פרשנות | האדם איטי מידי - צה״ל רוצה טכנולוגיה לקבלת החלטות מהירה יותר
ביום עיון לכתבים טכנולוגים שנערך בימים האחרונים בקרייה, דיברו בכירים בחטיבת שילוח (שיטות לחימה) על הצורך בטכנולוגיות מתקדמות לקבלת החלטות בשדה הקרב
עמי רוחקס דומבה
|
07/12/2022
אילוסטרציה | צילום: דובר צה״ל
בימים האחרונים הוזמנו כתבי טכנולוגיה, בהם כותב שורות אלו, לקרייה, ליום עיון סביב חדשנות בצה״ל. את האירוע הובילה חטיבת שילוח (חטיבת שיטות לחימה) שהוקמה לצורך קידום חדשנות בצה״ל שאף פתח מכללה לחדשנות. האיש שאמון על חטיבת שילוח הוא תא״ל יובל גז, לשעבר מח״ט הצנחנים.
צה״ל הוא ארגון ענק של מאות אלפי אנשים, מקובע במסגרת צבאית נוקשה, מערכת פיקוד היררכית ונושא על גבו היסטוריה של מאבקים פוליטיים פנימיים, שאיך נאמר, השאירו צלקות בדמות מנגנונים שלא תמיד עובדים טוב. חלקם מיותרים.
כוכבי רצה ״לנער את העץ״ ולהפוך את צה״ל לארגון יותר אפקטיבי במלחמה ובכלכלת המלחמה. במהלך יום העיון הייתה תלויה באוויר אמירה אחת על הקיר: קבלת החלטות מהירה יותר. בארגון כמו צה״ל, זה אתגר גדול. הביורוקרטיה והשמרנות, לרוב, צומחים בצמוד לגודל הארגון.
הרבה סיסמאות
כיאה ליום עיון טכנולוגי, אפיינו אותו בעיקר סיסמאות. הרבה מאד מושגים טכניים נזרקו לחלל החדר, כאשר מרביתם נחתו ללא קישור כלשהו לפעילות צה״ל. וגם מה שסיפרו, היה די שטוח בשל טיעוני ביטחון שדה. כך שלא ניתן לדעת מה הפער בין הסיסמאות למציאות בשטח.
ובואו, לא צריך להיות קלאוזוביץ׳ כדי להבין שעם האמל״ח המודרני שיש היום, מהירות קבלת ההחלטות בשדה הקרב היא עניין מהותי יותר מבעבר. אם בעשור האחרון מדברים על ״האויב הנעלם״ במשבצת זמן של 30 שניות, עכשיו מתחילים לדבר על שניות בודדות ואפילו חלקיק שניה.
זוהי משבצת זמן לא אנושית. מפקד אנושי (להלן: מקבל החלטות בצבא), טוב ככל שיהיה, אינו מסוגל לעבד כמות מידע מאלפי סנסורים הפזורים במסגרת הלחימה ולהגיע להחלטה אופטימלית בכמה שניות בודדות או לפעמים, בפחות משניה. את זה, רק מערכת מחשוב יכולה לעשות.
באותו הקשר, אחד המונחים שנזרקו לחלל האוויר הוא ״קוונטים״. בישראל עדיין אין מחשב קוונטי. החליטו רק השנה לבנות אחד ב-200 מליוני ש״ח. למרות זאת, בצה״ל כבר חושבים על איך מחשב כזה ישפיע בהיבט קבלת החלטות בשדה הקרב. לא רק בהקשר הצפנה. אלא גם, מיצוי ידע מתוך המידע בזמן מיידי.
ניהול אוטומטי של המלחמה
הסיסמאות הטכנולוגיות נזרקות כאשר ברקע, צה״ל כבר תקופה עוסק בהטמעת פתרונות ניהול אוטומטיים לניהול קרב. ביניהן, מערכת טירת האג״מ לניהול המלחמה, מערכת ״הדק חכם״ של רפאל להפעלת אש ותשתית תקשורת בשם צי״ד של אלביט. אלו אבני יסוד טכנולוגיות בדרך ליישום אוטומציה בשדה הקרב. מעבירים החלטות הקשורות להפעלת אש, מהאדם למחשב.
ניתן להניח, כי כמו בצבא האמריקאי, גם בצה״ל חושבים על פיתוח כלי תומך החלטות (עוזר חכם) ברמה האסטרטגית והטקטית. חזון של עוזר חכם לכל חייל, שיגיד לו מה החלופות שלו בכל רגע נתון בשדה הקרב ואיזו חלופה עדיפה לפי דירוג שקבע המחשב. ניתן לחשוב גם על מודל פיקוד שטוח במקום היררכי, שבו מחשב מרכזי מספק המלצות לכל חייל בצורה דיפרנציאלית בזמן אמת. זה למאמר אחר.
