פרשנות | אסור שמערך ההגנה האווירית יהפוך למכשול בעזה
על אף היכולות ההנדסיות עליהן מבוססות תעשיות הביטחון של ישראל, אין מקום לשיווק נרטיב קסום על ידי דובר צה״ל
עמי רוחקס דומבה
| 15/04/2024
מתקפת הטילים והמל״טים נגד ישראל ביום שבת האחרון, לוותה אמנם בשבוע וחצי מקדים של חרדה לאומית. במציאות, המתקפה הסתיימה כמעט בלא כלום. על בסיס הדיווח ב-ABC, מתוך מאות טילים וכטב״מים, כתשעה טילים חדרו את מעטפת ההגנה הרב לאומית שהגנה על ישראל. הטילים שחדרו כוונו לבסיסי חיל האוויר של צה״ל בדרום הארץ, נבטים וכנראה רמון ולא היוו איום על מרכזי אוכלוסיה. הנזק שגרמו, על פי דובר צה״ל, קטן מאד.
עבור האזרח הממוצע, מדובר בהצלחה מסחררת של מערך ההגנה האווירית הישראלי. כיפת ברזל, קלע דוד, חץ-2, חץ-3, ברק-8. כולן מערכות שפותחו על בסיס ידע ישראלי וכסף אמריקאי או הודי. לזה אפשר להוסיף מטוסי קרב מסוגים שונים שיירטו טילי שיוט ומל״טים מאות ק״מ משטח ישראל.
בציבור יכולה להשתרש תחושה, שהנה, האיום האיראני - לא כזה נורא כמו שמכרו לנו. תחושה כזו יכולה להוביל לאופוריה בקרב הציבור ובהמשך בקרב מקבלי החלטות, שמערך ההגנה האווירית הרמטי. בדומה לתחושה שצה״ל ומערכת הביטחון מכרו לציבור סביב המכשול בעזה. ב7.10 ראינו איך הסתיימה האופוריה. אותו דבר, יכול לקרות גם בהיבט טילאות איראנית.
בעקבות הצלחת מערך ההגנה האווירי הישראלי, החלו דובר צה״ל, התעשיות הביטחוניות ומובילי דעה בעולם הביטחוני, בשירי הלל ליכולות הישראליות. אכן, המחמאות מגיעות לקבוצת מהנדסים ביניהם דב רביב, משה אור-טס, אבי הר-אבן ז״ל, משה קרת ז״ל, אריה אוסטינסקי ואחרים שהביאו את היכולות הללו לישראל.
הם אלו שהביאו את פרויקט הטילאות הצרפתי לישראל בסוף שנות ה-60 ומאז שיפרו ופיתחו מגוון מוצרי טילאות, ביניהם גם מערכות ההגנה האווירית שהוזכרו קודם לכן. קבוצת מהנדסים זו היוותה את הבסיס לדורות מהנדסים בתעשיות, כולל הצעירים של ימינו, הנושאים בעול הפיתוח של מערכות העתיד.
תחושה שאין סיכון
על אף היכולות ההנדסיות עליהן מבוססות תעשיות הביטחון של ישראל, אין מקום לשיווק נרטיב קסום על ידי דובר צה״ל, שטען כי 99 אחוזים מהאיומים יורטו. פרסומים בחו״ל לאחר התקיפה בשבת, התחילו לנקוב במספרים. בעוד כלל הכטב״מים יורטו, מרביתם על ידי מטוסי קרב ישראלים וכאלו של צבאות זרים שעזרו לישראל באותה שבת, חלק מהטילים כן חדרו ופגעו, על בסיס דיווחים זרים, בבסיסי צה״ל.
