואים 252. 

לרוע מזלם, העננים לא הסתירו אותם. כאשר המחבלים הגיחו, ניתנה הוראה ללוחמים בשטח להסתתר מאחורי מבנה. באותו רגע שיגר מטוס קרב פצצה במשקל טון, שנחתה 120 מטר בלבד מחיילי צה"ל, הרבה מתחת לטווחי הבטיחות ה"רגילים", אבל בדיוק על הראש של המחבלים.

19 מהם נהרגו בממקום. מפקד הפלוגה שלהם נפצע. אפשר רק לדמיין את הרעש ואת ההדף שחוו כוחותינו, מבלי שנפגעו.

הפתעת המילואים : עדות מ-454

ככלל, מערך המילואים של צה"ל במלחמה מהווה הפתעה ענקית, עד כה. לחיוב, כמובן. מתחילת המלחמה אנחנו שומעים (בצדק) על רוח הלחימה החריגה של הלוחמים, על ההתגייסות היותר ממלאה, וגם על התמיכה האזרחית חסרת התקדים בלוחמים בשטח.

השבוע, אמר לי אל"מ יותם בורנשטיין, מפקד חטיבת האש 454 כי הרוח הזאת אינה דועכת.

לחטיבה ארבעה גדודי ארטילריה שפרוסים מסביב לכל הרצועה, ועובדים צמוד מאוד לכל הגדודים והחטיבות בתוך הרצועה. כאשר הצוותים מקבלים משימה – הם מתמלאים באנרגיה.

ובכל זאת, אחרי חודש וחצי במילואים, יש כבר לא מעט קשיים לחלק מן המילואימניקים, בעיקר לעצמאים שביניהם שצריכים להשאיר את העסק חי איכשהו, ולהורים הצעירים, שבני הזוג שלהם (אבות או אימהות) מאבדים את הסבלנות הרחק בבית.

מה שמדהים זה שאוגדה 252, עוצבת סיני וחטיבה 454 בתוכה, הייתה בתחתית סדר העדיפויות של צה"ל לאימונים ולהצטיידות. למרות זאת, החטיבה ערכה אימון חודשיים בלבד לפני המלחמה, והפכה בו מאגד ארטילירי כמו פעם "לחטיבת אש". 

בכך, החלה להפעיל מערכי אש אדירים שכוללים את כל אמצעי הנשק של צה"ל, ולא רק תותחנים. 

אוגדה 252, ככלל, מבצעת משימות כמו האוגדות הסדירות. חטיבה 551, שפועלת בצפון הרצועה, בגזרת אוגדה 162.

"אנחנו מבינים את המצב, ולמרות שהמורל עדיין חסר תקדים השתדלנו להאריך את ה'אפטרים' של הלוחמים ל-48 שעות, וכמובן אנחנו עושים הכול כדי להתחשב במי שמתמודד עם צרות בעסק ובבית", אומר המח"ט.

בורנשטיין מספר לי עוד כי החשש הגדול ביותר שלו כעת הוא דווקא מפני  ההשלכות של ההפוגה. בורנשטיין מילא תפקידי פיקוד זוטרים יותר בכל אחד מסבבי הלחימה שהיו מול החמאס בעבר "ואני יודע מה המשמעות של הפוגה. זה מצב מאוד לא יציב, ומסוכן ללוחמים". 

דווקא בגלל ההפוגה הצפויה, המח"ט החליט להוציא מכתב ללוחמיו ביום חמישי, שבו ביקש מהם לשמור על הערנות המקסימאלית.

ומה הלאה בלחימה בעזה? 

שר הביטחון יואב גלנט, אמר השבוע כמה וכמה פעמים בפומבי, כי צה"ל יפעל גם בדרום רצועת עזה, כלומר גם בחאן יונס. הוא התכוון לכך. כך גם ראש הממשלה, שר הביטחון וכל דוברי צה"ל והשב"כ, שאמרו שוב ושוב כי ההפוגה אינה סוף המלחמה. 

