כך הצליחה איראן לייבא רכיבי מל"טים
על פי פרסומים שונים, כולל מסמכים שהודלפו דרך אתר וויקיליקס, המשטר האיראני עקף את העיצומים הכלכליים שהוטלו עלי באמצעות שימוש בחברות ואנשי עסקים שהסתירו את הקשר שלהם לרפובליקה האסלאמית. כך עבדה השיטה
עמי רוחקס דומבה
| 27/02/2020
שרידי מל"טים וטילים מהתקיפה האיראנית בשדות הנפט הסעודיים ב-2019. צילום: מתוך טוויטר
הדו"ח של האו"ם אודות המתקפה האיראנית נגד מתקני האנרגיה בסעודיה בספטמבר 2019 חשף אמל"ח איראני חדש. מדובר בטיל רב-שימושי איראני בשם "358". על בסיס הצילומים בדו"ח, חשף טל ענבר, מומחה טילים ומל"טים ישראלי, כי המנוע בטיל המדובר הוא הולנדי, פרי פיתוח של חברת בשם AMT Netherlands. עלות המנוע היא כ-12,000 יורו, והוא מייצר דחף של כ-40 ק"ג, כך לפי נתוני היצרן.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
חיפוש ברשת מעלה פרסום בויקיליקס אודות החברה ההולנדית (AMT). על פי הפרסום, כבר באוקטובר 2008 התמנה איש עסקים איראני בשם חמיד ריחאני (Hamid Reihani) לסוכן של AMT באיראן. ריחאני מחזיק בחברה איראנית בשם Parilla Co, שמקיימת קשרים עם גורמים באיחוד האמירויות הערביות (אין תיעוד לזהותם) כדי לעקוף סנקציות על איראן. מי הוא ריחאני? ובכן, ככל הנראה אין מדובר באיש עסקים תמים, אלא באדם הקשור לחברת Qoods Aviation. החברה ידועה גם בתור Ghods Aviation - החברה שמרכזת את פיתוח תחום המל"טים באיראן.
ומה רצה ריחאני מחברת AMT? ניחשתם נכון, מנועים למל"טים. חברת AMT מכרה לו מנועי סילון מסוג "פגסוס" ו"טיטאן" של החברה. המנוע שאיתר ענבר בתמונות הדו"ח של האו"ם מהמתקפה על תשתיות האנרגיה של איראן הוא מהדגם החזק יותר, טיטאן. קרי, ההנחה היא כי מדובר במלאי שנרכש על ידי ריחאני מחברת AMT לפני קצת יותר מעשור.
גילוי המנוע ההולנדי בטיל איראני חושף רק קצה קרחון מרשת בינלאומית של חברות קש שטוותה איראן החל מ-2005 ועד ימינו. רשת שמטרתה לעקוף סנקציות אמריקניות, אירופאיות ובינלאומיות במטרה לרכוש טכנולוגיות לפרויקט הכטב"מ האיראני. הרשת עוברת כחוט השני בהולנד, בגרמניה, באיטליה, במלזיה, בטאיוואן, בקפריסין ובאיחוד האמירויות הערביות.
מעקב אחרי לוחות הזמנים והחברות החשופות בפרסומי ויקיליקס, משרד המשפטים האמריקני, משרד המסחר האמריקני ובפרסומים גלויים ברשת, חושף חלק מהשיטות של סוכנות המודיעין האיראנית, MOIS, והמודיעין של משמרות המהפכה סביב רכש אמל"ח. בין היתר, ניצול של חברות בקשיים פיננסיים, הבנה של מגבלות החקיקה המקומית סביב יצוא אמל"ח (המקרה ההולנדי), שימוש במדינות ידידותיות לארה"ב (אירופה, טאיוואן) על מנת לייבא מרכיבים אמריקניים, שימוש במדינות "קרובות פיזית" כמו איחוד האמירויות הערביות ובחירה של מדינות שבהן הפיקוח על היצוא חלש.
כאמור, תיעוד האירועים על ציר הזמן מראה כי הפעילות האיראנית לבניית פרויקט כטב"מ החל בסביבות 2005, עם הקמת רשת חברות בעולם לצורך ייבוא מרכיבים נחוצים לתחום. בין היתר, אלה כוללים מנועי סרוו, מנועים, מערכות ניווט, מתכות, מכונות עיבוד למיניהן ועוד.
אוקטובר 2005
חברת Aviation Services International ההולנדית, שבבעלות נילס ורוברט קראיפול (Kraaipoel) מתחילה לייצא חלקים ורכיבים לתוכנית המל"ט של אירן באמצעות קשר עסקי עם מרכז התעופה Ghods Aviation Center האיראני, שאחראי על תוכנית המל"ט האיראנית. איראן תהפוך ללקוח המרכזי של החברה, שצפויה להיות תלויה ברפובליקה האסלאמית לאור איום פשיטת הרגל המתנופף מעליה. החברה הוקמה ב-1986 לצורך מסחר במרכיבים לתעופה, וכנראה נכנסה לקשיים. האיראנים שכרו את שירותיה בעקבות מצבה הפיננסי. באותה תקופה, חברה הולנדית אחרת בשם Fokker Services BV גם התחילה לייצא מרכיבים לתעשיית התעופה של איראן.
