פרשנות | איראן, דיפלומטיית טילי חוף-ים והמלחמה הכלכלית בארה״ב ואירופה
באמצעות הפעלת החותים לחסימת תעלת סואץ, מפעילה איראן לחץ כלכלי על מדינות המערב במטרה לסיים את הלחימה בעזה
עמי רוחקס דומבה
| 21/12/2023
Credit: IMAGO/APAimages via Reuters Connect
מאז החלה מלחמת ״חרבות הברזל״ בין ישראל לחמאס בעזה, איראן נמנעת מלקחת חלק פעיל בלחימה. כמו גם, איראן, בניגוד לחלק מהציפיות, לא הטילה את חיזבאללה לעימות כחזית נוספת לישראל. ייתכן וההחלטה קשורה להרתעת הצי האמריקאי וייתכן לשיקולים אחרים של איראן.
פגיעה בכלכלה המערבית
במקום זאת, נראה כי איראן החליטה לפגוע כלכלית בעולם המערבי על מנת להפעיל לחץ על ישראל לסיים את הלחימה, בטרם צה״ל הופך את ארגון חמאס להיסטוריה.
עבור איראן, חמאס וחיזבאללה הם ״עומק אסטרטגי״ מול ארה״ב וישראל. במקרה ומישהו ינסה לתקוף את טהרן או את נכסיה האסטרטגיים (טילים, גרעין, נפט), איראן אמורה להפעיל את הארגונים הללו. ולכן, רוצה בשימורם כעת.
החותים לעומת זאת, הם ארגון לתכלית אחרת. החותים אמנם מחזיקים ביכולות פגיעה בישראל, טילים וכטב״מ, אך יותר חשוב מכך, הם יושבים על הכניסה והיציאה לתעלת סואץ דרך שליטה במצר באב אל-מנדב.
מדובר בנתיב שיט מסחרי מרכזי לכלכלת המערב. הנתיב מקצר את הדרך עבור חברות תובלה ימית. במקום להקיף את אפריקה, חותכים דרך מצרים לים התיכון ואירופה.
המסלול מקצר אלפי מייל ימי. בשיט בין מזרח אסיה לאירופה, תעלת סואץ יכולה לקצר את המסלול עד 80% בהשוואה למסלול כף התקווה הטובה.
חברות הביטוח הימי הקפיצו את הפרמיות למסלול זה, כך ששווה לחברות ההובלה וללקוחות להמתין למסלול הארוך דרך כף התקווה הטובה. המשמעות לכלכלה המערבית היא פחות רווח נקי, על אותה פעילות עסקית. וזמן המתנה ארוך יותר למשלוחים.
בנוסף לתעלת סואץ, איראן גם ״יושבת״ על המפרץ הפרסי. בשל מצבורי האנרגיה (נפט וגז) באזור זה, מדובר בנתיב שיט נוסף בו תלויה הכלכלה המערבית.
כלומר, איראן, באופן ישיר או באמצעות פרוקסי כמו החותים, שולטת, לפי החליל בטהרן, בנתיבי סחר שיכולים לפגוע או להיטיב עם הכלכלה המערבית.
בצורה כזו, יכולה איראן יכולה, ללא הפעלת כוח צבאי ישיר, לבצע מניפולציה דיפלומטית על מדינות המערב, בהתאם לשיקוליה.
מלחמת ״חרבות הברזל״
במקרה הנוכחי של מלחמת ״חרבות הברזל״, איראן הפעילה לראשונה את החותים בצורה נרחבת לפגיעה במעבר בתעלת סואץ. מצרים, שמרוויחה כמעט 10 מיליארדי דולרים בשנה מעמלת מעבר בתעלה, בינתיים יושבת בשקט.
למצרים אין פתרון. גם הסעודים, שניסו ונכשלו מול החות׳ים בתימן, לא רוצים לעורר שוב את המלחמה בגבולם הדרומי. הפתרון היחיד נשאר בדמות קואליציה ימית בהובלת ארה״ב, עם יכולת מוגבלת עד כה להתמודד עם האיום.
איראן, במקום לפתוח במלחמה קינטית נגד ישראל וארה״ב, פתחה במלחמה כלכלית. טהרן הפכה את המלחמה של ישראל בחמאס בעזה למעמסה כלכלית על העולם המערבי. אם מצרפים לתמונה הכללית גם את המלחמה באוקראינה, המהווה גם היא נטל כלכלי על מדינות המערב, המהלך האיראני מקבל תוספת משמעות.
