פרשנות | אלו האשמים בטבח צריכים להביא את הנצחון בעזה - דיאלקטיקה נפשית מורכבת 

קצינים חייבים להלחם ולהביא את הנצחון, להוביל לקרב אלפי לוחמים  - כאשר עמוק בליבם הם יודעים שיתכן וימיהם ספורים בתפקיד ובצבא

פרשנות | אלו האשמים בטבח צריכים להביא את הנצחון בעזה - דיאלקטיקה נפשית מורכבת 

השבוע מלאו חודשיים למלחמה, יותר מ-60 יום מיום שמחת תורה שייזכר לדיראון. חודשיים שבסיומם עומדת בפני ההנהגה המדינית והצבאית שורת משימות חסרות תקדים בהיקפן במדינת ישראל. 

ניהול מלחמה בשתי חזיתות לפחות, בדרום ובצפון. חובה להשיב הביתה את כל החטופות והחטופים שבידי חמאס. להמשיך להחזיק בגבולות צבא סדיר ומילואים גדול. לדאוג ליותר ממאה אלף תושבי צפון ודרום שפונו מבתיהם ומיישוביהם ומצטופפים בחוסר מעש ובייאוש בבתי מלון בטבריה, באילת ובמרכז הארץ. 

להתמודד עם ארה"ב, ידידה עם נשיא תומך ואוהד, אך מתחילה להציב דרישות, ואולי קצת לאבד סבלנות. להתמודד בחו"ל עם עולם שחלקו עוין ושונא, כולל אקדמיה מלומדת ואנטישמית, שתולה אשמה במי שעולליו נחטפו ונשותיו נאנסו.

זו רשימת מטלות ומטלות שמספיקה לעשר מדינות, ולא לאחת קטנה. לכאורה אין בעיה: יש ממשלה, יש משרדים ממשלתיים, יש צבא, שב"כ, משטרה ומוסד, ויש שרים ייעודיים ומוסדות וארגונים ורשויות מקומיות שיבצעו את כל המטלות.

אלא שמאז 7 באוקטובר אנו נתונים במצב מורכב מאין כמוהו: כל המשימות הללו של הממשלה ונגזרותיה קשורות לכישלון קולוסלי, למחדל של המערכת השלטונית באותו יום "שמחת" תורה. 

אותה מערכת, אותם אנשים 

אותה מערכת, אותם אנשים, חייבת היום להמשיך לנהל מדינה ומלחמה, לדאוג לכלכלה, לפתור בעיות אנושיות קשות של הציבור ולגבור על קשיים קריטיים. את כל זה עליה לעשות תוך תודעה שנרשמו לרעתה מחדל וכישלון חרוץ, ויתכן שבכך נגזר דינה ותוחלף, כך או אחרת, במוקדם או במאוחר. 

התופעה קשה מנשוא בצה"ל. אין לקנא בקצין בכיר, רמטכ"ל, אלוף פיקוד, ראש אמ"ן, מפקד אוגדה, ראש שב"כ או בעלי תפקידים אחרים. 

אלו מנהלים ברגעים אלו ממש מלחמה קשה. הם חייבים לאגור את מלוא היכולות, הניסיון והידע של כל אחד מהם כדי לחתור לניצחון. קצין בכיר כזה חייב להילחם, להוביל לקרב אלפי לוחמים כאשר עמוק בליבו הוא יודע שיתכן וימיו ספורים בתפקיד ובצבא. 

אחרי שהכל יסתיים, הוא עתיד לתת את הדין, לעמוד בפני ועדת חקירה ממלכתית, יפרוש, יופרש, יפשוט מדים. 

כך תגיע לקיצה קריירה מקצועית בת עשרות שנים. חיים שלמים. מדובר בקצינים שקשרו את גורלם עם צה"ל והביטחון, שירתו שנים רבות במגוון תפקידי שדה, פיקוד ומטה, לחמו ופיקדו, צברו הישגים והגיע לשפיץ של צמרת המערכת. 

