פרשנות | לא מדברים על חלקה של קהיר באחריות לטבח בעוטף עזה
לאורך שנים אפשר הצבא המצרי, באמצעות העלמת עין, נתיב הברחות בתת קרקע בין שטח סיני לעזה
רונן איציק
| 25/10/2023
בראיית המתקפה של חמאס ב-7 לאוקטובר נדונים בעיקר שני היבטים – קריסת תפיסת הביטחון בדרום, וחוסר היכולת הפיזית להגן על הישובים.
נעלם אחד אינו נאמר, או נידון, לא בשיח הציבורי ולא בשיח הגלוי מול אמריקה ומול מצרים, והיא העובדה המוכחת שלאור שנים רבות, ובעיקר לאחר השתלטותו האלימה של חמאס על רצועת עזה, המצרים העלימו עין באופן חד וברור מהמתחולל בצירי ההברחה בסיני.
אזור סיני
אי אפשר לקבל את התעצמות חמאס כגזירת גורל. נכון שלא מעט מאמצעי הלחימה ברשותו, למשל רקטות, הן ייצור עצמי, אך טילי הנ.ט, התשתית הפיזית, ואמצעי הלחימה המתקדמים, כולל ידע ומומחים, לא הגיעו מהירח. הם הגיעו מתוך סיני, שהוא האזור היחידי שישראל אינה שולטת בו בכל הקשור לגבולות עזה.
מקרה הבוחן הראשון לסוגייה זו הוא כל שהתנהל בסיני בואך עזה עד שנות ה-2000 – לא מדובר על כך כמעט, אך סיני היווה מרחב "ללא דין וללא דיין" לאורך שנים רבות – צירי ההברחה בתוך סיני ומתוך אפריקה הם בכלל עובדה היסטורית, אך בהינתן השלום עם מצרים ונסיגת צה"ל מסיני מאז 1982 יצרה מצב של אזור בלתי נשלט דרכו הוחדרו לאורך שנים אמצעי לחימה, הגירה של זרים, כניסה של סמים מוסכנים, ועוד.
בתהליך הנסיגה מרצועת עזה, מאז הסכמי אוסלו ועד ההתנתקות, צירי פעולה אלה "העלו הילוך". סיני הפך לאוטוסטרדת טרור תוך העלמת עין של משטר מובארק. המצרים פשוט לא עסקו בכך וזה לא עניין אותם, ובצה"ל היה נוח עם ה"שקט" שהופר מידי פעם אך במקרים ספורדיים ויחודיים.
מאז הסכמי אוסלו צירי ההברחה בסיני "תדלקו" את זרועות הטרור של ערפאת שחזר לרצועה, איך לא, דרך מעבר רפיח. אנחנו רתמנו את המצרים לתהליך ההסדרה של אז, ומבחינתם די שיחקנו את המשחק – רק שהם גם שיתפו פעולה ביודעין עם ארגוני טרור.
השתלטות חמאס על עזה
לאחר ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 המצב החמיר אף יותר. העדר מכשול בגבול מצרים עם הנגב, ומיקוד צה"ל סביב רצועת עזה עם מיטב כוחות צה"ל גרמו לכך שהנגב הפך למרחב הברחות מועדף.
הוא גם היווה "דלת" כניסה לטרוריסטים מעזה אל עומק הנגב. המתווה שהוגדר אז כ-"ציר ה-ח" הפך לנתיב הברחה לאמצעי לחימה ומחבלים מתוך עזה לישראל.
נקודת השיא הייתה השתלטות חמאס בשנת 2007 על הרצועה – מהלך אלים שבמסגרתו נשחטו אנשי הרשות הפלסטינית, ומאותו רגע כל המתרחש ברצועה עבר לניהול מוחלט של ארגון טרור רדיקאלי.
באותה תקופה התעצמה תופעה נוספת והיא חדירה של מאות אלפי מהגרים מתוך סיני אל הנגב. גם כאן שלטון מובארק העלים עין ולא עצר את התופעה הזו. רק השלמת הקמת הגדר בגבול מצרים בשנת 2012 נתנה מענה לחדירות הבלתי פוסקות בגבולנו הדרומי, שחלקן הובילו לאירועי טרור חמורים באילת ובישובי דרום נוספים.
מאז נותרה "דלת" אחת לחמאס לפגוע בעורפה של ישראל, ציר פילדלפי שהוא הגבול המשותף בין מצרים וישראל. הגבול הזה דו-ממדי. על פני השטח מעבר קרקעי של סחורות מוצהרות, אך מתחת לפני הקרקע עשרות מנהרות הברחה, שהמצרים הכירו היטב, ושה"תעשייה" בהן שקקה ושוקקת עד עצם היום הזה. היו מצבים בהם המצרים הגבירו את המאמץ נגד הברחות אלו, אך כנראה למראית עין בלבד.