בתכנון של צה״ל, האדם ידקור נקודה במפה בהתקן ממוחשב. דקירה זו תסמן לאח הגדול איפה יש אויב ומשם, המערכת מאחורה תחליט, בהתאם למלאים, מחיר חימוש, ועוד מגוון פרמטרים, איזה חימוש לשלוח למטרה ומתי. ישנם גם קולות המדברים על הוצאת האדם מהלופ בהפעלת אש בדור הבא של המערכות. אם מכונה יודעת לבדה לאתר ולזהות אויב, היא יכולה להעביר את המידע למרחב אש ממוחשב שיחליט איך להשמיד אותה. כל מעגל האש יהיה אוטומטי.
שדה הקרב הריק
מאמצי פיתוח אלו אמורים להביא את צה״ל קרוב יותר לתפיסת ״שדה הקרב הריק״. דיונים פילוסופיים בהגות צבאית בנושא החלו עוד במאה ה-19. בהפשטה, שדה קרב ריק הוא שדה קרב שכמות האנשים בו פוחתת, עד כדי שדה קרב ריק. התיאורטיקנים הראשונים שעסקו בנושא, חקרו מלחמות על ציר הזמן, וחישבו את כמות האנשים שהיו בשטח המלחמה. כמה קמ״ר היה לכל אדם. הם מצאו, שככל שהזמן התקדם, ישנם פחות אנשים בשדה הקרב.
הסיבות המיוחסות לתזה זו היו קשורות לשיפור בקטלניות של מערכות הנשק ולטווח שלהן. אם אפשר להרוג מרחוק במדויק, לא צריך לראות את האויב פנים לפנים. אפשר להמצא מחוץ לשדה הקרב, תופעה המוכרת כנשק Stand Off. עם השנים, הטווח והמהירות של מערכות הנשק גדלו. בצה״ל, בעשור האחרון, מדברים על 30 שניות לסגור מעגל אש. מאיתור עד השמדה.
המשמעות, שאויב יכול להמצא בשדה הקרב לכל היותר 30 שניות לפני שהוא מושמד. ככל שפרק הזמן הזה קטן, כך מתקרבים לשדה קרב ריק (נוכחות בשדה הקרב שואפת לאפס). בשלב כלשהו, הסיכון עבור אדם בשדה הקרב יהיה קרוב למוות ודאי ואז אנשים לא יכנסו לשדה הקרב בכלל. תזת שדה הקרב הריק גם מסבירה את מגמת אימוץ כלים בלתי מאוישים. מכונות קל לאבד, אנשים פחות.
החזון הזה הולך ומתממש בעשורים האחרונים. מערכות איסוף מודיעין מודרניות, לטווחים ארוכים, יודעות לאחוז שטחים עצומים של עשרות ק״מ והן מתקדמות למאות ק״מ. מהאוויר, חלל, ים או מהקרקע או שילוב סנסורים לכדי תמונה אחת. מערכות התקשורת משתנות. אספקת פס רחב בכל מקום מלווין או ממסר מוטס, יכולות ניתוב תקשורת עצומות, שיהוי נמוך, הצפנה ועד אפשרות לעבוד בתצורת בועות בנתק.
מפלטו של המסתתר
במצב כזה, ערפל הקרב נהיה פחות סמיך, עד שהוא עתיד, מתישהו, להעלם לגמרי. זו תהיה הנקודה שבה יתממש שדה הקרב הריק. ואנחנו, כאנושות, לא רחוקים משם. רק לאחרונה ארה״ב הכריזה על הצבת 100 כשב״מים בים הערבי לניטור האזור הימי והיו פרסומים גם על רשת סנסורים תת ימית לאיתור צוללות. זירת הים נשארה מפלטו האחרון של המסתתר והאנושות, כאמור, קרובה לפתור גם את האתגר הזה ולספק אחיזת שטח בים.
כאשר יהיה מודיעין זמן אמת בכל זירות הלחימה, בשילוב מערכות תקיפה Stand-Off לטווחים קצרים וארוכים, כל מי ומה שיכנס לשדה הקרב יאותר, יזוהה ויושמד לפני שיספיק לעשות משהו. לשם צה״ל מכוון והחדשנות היא הכלי שאמור להביא אותו ליעד זה.
