פרשנות | רצוי להשתמש בתחמושת שלל נגד חמאס בעזה - במקום להביאה לישראל
כיום יש בארץ מספר מצבורי תחמושת שלל ישנה, אפילו ממלחמת יום כיפור המהווים סיכון לאוכלוסיה קרובה | אחסון תחמושת שלל עולה הרבה כסף למדינה
דני קרוננברג
| 24/12/2023
תחמושת שלל שנתפסה בעזה - צילום דובר צה״ל
במלחמת "חרבות ברזל" מגיעות לידי צה"ל כמויות גדולות של תחמושת שלל, וזה הזמן להתייחס לסכנות הכרוכות באחסון תחמושת שלל.
לאחרונה ירון חנן, שהינו מרצה ויועץ להערכות לחירום, סיפר לי על תאונה שהייתה בעבר בגלל אחסון תחמושת שלל, ואביא את דבריו במדויק, כפי שהוא העיד מניסיונו.
"בילדותי גרתי בגליל המערבי. לאחר מלחמת ששת הימים פינו אלפי טונות של פגזים, טילי קטיושה, חומר נפץ ותחמושת לערימה ענקית בשטח פתוח ליד קיבוץ שמרת.
״היה קיץ חם מאד ולפתע, חודש לאחר המלחמה, כשהייתי בבית הספר פרצה דליקה גדולה בשדה קוצים ליד מאגר הפצצות הזה, ותוך שתי דקות השמיים התמלאו בפגזים ורקטות שהתעופפו, כאילו כל תותחי הצבא הסובייטי והנאצי ביחד פתחו בבליץ של אש ארטילריה על הגליל המערבי.
״אחי, שלמד אז בבית ספר לקציני ים בעכו, היה בים בסירת הדרכה וניצל ביחד עם חבריו בנס כאשר מסביבם בחוף ובמים נחתו טילי קטיושה והתפוצצו לא רחוק מהם.
״כל יישובי הגליל המערבי נכנסו לשוחות ולמקלטים, ואני עם כל יתר התלמידים נכנסנו לשוחות שחפרו בחצר בית הספר בגלל המלחמה... בכל ימי המלחמה לא פחדנו כמו שפחדנו ביום הזה, חודש לאחר סיום המלחמה.
״אף אחד לא יכול היה לגשת לכבות את הדליקה הזו ולעצור את התחמושת שעפה לכל עבר. כל היום שרקו מעל ראשינו רקטות וטילים ובסוף היום היו כמה בתים שנפגעו, שלושה אזרחים הרוגים ועוד כמה פצועים. זה עוד היה במזל גדול.
״אני לא בטוח שמישהו זוכר כיום את לקחי האירוע המפחיד הזה בקיץ 1967 ולא אתפלא אם חלילה יתרחש שוב במקום אחר...אבל את החוויה המבעיתה הזו לא אשכח כל חיי."
פיצוץ תחמושת השלל בבסיס נימרה
מקרה אחר אשר תוצאותיו ניכרות בשטח עד ימינו הוא פיצוץ תחמושת השלל בבסיס התחמושת בנימרה בשנת 1985, ימי מלחמת לבנון הראשונה.
במהלך המלחמה החלו לאסוף את תחמושת השלל אשר הובלה במשאיות לצורך מיון ואחסון. הכמויות האדירות שהגיעו הצריכו גיוס אנשי מילואים, וחלק מהתחמושת הוכשרה ונשלחה חזרה ללבנון.
הפזיזות וההתלהבות של איסוף תחמושת השלל גרמו בהמשך לאסון כבד, כאשר מערום תחמושת התייזם וגרם לשריפה שהציתה בשרשרת מערומי תחמושת נוספים, בכמויות של אלפי טונות.
תחמושת השלל אשר הונחה בשבילי הגישה ובחזית המחפורות גרמה להתפשטות הפיצוצים שנמשכו כשעתיים.
למרות שלאחר האירוע בוצעו פעילויות רבות לפינוי הנפלים, אזורים שלמים נחשבים עד עצם היום הזה כמסוכנים.
ממצאי החקירה דאז הוכיחו כי רשלנות בהצבת נפיצים בשטח שאינו מתאים לכמותם הגדולה, ללא שמירה על מרחקי הפרדה, תוך עירוב סוגי תחמושת בניגוד לכללי הבטיחות, יצרו את התנאים להתרחשות אירוע, אשר הותיר נזק סביבתי עשרות שנים לאחר שהתרחש.
