פרשנות | האם ריסון חיזבאללה עובר דרך איום על סוריה?
התרחיש: צה"ל מרכז כוחות מול סוריה ומאיים על אסד שיפסיק לתמוך את מאמצי האיראנים בהקשרי חיזבאללה בלבנון
רונן איציק
| 30/10/2023
בימים אלה, בהם אנו מצויים במערכה אזורית, המתאפיינת בעימותים מסוגים שונים בזירות השונות, ראוי מידי פעם לבצע ZOOM OUT, ונסות לחשוב טיפה אחרת.
בראיית ישראל ישנן שלוש זירות מרכזיות. הראשונה והמסוכנת ביותר היא זירת לבנון הנשלטת על ידי ארגון חיזבאללה. PROXY איראני, המצוייד במעל 150 אלף טילים ורקטות ומערך לחימה סמי-צבאי. בעשור האחרון בעקבות השתתפותו בלחימה בסוריה, בנה דוקטרינה התקפית לכיבוש הגליל.
חיזבאללה לאין ארוך יותר מסוכן מחמאס
השנייה היא רצועת עזה, שנמצאת היום במיקוד, בה חמאס בנה את עצמו לאורך שנים עם תשתיות ותפיסות הדומות לחיזבאללה, אם כי בסדרי גודל קטן יותר. צינור החמצן המרכזי של חמאס הינו גבול מצרים, בו דנו במאמרים קודמים.
הזירה השלישית היא יהודה ושומרון, בה מתנהל חיכוך תמידי בין טרור ובין התיישבות, בעוצמות משתנות, ובשנים האחרון באופן מתעצם. זירה זו נשלטת צבאית ומודיעינית ברמה טובה, שכן צה"ל פועל בה באופן שגרתי.
מתוך ההבנה שהמיקוד ברצועת עזה הפך לצורך הדחוף, ונוכח הטבח האכזרי שביצע חמאס בישובי מערב הנגב, ישראל בחרה לפעול מיידית בכדי להסיר איום זה.
צה"ל פועל מזה שלושה שבועות בעוצמה מתגברת על-מנת להשיג יעד זה, אך אין ספק שעוצמת הפעילות של צה"ל מושפעת מזירת הצפון. כוחות רבים נערכו למגננה מול חיזבאללה לבל תצא לפועל מתקפה דומה כמו שחמאס ביצע.
ביחסי הכוחות, חיזבאללה לאין ארוך יותר מסוכן מחמאס, ברור ומוצהר גם שישראל מנסה לצמצם את הסיכוי לפתיחתה של החזית הצפונית לכדי מלחמה כוללת. לרבות אימוץ דפוס פעולה של ספיגה-תגובה והימנעות מהרחבת המערכה בגבול הצפוני.
מה יהיה ביום שאחרי מיטוט חמאס?
מבט קדימה מחייב חשיבה כיצד מתמודדים עם הארגון הזה, שהוא שלוח איראני מובהק? ומה יהיה ביום שאחרי מיטוט חמאס?
אנו נוטים לחשוב שמערכה בצפון היא בלתי נמנעת, והיא עניין של זמן. בתוך כך, אנו סבורים כי נידרש בעתיד לפעולת מנע בלבנון, אותה אנו מכירים היטב. אחרי הכל שתי מלחמות בוצעו בזירה הזו, ושהייה של כמעט 20 שנה של כוחות צה"ל באזור הביטחון.
בתוך ההסתכלות על הזירה הצפונית רבים מאיתנו משמיטים כמעט בופן אוטומטי פרט מסוים שיש לו תפקיד דרמטי בפאזל, והוא תפקידם של הסורים בכל הסאגה הזו.
סוריה שעד שנות ה-2000 הייתה הפטרון של חזבאללה, כשהיא בעצמה מדינת חסות של רוסיה, הפכה להיות כלי משחק בידי האיראנים עצמם ב-20 השנים האחרונות.
בדרך ליצירת הגמוניה במזרח התיכון. הרצף הקרקעי בין סוריה ובין עיראק ואיראן הוא אוטוסטרדת חימוש. ציר מחבר בשטח בין המחולל הראשי ובין המיליציה השיעית בלבנון.
