פרשנות | אם ארה״ב תניח שישראל מקצינה נגד פלסטינים - היא עלולה לתמוך באו״ם בהקמת מדינה פלסטינית
ארה״ב לאורך השנים מאז 67 בנתה על הפרגמטיזם הישראלי ביו״ש ותמכה במו״מ כבסיס להסכם קבע - הממשלה הנוכחית יכולה לשנות את המשוואה
עמי רוחקס דומבה
|
11/07/2023
Official White House Photo by Adam Schultz
מאז 1967, עת ישראל כבשה את יו״ש, ועד היום, ארה״ב באופן עקבי טענה כי שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, צריכים להגיע להסכם קבע על בסיס משא ומתן. זה כמובן לא קרה, ולא צפוי לקרות בשנים הקרובות. הרשות הפלסטינית היא ״מת מהלך״ שמחכה שאבו מאזן יעזוב את כדור הארץ או את הזירה הפוליטית - מה שיגיע קודם. ובישראל הציבור מקצין ימינה נגד ערבים.
חמאס בונה מאסה קריטית
בינתיים ביו״ש, חמאס בונה מאסה קריטית של תמיכה ציבורית וכוח צבאי, על מנת להשתלט על יו״ש ביום שאחרי. ישראל אולי תנסה לשים איזה מנהיג בובה שיהיה לה נוח, אך מהלך זה נועד לכשלון כפי שקרה בלבנון. ישראל מעולם לא הייתה טובה בהמלכת מלכים במדינות אחרות.
ארה״ב נמצאת ברקע כל הזמן. כאשר יש ממשל רפובליקני - הלחץ על ישראל מופחת באופן יחסי בכל הקשור ליחס נגד הפלסטינים ביו״ש. כאשר הממשל דמוקרטי, הלחץ גובר והבית הלבן יותר רגיש להפעלת כוח ישראלי ביו״ש. עד כה, ארה״ב שיחקה את המשחק של ״איזונים ובלמים״ מול ירושלים, וזה עבד. עד הכנסת הנוכחית.
השוני הוא שהציבור הישראלי בחר בכנסת הנוכחית שלוש מפלגות ששינו את המטוטלת במשחק הזה. הציונות הדתית בהובלת סמוטריץ׳ ורוטמן. עוצמה יהודית בהובלת בן גביר ונעם בהובלת אבי מעוז. לצורך הדיון, נעם פחות רלוונטית בהיבט כוח פוליטי. אך שתי האחרות הן היסודות לכנסת הנוכחית. בלעדיהן, נתניהו נופל. בעוד הליכוד הוא , דה-פקטו, מפלגת מרכז. מפלגה גדולה ומטבעה ככזו, פרגמטית. הציונות הדתית ועוצמה יהודית, רצות על הקלף של הקיצוניות נגד פלסטינים.
האמריקאים, עד כה, חשבו שנתניהו יוכל להיות גננת ולהמשיך עם הגישה הפרגמטית. עם זאת, שינויים בחוק הישראלי שלוחצות שתי המפלגות האלו, עתידים לצמצם את היכולת של נתניהו להשאר פרגמטי. פחות פיקוח משפטי על הממשלה, יביא, בוודאות, להקצנה כלפי פלסטינים ביו״ש. סיפוח רשמי לא בא בחשבון. גם סמוטריץ׳ ובן גביר לא רוצים עוד שני מליון ערבים עם זכות הצבעה. הם מעדיפים סיפוח זוחל, לא רשמי.
בתפריט, הרחבות בניה של מאחזים, הגדלת מאחזים קיימים. סמוטריץ׳ מבין שגושי התיישבות ישארו בכל הסכם עתידי, כך שכרגע, הדגש צריך להיות על יישובים חדשים, שיתפסו עוד שטחים. בנוסף, הפעלת יותר כוח פיזי ודיכוי כלפי פלסטינים, פגיעה ברמת החיים של פלסטינים, ובגדול - למרר לפלסטינים את החיים ביו״ש כדי שיעזבו לבד. לאן? לא בעיה שלנו. העיקר שיעזבו. שישלחו את הילדים שלהם לחו״ל.
חלום ארץ ישראל השלמה
חלק ממצביעי שתי מפלגות אלו מחזיקים בחלום ארץ ישראל השלמה, הכולל גם את ירדן (סביר להניח כי עבדאללה, מלך ירדן, מבין לבד לאן הרוח נושבת). במקביל, גם מדינות הסכמי אברהם, מדינות המפרץ, מבינות לאן הרוח נושבת. וגם אם הן ״אינן סובלות״ את הפלסטינים, לפי קולות הנשמעים בישראל, הפלסטינים הם סמל הדיכוי הישראלי.