אתרי אחסון תחמושת שלל גורמים סיכון גם כיום
יש לציין שבחלק מסוגי התחמושות יש חומר נפץ הודף המבוסס על ניטרוצילולוזה, שיש לו אורך חיים מוגבל.
כאשר התוסף המייצב שמוסיפים לניטרוצלולוזה מתכלה חלקית וריכוז התוסף יורד, חומר הנפץ הופך לבלתי יציב, והוא עלול להתפוצץ או להתפרק באופן אלים.
אם בקירבת מקום יש נפיצים אחרים, הפיצוץ עלול ליזום גם אותם בתגובת שרשרת.
כיום יש בארץ מספר מצבורי תחמושת שלל ישנה, אפילו ממלחמת יום כיפור, מצבורים של פסולת נפיצים, ומצבורים של נפיצים שננטשו כמו המצבורים שהתפוצצו לפני מספר חודשים בנוף ים (בסמוך להרצליה). מסיבות מובנות לא אחשוף את מיקומם.
בחלק ממצבורי תחמושת אלו, התרחשו תקריות חמורות. באחד המקרים פיצוצים שהתרחשו במצבור תחמושת שלל חייבו לחסום כביש ראשי לשעות רבות.
במקרה אחר, זוג יצא ל"טיול" לילי בחולות של אתר שיש בו מצבור תחמושת, וכאשר התעוררו הם גילו שסביבם יש פריטי תחמושת. הם הזעיקו סיוע ונערך מבצע מורכב לחילוצם מהשטח.
גם אם חלק מהתחמושת באתרים אלו פונתה, עדיין חובה לטהר אותם, ומדובר בהשקעה של מאות מיליוני שקלים.
מומלץ להשמיד ברצועת עזה חלק מתחמושת השלל
אחסון תחמושות שלל עולה כסף (בונקרים, גידור ואבטחה) ולעיתים גורם בעיות בטיחותיות, ולכן מומלץ שלא להביא חלק מתחמושות השלל לאחסון בישראל.
במקרים מסוימים ניתן להשמיד תחמושות שלל בקרבת מקום הימצאן (והדבר עשוי גם לגרום לנזקים לתשתיות טרור). המשרד להגנת הסביבה דורש שהשמדת נפיצים בישראל תיעשה בדרכים אקולוגיות.
אחת הדרכים להשמדה אקולוגית של נפיצים היא שימוש בהם במקרים שבהם צריך לבצע פיצוצים (כגון במכרות ובפרויקטי תשתית) תוך הקטנת הצורך בייצור מזהם של חומרי נפץ במיוחד לצרכים אלו.
כאשר הדבר מבוצע בהתאם לנדרש בחוק, בתקנות ובהוראות (מבלי לנסות לרמות את הרגולטורים בתקוות שווא שהדבר לא יתגלה ) מדובר בפיתרון טוב להשמדת תחמושת.
לאור זאת, יש לבדוק את האפשרות להשתמש בתחמושת השלל להריסת מבנים ומינהרות שרוצים להרוס אותם בעזה, ובכך לחסוך שימוש בחומרי נפץ תקניים, תוך מיחזור תחמושת השלל באופן אקולוגי.
דוגמא לשימוש בתחמושת שלל נגד האויב
בחזרה למלחמת לבנון הראשונה, אציין דוגמא שלדעתי היא היפה ביותר לשימוש בתחמושת שלל בשטח האויב במהלך המלחמה.
מדובר במקרה בו גדוד קטיושת 122 מ"מ שלם של המחבלים נפל שלל בידי צה"ל על כל ציודו. צה"ל החליט "לגייס" את גדוד הקטיושות, אייש את הגדוד בתותחני צה"ל בפיקודו של פרופסור מרדכי פרל (מפקד תותחנים נערץ, ופרופסור בטכניון ואחר כך במחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת באר שבע).
צוות הגדוד מצא את חומר ההדרכה לציוד בשפה הקוריאנית ושלח בדחיפות קצינים לחוג ללימודי שפות באוניברסיטה העברית על מנת לאתר מתורגמן מקוראנית.
חומר ההדרכה תורגם, הגדוד למד אותו במהירות, ותוך 48 שעות סובב את הקנים לכיוון האויב, כיוון כנדרש את מערכות השיגור, והמטיר את הרקטות על האויב באופן יעיל ומדויק.
גדוד זה ירה במהלך המלחמה מעל 3,000 רקטות שלל על האויב, אך 3,000 רקטות נוספות נשרפו והתפוצצו באסון בנימרה.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים" | המאמר מציג את עמדת מחברו, ואינו מבטא עמדה רשמית של האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות.