לאחר מבצע "צוק איתן", בו התמודדנו עם מנהרות התקפיות מתוך עזה לישראל, הוחלט על הקמת מכשול קרקעי עמוק סביב הרצועה. מכשול זה נטרל את יכול התנועה בתת-הקרקע, אך "הדלת המסתובבת" בקהיר המשיכה בשלה.
שנים על גבי שנים של הברחות מתוך סיני דרך גבול מצרים ברפיח לא קיבלו מענה. לאורך שנים חמאס צבר אמצעי לחימה, יכולות, ידע. אנשים יצאו מסיני וחזרו מסיני אל הרצועה לאחר שעברו אימונים והכשרות. לאורך שנים המפלצת הזו נבנתה כשצינור החמצן היחידי שלה היה בגבול הרצועה עם מצרים.
הוואקום בסיני "התהפך" על המצרים כאשר דאע"ש התעצם. הם מצאו עצמם נלחמים על ביטחונם כנגד התופעה. הצלחותיהם היו מינוריות בלחימה זו, אך את המאמץ הם ריכזו בעיקר בהגנה על רצועת שארם א-שייח, כאשר בעומק סיני הטרור הדאע"שי התפתח והתעצם.
לפי מקורות זרים רק שיתוף פעולה עם צה"ל איפשר למצרים להשתלט על סיני. אך כאמור, הדלת המסתובבת עם עזה המשיכה בשלה.
כעת משהגענו לשוקת שבורה, הדלת המסתובבת הזו חייבת להיחסם הרמטית. הלחץ הישראלי על המצרים מוגבל. אך האמריקאים שמעורבותם בייצוב האזור חשובה ומכרעת, השפעתם על המצרים מובהקת.
מתחייב שבסיום המערכה הנוכחית גבול מצרים ייאטם, והפיקוח בו יהיה ברמה של שדה התעופה בן-גוריון. צינור ההברחות הזה חייבת להיפסק לתמיד לרבות שליטה ישראלית בין עזה ובין מצרים.
אם לא כך, לא משנה מה נעשה בעזה, אם נתמרן או לא, אם נשמיד את חמאס ובטח אם לא, שום הישג שנשיג לא יהיה ארוך טווח.
לאורך שנים אפשר הצבא המצרי, באמצעות העלמת עין, נתיב הברחות בתת קרקע בין שטח סיני לעזה
בראיית המתקפה של חמאס ב-7 לאוקטובר נדונים בעיקר שני היבטים – קריסת תפיסת הביטחון בדרום, וחוסר היכולת הפיזית להגן על הישובים.
נעלם אחד אינו נאמר, או נידון, לא בשיח הציבורי ולא בשיח הגלוי מול אמריקה ומול מצרים, והיא העובדה המוכחת שלאור שנים רבות, ובעיקר לאחר השתלטותו האלימה של חמאס על רצועת עזה, המצרים העלימו עין באופן חד וברור מהמתחולל בצירי ההברחה בסיני.
אזור סיני
אי אפשר לקבל את התעצמות חמאס כגזירת גורל. נכון שלא מעט מאמצעי הלחימה ברשותו, למשל רקטות, הן ייצור עצמי, אך טילי הנ.ט, התשתית הפיזית, ואמצעי הלחימה המתקדמים, כולל ידע ומומחים, לא הגיעו מהירח. הם הגיעו מתוך סיני, שהוא האזור היחידי שישראל אינה שולטת בו בכל הקשור לגבולות עזה.
מקרה הבוחן הראשון לסוגייה זו הוא כל שהתנהל בסיני בואך עזה עד שנות ה-2000 – לא מדובר על כך כמעט, אך סיני היווה מרחב "ללא דין וללא דיין" לאורך שנים רבות – צירי ההברחה בתוך סיני ומתוך אפריקה הם בכלל עובדה היסטורית, אך בהינתן השלום עם מצרים ונסיגת צה"ל מסיני מאז 1982 יצרה מצב של אזור בלתי נשלט דרכו הוחדרו לאורך שנים אמצעי לחימה, הגירה של זרים, כניסה של סמים מוסכנים, ועוד.
בתהליך הנסיגה מרצועת עזה, מאז הסכמי אוסלו ועד ההתנתקות, צירי פעולה אלה "העלו הילוך". סיני הפך לאוטוסטרדת טרור תוך העלמת עין של משטר מובארק. המצרים פשוט לא עסקו בכך וזה לא עניין אותם, ובצה"ל היה נוח עם ה"שקט" שהופר מידי פעם אך במקרים ספורדיים ויחודיים.