מקומו של האדם
הפיל שבחדר, שלא נידון ביום העיון המדובר, היא השאלה מה יעלה בגורלו של הפיקוד האנושי. נשים בצד את הקושי האנושי לקבל החלטות אופטימליות בלחץ תחת אש ואת ההליך הביורוקטי של קבלת אישור ביצוע משימה בצה״ל. גם אם נתמקד רק ביכולת עיבוד הנתונים הדרושה מאלפי סנסורים בשדה הקרב, נגיע די מהר למסקנה שבמרווחי זמן כה קטנים בין איתור להשמדה, האדם הוא החוליה החלשה.
וניחשתם נכון, גם המונח בינה מלאכותית נזרק לאוויר ביום העיון בהקשר קבלת החלטות. וגם כאן, ניתן להניח שצה״ל מאמץ בשנים האחרונות רשתות ניורונים שונות כדי לסמלץ תהליכים ולבחון כיצד ניתן לשפר אפקטיביות בתהליכים מבצעיים ותפעוליים. כאשר אלגוריתמים יכנסו לקבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית והטקטית בצורה רחבה, תעלה השאלה מה תפקידו של הקצין בקרב. צה״ל אמנם עוד רחוק משם, אך הצפון כבר סומן.
בינתיים בלי בינה מלאכותית, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה״ל הציג ביום עיון כיצד הוא הצליח לחסוך כ-300 מליוני ש״ח בשנה על הסעות חיילים עם אפליקציות ״זוזו״ ו״שאטל״. וכל זה באמצעות שינוי זווית החשיבה כיצד מסתכלים על הסעות חיילים בימי ראשון וחמישי. בפחות משנתיים פיתוח, הצליחו באגף להקטין את כמות החיילים הנוסעים בתח״צ בכמליון איש בחודש. הפחתה זו מפנה לאזרחים מקומות ברכבת ובאוטובוס.
וזו רק דוגמא אחת בהסעות חיילים. דמיינו מה יהיה כאשר אלגוריתמים חסרי רגש ופוליטיקה יתחילו לחקור את התהליכים בצה״ל מנקודת מבט כלכלית או מבצעית. אין ספק, צה״ל נמצא בהליך טרנספורמציה דיגיטלית מואץ, שעתיד להציף הרבה שאלות לגבי אופיו העתידי של ארגון צבאי, בעיקר ביחס בין בני אדם למערכות מחשוב.
ביום עיון לכתבים טכנולוגים שנערך בימים האחרונים בקרייה, דיברו בכירים בחטיבת שילוח (שיטות לחימה) על הצורך בטכנולוגיות מתקדמות לקבלת החלטות בשדה הקרב
אילוסטרציה | צילום: דובר צה״ל
בימים האחרונים הוזמנו כתבי טכנולוגיה, בהם כותב שורות אלו, לקרייה, ליום עיון סביב חדשנות בצה״ל. את האירוע הובילה חטיבת שילוח (חטיבת שיטות לחימה) שהוקמה לצורך קידום חדשנות בצה״ל שאף פתח מכללה לחדשנות. האיש שאמון על חטיבת שילוח הוא תא״ל יובל גז, לשעבר מח״ט הצנחנים.
צה״ל הוא ארגון ענק של מאות אלפי אנשים, מקובע במסגרת צבאית נוקשה, מערכת פיקוד היררכית ונושא על גבו היסטוריה של מאבקים פוליטיים פנימיים, שאיך נאמר, השאירו צלקות בדמות מנגנונים שלא תמיד עובדים טוב. חלקם מיותרים.
כוכבי רצה ״לנער את העץ״ ולהפוך את צה״ל לארגון יותר אפקטיבי במלחמה ובכלכלת המלחמה. במהלך יום העיון הייתה תלויה באוויר אמירה אחת על הקיר: קבלת החלטות מהירה יותר. בארגון כמו צה״ל, זה אתגר גדול. הביורוקרטיה והשמרנות, לרוב, צומחים בצמוד לגודל הארגון.
הרבה סיסמאות
כיאה ליום עיון טכנולוגי, אפיינו אותו בעיקר סיסמאות. הרבה מאד מושגים טכניים נזרקו לחלל החדר, כאשר מרביתם נחתו ללא קישור כלשהו לפעילות צה״ל. וגם מה שסיפרו, היה די שטוח בשל טיעוני ביטחון שדה. כך שלא ניתן לדעת מה הפער בין הסיסמאות למציאות בשטח.
