דעה | מדינת ישראל בדרך הנכונה לשתף תעשיות אזרחיות בפיתוחים ביטחוניים
בין היתר, נעשו הקלות בהסכמי ההתקשרות עם ספקים אזרחיים, ננקטו צעדים להגנת הקניין הרוחני של חברות אזרחיות, ומשרד הביטחון פועל באופן אקטיבי להסרת מכשולים שניצבים בפני חברות אזרחיות המשתתפות בפרויקטים ביטחוניים
ד״ר יורם עברון
| 19/09/2022
ד״ר יורם עברון | אלבום פרטי
טכנולוגיות ומוצרים אזרחיים שולבו מאז ומעולם במערכות נשק וציוד צבאי. יציקות פלדה, רכיבים חשמליים בסיסיים, אטמים, ומשאבות שונות הם דוגמאות לכך.
עם זאת, מוצרים אלה ניצבו ככלל בשלביה הנמוכים של שרשרת האספקה, כך שתעשיות ביטחוניות נהגו לפתח ולייצר את הטכנולוגיות, המכלולים, ותת-המערכות העיקריות של מערכות הנשק שסיפקו לצבאות, והסתמכו על יצרנים אזרחיים לאספקת החומרים והרכיבים הבסיסיים בלבד.
הופעתן של טכנולוגיות מתקדמות מאז תחילת המאה ה-21 (טכנולוגיות "המהפכה התעשייתית הרביעית") משנה דפוס זה. בניגוד למצב ששרר בעת המלחמה הקרה, התעשייה האזרחית תופסת כיום את מקומה של התעשייה הביטחונית בחזית הקדמה הטכנולוגית.
תאגידי ענק כגוגל, אפל, ואינטל מצד אחד, וחברות סטארט-אפ מצד שני, אחראיות לחידושים המתקדמים ביותר בתחומים טכנולוגיים קריטיים כמו בינה מלאכותית, רכבים אוטונומיים, חומרים חדשים ועוד.
טכנולוגיות אלה משתלבות בשלל מוצרים אזרחיים, אך הן גם בעלות פוטנציאל צבאי רחב. בנסיבות אלה, מאחר וחברות אזרחיות יעילות לרוב מתעשיות ביטחוניות מסורתיות ונהנות מתקציבי פיתוח גדולים לאין שיעור.
מדינות מבינות ששילוב טכנולוגיות ומוצרים אזרחיים מתקדמים במערכות צבאיות צפויה להוזיל ולקצר באופן משמעותי את פיתוחן ואת ייצורן. יתרה מכך, מדינות מבינות שהיכולת לשלב טכנולוגיות אזרחיות במערכות צבאיות חדישות תקבע את אופן התמודדותן עם אתגרים חדשים, ולמעשה את שימור יתרונן האסטרטגי.
עם זאת, שילוב טכנולוגיות אזרחיות במו"פ צבאי אינו פשוט, וגופים אזרחיים שמבקשים – או מוזמנים – להשתתף במהלך זה ניצבים בפני חסמים תפיסתיים, אדמיניסטרטיביים, פוליטיים, כלכליים, משפטיים ותפעוליים מורכבים.
תנאי הרכש הביטחוני אינם תואמים לאילוצים העסקיים של חברות אזרחיות, תעשיות ביטחוניות מכשילות לעיתים את כניסתם של שחקנים חדשים לשוק הרכש הצבאי, עובדי חברות אזרחיות אינם רואים תמיד בעין יפה את פעילות החברה בשוק הביטחוני, ועוד.
כדי להתמודד עם חסמים אלה, מדינות נוקטות צעדים שונים. בין היתר, הן מקימות גופים שתכליתם איתור והטמעה של טכנולוגיות אזרחיות מתאימות, מקצות מענקי עידוד ותשתיות מתאימות לחברות אזרחיות שמשתלבות בפרויקטים ביטחוניים, עורכות התאמות חקיקה ותקינה, ועוד.
אולם, מאמצים אלה אינם נושאים בהכרח את התוצאות המצופות. כך למשל, למרות מאמצים גדולים שעורכת הודו בתחום, נראה שחברות אזרחיות אינן מצליחות לפרוץ את חסמי הבירוקרטיה שמבטיחים מונופול תעשיות ביטחוניות מקומיות.