אתגר הלחימה מדרום לקו נחל עזה יהיה קשה במיוחד, בגלל הכמות הרבה של חטופים שתישאר בשטח. גם אם תושלם העסקה הראשונה בהצלחה. מעבר לכך, בשל צפיפות של 2 מיליון אזרחים, מעל למעוזים התת קרקעיים של החמאס. רבים מהם הגיעו לדרום מהצפון ב"מעבר ההומינטרי", על פי ההנחיות של צה"ל. הלחימה, החורף והצפיפות עלולים לגרום בסופו של דבר ל"משבר ההומניטרי" שכולם חוששים ממנו.

רצועת ביטחון בצפון 

בינתיים, יום חמישי היה אחד מימי הלחימה האינטנסיביים ביותר מול חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, אם לא האינטנסיבי ביותר, לפחות על פי מספר הרקטות ששוגרו לעבר ישראל.

זו הייתה עוד עליית מדרגה, לאחר תמונה משפילה שיצאה איכשהו ממוצב צה״ל בגבול הצפון, ליד הישוב בירנית, שחשפה השבוע הרס כבד ביותר עקב מטח רקטות כבדות (למרבה המזל , ללא נפגעים).

האם החיזבאללה יצטרף להפוגה בעזה במקרה שתצא לדרך? עדיין לא ברור. מה שבטוח זה, שעדיין לא רואים במערכת הביטחון את הפתרון שיחזיר את תחושת הביטחון של תושבי הצפון (תחושת הביטחון היא סובייקטיבית, והיא שונה מה"ביטחון" עצמו), ללא הרחקת כוחות רדוואן של חיזבאללה מגבול הצפון.

אחד המהלכים החשובים של ישראל השבוע היה בכלל מדיני. פנייה למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה לאכוף את החלטה 1701 של מועצת הביטחון, שהתקבלה בסיומה של "לבנון השנייה". על פיה אסור לכוחות חיזבאללה להיות מדרום לנהר הליטאני. רק לצבא לבנון. 

בעדינות, אפשר להגיד שהסיכוי להזיז את חיזבאללה אל מעבר לליטני באמצעים מדיניים בלבד נמוך מאוד. לכן, צה"ל ממשיך לשמור בינתיים על יותר ממחצית כוחותיו בגבול הצפון, ונערך ללפחות שני תסריטים של לחימה בצפון, כדי לפתור את הבעיה. 

צחוק הגורל הוא שייתכן כי בסופו של דבר מה שייווצר בגבול הצפון בסיומה של המלחמה המשולבת עם עזה, תהיה שוב רצועת ביטחון בדרום לבנון, שאמנם לא תכלול מוצבים ו"פתיחות ציר" כמו לפני הנסיגה בשנת 2000, אבל בהחלט תרתק כוחות גדולים של צה"ל באופן קבוע, כדי להרחיק את האיום מהישובים.

לגבי מהלכי הח'ותים בתימן, שכללו השבוע אפילו השתלטות על ספינה שקשורה בדרך עקיפה לישראל והמשך ירי הטילים ארוכי הטווח, שמיורטים, ישראל וארצות הברית עוד יגיבו בזמן ובאופן שימצאו לנכון, כמו שאומרים. 

זה לא בראש סדר העדיפויות כעת. יותר מדאיגה האפשרות של התקפה שאולי תגיע גם מסוריה, מצד מליציות פרו איראניות שיקצרו את הטווח לכיווננו מעיראק. 

משהו על גבול ירדן: האירועים האחרונים רק מחדדים את המחשבה עד כמה הגבול הארוך הזה - לא פחות מ-300 ק"מ, עלול להפוך לסיוט ביטחוני, אם כוחות הביטחון של הממלכה יאבדו שליטה. 

ולסיום, הפתעה חיובית: כוחות צה"ל והשב"כ פעלו השבוע בלב מחנה הפליטים ג'נין מבלי שנורתה לעברם אפילו ירייה אחת. העובדה הזאת התקבלה בתדהמה, והיא מתחברת לכך שככלל, למרות יותר מ-200 הרוגים פלשתיניים ביהודה ושומרון מאז תחילת הלחימה בעזה, היקף הפיגועים והפעילות הוא נמוך יותר ממה שאפילו היה לפני המלחמה. 

חמאס מקבל תמיכה מוגבלת מחיזבאללה, שאינו מצטרף למלחמה מול ישראל ואינו מצליח להבעיר את המצב ביהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל. לפחות בינתיים.

אולי יעניין אותך גם