דצמבר 2005
חברת Zanzottera Technologies SRL האיטלקית מתכוונת למכור מנועים לחברת ASI עבור לקוח איראני. לא ברור מהפרסומים הגלויים אילו מנועים נרכשו ואם בכלל הגיעו לאיראן.
קיץ 2006
הולנד מתחילה לדרוש מיצואנים אישור יצוא לאיראן, בשל החשש שאיראן רוכשת מרכיבים לתוכנית הגרעין. שירות המכס ההולנדי מתחיל לשתף מידע עם מקבילים במלזיה ובאיחוד האמירויות. בהולנד אין חקיקה קיימת המגבילה מכירת רכיבים לאמל"ח קונבנציונאלי.
נובמבר 2006
חברת ASI מייצאת לאיראן מנועים גרמניים מסוג L550E של חברת Limbach Flugmotoren GmbH. חברת Prime Kit Enterprises מטאיוואן שימשה כמתווכת בעסקה. "ביולי 2007 הודיעו הרשויות הגרמניות כי בחקירתן איששו כי Limbach העבירה 34 מנועים לאיראן באמצעות ASI, וכי Limbach ככל הנראה מודעת לכך שהמשתמש הסופי היה איראני", נכתב בפרסום.
חברה נוספת שעסקה בהברחת מוצרים לאיראן היא Noor Aerospace Technologies מאיחוד האמירויות. "כעת יש לנו מידע חדש שמצביע על כך שבין יולי 2007 לינואר 2008, החברה Noor Aerospace Technologies, שמבוססת באיחוד האמירויות, פעלה לספק לאיראן מספר סוגי מנועים, כולל מנועי Limbach L-550E. בכדי להקל על עסקה זו, התכוונה חברת Noor לסייג את מסמכי הרישיון ליצוא על ידי תיוג המנועים כ"משאבות פנאומטיות", וכדי להראות כאילו משתמש הקצה אינו נמצא באיראן, אלא במדינה אחרת באזור".
ינואר 2007
בהולנד אין חקיקה שאוסרת יצוא מרכיבים לאמל"ח קונבנציונלי לאיראן. חברת Aviation Services International, שעובדת עם מרכז התעופה Ghoods Aviation Center האיראני, שאחראי על תוכנית המל"ט האיראנית, ניסתה לייצא 150 פעמים מרכיבים לאיראן. זאת, למרות דרישה של הממשלה לרישיון יצוא מיוחד לאיראן. בחלק מהמשלוחים היו מרכיבים אמריקניים שאסורים לייצוא לאיראן (על כך יישפטו בעתיד בעלי החברה בארה"ב).
"לדברי נולנד, חלק מהארגזים כוללים ציוד צבאי קונבנציונאלי מארה"ב, מוטבע בבירור עם אזהרות שלא לייצא לאירן. לא היה אפשר להסביר כיצד הציוד הגיע ל-ASI, במיוחד בהתחשב בחקיקת העברות צד ג' אמריקנית. אולי ASI רכשה את הציוד האמריקני באמצעות מספר חברות 'מתווכות'. נולנד אמרה כי ASI מתכוונת לייצא ציוד זה לאירן: היא קרובה לפשיטת רגל, היא נסמכת לחלוטין על היצוא שלה לאיראן, ואין לה מה להפסיד", כך לפי הפרסום.
אוגוסט 2007
מתווך איראני נוסף בשם רזה עמידי (Reza Amidi) ניסה לרכוש 100 מנועי סרוו דרך חברה מלזית בשם Microset Services Sdn Bhd, ומוצרים עבור מל"טים איראנים מחברת Tonegawa-Seiko היפנית. עמידי מקושר לחברות האיראניות Fan Pardazan ו-Qods. לאחר שהבקשה נדחתה, ניסתה חברה מלזית נוספת בשם Spektra Resources לרכוש את הציוד. גם היא בשליטה איראנית. עמידי רצה לרכוש את הציוד בשביל "מטוסים קלים מסוג אולטרא-לייט".
על פי פרסום של משרד האוצר האמריקני, "עמידי, שהיה מנהל מסחרי של תעשיות התעופה Qods, נקשר לעבודות רכש שביצעה חברת Fan Pardazan, שהיא חברת כיסוי לקודס תעשיות תעופה. עמידי קשור גם לחברת Ertebat Gostar Novin, החשודה כחזית לקודס תעופה, המעורבת בפעילות הרכש", נכתב.
חברת Microset היא חלק מהמאמץ של המודיעין האיראני להקים חברות קש במלזיה. חברת Farazeh Equipment הקימה שלוש חברות כאלו בשם Toshi Electronics, Elite Advanced Solutions, ו-Evertop Services. חברה נוספת היא Skylife Worldwide Sdn Bhd שניסתה לרכוש מכונת החלפה סיבובית (R5-4 rotary swaging machine) מחברה גרמנית בשם Heinrich Mueller Maschinen fabrik GmbH. מכונות אלו יכולות לשמש לייצור רכיבים לטק"ק מונע בדלק נוזלי.