אף מדינת מפרץ, בטח לא סעודיה, תרצה שדפי ההיסטוריה יכללו את השם שלה לצד המונח ״ויתור על פלסטין״. לכן, ככל שישראל תקצין עמדות נגד הפלסטינים, כך מדינות המפרץ צפויות להקצין עמדות נגד ישראל.
ארה״ב מצידה, גם צפויה להקצין עמדות נגד ישראל אם החקיקה לשינוי המשטר תמשיך והפרגמטיזם הישראלי ביו״שׁ יפגע. האמריקאים, אם ירגישו כי ישראל ״איבדה את הצפון״, עלולים לבצע מהלך גידור גיאו-פוליטי ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית ביו״ש, גם אם חמאס ישלוט בה. מבחינת הבית הלבן, אם הציבור הישראלי רוצה דיקטטורה, לו יהי, רק לא על חשבון הפלסטינים.
נכון, ארה״ב נגד טרור בממד הרשמי. אך ארה״ב תומכת בלא מעט מדינות בהן השלטון לא ממש דמוקרטי (רחוק מזה) וגם כאשר הממשל מבצע פשעים נגד העם שלו או תומך בטרור. שצריך להכניס את שוודיה לנאט״ו - מלבינים את ארדואן. דיקטטור תומך טרור, שזכויות אדם זה בערך הדבר האחרון שמעניין אותו. וזו רק דוגמא אחת.
נכון שוב, ארה״ב עשתה ועושה הרבה למען זכויות אדם ובמדד הרשמי זהו אחד המרכיבים העיקריים שמקדם שלטון דמוקרטי בבית הלבן באופן קבוע. עם זאת, המציאות הגיאו פוליטית אפורה יותר מהכותרות באתרי החדשות וארה״ב יודעת ״לדחוף את הידיים לחרא״ איפה שצריך.
רוצה לומר, מהלך גידור גיאופוליטי בדמות תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, גם אם חמאס ישלוט בה, לא יחשב לחריגה בחשיבה האמריקאית. מבחינת האמריקאים, הקצנה דתית וצבאית מצד ישראל, הוא שינוי שיכול לאיים על האינטרסים האמריקאים באזור. ושלא נטעה, התמיכה האמריקאית בישראל קשורה בטבור לאינטרסים אמריקאים. לא לאהבת ישראל.
ארה״ב לאורך השנים מאז 67 בנתה על הפרגמטיזם הישראלי ביו״ש ותמכה במו״מ כבסיס להסכם קבע - הממשלה הנוכחית יכולה לשנות את המשוואה
Official White House Photo by Adam Schultz
מאז 1967, עת ישראל כבשה את יו״ש, ועד היום, ארה״ב באופן עקבי טענה כי שני הצדדים, ישראל והפלסטינים, צריכים להגיע להסכם קבע על בסיס משא ומתן. זה כמובן לא קרה, ולא צפוי לקרות בשנים הקרובות. הרשות הפלסטינית היא ״מת מהלך״ שמחכה שאבו מאזן יעזוב את כדור הארץ או את הזירה הפוליטית - מה שיגיע קודם. ובישראל הציבור מקצין ימינה נגד ערבים.
חמאס בונה מאסה קריטית
בינתיים ביו״ש, חמאס בונה מאסה קריטית של תמיכה ציבורית וכוח צבאי, על מנת להשתלט על יו״ש ביום שאחרי. ישראל אולי תנסה לשים איזה מנהיג בובה שיהיה לה נוח, אך מהלך זה נועד לכשלון כפי שקרה בלבנון. ישראל מעולם לא הייתה טובה בהמלכת מלכים במדינות אחרות.
ארה״ב נמצאת ברקע כל הזמן. כאשר יש ממשל רפובליקני - הלחץ על ישראל מופחת באופן יחסי בכל הקשור ליחס נגד הפלסטינים ביו״ש. כאשר הממשל דמוקרטי, הלחץ גובר והבית הלבן יותר רגיש להפעלת כוח ישראלי ביו״ש. עד כה, ארה״ב שיחקה את המשחק של ״איזונים ובלמים״ מול ירושלים, וזה עבד. עד הכנסת הנוכחית.