הפעילות ההתקפית של החותים גובים מחיר פעמיים מארה״ב ומדינות אירופה. פעם אחת, בהתייקרות עלויות השילוח הימי לבעלי העסקים במדינות אלו, ייקור מחירים לצרכן ופגיעה במאמצים להורדת האינפלציה.
פעם שנייה, בעלויות ישירות של אחזקת צבא באזור. קואליציה ימית עולה כסף, והרבה ממנו, בהוצאות ביטחון של כל מדינה שותפה. בנוסף, ארה״ב בפרט, משלמת הון על הצורך להשתמש בצי השישי והחמישי לטובת הרתעת חיזבאללה והחות׳ים.
לכאורה, הלחץ הכלכלי על ארה״ב ומדינות אירופה אינו משפיע על המלחמה בעזה. עם זאת, בחינה של אישור התקציבים המיוחדים לאוקראינה וישראל, תראה שהוא תקוע בבתי המחוקקים בוושינגטון. חלק מסיבות פוליטיות וחלק כלכליות.
בנוסף, סקרים בארה״ב מראים כי הנשיא ביידן, המתמודד לנשיאות נוספת בשנה הבאה, מפסיד בינתיים לטראמפ, בעיקר בשל יוקר המחייה של האמריקאים. פרשנויות מהצד הליברטני והרפובליקני בדבר שאלת הצורך לממן הרפתקאות מדיניות חוץ, כאשר יש אינפלציית מחירים בבית, מפורסמים בריש גלי בתקשורת האמריקאית.
הלחץ הכלכלי שמופעל על ארה״ב ואירופה באמצעות פעולותיה של איראן, אולי אינו מוחצן בדיפלומטיית המלחמה הנוכחית, אך נותן אותותיו מתחת לפני השטח. וככל שלחץ כלכלי זה ימשך, כך צפוי לגבור הלחץ על ישראל לסיים את המלחמה בעזה.
אם איראן תראה כי הפעלת החות׳ים אינה מספיקה למטרה זו, היא עלולה לחזור להציק למכליות נפט במפרץ הפרסי. כאמור, מטרתה לסיים את המלחמה בעזה באמצעות לחץ כלכלי על מדינות המערב.
באמצעות הפעלת החותים לחסימת תעלת סואץ, מפעילה איראן לחץ כלכלי על מדינות המערב במטרה לסיים את הלחימה בעזה
Credit: IMAGO/APAimages via Reuters Connect
מאז החלה מלחמת ״חרבות הברזל״ בין ישראל לחמאס בעזה, איראן נמנעת מלקחת חלק פעיל בלחימה. כמו גם, איראן, בניגוד לחלק מהציפיות, לא הטילה את חיזבאללה לעימות כחזית נוספת לישראל. ייתכן וההחלטה קשורה להרתעת הצי האמריקאי וייתכן לשיקולים אחרים של איראן.
פגיעה בכלכלה המערבית
במקום זאת, נראה כי איראן החליטה לפגוע כלכלית בעולם המערבי על מנת להפעיל לחץ על ישראל לסיים את הלחימה, בטרם צה״ל הופך את ארגון חמאס להיסטוריה.
עבור איראן, חמאס וחיזבאללה הם ״עומק אסטרטגי״ מול ארה״ב וישראל. במקרה ומישהו ינסה לתקוף את טהרן או את נכסיה האסטרטגיים (טילים, גרעין, נפט), איראן אמורה להפעיל את הארגונים הללו. ולכן, רוצה בשימורם כעת.
החותים לעומת זאת, הם ארגון לתכלית אחרת. החותים אמנם מחזיקים ביכולות פגיעה בישראל, טילים וכטב״מ, אך יותר חשוב מכך, הם יושבים על הכניסה והיציאה לתעלת סואץ דרך שליטה במצר באב אל-מנדב.
מדובר בנתיב שיט מסחרי מרכזי לכלכלת המערב. הנתיב מקצר את הדרך עבור חברות תובלה ימית. במקום להקיף את אפריקה, חותכים דרך מצרים לים התיכון ואירופה.
המסלול מקצר אלפי מייל ימי. בשיט בין מזרח אסיה לאירופה, תעלת סואץ יכולה לקצר את המסלול עד 80% בהשוואה למסלול כף התקווה הטובה.