חברת Skylife ביצעה את הרכישה עבור Microset. אלו שתי חברות שעובדות יחד עבור תעשיית הטילים האיראנית. בייחוד עבור Shahid Hemmat Industrial Group ו-Ya Mahdi Industries.
נובמבר 2007
חקירה פלילית נפתחת נגד חברת ASI בהובלת סוכנות המודיעין ההולנדי AVID. לפי הפרסומים הגלויים, AVID לא היה מודעת לפעילות של ASI לפני שהאמריקנים חשפו זאת בפניה.
דצמבר 2007
בפברואר 2008, ארה"ב הודיעה לממשלת הולנד אודות מאמצים של החברה ההולנדית Inter Connection Technologies או InCo Tech לספק מחברים בדרגה צבאית בצפיפות גבוהה המשמשים בתוכנית כלי הטיס הבלתי-מאוישים של איראן. גורמי ממשלת הולנד הגיבו באישורם כי InCo Tech התייעצה עם משרד הכלכלה ההולנדי בנוגע לייצוא זה בדצמבר 2007. עם זאת, הממשלה הגיעה למסקנה כי יצוא מחברים אלה לאירן אינו מהווה סיכון והודיעה לחברה כי אין התנגדות למכירה.
עוד עולה כי חברת ASI ההולנדית יזמה את הקשר לחברת InCo Tech. החברה עבדה לספק למרכז התעופה Ghoods Aviation Center האיראני מנועי turbojet ומרכיבים המתאימים ליישומי מל"ט. "כפי שנודע לכם מהדיונים בעבר על עסקאות ASI באיראן, מרכז Ghoods Aviation Center הוא האחראי לפיקוח על תוכנית המל"טים האיראנית. שיתוף פעולה זה בין ASI למרכז Ghoods Aviation Center הוביל את ממשלתכם בתחילת 2007 לפרסם דרישת רישוי שמטרתה להשהות את היצוא מ-ASI לאיראן", נכתב בפרסום.
אפריל 2008
על פי מסמכי וויקיליקס, חברת Noor Aerospace Technologies מאיחוד האמירויות מכרה לחברת Iran Aircraft Manufacturing Industries (שנקראת גם HESA) "כמה סוגים של מנועי סילון שבהם HESA מתכננת להשתמש במל"טים".
יולי 2008
חברת Golden Triangle Testing Equipment מאיחוד האמירויות רכשה ציוד עבור איראן בשוויץ. ציוד שמטרתו ייצור להבים ומאיצים למנועי טורבינה. האיראנים חשקו גם במרכיבים יפנים לתוכנית המל"ט. דרך חברת Prime Kit Enterprises מטאיוואן רצו החברות Fan Pardazan ו-Qods Aviation לרכוש מנועי סרוו של חברת Tonegawa-Seiko.
אוגוסט 2008
נציג חברת Evertop Services Sdn Bhd ממלזיה פנה לחברה היפנית Tonegawa-Seiko במטרה לרכוש 85 מנועי סרבו למל"טים איראנים מסוג PS050 ו-SSPS105. ככל הנראה, מדובר באותו נציג איראני שפנה גם לחברה הטיאוונית חודש קודם לכן. Evertop היא חברה בבעלות איראנית הפועלת במלזיה. "אנו מאמינים שתוכנית המל"טים האיראנית פועלת הן עם Prime Kit והן עם Evertop לרכישת מנועי סרוו, שאינם נשלטים אך עשויים להשתמש בהם כמערכות בקרת טיסות של מל"טים", נכתב בפרסום של ויקיליקס.
אוקטובר 2008
איש העסקים האיראני חאמיד ריחאני (Hamid Reihani) ביסס את עצמו כסוחר של יצרנית מנועי הסילון הקטנים ההולנדית AMT. לריחאני יש הכרות קודמות עם אנשים הקשורים לגוף המל"ט האיראני Qods Aviation (שנמצא תחת סנקציות בעקבות החלטה 1747 של מועצת הביטחון של האו"ם).
מרץ 2009
"הוא העריך את המידע כפי שהוא אמר, כי ה-GONL (רשות אכיפת תקנות היצוא של הולנד) לא היתה מודעת ליצוא של AMT לאירן. שטיינהוק אמר כי הוא לא חשד ש-AMT מודעת לקשר האפשרי בין הלקוח שלה (חברת Parilla) לתוכנית המל"ט האיראנית", נכתב בפרסום של ויקיליקס. "שטיינהוק אמר כי הוא גם יחלוק את המידע עם שירותי המודיעין והביטחון של הולנד (AIVD) וכן מידע עם מינהל המכס ההולנדי".