מאז הסכמי אוסלו צירי ההברחה בסיני "תדלקו" את זרועות הטרור של ערפאת שחזר לרצועה, איך לא, דרך מעבר רפיח. אנחנו רתמנו את המצרים לתהליך ההסדרה של אז, ומבחינתם די שיחקנו את המשחק – רק שהם גם שיתפו פעולה ביודעין עם ארגוני טרור.
השתלטות חמאס על עזה
לאחר ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005 המצב החמיר אף יותר. העדר מכשול בגבול מצרים עם הנגב, ומיקוד צה"ל סביב רצועת עזה עם מיטב כוחות צה"ל גרמו לכך שהנגב הפך למרחב הברחות מועדף.
הוא גם היווה "דלת" כניסה לטרוריסטים מעזה אל עומק הנגב. המתווה שהוגדר אז כ-"ציר ה-ח" הפך לנתיב הברחה לאמצעי לחימה ומחבלים מתוך עזה לישראל.
נקודת השיא הייתה השתלטות חמאס בשנת 2007 על הרצועה – מהלך אלים שבמסגרתו נשחטו אנשי הרשות הפלסטינית, ומאותו רגע כל המתרחש ברצועה עבר לניהול מוחלט של ארגון טרור רדיקאלי.
באותה תקופה התעצמה תופעה נוספת והיא חדירה של מאות אלפי מהגרים מתוך סיני אל הנגב. גם כאן שלטון מובארק העלים עין ולא עצר את התופעה הזו. רק השלמת הקמת הגדר בגבול מצרים בשנת 2012 נתנה מענה לחדירות הבלתי פוסקות בגבולנו הדרומי, שחלקן הובילו לאירועי טרור חמורים באילת ובישובי דרום נוספים.
מאז נותרה "דלת" אחת לחמאס לפגוע בעורפה של ישראל, ציר פילדלפי שהוא הגבול המשותף בין מצרים וישראל. הגבול הזה דו-ממדי. על פני השטח מעבר קרקעי של סחורות מוצהרות, אך מתחת לפני הקרקע עשרות מנהרות הברחה, שהמצרים הכירו היטב, ושה"תעשייה" בהן שקקה ושוקקת עד עצם היום הזה. היו מצבים בהם המצרים הגבירו את המאמץ נגד הברחות אלו, אך כנראה למראית עין בלבד.
לאחר מבצע "צוק איתן", בו התמודדנו עם מנהרות התקפיות מתוך עזה לישראל, הוחלט על הקמת מכשול קרקעי עמוק סביב הרצועה. מכשול זה נטרל את יכול התנועה בתת-הקרקע, אך "הדלת המסתובבת" בקהיר המשיכה בשלה.
שנים על גבי שנים של הברחות מתוך סיני דרך גבול מצרים ברפיח לא קיבלו מענה. לאורך שנים חמאס צבר אמצעי לחימה, יכולות, ידע. אנשים יצאו מסיני וחזרו מסיני אל הרצועה לאחר שעברו אימונים והכשרות. לאורך שנים המפלצת הזו נבנתה כשצינור החמצן היחידי שלה היה בגבול הרצועה עם מצרים.
הוואקום בסיני "התהפך" על המצרים כאשר דאע"ש התעצם. הם מצאו עצמם נלחמים על ביטחונם כנגד התופעה. הצלחותיהם היו מינוריות בלחימה זו, אך את המאמץ הם ריכזו בעיקר בהגנה על רצועת שארם א-שייח, כאשר בעומק סיני הטרור הדאע"שי התפתח והתעצם.
לפי מקורות זרים רק שיתוף פעולה עם צה"ל איפשר למצרים להשתלט על סיני. אך כאמור, הדלת המסתובבת עם עזה המשיכה בשלה.
כעת משהגענו לשוקת שבורה, הדלת המסתובבת הזו חייבת להיחסם הרמטית. הלחץ הישראלי על המצרים מוגבל. אך האמריקאים שמעורבותם בייצוב האזור חשובה ומכרעת, השפעתם על המצרים מובהקת.
מתחייב שבסיום המערכה הנוכחית גבול מצרים ייאטם, והפיקוח בו יהיה ברמה של שדה התעופה בן-גוריון. צינור ההברחות הזה חייבת להיפסק לתמיד לרבות שליטה ישראלית בין עזה ובין מצרים.
אם לא כך, לא משנה מה נעשה בעזה, אם נתמרן או לא, אם נשמיד את חמאס ובטח אם לא, שום הישג שנשיג לא יהיה ארוך טווח.