גם סין הריכוזית, אשר הגדירה ב-2017 את שילובן של חברות אזרחיות בהצטיידות הצבאית כיעד בעל חשיבות לאומית אסטרטגית (מדיניות Military-civil fusion, או Junmin ronghe בסינית), מודה שההישגים שהושגו בתחום זה חלקיים מאוד.
ישראל, לעומת זאת, לא הגדירה מדיניות רשמית בעניין אך פועלת באופן מעשי מזה כעשור להגדיל את מקומו של המגזר האזרחי בפיתוח מערכות צבאיות חדשות. אף שדרך ארוכה עדיין לפניה, ניכר שצעדים אלה מצליחים לעורר שינוי.
בין היתר, נעשו הקלות בהסכמי ההתקשרות עם ספקים אזרחיים, ננקטו צעדים להגנת הקניין הרוחני של חברות אזרחיות, ומשרד הביטחון פועל באופן אקטיבי להסרת מכשולים שניצבים בפני חברות אזרחיות המשתתפות בפרויקטים ביטחוניים.
בחינה משווה בין מדינות הפועלות לשילוב טכנולוגיה אזרחי במערכות צבאיות מצביעה על כמה גורמים שאחראים להתקדמותה של ישראל בתחום זה: קשר הדוק בין הממסד הביטחוני, וגופיו הטכנולוגיים בפרט, לתעשיית ההיי-טק המקומית.
האילוצים הכלכליים ותנאי התחרות (באופן יחסי) בהם מתנהל הרכש הביטחוני בישראל; קיומם של אתגרים ביטחוניים דוחקים ומגוונים המחייבים מענה מהיר ויעיל; מקומו המרכזי של המימד הטכנולוגי בבניין הכוח הישראלי; ואמון גבוה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, המעניק לממסד הביטחוני חופש פעולה גדול יחסית בפיתוח דרכים להגדלת העוצמה הצבאית.
ד"ר יורם עברון הוא חבר סגל החוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, ועוסק בין היתר בחקר ההצטיידות הצבאית | המאמר מבוסס על מחקר שבוצע עם ריצ'ארד ביצינגר ממכון RSIS באוניברסיטת נאניאנג בסינגפור, והוצג בכנס כנרת השישי למחקרי צבא-חברה בישראל.
בין היתר, נעשו הקלות בהסכמי ההתקשרות עם ספקים אזרחיים, ננקטו צעדים להגנת הקניין הרוחני של חברות אזרחיות, ומשרד הביטחון פועל באופן אקטיבי להסרת מכשולים שניצבים בפני חברות אזרחיות המשתתפות בפרויקטים ביטחוניים
ד״ר יורם עברון | אלבום פרטי
טכנולוגיות ומוצרים אזרחיים שולבו מאז ומעולם במערכות נשק וציוד צבאי. יציקות פלדה, רכיבים חשמליים בסיסיים, אטמים, ומשאבות שונות הם דוגמאות לכך.
עם זאת, מוצרים אלה ניצבו ככלל בשלביה הנמוכים של שרשרת האספקה, כך שתעשיות ביטחוניות נהגו לפתח ולייצר את הטכנולוגיות, המכלולים, ותת-המערכות העיקריות של מערכות הנשק שסיפקו לצבאות, והסתמכו על יצרנים אזרחיים לאספקת החומרים והרכיבים הבסיסיים בלבד.
הופעתן של טכנולוגיות מתקדמות מאז תחילת המאה ה-21 (טכנולוגיות "המהפכה התעשייתית הרביעית") משנה דפוס זה. בניגוד למצב ששרר בעת המלחמה הקרה, התעשייה האזרחית תופסת כיום את מקומה של התעשייה הביטחונית בחזית הקדמה הטכנולוגית.
תאגידי ענק כגוגל, אפל, ואינטל מצד אחד, וחברות סטארט-אפ מצד שני, אחראיות לחידושים המתקדמים ביותר בתחומים טכנולוגיים קריטיים כמו בינה מלאכותית, רכבים אוטונומיים, חומרים חדשים ועוד.