עוד נקודה שצריך לקחת בחשבון, קשורה להתארגנות בישראל, ארה״ב, בריטניה ומדינות מזרח תיכוניות נוספות לתקיפה האיראנית. מאז התקיפה המיוחסת לישראל בסוריה ב1.4, אותה תקיפה שהחלה את גלגל הנקמה האיראני, היה ברור לכולם שתגובה תבוא. איראן איימה באופן מפורש על ישראל. פרסומים, ימים טרם התקיפה, דיברו על כך שהאיראנים אמרו שתהיה תקיפה מדודה. חלקם אף ציינו כי האיראנים יכוונו למתקני צבא ולא למוקדי אוכלוסיה ישראלים.
בנוסף, פרסום עדכני של רויטרס, טוען כי איראן הזהירה את מדינות האזור מפני תקיפה, כ-72 שעות טרם הביצוע שלה. היכולת של מדינת ישראל להתארגן לתקיפה איראנית, בסנכרון עם מדינות נוספות, היא הליך שלאו דווקא יתקיים בעת מלחמה.
צה״ל יהיה עסוק בזירות נוספות והצי האמריקאי לא יהיה בים התיכון בנוכחות גדולה מהרגיל, כפי שמתקיים מאז ה7.10. כמו גם, ספינות אמריקאיות ואירופאיות שירטו חלק מהטילים והכטב״מים ששוגרו מתימן, כנראה לא יהיו שם כאשר יסתיים האירוע מול החות׳ים.
רוצה לומר, התרחיש שהתקיים ביום שבת האחרון, לאו דווקא משקף את המציאות שתהיה בעת עימות עתידי עם איראן. בתרחיש מלחמה, ייתכנו שיגורים, גדולים לא פחות, בהפתעה גמורה.
האיום הנובע מהתבשמות לאומית סביב מערך ההגנה האווירי הישראלי, טוב ככל שיהיה, יכול להסתיים בצורה דומה לזו שהסתיימה ההתבשמות הלאומית סביב המכשול בעזה. בקונספציה ביטחונית שתביא לאסון.
קונספציה שבבסיסה המחשבה שהמחיר בתקיפה באיראן קטן, על בסיס תוצאות התקיפה ביום שבת האחרון. תחושה של העדר סיכון בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות, יכולה להוביל למשוואת סיכונים מעוותת סביב תקיפת מתקני הגרעין באיראן.
על אף היכולות ההנדסיות עליהן מבוססות תעשיות הביטחון של ישראל, אין מקום לשיווק נרטיב קסום על ידי דובר צה״ל
מתקפת הטילים והמל״טים נגד ישראל ביום שבת האחרון, לוותה אמנם בשבוע וחצי מקדים של חרדה לאומית. במציאות, המתקפה הסתיימה כמעט בלא כלום. על בסיס הדיווח ב-ABC, מתוך מאות טילים וכטב״מים, כתשעה טילים חדרו את מעטפת ההגנה הרב לאומית שהגנה על ישראל. הטילים שחדרו כוונו לבסיסי חיל האוויר של צה״ל בדרום הארץ, נבטים וכנראה רמון ולא היוו איום על מרכזי אוכלוסיה. הנזק שגרמו, על פי דובר צה״ל, קטן מאד.
עבור האזרח הממוצע, מדובר בהצלחה מסחררת של מערך ההגנה האווירית הישראלי. כיפת ברזל, קלע דוד, חץ-2, חץ-3, ברק-8. כולן מערכות שפותחו על בסיס ידע ישראלי וכסף אמריקאי או הודי. לזה אפשר להוסיף מטוסי קרב מסוגים שונים שיירטו טילי שיוט ומל״טים מאות ק״מ משטח ישראל.
בציבור יכולה להשתרש תחושה, שהנה, האיום האיראני - לא כזה נורא כמו שמכרו לנו. תחושה כזו יכולה להוביל לאופוריה בקרב הציבור ובהמשך בקרב מקבלי החלטות, שמערך ההגנה האווירית הרמטי. בדומה לתחושה שצה״ל ומערכת הביטחון מכרו לציבור סביב המכשול בעזה. ב7.10 ראינו איך הסתיימה האופוריה. אותו דבר, יכול לקרות גם בהיבט טילאות איראנית.