כאמור, בארצות הברית יש מידע שמצביע כי באוקטובר 2008, איש העסקים האיראני ריחאני ביסס את עצמו כסוחר של יצרן מנועי הסילון ההולנדי AMT. על פי הפרסום, "אנו גם מבינים כי בנובמבר 2008, AMT Netherlands שלחה מנועי "טיטאן" לריחאני עבור מל"טים איראנים - יתכן שבאמצעות מקורב של ריחאני באיחוד האמירויות הערביות (זהותו לא ידועה)".
ספטמבר 2009
הבעלים של חברת ASI מודים כי סחרו עם איראן ללא אישורים. "על פי המידע הפלילי, מסביבות אוקטובר 2005 ועד אוקטובר 2007 בערך, הנאשמים קיבלו הזמנות מאיראן לסחורות ממוצא אמריקני, שהוגבלו ליצוא לאיראן. לאחר מכן יצרו הנאשמים קשר עם חברות בארצות הברית וניהלו משא ומתן על רכישת חומרים מטעם לקוחות איראניים. הנתבעים סיפקו אישורי משתמש-קצה לחברות אמריקניות מסוימות כדי להסתיר כי לקוחות באיראן הם המקבלים האמיתיים של הסחורה", נכתב בפרסום של משרד המשפטים האמריקני.
ע פי הפרסום, "כדי להסתיר פעילויות אלה מממשלת ארה"ב, הנאשמים גרמו לחברות מסוימות בארה"ב להעביר את החומרים ל-ASI בהולנד או לכתובות במדינות אחרות, כולל איחוד האמירויות וקפריסין. עם הגעתם להולנד או למדינות אחרות אלה, החומרים המוזמנים נארזו מחדש והועברו לאירן".
נובמבר 2009
חברת Microset Systems Sdn Bhd שהזמינה חלקים למטוסי הF-5 של איראן מחברה אירית בשם Mac Aviation Group. ההזמנה הייתה עבור חברת HESA. פעולה זו אינה קשורה ישירות למל"טים, אולם היא מספקת עוד היבט לפעילות החברה.
מרץ 2010
חברת ASI נכנסת לרשימה השחורה של משרד המסחר האמריקני, מכיוון שעל פי החשד עסקה "בין אוקטובר 2005 לאוקטובר 2007 בקשירת קשר לייצוא חלקי מטוסים ממוצא אמריקני, חלקים אלקטרוניים, וסרט פולימיד (בסכום כולל של 493,126 דולר) מארצות הברית לאירן דרך הולנד, קפריסין (חברה בשם Lavantia Trading,Ltd) ואיחוד האמירויות (Mojir Trading, בעלים בשם Ali Molaei) בפעמים רבות ללא ההרשאה הנדרשת".
לפי החקירה, הטלפונים של Mojir Trading מפנים לסוכנות תיירות מקומית בשם Al Shaheel Travel Agency באיחוד האמירויות, שלה אין קשר ל-Mojir Trading או Ali Molaei. ככל הנראה מדובר ביישות פיקטיבית של המודיעין האיראני. אין נתונים גלויים אודות יישויות אלו.
יוני 2014
בעקבות החקירה של חברת ASI בארה"ב, נחשפה חברת הולנדית נוספת בשם Fokker Services BV, שסיפקה מרכיבים לתעשיות התעופה של איראן, סודן ובורמה ללא אישורים. "על פי מסמכי בית המשפט, החל משלהי 2005 או בסופה ועד סוף 2010 בערך, הפרה Fokker את החוקים בארה"ב בכך שעסקה בעסקות לא-חוקיות שכללו יצוא וייצוא מחודש של חלקי מטוסים, טכנולוגיה ושירותים ללקוחות שנמצאים תחת סנקציות אמריקניות במדינות איראן, סודן ובורמה", נכתב בפרסום של משרד המשפטים.
המחקר שקראתם מבוסס, כאמור, בחלקו על פרסומי ויקיליקס, שחושפים טפח מההתנהלות מאחורי הקלעים של המאמצים האמריקניים להגביל את הרכש האיראני באמצעות פיקוח על הייצוא. עם זאת, פרסומי ויקיליקס מטבעם מוגבלים בתקופת הזמן, ולכן תיעוד מאמצים אלה בפרסומים גלויים הינו מוגבל. חיפוש מקביל באתרי סנקציות בעולם מעלים כי רק חלק מהחברות (בעיקר האיראניות הידועות) נמצאות תחת סנקציות. עובדה המעלה את השאלה מדוע. הרי הפרסומים של ויקיליקס מגיעים מתוך התכתבויות רשמיות בין מדינות.
ואקורד סיום - אם המודיעין הסעודי עדיין חוקר את האירוע בספטמבר האחרון, כדאי שיתחקה ביכולות שלו אחרי שרשרת האספקה של האיראנים. מסתבר שאותו מאמץ איראני שהחל אי שם ב2005, לפני יותר מעשור, הוביל בסופו של דבר למתקפה על מתקני הנפט של הממלכה בספטמבר, חמש עשרה שנים לאחר מכן.
הכתבות הכי נקראות באתר:
הלוויין חשף: הנזק מתקיפת נמל התעופה בדמשק
איום הבלונים: מדוע ישראל לא רוכשת מערכת יירוט?
