מחקר: המוטיבציה לשירות בצה"ל יחסית יציבה
מחקר חדש המהווה המשך למחקר שנערך לכל אורך העשור האחרון, מצא כי הנוער עדיין תופס את צה"ל כ"מדורת השבט" - ואת השירות בצה"ל כמחוייבות
רונן איציק
|
05/10/2023
תמונה: משהב״ט ודובר צה״ל
מאז שנות ה-90 סוגיית המוטיבציה לשירות בצה"ל הפכה להיות דיון ער, המביא לידי ביטוי לרוב חשש מפני נתונים המעידים כביכול על ירידה במוטיבציה לשירות, העדפה לשירות ביחידות ממותגות כגון סייבר ו-8200, והתרחקות מיחידות היבשה.
הדור שגדל מאז שנות ה-90, דור ה-Y, ודור ה-Z, גדל למציאות שונה מהדורות הקודמים. רבים מהם באו לעולם של שפע, במדינה משגשגת שבתחומים רבים הפכה להיות מעצמה אזורית, ובתחומים מסויימים אף מובילה בעולם.
תפיסת האיום הביטחוני, שבעבר הייתה מניע משמעותי ברצון להתגייס לצבא, שונה ממה שהיה בשנות ה-70 וה-80. על רקע הדימוי ש"דוד" הפך להיות "גוליית", קרי ישראל שעם הקמתה הייתה שברירית ולא יציבה ביטחונית, הפכה לחזקה מאוד, והאיומים הקיומיים לכאורה ירדו מסדר היום.
עידן בו קיים הסכם שלום עם מצרים, ירדן, ובשנים האחרונות מגמת הצטרפות של מדינות ערביות נוספות לתהליך, במסגרת הסכמי אברהם.
זהו בהחלט דור אחר של נוער, שגדל לתוך מציאות שונה מבעבר, ולתוך התמורות האלה נכנסות גם תנודות חברתיות המשפיעות על ראיית צה"ל, ובודאי את השירות בו. כך למשל טען הרמטכ"ל בעצרת הזיכרון האחרונה (2023) כי אין לקחת את חוסנו של צה"ל מפני קונפליקטים חברתיים כדבר המובן מאליו.
״מדורת השבט״
מחקר שקיימנו בחודשים האחרונים, המהווה המשך למחקר שבחן לכל אורך העשור האחרון את מגמת הנוער בהקשרים חברתיים וביטחוניים, מוצא כי אותו נוער שגדל למציאות שונה כאמור, עדיין תופס את צה"ל כ"מדורת השבט" - ואת השירות בצה"ל כמחוייבות.
גם אם המניעים השתנו, ובקרב רבים הפכו להיות פרסונליים, מתוך כוונה לייצר קריירה לעתיד, מימוש עצמי או התנדבות למען החברה.
המחקר מצביע על כמה ממצאים מעניינים במיוחד, לדוגמה הקשר בין משתנים.
נמצא קשר חיובי בין סוג השירות הצבאי של האב, לסוג השירות אליו מכוונים ילדיו. נמצא קשר חיובי בין סוג השירות של האם לבין רמת ההתנדבות של הילדים בקהילה.
נמצא כי יש עלייה במוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל בישובי פריפריה, ויציבות בישובי המרכז.
במחקר נמצא, כאמור, כי המניע המשפחתי מובהק ברמה גבוהה מאוד סטטיסטית.
מערכת ערכים
עוד מעניין לראות מהי תודעת האיום של הנוער בכל הקשור להיבטים ביטחוניים. בעשור האחרון רמת האיום על המדינה בהקשרים של מלחמה קרובה או היפגעות מפעולות טרור – מזוהה רמת איום גבוהה בממוצע של של מעל 4.5 בסולם 1-6. תפיסה זו מצביעה על כך שהנוער מזהה את האיומים ורמת האיום משפיעה על שיקולי הגיוס.
כאשר מתבוננים ברמת ההזדהות של הנוער עם היגדים הנוגעים לקונפלקטים ביטחוניים וחברתיים בישראל, מזהים סוגייה נוספת.
רמת ההזדהות עם ערכים דמוקרטיים והיבטים לאומיים באה לידי ביטוי. הממצאים מצביעים על שקלול האיומים הביטחוניים מול ערכים דמוקרטיים. בכל מקרה, לא ניתן לזהות תופעה של שנאה, לאומנות או קוטביות חברתית המצביעה על "פטריוטיזם עיוור", אלא פטריוטיזם חברתי וקונסטורקטיבי.
בסיכומם של ממצאי המחקר, בנקודת זמן זו, ובפרספקטיבה של כמעט עשור – המוטיבציה לשירות בצה"ל יחסית יציבה – הגם שיש בה תנודתיות, היא מושפעת מתחושת האיום וממסורת השירות הצבאי במשפחה.
הממצאים מצביעים על כך שבצד התהליך החברתי התוסס בישראל, הנוער מצוי מבחינה ערכית במגמות יחסית יציבות, המביאות לידי ביטוי מערכת איזונים בין ערכים לאומיים וערכים דמוקרטיים.