סוריה עצמה חוותה לאחרונה עשור של מלחמת אזרחים. צבאה נחלש באופן דרמטי, ומליציות שיעיות שצה"ל מנסה מזה שנים לצמצמם באמצעות מודיעין וחיל אוויר. סוריה הפכה לאזור הנשלט בידי איראן, שבו רק החוף המערבי בטרטוס, אינטרס רוסי מובהק, נשלט באופן ברור על ידי הנשיא הסורי.
עשור שלם גם האיראנים וגם הרוסים פעלו לייצוב סוריה אחרי מלחמת אזרחים מדממת במיוחד. המצב שם עדיין לא יציב לחלוטין, אך הוא התבסס וממשיך להיות אוטוסטרדת טרור מובהקת.
האם סוריה היא הזדמנות?
השאלה שאני מנסה להעלות כאן היא האם סוריה היא הזדמנות? ואני מכוון לממד הצבאי. האם הימנעותינו לייצר איום מול החזית הסורית ושבירת משוואת ה-"סטאנד-אוף" בגבול לבנון – מחוייבת למציאות?
קחו את המערכה האזורית ונסו לדמיין מצב בו המרחב הסורי עומד בפני טלטלה. צה"ל מרכז כוחות מולו ומאיים על הנשיא הסורי לבל יפסיק לתמוך את מאמצי האיראנים בהקשרי חיזבאללה בלבנון.
לחילופין אפשר לשקול פעולה של קואליציה, ייתכן ברתימת ארצות הברית. מה יווצר במידה וה"קלף" הסורי ייצא מידי האיראנים ומידי הרוסים. וזה לא חייב להיות בממד של פעולה אופרטיבית מידיית, אלא יכול להיות איום של ממש בעל יכולת מימוש בכל רגע נתון.
כיצד יגיב לכך הנשיא הרוסי ששקוע עד צוואר באוקראינה? כיצד יגיבו האיראנים?
החלטה 1701 של האו"ם בסיום מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה לרסן את חיזבאללה – בפועל הוא התחמש לאורך שנים על בסיס גבול סוריה לבנון.
השאלה הנשאלת בהקשר האיום הצפוני היא, האם ייתכן שהדרך לפיתרון המשוואה הזו, הוא דווקא לטלטל את הצד הסורי שבה? ואולי באמת הגיעה העת להפסיק לחפש את המטבע שתחת הפנס.
התרחיש: צה"ל מרכז כוחות מול סוריה ומאיים על אסד שיפסיק לתמוך את מאמצי האיראנים בהקשרי חיזבאללה בלבנון
בימים אלה, בהם אנו מצויים במערכה אזורית, המתאפיינת בעימותים מסוגים שונים בזירות השונות, ראוי מידי פעם לבצע ZOOM OUT, ונסות לחשוב טיפה אחרת.
בראיית ישראל ישנן שלוש זירות מרכזיות. הראשונה והמסוכנת ביותר היא זירת לבנון הנשלטת על ידי ארגון חיזבאללה. PROXY איראני, המצוייד במעל 150 אלף טילים ורקטות ומערך לחימה סמי-צבאי. בעשור האחרון בעקבות השתתפותו בלחימה בסוריה, בנה דוקטרינה התקפית לכיבוש הגליל.
חיזבאללה לאין ארוך יותר מסוכן מחמאס
השנייה היא רצועת עזה, שנמצאת היום במיקוד, בה חמאס בנה את עצמו לאורך שנים עם תשתיות ותפיסות הדומות לחיזבאללה, אם כי בסדרי גודל קטן יותר. צינור החמצן המרכזי של חמאס הינו גבול מצרים, בו דנו במאמרים קודמים.
הזירה השלישית היא יהודה ושומרון, בה מתנהל חיכוך תמידי בין טרור ובין התיישבות, בעוצמות משתנות, ובשנים האחרון באופן מתעצם. זירה זו נשלטת צבאית ומודיעינית ברמה טובה, שכן צה"ל פועל בה באופן שגרתי.
מתוך ההבנה שהמיקוד ברצועת עזה הפך לצורך הדחוף, ונוכח הטבח האכזרי שביצע חמאס בישובי מערב הנגב, ישראל בחרה לפעול מיידית בכדי להסיר איום זה.
צה"ל פועל מזה שלושה שבועות בעוצמה מתגברת על-מנת להשיג יעד זה, אך אין ספק שעוצמת הפעילות של צה"ל מושפעת מזירת הצפון. כוחות רבים נערכו למגננה מול חיזבאללה לבל תצא לפועל מתקפה דומה כמו שחמאס ביצע.