בהיקף מאות מיליונים: חוזה ענק לאלביט באסיה
על פי פרסומים שונים, כולל מסמכים שהודלפו דרך אתר וויקיליקס, המשטר האיראני עקף את העיצומים הכלכליים שהוטלו עלי באמצעות שימוש בחברות ואנשי עסקים שהסתירו את הקשר שלהם לרפובליקה האסלאמית. כך עבדה השיטה
שרידי מל"טים וטילים מהתקיפה האיראנית בשדות הנפט הסעודיים ב-2019. צילום: מתוך טוויטר
הדו"ח של האו"ם אודות המתקפה האיראנית נגד מתקני האנרגיה בסעודיה בספטמבר 2019 חשף אמל"ח איראני חדש. מדובר בטיל רב-שימושי איראני בשם "358". על בסיס הצילומים בדו"ח, חשף טל ענבר, מומחה טילים ומל"טים ישראלי, כי המנוע בטיל המדובר הוא הולנדי, פרי פיתוח של חברת בשם AMT Netherlands. עלות המנוע היא כ-12,000 יורו, והוא מייצר דחף של כ-40 ק"ג, כך לפי נתוני היצרן.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
חיפוש ברשת מעלה פרסום בויקיליקס אודות החברה ההולנדית (AMT). על פי הפרסום, כבר באוקטובר 2008 התמנה איש עסקים איראני בשם חמיד ריחאני (Hamid Reihani) לסוכן של AMT באיראן. ריחאני מחזיק בחברה איראנית בשם Parilla Co, שמקיימת קשרים עם גורמים באיחוד האמירויות הערביות (אין תיעוד לזהותם) כדי לעקוף סנקציות על איראן. מי הוא ריחאני? ובכן, ככל הנראה אין מדובר באיש עסקים תמים, אלא באדם הקשור לחברת Qoods Aviation. החברה ידועה גם בתור Ghods Aviation - החברה שמרכזת את פיתוח תחום המל"טים באיראן.
ומה רצה ריחאני מחברת AMT? ניחשתם נכון, מנועים למל"טים. חברת AMT מכרה לו מנועי סילון מסוג "פגסוס" ו"טיטאן" של החברה. המנוע שאיתר ענבר בתמונות הדו"ח של האו"ם מהמתקפה על תשתיות האנרגיה של איראן הוא מהדגם החזק יותר, טיטאן. קרי, ההנחה היא כי מדובר במלאי שנרכש על ידי ריחאני מחברת AMT לפני קצת יותר מעשור.
גילוי המנוע ההולנדי בטיל איראני חושף רק קצה קרחון מרשת בינלאומית של חברות קש שטוותה איראן החל מ-2005 ועד ימינו. רשת שמטרתה לעקוף סנקציות אמריקניות, אירופאיות ובינלאומיות במטרה לרכוש טכנולוגיות לפרויקט הכטב"מ האיראני. הרשת עוברת כחוט השני בהולנד, בגרמניה, באיטליה, במלזיה, בטאיוואן, בקפריסין ובאיחוד האמירויות הערביות.
מעקב אחרי לוחות הזמנים והחברות החשופות בפרסומי ויקיליקס, משרד המשפטים האמריקני, משרד המסחר האמריקני ובפרסומים גלויים ברשת, חושף חלק מהשיטות של סוכנות המודיעין האיראנית, MOIS, והמודיעין של משמרות המהפכה סביב רכש אמל"ח. בין היתר, ניצול של חברות בקשיים פיננסיים, הבנה של מגבלות החקיקה המקומית סביב יצוא אמל"ח (המקרה ההולנדי), שימוש במדינות ידידותיות לארה"ב (אירופה, טאיוואן) על מנת לייבא מרכיבים אמריקניים, שימוש במדינות "קרובות פיזית" כמו איחוד האמירויות הערביות ובחירה של מדינות שבהן הפיקוח על היצוא חלש.
כאמור, תיעוד האירועים על ציר הזמן מראה כי הפעילות האיראנית לבניית פרויקט כטב"מ החל בסביבות 2005, עם הקמת רשת חברות בעולם לצורך ייבוא מרכיבים נחוצים לתחום. בין היתר, אלה כוללים מנועי סרוו, מנועים, מערכות ניווט, מתכות, מכונות עיבוד למיניהן ועוד.
אוקטובר 2005
חברת Aviation Services International ההולנדית, שבבעלות נילס ורוברט קראיפול (Kraaipoel) מתחילה לייצא חלקים ורכיבים לתוכנית המל"ט של אירן באמצעות קשר עסקי עם מרכז התעופה Ghods Aviation Center האיראני, שאחראי על תוכנית המל"ט האיראנית. איראן תהפוך ללקוח המרכזי של החברה, שצפויה להיות תלויה ברפובליקה האסלאמית לאור איום פשיטת הרגל המתנופף מעליה. החברה הוקמה ב-1986 לצורך מסחר במרכיבים לתעופה, וכנראה נכנסה לקשיים. האיראנים שכרו את שירותיה בעקבות מצבה הפיננסי. באותה תקופה, חברה הולנדית אחרת בשם Fokker Services BV גם התחילה לייצא מרכיבים לתעשיית התעופה של איראן.