ובואו, לא צריך להיות קלאוזוביץ׳ כדי להבין שעם האמל״ח המודרני שיש היום, מהירות קבלת ההחלטות בשדה הקרב היא עניין מהותי יותר מבעבר. אם בעשור האחרון מדברים על ״האויב הנעלם״ במשבצת זמן של 30 שניות, עכשיו מתחילים לדבר על שניות בודדות ואפילו חלקיק שניה.
זוהי משבצת זמן לא אנושית. מפקד אנושי (להלן: מקבל החלטות בצבא), טוב ככל שיהיה, אינו מסוגל לעבד כמות מידע מאלפי סנסורים הפזורים במסגרת הלחימה ולהגיע להחלטה אופטימלית בכמה שניות בודדות או לפעמים, בפחות משניה. את זה, רק מערכת מחשוב יכולה לעשות.
באותו הקשר, אחד המונחים שנזרקו לחלל האוויר הוא ״קוונטים״. בישראל עדיין אין מחשב קוונטי. החליטו רק השנה לבנות אחד ב-200 מליוני ש״ח. למרות זאת, בצה״ל כבר חושבים על איך מחשב כזה ישפיע בהיבט קבלת החלטות בשדה הקרב. לא רק בהקשר הצפנה. אלא גם, מיצוי ידע מתוך המידע בזמן מיידי.
ניהול אוטומטי של המלחמה
הסיסמאות הטכנולוגיות נזרקות כאשר ברקע, צה״ל כבר תקופה עוסק בהטמעת פתרונות ניהול אוטומטיים לניהול קרב. ביניהן, מערכת טירת האג״מ לניהול המלחמה, מערכת ״הדק חכם״ של רפאל להפעלת אש ותשתית תקשורת בשם צי״ד של אלביט. אלו אבני יסוד טכנולוגיות בדרך ליישום אוטומציה בשדה הקרב. מעבירים החלטות הקשורות להפעלת אש, מהאדם למחשב.
ניתן להניח, כי כמו בצבא האמריקאי, גם בצה״ל חושבים על פיתוח כלי תומך החלטות (עוזר חכם) ברמה האסטרטגית והטקטית. חזון של עוזר חכם לכל חייל, שיגיד לו מה החלופות שלו בכל רגע נתון בשדה הקרב ואיזו חלופה עדיפה לפי דירוג שקבע המחשב. ניתן לחשוב גם על מודל פיקוד שטוח במקום היררכי, שבו מחשב מרכזי מספק המלצות לכל חייל בצורה דיפרנציאלית בזמן אמת. זה למאמר אחר.
בתכנון של צה״ל, האדם ידקור נקודה במפה בהתקן ממוחשב. דקירה זו תסמן לאח הגדול איפה יש אויב ומשם, המערכת מאחורה תחליט, בהתאם למלאים, מחיר חימוש, ועוד מגוון פרמטרים, איזה חימוש לשלוח למטרה ומתי. ישנם גם קולות המדברים על הוצאת האדם מהלופ בהפעלת אש בדור הבא של המערכות. אם מכונה יודעת לבדה לאתר ולזהות אויב, היא יכולה להעביר את המידע למרחב אש ממוחשב שיחליט איך להשמיד אותה. כל מעגל האש יהיה אוטומטי.
שדה הקרב הריק
מאמצי פיתוח אלו אמורים להביא את צה״ל קרוב יותר לתפיסת ״שדה הקרב הריק״. דיונים פילוסופיים בהגות צבאית בנושא החלו עוד במאה ה-19. בהפשטה, שדה קרב ריק הוא שדה קרב שכמות האנשים בו פוחתת, עד כדי שדה קרב ריק. התיאורטיקנים הראשונים שעסקו בנושא, חקרו מלחמות על ציר הזמן, וחישבו את כמות האנשים שהיו בשטח המלחמה. כמה קמ״ר היה לכל אדם. הם מצאו, שככל שהזמן התקדם, ישנם פחות אנשים בשדה הקרב.
הסיבות המיוחסות לתזה זו היו קשורות לשיפור בקטלניות של מערכות הנשק ולטווח שלהן. אם אפשר להרוג מרחוק במדויק, לא צריך לראות את האויב פנים לפנים. אפשר להמצא מחוץ לשדה הקרב, תופעה המוכרת כנשק Stand Off. עם השנים, הטווח והמהירות של מערכות הנשק גדלו. בצה״ל, בעשור האחרון, מדברים על 30 שניות לסגור מעגל אש. מאיתור עד השמדה.