בעקבות הצלחת מערך ההגנה האווירי הישראלי, החלו דובר צה״ל, התעשיות הביטחוניות ומובילי דעה בעולם הביטחוני, בשירי הלל ליכולות הישראליות. אכן, המחמאות מגיעות לקבוצת מהנדסים ביניהם דב רביב, משה אור-טס, אבי הר-אבן ז״ל, משה קרת ז״ל, אריה אוסטינסקי ואחרים שהביאו את היכולות הללו לישראל.
הם אלו שהביאו את פרויקט הטילאות הצרפתי לישראל בסוף שנות ה-60 ומאז שיפרו ופיתחו מגוון מוצרי טילאות, ביניהם גם מערכות ההגנה האווירית שהוזכרו קודם לכן. קבוצת מהנדסים זו היוותה את הבסיס לדורות מהנדסים בתעשיות, כולל הצעירים של ימינו, הנושאים בעול הפיתוח של מערכות העתיד.
תחושה שאין סיכון
על אף היכולות ההנדסיות עליהן מבוססות תעשיות הביטחון של ישראל, אין מקום לשיווק נרטיב קסום על ידי דובר צה״ל, שטען כי 99 אחוזים מהאיומים יורטו. פרסומים בחו״ל לאחר התקיפה בשבת, התחילו לנקוב במספרים. בעוד כלל הכטב״מים יורטו, מרביתם על ידי מטוסי קרב ישראלים וכאלו של צבאות זרים שעזרו לישראל באותה שבת, חלק מהטילים כן חדרו ופגעו, על בסיס דיווחים זרים, בבסיסי צה״ל.
עוד נקודה שצריך לקחת בחשבון, קשורה להתארגנות בישראל, ארה״ב, בריטניה ומדינות מזרח תיכוניות נוספות לתקיפה האיראנית. מאז התקיפה המיוחסת לישראל בסוריה ב1.4, אותה תקיפה שהחלה את גלגל הנקמה האיראני, היה ברור לכולם שתגובה תבוא. איראן איימה באופן מפורש על ישראל. פרסומים, ימים טרם התקיפה, דיברו על כך שהאיראנים אמרו שתהיה תקיפה מדודה. חלקם אף ציינו כי האיראנים יכוונו למתקני צבא ולא למוקדי אוכלוסיה ישראלים.
בנוסף, פרסום עדכני של רויטרס, טוען כי איראן הזהירה את מדינות האזור מפני תקיפה, כ-72 שעות טרם הביצוע שלה. היכולת של מדינת ישראל להתארגן לתקיפה איראנית, בסנכרון עם מדינות נוספות, היא הליך שלאו דווקא יתקיים בעת מלחמה.
צה״ל יהיה עסוק בזירות נוספות והצי האמריקאי לא יהיה בים התיכון בנוכחות גדולה מהרגיל, כפי שמתקיים מאז ה7.10. כמו גם, ספינות אמריקאיות ואירופאיות שירטו חלק מהטילים והכטב״מים ששוגרו מתימן, כנראה לא יהיו שם כאשר יסתיים האירוע מול החות׳ים.
רוצה לומר, התרחיש שהתקיים ביום שבת האחרון, לאו דווקא משקף את המציאות שתהיה בעת עימות עתידי עם איראן. בתרחיש מלחמה, ייתכנו שיגורים, גדולים לא פחות, בהפתעה גמורה.
האיום הנובע מהתבשמות לאומית סביב מערך ההגנה האווירי הישראלי, טוב ככל שיהיה, יכול להסתיים בצורה דומה לזו שהסתיימה ההתבשמות הלאומית סביב המכשול בעזה. בקונספציה ביטחונית שתביא לאסון.
קונספציה שבבסיסה המחשבה שהמחיר בתקיפה באיראן קטן, על בסיס תוצאות התקיפה ביום שבת האחרון. תחושה של העדר סיכון בקרב הציבור ומקבלי ההחלטות, יכולה להוביל למשוואת סיכונים מעוותת סביב תקיפת מתקני הגרעין באיראן.