כיום יש בארץ מספר מצבורי תחמושת שלל ישנה, אפילו ממלחמת יום כיפור המהווים סיכון לאוכלוסיה קרובה | אחסון תחמושת שלל עולה הרבה כסף למדינה
תחמושת שלל שנתפסה בעזה - צילום דובר צה״ל
במלחמת "חרבות ברזל" מגיעות לידי צה"ל כמויות גדולות של תחמושת שלל, וזה הזמן להתייחס לסכנות הכרוכות באחסון תחמושת שלל.
לאחרונה ירון חנן, שהינו מרצה ויועץ להערכות לחירום, סיפר לי על תאונה שהייתה בעבר בגלל אחסון תחמושת שלל, ואביא את דבריו במדויק, כפי שהוא העיד מניסיונו.
"בילדותי גרתי בגליל המערבי. לאחר מלחמת ששת הימים פינו אלפי טונות של פגזים, טילי קטיושה, חומר נפץ ותחמושת לערימה ענקית בשטח פתוח ליד קיבוץ שמרת.
״היה קיץ חם מאד ולפתע, חודש לאחר המלחמה, כשהייתי בבית הספר פרצה דליקה גדולה בשדה קוצים ליד מאגר הפצצות הזה, ותוך שתי דקות השמיים התמלאו בפגזים ורקטות שהתעופפו, כאילו כל תותחי הצבא הסובייטי והנאצי ביחד פתחו בבליץ של אש ארטילריה על הגליל המערבי.
״אחי, שלמד אז בבית ספר לקציני ים בעכו, היה בים בסירת הדרכה וניצל ביחד עם חבריו בנס כאשר מסביבם בחוף ובמים נחתו טילי קטיושה והתפוצצו לא רחוק מהם.
״כל יישובי הגליל המערבי נכנסו לשוחות ולמקלטים, ואני עם כל יתר התלמידים נכנסנו לשוחות שחפרו בחצר בית הספר בגלל המלחמה... בכל ימי המלחמה לא פחדנו כמו שפחדנו ביום הזה, חודש לאחר סיום המלחמה.
״אף אחד לא יכול היה לגשת לכבות את הדליקה הזו ולעצור את התחמושת שעפה לכל עבר. כל היום שרקו מעל ראשינו רקטות וטילים ובסוף היום היו כמה בתים שנפגעו, שלושה אזרחים הרוגים ועוד כמה פצועים. זה עוד היה במזל גדול.
״אני לא בטוח שמישהו זוכר כיום את לקחי האירוע המפחיד הזה בקיץ 1967 ולא אתפלא אם חלילה יתרחש שוב במקום אחר...אבל את החוויה המבעיתה הזו לא אשכח כל חיי."
פיצוץ תחמושת השלל בבסיס נימרה
מקרה אחר אשר תוצאותיו ניכרות בשטח עד ימינו הוא פיצוץ תחמושת השלל בבסיס התחמושת בנימרה בשנת 1985, ימי מלחמת לבנון הראשונה.
במהלך המלחמה החלו לאסוף את תחמושת השלל אשר הובלה במשאיות לצורך מיון ואחסון. הכמויות האדירות שהגיעו הצריכו גיוס אנשי מילואים, וחלק מהתחמושת הוכשרה ונשלחה חזרה ללבנון.
הפזיזות וההתלהבות של איסוף תחמושת השלל גרמו בהמשך לאסון כבד, כאשר מערום תחמושת התייזם וגרם לשריפה שהציתה בשרשרת מערומי תחמושת נוספים, בכמויות של אלפי טונות.
תחמושת השלל אשר הונחה בשבילי הגישה ובחזית המחפורות גרמה להתפשטות הפיצוצים שנמשכו כשעתיים.
למרות שלאחר האירוע בוצעו פעילויות רבות לפינוי הנפלים, אזורים שלמים נחשבים עד עצם היום הזה כמסוכנים.
ממצאי החקירה דאז הוכיחו כי רשלנות בהצבת נפיצים בשטח שאינו מתאים לכמותם הגדולה, ללא שמירה על מרחקי הפרדה, תוך עירוב סוגי תחמושת בניגוד לכללי הבטיחות, יצרו את התנאים להתרחשות אירוע, אשר הותיר נזק סביבתי עשרות שנים לאחר שהתרחש.
אתרי אחסון תחמושת שלל גורמים סיכון גם כיום
יש לציין שבחלק מסוגי התחמושות יש חומר נפץ הודף המבוסס על ניטרוצילולוזה, שיש לו אורך חיים מוגבל.