המשמעות, שאויב יכול להמצא בשדה הקרב לכל היותר 30 שניות לפני שהוא מושמד. ככל שפרק הזמן הזה קטן, כך מתקרבים לשדה קרב ריק (נוכחות בשדה הקרב שואפת לאפס). בשלב כלשהו, הסיכון עבור אדם בשדה הקרב יהיה קרוב למוות ודאי ואז אנשים לא יכנסו לשדה הקרב בכלל. תזת שדה הקרב הריק גם מסבירה את מגמת אימוץ כלים בלתי מאוישים. מכונות קל לאבד, אנשים פחות.
החזון הזה הולך ומתממש בעשורים האחרונים. מערכות איסוף מודיעין מודרניות, לטווחים ארוכים, יודעות לאחוז שטחים עצומים של עשרות ק״מ והן מתקדמות למאות ק״מ. מהאוויר, חלל, ים או מהקרקע או שילוב סנסורים לכדי תמונה אחת. מערכות התקשורת משתנות. אספקת פס רחב בכל מקום מלווין או ממסר מוטס, יכולות ניתוב תקשורת עצומות, שיהוי נמוך, הצפנה ועד אפשרות לעבוד בתצורת בועות בנתק.
מפלטו של המסתתר
במצב כזה, ערפל הקרב נהיה פחות סמיך, עד שהוא עתיד, מתישהו, להעלם לגמרי. זו תהיה הנקודה שבה יתממש שדה הקרב הריק. ואנחנו, כאנושות, לא רחוקים משם. רק לאחרונה ארה״ב הכריזה על הצבת 100 כשב״מים בים הערבי לניטור האזור הימי והיו פרסומים גם על רשת סנסורים תת ימית לאיתור צוללות. זירת הים נשארה מפלטו האחרון של המסתתר והאנושות, כאמור, קרובה לפתור גם את האתגר הזה ולספק אחיזת שטח בים.
כאשר יהיה מודיעין זמן אמת בכל זירות הלחימה, בשילוב מערכות תקיפה Stand-Off לטווחים קצרים וארוכים, כל מי ומה שיכנס לשדה הקרב יאותר, יזוהה ויושמד לפני שיספיק לעשות משהו. לשם צה״ל מכוון והחדשנות היא הכלי שאמור להביא אותו ליעד זה.
מקומו של האדם
הפיל שבחדר, שלא נידון ביום העיון המדובר, היא השאלה מה יעלה בגורלו של הפיקוד האנושי. נשים בצד את הקושי האנושי לקבל החלטות אופטימליות בלחץ תחת אש ואת ההליך הביורוקטי של קבלת אישור ביצוע משימה בצה״ל. גם אם נתמקד רק ביכולת עיבוד הנתונים הדרושה מאלפי סנסורים בשדה הקרב, נגיע די מהר למסקנה שבמרווחי זמן כה קטנים בין איתור להשמדה, האדם הוא החוליה החלשה.
וניחשתם נכון, גם המונח בינה מלאכותית נזרק לאוויר ביום העיון בהקשר קבלת החלטות. וגם כאן, ניתן להניח שצה״ל מאמץ בשנים האחרונות רשתות ניורונים שונות כדי לסמלץ תהליכים ולבחון כיצד ניתן לשפר אפקטיביות בתהליכים מבצעיים ותפעוליים. כאשר אלגוריתמים יכנסו לקבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית והטקטית בצורה רחבה, תעלה השאלה מה תפקידו של הקצין בקרב. צה״ל אמנם עוד רחוק משם, אך הצפון כבר סומן.
בינתיים בלי בינה מלאכותית, אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה״ל הציג ביום עיון כיצד הוא הצליח לחסוך כ-300 מליוני ש״ח בשנה על הסעות חיילים עם אפליקציות ״זוזו״ ו״שאטל״. וכל זה באמצעות שינוי זווית החשיבה כיצד מסתכלים על הסעות חיילים בימי ראשון וחמישי. בפחות משנתיים פיתוח, הצליחו באגף להקטין את כמות החיילים הנוסעים בתח״צ בכמליון איש בחודש. הפחתה זו מפנה לאזרחים מקומות ברכבת ובאוטובוס.
וזו רק דוגמא אחת בהסעות חיילים. דמיינו מה יהיה כאשר אלגוריתמים חסרי רגש ופוליטיקה יתחילו לחקור את התהליכים בצה״ל מנקודת מבט כלכלית או מבצעית. אין ספק, צה״ל נמצא בהליך טרנספורמציה דיגיטלית מואץ, שעתיד להציף הרבה שאלות לגבי אופיו העתידי של ארגון צבאי, בעיקר ביחס בין בני אדם למערכות מחשוב.