צריך עצבים של ברזל ועוצמה פנימית חזקה מאוד כדי לעמוד בימים אלו בכפילות הזאת. מחד הכרה בכישלון האישי והקבוצתי, ומאידך הצורך בהמשך תפקוד, הובלת לוחמים לקרב תוך חתירה לניצחון, שהאיש לא יוכל ליהנות ממנו במלואו.

מדינאים ללא אחריות 

שונים הדברים בהנהגה המדינית, שצמרתה נבחרי ציבור. ח"כים, שרים וראש ממשלה שהציבור בחר בהם בבחירות דמוקרטיות, הביע אמון בהם ובכושר ההנהגה שלהם. ב-7 באוקטובר הם לא עמדו במבחן. לא שאלו שאלות, לא הביעו ספקות בחומר מודיעני שהלעיטו אותם, לא סיפקו את סחורת ביטחון המדינה והציבור, והאויב חדר אל בתינו.

בדיוק לאותה הנהגה יש המייחסים כשלון קודם – רפורמה משפטית. לשנות מערכת משפט, להפוך על פיו משטר דמוקרטי. וכי לא בנושא זה עסקנו במשך חודשים לפני 7 באוקטובר. 

חוקי סבירות ונבצרות. הרכב הוועדה למינוי שופטים. לא זו בלבד שרפורמות אלו נכשלו ולא באו לעולם, אלא שנולדה תנועת מחאה אזרחית ענקית. מאות אלפים הפגינו במשך חודשים בכל רחבי הארץ. טייסים איימו לא להתנדב ואנשי מילואים לא להתייצב. עכשיו הטייסים האלו תוקפים במסק"רים מטרות בחאן יונס, ואנשי המילואים לוחמים בחוצות ג'באליה. כולם התייצבו. 

האויב שמעבר לגדר הרצועה ראה ופירש חולשה בעם ישראל. נכון שלא הבין לעומק את ההווייה הישראלית האמיתית. אך המחאה ההמונית דרבנה את האויב להכין תכניות, לקיים תרגילים ותמרונים, לביים סרטים שבהם הראה בדיוק מה יעשה. ולבסוף, ב-7 באוקטובר נסגר המעגל. הנהגה מדינית וצבאית שלא הבחינה במתרחש לנגד עיני התצפיתניות מעבר לגדר המשוכללת בעולם.

ההנהגה המדינית הוזהרה שהאויב מבחין בחולשה בישראל ועלול לנצלה. בבוא יום התחקירים וועדת החקירה יתברר אם ההנהגה קיבלה אזהרות וחומר מודיעיני שהצביע על הכנות למלחמה. אותה הנהגה היתה שותפה לקונספציה שאחזה בצמרת, תפיסה שתמציתה בשתי המלים "חמאס מורתע". אלא שחמאס לא היה מורתע, אלא קיבל בשמחה מזוודות דולרים.

תסמיני יהירות

בדיוק כמו ב-1973 היו אלו תסמיני יהירות, 'אני ואפסי עוד', זלזול באויב וביכולותיו, זלזול בדרגי האיסוף הנמוכים והתעלמות מדיווחיהם, ראה תצפיתניות ונגדית ב-8200. הישענות על דיווחי גורמי הערכה כביכול מלומדים ובעלי ניסיון, ראשי חטיבות, ענפים ודסקים. 

הסתמכות יתרה על אמצעי איסוף רוויי אלקטרונים כמו סיגינט וקומינט, על חשבון כמה סוכנים טובים שיודעים לספר מה ראו בעין. יומינט. התעלמות מחומר גלוי, עיתונים, שידורי רדיו וטלוויזיה, סרטונים ורשתות חברתיות, שמהם ניתן ללמוד מה האויב חושב ומתכנן. זה זלזול ב-OSINT, מודיעין ממקורות גלויים.    

נוכח כל אלו היתה השבוע נחמה קטנה: צה"ל הקדים את ממשלת ישראל. דובר צה"ל הודיע שתחקיר אירועי 7 באוקטובר בצה"ל יתחיל תוך כדי המלחמה "כי אנו חייבים לתת תשובות לציבור". טוב עושה צה"ל אף שפעל בשונה מהנוסחה שאימצו הדרג המדיני, הממשלה וראשה המשננים אותה ללא הרף: 'אחרי המלחמה נבדוק ונחקור'.