דצמבר 2005
חברת Zanzottera Technologies SRL האיטלקית מתכוונת למכור מנועים לחברת ASI עבור לקוח איראני. לא ברור מהפרסומים הגלויים אילו מנועים נרכשו ואם בכלל הגיעו לאיראן.
קיץ 2006
הולנד מתחילה לדרוש מיצואנים אישור יצוא לאיראן, בשל החשש שאיראן רוכשת מרכיבים לתוכנית הגרעין. שירות המכס ההולנדי מתחיל לשתף מידע עם מקבילים במלזיה ובאיחוד האמירויות. בהולנד אין חקיקה קיימת המגבילה מכירת רכיבים לאמל"ח קונבנציונאלי.
נובמבר 2006
חברת ASI מייצאת לאיראן מנועים גרמניים מסוג L550E של חברת Limbach Flugmotoren GmbH. חברת Prime Kit Enterprises מטאיוואן שימשה כמתווכת בעסקה. "ביולי 2007 הודיעו הרשויות הגרמניות כי בחקירתן איששו כי Limbach העבירה 34 מנועים לאיראן באמצעות ASI, וכי Limbach ככל הנראה מודעת לכך שהמשתמש הסופי היה איראני", נכתב בפרסום.
חברה נוספת שעסקה בהברחת מוצרים לאיראן היא Noor Aerospace Technologies מאיחוד האמירויות. "כעת יש לנו מידע חדש שמצביע על כך שבין יולי 2007 לינואר 2008, החברה Noor Aerospace Technologies, שמבוססת באיחוד האמירויות, פעלה לספק לאיראן מספר סוגי מנועים, כולל מנועי Limbach L-550E. בכדי להקל על עסקה זו, התכוונה חברת Noor לסייג את מסמכי הרישיון ליצוא על ידי תיוג המנועים כ"משאבות פנאומטיות", וכדי להראות כאילו משתמש הקצה אינו נמצא באיראן, אלא במדינה אחרת באזור".
ינואר 2007
בהולנד אין חקיקה שאוסרת יצוא מרכיבים לאמל"ח קונבנציונלי לאיראן. חברת Aviation Services International, שעובדת עם מרכז התעופה Ghoods Aviation Center האיראני, שאחראי על תוכנית המל"ט האיראנית, ניסתה לייצא 150 פעמים מרכיבים לאיראן. זאת, למרות דרישה של הממשלה לרישיון יצוא מיוחד לאיראן. בחלק מהמשלוחים היו מרכיבים אמריקניים שאסורים לייצוא לאיראן (על כך יישפטו בעתיד בעלי החברה בארה"ב).
"לדברי נולנד, חלק מהארגזים כוללים ציוד צבאי קונבנציונאלי מארה"ב, מוטבע בבירור עם אזהרות שלא לייצא לאירן. לא היה אפשר להסביר כיצד הציוד הגיע ל-ASI, במיוחד בהתחשב בחקיקת העברות צד ג' אמריקנית. אולי ASI רכשה את הציוד האמריקני באמצעות מספר חברות 'מתווכות'. נולנד אמרה כי ASI מתכוונת לייצא ציוד זה לאירן: היא קרובה לפשיטת רגל, היא נסמכת לחלוטין על היצוא שלה לאיראן, ואין לה מה להפסיד", כך לפי הפרסום.
אוגוסט 2007
מתווך איראני נוסף בשם רזה עמידי (Reza Amidi) ניסה לרכוש 100 מנועי סרוו דרך חברה מלזית בשם Microset Services Sdn Bhd, ומוצרים עבור מל"טים איראנים מחברת Tonegawa-Seiko היפנית. עמידי מקושר לחברות האיראניות Fan Pardazan ו-Qods. לאחר שהבקשה נדחתה, ניסתה חברה מלזית נוספת בשם Spektra Resources לרכוש את הציוד. גם היא בשליטה איראנית. עמידי רצה לרכוש את הציוד בשביל "מטוסים קלים מסוג אולטרא-לייט".
על פי פרסום של משרד האוצר האמריקני, "עמידי, שהיה מנהל מסחרי של תעשיות התעופה Qods, נקשר לעבודות רכש שביצעה חברת Fan Pardazan, שהיא חברת כיסוי לקודס תעשיות תעופה. עמידי קשור גם לחברת Ertebat Gostar Novin, החשודה כחזית לקודס תעופה, המעורבת בפעילות הרכש", נכתב.
חברת Microset היא חלק מהמאמץ של המודיעין האיראני להקים חברות קש במלזיה. חברת Farazeh Equipment הקימה שלוש חברות כאלו בשם Toshi Electronics, Elite Advanced Solutions, ו-Evertop Services. חברה נוספת היא Skylife Worldwide Sdn Bhd שניסתה לרכוש מכונת החלפה סיבובית (R5-4 rotary swaging machine) מחברה גרמנית בשם Heinrich Mueller Maschinen fabrik GmbH. מכונות אלו יכולות לשמש לייצור רכיבים לטק"ק מונע בדלק נוזלי.