במחקר השתתפו 3285 בני נוער בגילאים 16-18, 32% נשים ו-68% גברים. 19% גרים במרכז הארץ, 20% פריפריה קרובה, 35% בפריפריה הרחוקה, ו-14% בישובי ספר ועימות. 95% מהמשתתפים יהודיים, 19% מתארים עצמם כחסרי דת או אנטי-דתיים, 53% חילוניים, 22% מסורתיים, 6% דתיים.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה במסגרת תנועת ה"ביטחוניסטים"
מחקר חדש המהווה המשך למחקר שנערך לכל אורך העשור האחרון, מצא כי הנוער עדיין תופס את צה"ל כ"מדורת השבט" - ואת השירות בצה"ל כמחוייבות
תמונה: משהב״ט ודובר צה״ל
מאז שנות ה-90 סוגיית המוטיבציה לשירות בצה"ל הפכה להיות דיון ער, המביא לידי ביטוי לרוב חשש מפני נתונים המעידים כביכול על ירידה במוטיבציה לשירות, העדפה לשירות ביחידות ממותגות כגון סייבר ו-8200, והתרחקות מיחידות היבשה.
הדור שגדל מאז שנות ה-90, דור ה-Y, ודור ה-Z, גדל למציאות שונה מהדורות הקודמים. רבים מהם באו לעולם של שפע, במדינה משגשגת שבתחומים רבים הפכה להיות מעצמה אזורית, ובתחומים מסויימים אף מובילה בעולם.
תפיסת האיום הביטחוני, שבעבר הייתה מניע משמעותי ברצון להתגייס לצבא, שונה ממה שהיה בשנות ה-70 וה-80. על רקע הדימוי ש"דוד" הפך להיות "גוליית", קרי ישראל שעם הקמתה הייתה שברירית ולא יציבה ביטחונית, הפכה לחזקה מאוד, והאיומים הקיומיים לכאורה ירדו מסדר היום.
עידן בו קיים הסכם שלום עם מצרים, ירדן, ובשנים האחרונות מגמת הצטרפות של מדינות ערביות נוספות לתהליך, במסגרת הסכמי אברהם.
זהו בהחלט דור אחר של נוער, שגדל לתוך מציאות שונה מבעבר, ולתוך התמורות האלה נכנסות גם תנודות חברתיות המשפיעות על ראיית צה"ל, ובודאי את השירות בו. כך למשל טען הרמטכ"ל בעצרת הזיכרון האחרונה (2023) כי אין לקחת את חוסנו של צה"ל מפני קונפליקטים חברתיים כדבר המובן מאליו.
״מדורת השבט״
מחקר שקיימנו בחודשים האחרונים, המהווה המשך למחקר שבחן לכל אורך העשור האחרון את מגמת הנוער בהקשרים חברתיים וביטחוניים, מוצא כי אותו נוער שגדל למציאות שונה כאמור, עדיין תופס את צה"ל כ"מדורת השבט" - ואת השירות בצה"ל כמחוייבות.
גם אם המניעים השתנו, ובקרב רבים הפכו להיות פרסונליים, מתוך כוונה לייצר קריירה לעתיד, מימוש עצמי או התנדבות למען החברה.
המחקר מצביע על כמה ממצאים מעניינים במיוחד, לדוגמה הקשר בין משתנים.
נמצא קשר חיובי בין סוג השירות הצבאי של האב, לסוג השירות אליו מכוונים ילדיו. נמצא קשר חיובי בין סוג השירות של האם לבין רמת ההתנדבות של הילדים בקהילה.
נמצא כי יש עלייה במוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל בישובי פריפריה, ויציבות בישובי המרכז.
במחקר נמצא, כאמור, כי המניע המשפחתי מובהק ברמה גבוהה מאוד סטטיסטית.
מערכת ערכים
עוד מעניין לראות מהי תודעת האיום של הנוער בכל הקשור להיבטים ביטחוניים. בעשור האחרון רמת האיום על המדינה בהקשרים של מלחמה קרובה או היפגעות מפעולות טרור – מזוהה רמת איום גבוהה בממוצע של של מעל 4.5 בסולם 1-6. תפיסה זו מצביעה על כך שהנוער מזהה את האיומים ורמת האיום משפיעה על שיקולי הגיוס.
כאשר מתבוננים ברמת ההזדהות של הנוער עם היגדים הנוגעים לקונפלקטים ביטחוניים וחברתיים בישראל, מזהים סוגייה נוספת.
רמת ההזדהות עם ערכים דמוקרטיים והיבטים לאומיים באה לידי ביטוי. הממצאים מצביעים על שקלול האיומים הביטחוניים מול ערכים דמוקרטיים. בכל מקרה, לא ניתן לזהות תופעה של שנאה, לאומנות או קוטביות חברתית המצביעה על "פטריוטיזם עיוור", אלא פטריוטיזם חברתי וקונסטורקטיבי.
בסיכומם של ממצאי המחקר, בנקודת זמן זו, ובפרספקטיבה של כמעט עשור – המוטיבציה לשירות בצה"ל יחסית יציבה – הגם שיש בה תנודתיות, היא מושפעת מתחושת האיום וממסורת השירות הצבאי במשפחה.
הממצאים מצביעים על כך שבצד התהליך החברתי התוסס בישראל, הנוער מצוי מבחינה ערכית במגמות יחסית יציבות, המביאות לידי ביטוי מערכת איזונים בין ערכים לאומיים וערכים דמוקרטיים.
במחקר השתתפו 3285 בני נוער בגילאים 16-18, 32% נשים ו-68% גברים. 19% גרים במרכז הארץ, 20% פריפריה קרובה, 35% בפריפריה הרחוקה, ו-14% בישובי ספר ועימות. 95% מהמשתתפים יהודיים, 19% מתארים עצמם כחסרי דת או אנטי-דתיים, 53% חילוניים, 22% מסורתיים, 6% דתיים.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר בצה"ל, כיום חוקר יחסי צבא וחברה במסגרת תנועת ה"ביטחוניסטים"