ביחסי הכוחות, חיזבאללה לאין ארוך יותר מסוכן מחמאס, ברור ומוצהר גם שישראל מנסה לצמצם את הסיכוי לפתיחתה של החזית הצפונית לכדי מלחמה כוללת. לרבות אימוץ דפוס פעולה של ספיגה-תגובה והימנעות מהרחבת המערכה בגבול הצפוני.
מה יהיה ביום שאחרי מיטוט חמאס?
מבט קדימה מחייב חשיבה כיצד מתמודדים עם הארגון הזה, שהוא שלוח איראני מובהק? ומה יהיה ביום שאחרי מיטוט חמאס?
אנו נוטים לחשוב שמערכה בצפון היא בלתי נמנעת, והיא עניין של זמן. בתוך כך, אנו סבורים כי נידרש בעתיד לפעולת מנע בלבנון, אותה אנו מכירים היטב. אחרי הכל שתי מלחמות בוצעו בזירה הזו, ושהייה של כמעט 20 שנה של כוחות צה"ל באזור הביטחון.
בתוך ההסתכלות על הזירה הצפונית רבים מאיתנו משמיטים כמעט בופן אוטומטי פרט מסוים שיש לו תפקיד דרמטי בפאזל, והוא תפקידם של הסורים בכל הסאגה הזו.
סוריה שעד שנות ה-2000 הייתה הפטרון של חזבאללה, כשהיא בעצמה מדינת חסות של רוסיה, הפכה להיות כלי משחק בידי האיראנים עצמם ב-20 השנים האחרונות.
בדרך ליצירת הגמוניה במזרח התיכון. הרצף הקרקעי בין סוריה ובין עיראק ואיראן הוא אוטוסטרדת חימוש. ציר מחבר בשטח בין המחולל הראשי ובין המיליציה השיעית בלבנון.
סוריה עצמה חוותה לאחרונה עשור של מלחמת אזרחים. צבאה נחלש באופן דרמטי, ומליציות שיעיות שצה"ל מנסה מזה שנים לצמצמם באמצעות מודיעין וחיל אוויר. סוריה הפכה לאזור הנשלט בידי איראן, שבו רק החוף המערבי בטרטוס, אינטרס רוסי מובהק, נשלט באופן ברור על ידי הנשיא הסורי.
עשור שלם גם האיראנים וגם הרוסים פעלו לייצוב סוריה אחרי מלחמת אזרחים מדממת במיוחד. המצב שם עדיין לא יציב לחלוטין, אך הוא התבסס וממשיך להיות אוטוסטרדת טרור מובהקת.
האם סוריה היא הזדמנות?
השאלה שאני מנסה להעלות כאן היא האם סוריה היא הזדמנות? ואני מכוון לממד הצבאי. האם הימנעותינו לייצר איום מול החזית הסורית ושבירת משוואת ה-"סטאנד-אוף" בגבול לבנון – מחוייבת למציאות?
קחו את המערכה האזורית ונסו לדמיין מצב בו המרחב הסורי עומד בפני טלטלה. צה"ל מרכז כוחות מולו ומאיים על הנשיא הסורי לבל יפסיק לתמוך את מאמצי האיראנים בהקשרי חיזבאללה בלבנון.
לחילופין אפשר לשקול פעולה של קואליציה, ייתכן ברתימת ארצות הברית. מה יווצר במידה וה"קלף" הסורי ייצא מידי האיראנים ומידי הרוסים. וזה לא חייב להיות בממד של פעולה אופרטיבית מידיית, אלא יכול להיות איום של ממש בעל יכולת מימוש בכל רגע נתון.
כיצד יגיב לכך הנשיא הרוסי ששקוע עד צוואר באוקראינה? כיצד יגיבו האיראנים?
החלטה 1701 של האו"ם בסיום מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה לרסן את חיזבאללה – בפועל הוא התחמש לאורך שנים על בסיס גבול סוריה לבנון.
השאלה הנשאלת בהקשר האיום הצפוני היא, האם ייתכן שהדרך לפיתרון המשוואה הזו, הוא דווקא לטלטל את הצד הסורי שבה? ואולי באמת הגיעה העת להפסיק לחפש את המטבע שתחת הפנס.