חברת Skylife ביצעה את הרכישה עבור Microset. אלו שתי חברות שעובדות יחד עבור תעשיית הטילים האיראנית. בייחוד עבור Shahid Hemmat Industrial Group ו-Ya Mahdi Industries.
נובמבר 2007
חקירה פלילית נפתחת נגד חברת ASI בהובלת סוכנות המודיעין ההולנדי AVID. לפי הפרסומים הגלויים, AVID לא היה מודעת לפעילות של ASI לפני שהאמריקנים חשפו זאת בפניה.
דצמבר 2007
בפברואר 2008, ארה"ב הודיעה לממשלת הולנד אודות מאמצים של החברה ההולנדית Inter Connection Technologies או InCo Tech לספק מחברים בדרגה צבאית בצפיפות גבוהה המשמשים בתוכנית כלי הטיס הבלתי-מאוישים של איראן. גורמי ממשלת הולנד הגיבו באישורם כי InCo Tech התייעצה עם משרד הכלכלה ההולנדי בנוגע לייצוא זה בדצמבר 2007. עם זאת, הממשלה הגיעה למסקנה כי יצוא מחברים אלה לאירן אינו מהווה סיכון והודיעה לחברה כי אין התנגדות למכירה.
עוד עולה כי חברת ASI ההולנדית יזמה את הקשר לחברת InCo Tech. החברה עבדה לספק למרכז התעופה Ghoods Aviation Center האיראני מנועי turbojet ומרכיבים המתאימים ליישומי מל"ט. "כפי שנודע לכם מהדיונים בעבר על עסקאות ASI באיראן, מרכז Ghoods Aviation Center הוא האחראי לפיקוח על תוכנית המל"טים האיראנית. שיתוף פעולה זה בין ASI למרכז Ghoods Aviation Center הוביל את ממשלתכם בתחילת 2007 לפרסם דרישת רישוי שמטרתה להשהות את היצוא מ-ASI לאיראן", נכתב בפרסום.
אפריל 2008
על פי מסמכי וויקיליקס, חברת Noor Aerospace Technologies מאיחוד האמירויות מכרה לחברת Iran Aircraft Manufacturing Industries (שנקראת גם HESA) "כמה סוגים של מנועי סילון שבהם HESA מתכננת להשתמש במל"טים".
יולי 2008
חברת Golden Triangle Testing Equipment מאיחוד האמירויות רכשה ציוד עבור איראן בשוויץ. ציוד שמטרתו ייצור להבים ומאיצים למנועי טורבינה. האיראנים חשקו גם במרכיבים יפנים לתוכנית המל"ט. דרך חברת Prime Kit Enterprises מטאיוואן רצו החברות Fan Pardazan ו-Qods Aviation לרכוש מנועי סרוו של חברת Tonegawa-Seiko.
אוגוסט 2008
נציג חברת Evertop Services Sdn Bhd ממלזיה פנה לחברה היפנית Tonegawa-Seiko במטרה לרכוש 85 מנועי סרבו למל"טים איראנים מסוג PS050 ו-SSPS105. ככל הנראה, מדובר באותו נציג איראני שפנה גם לחברה הטיאוונית חודש קודם לכן. Evertop היא חברה בבעלות איראנית הפועלת במלזיה. "אנו מאמינים שתוכנית המל"טים האיראנית פועלת הן עם Prime Kit והן עם Evertop לרכישת מנועי סרוו, שאינם נשלטים אך עשויים להשתמש בהם כמערכות בקרת טיסות של מל"טים", נכתב בפרסום של ויקיליקס.
אוקטובר 2008
איש העסקים האיראני חאמיד ריחאני (Hamid Reihani) ביסס את עצמו כסוחר של יצרנית מנועי הסילון הקטנים ההולנדית AMT. לריחאני יש הכרות קודמות עם אנשים הקשורים לגוף המל"ט האיראני Qods Aviation (שנמצא תחת סנקציות בעקבות החלטה 1747 של מועצת הביטחון של האו"ם).
מרץ 2009
"הוא העריך את המידע כפי שהוא אמר, כי ה-GONL (רשות אכיפת תקנות היצוא של הולנד) לא היתה מודעת ליצוא של AMT לאירן. שטיינהוק אמר כי הוא לא חשד ש-AMT מודעת לקשר האפשרי בין הלקוח שלה (חברת Parilla) לתוכנית המל"ט האיראנית", נכתב בפרסום של ויקיליקס. "שטיינהוק אמר כי הוא גם יחלוק את המידע עם שירותי המודיעין והביטחון של הולנד (AIVD) וכן מידע עם מינהל המכס ההולנדי".
כאמור, בארצות הברית יש מידע שמצביע כי באוקטובר 2008, איש העסקים האיראני ריחאני ביסס את עצמו כסוחר של יצרן מנועי הסילון ההולנדי AMT. על פי הפרסום, "אנו גם מבינים כי בנובמבר 2008, AMT Netherlands שלחה מנועי "טיטאן" לריחאני עבור מל"טים איראנים - יתכן שבאמצעות מקורב של ריחאני באיחוד האמירויות הערביות (זהותו לא ידועה)".