כאשר התוסף המייצב שמוסיפים לניטרוצלולוזה מתכלה חלקית וריכוז התוסף יורד, חומר הנפץ הופך לבלתי יציב, והוא עלול להתפוצץ או להתפרק באופן אלים.
אם בקירבת מקום יש נפיצים אחרים, הפיצוץ עלול ליזום גם אותם בתגובת שרשרת.
כיום יש בארץ מספר מצבורי תחמושת שלל ישנה, אפילו ממלחמת יום כיפור, מצבורים של פסולת נפיצים, ומצבורים של נפיצים שננטשו כמו המצבורים שהתפוצצו לפני מספר חודשים בנוף ים (בסמוך להרצליה). מסיבות מובנות לא אחשוף את מיקומם.
בחלק ממצבורי תחמושת אלו, התרחשו תקריות חמורות. באחד המקרים פיצוצים שהתרחשו במצבור תחמושת שלל חייבו לחסום כביש ראשי לשעות רבות.
במקרה אחר, זוג יצא ל"טיול" לילי בחולות של אתר שיש בו מצבור תחמושת, וכאשר התעוררו הם גילו שסביבם יש פריטי תחמושת. הם הזעיקו סיוע ונערך מבצע מורכב לחילוצם מהשטח.
גם אם חלק מהתחמושת באתרים אלו פונתה, עדיין חובה לטהר אותם, ומדובר בהשקעה של מאות מיליוני שקלים.
מומלץ להשמיד ברצועת עזה חלק מתחמושת השלל
אחסון תחמושות שלל עולה כסף (בונקרים, גידור ואבטחה) ולעיתים גורם בעיות בטיחותיות, ולכן מומלץ שלא להביא חלק מתחמושות השלל לאחסון בישראל.
במקרים מסוימים ניתן להשמיד תחמושות שלל בקרבת מקום הימצאן (והדבר עשוי גם לגרום לנזקים לתשתיות טרור). המשרד להגנת הסביבה דורש שהשמדת נפיצים בישראל תיעשה בדרכים אקולוגיות.
אחת הדרכים להשמדה אקולוגית של נפיצים היא שימוש בהם במקרים שבהם צריך לבצע פיצוצים (כגון במכרות ובפרויקטי תשתית) תוך הקטנת הצורך בייצור מזהם של חומרי נפץ במיוחד לצרכים אלו.
כאשר הדבר מבוצע בהתאם לנדרש בחוק, בתקנות ובהוראות (מבלי לנסות לרמות את הרגולטורים בתקוות שווא שהדבר לא יתגלה ) מדובר בפיתרון טוב להשמדת תחמושת.
לאור זאת, יש לבדוק את האפשרות להשתמש בתחמושת השלל להריסת מבנים ומינהרות שרוצים להרוס אותם בעזה, ובכך לחסוך שימוש בחומרי נפץ תקניים, תוך מיחזור תחמושת השלל באופן אקולוגי.
דוגמא לשימוש בתחמושת שלל נגד האויב
בחזרה למלחמת לבנון הראשונה, אציין דוגמא שלדעתי היא היפה ביותר לשימוש בתחמושת שלל בשטח האויב במהלך המלחמה.
מדובר במקרה בו גדוד קטיושת 122 מ"מ שלם של המחבלים נפל שלל בידי צה"ל על כל ציודו. צה"ל החליט "לגייס" את גדוד הקטיושות, אייש את הגדוד בתותחני צה"ל בפיקודו של פרופסור מרדכי פרל (מפקד תותחנים נערץ, ופרופסור בטכניון ואחר כך במחלקה להנדסת מכונות באוניברסיטת באר שבע).
צוות הגדוד מצא את חומר ההדרכה לציוד בשפה הקוריאנית ושלח בדחיפות קצינים לחוג ללימודי שפות באוניברסיטה העברית על מנת לאתר מתורגמן מקוראנית.
חומר ההדרכה תורגם, הגדוד למד אותו במהירות, ותוך 48 שעות סובב את הקנים לכיוון האויב, כיוון כנדרש את מערכות השיגור, והמטיר את הרקטות על האויב באופן יעיל ומדויק.
גדוד זה ירה במהלך המלחמה מעל 3,000 רקטות שלל על האויב, אך 3,000 רקטות נוספות נשרפו והתפוצצו באסון בנימרה.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים" | המאמר מציג את עמדת מחברו, ואינו מבטא עמדה רשמית של האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות.