השוני הוא שהציבור הישראלי בחר בכנסת הנוכחית שלוש מפלגות ששינו את המטוטלת במשחק הזה. הציונות הדתית בהובלת סמוטריץ׳ ורוטמן. עוצמה יהודית בהובלת בן גביר ונעם בהובלת אבי מעוז. לצורך הדיון, נעם פחות רלוונטית בהיבט כוח פוליטי. אך שתי האחרות הן היסודות לכנסת הנוכחית. בלעדיהן, נתניהו נופל. בעוד הליכוד הוא , דה-פקטו, מפלגת מרכז. מפלגה גדולה ומטבעה ככזו, פרגמטית. הציונות הדתית ועוצמה יהודית, רצות על הקלף של הקיצוניות נגד פלסטינים.
האמריקאים, עד כה, חשבו שנתניהו יוכל להיות גננת ולהמשיך עם הגישה הפרגמטית. עם זאת, שינויים בחוק הישראלי שלוחצות שתי המפלגות האלו, עתידים לצמצם את היכולת של נתניהו להשאר פרגמטי. פחות פיקוח משפטי על הממשלה, יביא, בוודאות, להקצנה כלפי פלסטינים ביו״ש. סיפוח רשמי לא בא בחשבון. גם סמוטריץ׳ ובן גביר לא רוצים עוד שני מליון ערבים עם זכות הצבעה. הם מעדיפים סיפוח זוחל, לא רשמי.
בתפריט, הרחבות בניה של מאחזים, הגדלת מאחזים קיימים. סמוטריץ׳ מבין שגושי התיישבות ישארו בכל הסכם עתידי, כך שכרגע, הדגש צריך להיות על יישובים חדשים, שיתפסו עוד שטחים. בנוסף, הפעלת יותר כוח פיזי ודיכוי כלפי פלסטינים, פגיעה ברמת החיים של פלסטינים, ובגדול - למרר לפלסטינים את החיים ביו״ש כדי שיעזבו לבד. לאן? לא בעיה שלנו. העיקר שיעזבו. שישלחו את הילדים שלהם לחו״ל.
חלום ארץ ישראל השלמה
חלק ממצביעי שתי מפלגות אלו מחזיקים בחלום ארץ ישראל השלמה, הכולל גם את ירדן (סביר להניח כי עבדאללה, מלך ירדן, מבין לבד לאן הרוח נושבת). במקביל, גם מדינות הסכמי אברהם, מדינות המפרץ, מבינות לאן הרוח נושבת. וגם אם הן ״אינן סובלות״ את הפלסטינים, לפי קולות הנשמעים בישראל, הפלסטינים הם סמל הדיכוי הישראלי.
אף מדינת מפרץ, בטח לא סעודיה, תרצה שדפי ההיסטוריה יכללו את השם שלה לצד המונח ״ויתור על פלסטין״. לכן, ככל שישראל תקצין עמדות נגד הפלסטינים, כך מדינות המפרץ צפויות להקצין עמדות נגד ישראל.
ארה״ב מצידה, גם צפויה להקצין עמדות נגד ישראל אם החקיקה לשינוי המשטר תמשיך והפרגמטיזם הישראלי ביו״שׁ יפגע. האמריקאים, אם ירגישו כי ישראל ״איבדה את הצפון״, עלולים לבצע מהלך גידור גיאו-פוליטי ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית ביו״ש, גם אם חמאס ישלוט בה. מבחינת הבית הלבן, אם הציבור הישראלי רוצה דיקטטורה, לו יהי, רק לא על חשבון הפלסטינים.
נכון, ארה״ב נגד טרור בממד הרשמי. אך ארה״ב תומכת בלא מעט מדינות בהן השלטון לא ממש דמוקרטי (רחוק מזה) וגם כאשר הממשל מבצע פשעים נגד העם שלו או תומך בטרור. שצריך להכניס את שוודיה לנאט״ו - מלבינים את ארדואן. דיקטטור תומך טרור, שזכויות אדם זה בערך הדבר האחרון שמעניין אותו. וזו רק דוגמא אחת.
נכון שוב, ארה״ב עשתה ועושה הרבה למען זכויות אדם ובמדד הרשמי זהו אחד המרכיבים העיקריים שמקדם שלטון דמוקרטי בבית הלבן באופן קבוע. עם זאת, המציאות הגיאו פוליטית אפורה יותר מהכותרות באתרי החדשות וארה״ב יודעת ״לדחוף את הידיים לחרא״ איפה שצריך.
רוצה לומר, מהלך גידור גיאופוליטי בדמות תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, גם אם חמאס ישלוט בה, לא יחשב לחריגה בחשיבה האמריקאית. מבחינת האמריקאים, הקצנה דתית וצבאית מצד ישראל, הוא שינוי שיכול לאיים על האינטרסים האמריקאים באזור. ושלא נטעה, התמיכה האמריקאית בישראל קשורה בטבור לאינטרסים אמריקאים. לא לאהבת ישראל.