ספטמבר 2009
הבעלים של חברת ASI מודים כי סחרו עם איראן ללא אישורים. "על פי המידע הפלילי, מסביבות אוקטובר 2005 ועד אוקטובר 2007 בערך, הנאשמים קיבלו הזמנות מאיראן לסחורות ממוצא אמריקני, שהוגבלו ליצוא לאיראן. לאחר מכן יצרו הנאשמים קשר עם חברות בארצות הברית וניהלו משא ומתן על רכישת חומרים מטעם לקוחות איראניים. הנתבעים סיפקו אישורי משתמש-קצה לחברות אמריקניות מסוימות כדי להסתיר כי לקוחות באיראן הם המקבלים האמיתיים של הסחורה", נכתב בפרסום של משרד המשפטים האמריקני.
ע פי הפרסום, "כדי להסתיר פעילויות אלה מממשלת ארה"ב, הנאשמים גרמו לחברות מסוימות בארה"ב להעביר את החומרים ל-ASI בהולנד או לכתובות במדינות אחרות, כולל איחוד האמירויות וקפריסין. עם הגעתם להולנד או למדינות אחרות אלה, החומרים המוזמנים נארזו מחדש והועברו לאירן".
נובמבר 2009
חברת Microset Systems Sdn Bhd שהזמינה חלקים למטוסי הF-5 של איראן מחברה אירית בשם Mac Aviation Group. ההזמנה הייתה עבור חברת HESA. פעולה זו אינה קשורה ישירות למל"טים, אולם היא מספקת עוד היבט לפעילות החברה.
מרץ 2010
חברת ASI נכנסת לרשימה השחורה של משרד המסחר האמריקני, מכיוון שעל פי החשד עסקה "בין אוקטובר 2005 לאוקטובר 2007 בקשירת קשר לייצוא חלקי מטוסים ממוצא אמריקני, חלקים אלקטרוניים, וסרט פולימיד (בסכום כולל של 493,126 דולר) מארצות הברית לאירן דרך הולנד, קפריסין (חברה בשם Lavantia Trading,Ltd) ואיחוד האמירויות (Mojir Trading, בעלים בשם Ali Molaei) בפעמים רבות ללא ההרשאה הנדרשת".
לפי החקירה, הטלפונים של Mojir Trading מפנים לסוכנות תיירות מקומית בשם Al Shaheel Travel Agency באיחוד האמירויות, שלה אין קשר ל-Mojir Trading או Ali Molaei. ככל הנראה מדובר ביישות פיקטיבית של המודיעין האיראני. אין נתונים גלויים אודות יישויות אלו.
יוני 2014
בעקבות החקירה של חברת ASI בארה"ב, נחשפה חברת הולנדית נוספת בשם Fokker Services BV, שסיפקה מרכיבים לתעשיות התעופה של איראן, סודן ובורמה ללא אישורים. "על פי מסמכי בית המשפט, החל משלהי 2005 או בסופה ועד סוף 2010 בערך, הפרה Fokker את החוקים בארה"ב בכך שעסקה בעסקות לא-חוקיות שכללו יצוא וייצוא מחודש של חלקי מטוסים, טכנולוגיה ושירותים ללקוחות שנמצאים תחת סנקציות אמריקניות במדינות איראן, סודן ובורמה", נכתב בפרסום של משרד המשפטים.
המחקר שקראתם מבוסס, כאמור, בחלקו על פרסומי ויקיליקס, שחושפים טפח מההתנהלות מאחורי הקלעים של המאמצים האמריקניים להגביל את הרכש האיראני באמצעות פיקוח על הייצוא. עם זאת, פרסומי ויקיליקס מטבעם מוגבלים בתקופת הזמן, ולכן תיעוד מאמצים אלה בפרסומים גלויים הינו מוגבל. חיפוש מקביל באתרי סנקציות בעולם מעלים כי רק חלק מהחברות (בעיקר האיראניות הידועות) נמצאות תחת סנקציות. עובדה המעלה את השאלה מדוע. הרי הפרסומים של ויקיליקס מגיעים מתוך התכתבויות רשמיות בין מדינות.
ואקורד סיום - אם המודיעין הסעודי עדיין חוקר את האירוע בספטמבר האחרון, כדאי שיתחקה ביכולות שלו אחרי שרשרת האספקה של האיראנים. מסתבר שאותו מאמץ איראני שהחל אי שם ב2005, לפני יותר מעשור, הוביל בסופו של דבר למתקפה על מתקני הנפט של הממלכה בספטמבר, חמש עשרה שנים לאחר מכן.
הכתבות הכי נקראות באתר:
הלוויין חשף: הנזק מתקיפת נמל התעופה בדמשק
איום הבלונים: מדוע ישראל לא רוכשת מערכת יירוט?
בהיקף מאות מיליונים: חוזה ענק לאלביט באסיה