חברות הביטוח הימי הקפיצו את הפרמיות למסלול זה, כך ששווה לחברות ההובלה וללקוחות להמתין למסלול הארוך דרך כף התקווה הטובה. המשמעות לכלכלה המערבית היא פחות רווח נקי, על אותה פעילות עסקית. וזמן המתנה ארוך יותר למשלוחים.
בנוסף לתעלת סואץ, איראן גם ״יושבת״ על המפרץ הפרסי. בשל מצבורי האנרגיה (נפט וגז) באזור זה, מדובר בנתיב שיט נוסף בו תלויה הכלכלה המערבית.
כלומר, איראן, באופן ישיר או באמצעות פרוקסי כמו החותים, שולטת, לפי החליל בטהרן, בנתיבי סחר שיכולים לפגוע או להיטיב עם הכלכלה המערבית.
בצורה כזו, יכולה איראן יכולה, ללא הפעלת כוח צבאי ישיר, לבצע מניפולציה דיפלומטית על מדינות המערב, בהתאם לשיקוליה.
מלחמת ״חרבות הברזל״
במקרה הנוכחי של מלחמת ״חרבות הברזל״, איראן הפעילה לראשונה את החותים בצורה נרחבת לפגיעה במעבר בתעלת סואץ. מצרים, שמרוויחה כמעט 10 מיליארדי דולרים בשנה מעמלת מעבר בתעלה, בינתיים יושבת בשקט.
למצרים אין פתרון. גם הסעודים, שניסו ונכשלו מול החות׳ים בתימן, לא רוצים לעורר שוב את המלחמה בגבולם הדרומי. הפתרון היחיד נשאר בדמות קואליציה ימית בהובלת ארה״ב, עם יכולת מוגבלת עד כה להתמודד עם האיום.
איראן, במקום לפתוח במלחמה קינטית נגד ישראל וארה״ב, פתחה במלחמה כלכלית. טהרן הפכה את המלחמה של ישראל בחמאס בעזה למעמסה כלכלית על העולם המערבי. אם מצרפים לתמונה הכללית גם את המלחמה באוקראינה, המהווה גם היא נטל כלכלי על מדינות המערב, המהלך האיראני מקבל תוספת משמעות.
הפעילות ההתקפית של החותים גובים מחיר פעמיים מארה״ב ומדינות אירופה. פעם אחת, בהתייקרות עלויות השילוח הימי לבעלי העסקים במדינות אלו, ייקור מחירים לצרכן ופגיעה במאמצים להורדת האינפלציה.
פעם שנייה, בעלויות ישירות של אחזקת צבא באזור. קואליציה ימית עולה כסף, והרבה ממנו, בהוצאות ביטחון של כל מדינה שותפה. בנוסף, ארה״ב בפרט, משלמת הון על הצורך להשתמש בצי השישי והחמישי לטובת הרתעת חיזבאללה והחות׳ים.
לכאורה, הלחץ הכלכלי על ארה״ב ומדינות אירופה אינו משפיע על המלחמה בעזה. עם זאת, בחינה של אישור התקציבים המיוחדים לאוקראינה וישראל, תראה שהוא תקוע בבתי המחוקקים בוושינגטון. חלק מסיבות פוליטיות וחלק כלכליות.
בנוסף, סקרים בארה״ב מראים כי הנשיא ביידן, המתמודד לנשיאות נוספת בשנה הבאה, מפסיד בינתיים לטראמפ, בעיקר בשל יוקר המחייה של האמריקאים. פרשנויות מהצד הליברטני והרפובליקני בדבר שאלת הצורך לממן הרפתקאות מדיניות חוץ, כאשר יש אינפלציית מחירים בבית, מפורסמים בריש גלי בתקשורת האמריקאית.
הלחץ הכלכלי שמופעל על ארה״ב ואירופה באמצעות פעולותיה של איראן, אולי אינו מוחצן בדיפלומטיית המלחמה הנוכחית, אך נותן אותותיו מתחת לפני השטח. וככל שלחץ כלכלי זה ימשך, כך צפוי לגבור הלחץ על ישראל לסיים את המלחמה בעזה.
אם איראן תראה כי הפעלת החות׳ים אינה מספיקה למטרה זו, היא עלולה לחזור להציק למכליות נפט במפרץ הפרסי. כאמור, מטרתה לסיים את המלחמה בעזה באמצעות לחץ כלכלי על מדינות המערב.