טכנולוגיות אלה משתלבות בשלל מוצרים אזרחיים, אך הן גם בעלות פוטנציאל צבאי רחב. בנסיבות אלה, מאחר וחברות אזרחיות יעילות לרוב מתעשיות ביטחוניות מסורתיות ונהנות מתקציבי פיתוח גדולים לאין שיעור.
מדינות מבינות ששילוב טכנולוגיות ומוצרים אזרחיים מתקדמים במערכות צבאיות צפויה להוזיל ולקצר באופן משמעותי את פיתוחן ואת ייצורן. יתרה מכך, מדינות מבינות שהיכולת לשלב טכנולוגיות אזרחיות במערכות צבאיות חדישות תקבע את אופן התמודדותן עם אתגרים חדשים, ולמעשה את שימור יתרונן האסטרטגי.
עם זאת, שילוב טכנולוגיות אזרחיות במו"פ צבאי אינו פשוט, וגופים אזרחיים שמבקשים – או מוזמנים – להשתתף במהלך זה ניצבים בפני חסמים תפיסתיים, אדמיניסטרטיביים, פוליטיים, כלכליים, משפטיים ותפעוליים מורכבים.
תנאי הרכש הביטחוני אינם תואמים לאילוצים העסקיים של חברות אזרחיות, תעשיות ביטחוניות מכשילות לעיתים את כניסתם של שחקנים חדשים לשוק הרכש הצבאי, עובדי חברות אזרחיות אינם רואים תמיד בעין יפה את פעילות החברה בשוק הביטחוני, ועוד.
כדי להתמודד עם חסמים אלה, מדינות נוקטות צעדים שונים. בין היתר, הן מקימות גופים שתכליתם איתור והטמעה של טכנולוגיות אזרחיות מתאימות, מקצות מענקי עידוד ותשתיות מתאימות לחברות אזרחיות שמשתלבות בפרויקטים ביטחוניים, עורכות התאמות חקיקה ותקינה, ועוד.
אולם, מאמצים אלה אינם נושאים בהכרח את התוצאות המצופות. כך למשל, למרות מאמצים גדולים שעורכת הודו בתחום, נראה שחברות אזרחיות אינן מצליחות לפרוץ את חסמי הבירוקרטיה שמבטיחים מונופול תעשיות ביטחוניות מקומיות.
גם סין הריכוזית, אשר הגדירה ב-2017 את שילובן של חברות אזרחיות בהצטיידות הצבאית כיעד בעל חשיבות לאומית אסטרטגית (מדיניות Military-civil fusion, או Junmin ronghe בסינית), מודה שההישגים שהושגו בתחום זה חלקיים מאוד.
ישראל, לעומת זאת, לא הגדירה מדיניות רשמית בעניין אך פועלת באופן מעשי מזה כעשור להגדיל את מקומו של המגזר האזרחי בפיתוח מערכות צבאיות חדשות. אף שדרך ארוכה עדיין לפניה, ניכר שצעדים אלה מצליחים לעורר שינוי.
בין היתר, נעשו הקלות בהסכמי ההתקשרות עם ספקים אזרחיים, ננקטו צעדים להגנת הקניין הרוחני של חברות אזרחיות, ומשרד הביטחון פועל באופן אקטיבי להסרת מכשולים שניצבים בפני חברות אזרחיות המשתתפות בפרויקטים ביטחוניים.
בחינה משווה בין מדינות הפועלות לשילוב טכנולוגיה אזרחי במערכות צבאיות מצביעה על כמה גורמים שאחראים להתקדמותה של ישראל בתחום זה: קשר הדוק בין הממסד הביטחוני, וגופיו הטכנולוגיים בפרט, לתעשיית ההיי-טק המקומית.
האילוצים הכלכליים ותנאי התחרות (באופן יחסי) בהם מתנהל הרכש הביטחוני בישראל; קיומם של אתגרים ביטחוניים דוחקים ומגוונים המחייבים מענה מהיר ויעיל; מקומו המרכזי של המימד הטכנולוגי בבניין הכוח הישראלי; ואמון גבוה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, המעניק לממסד הביטחוני חופש פעולה גדול יחסית בפיתוח דרכים להגדלת העוצמה הצבאית.
ד"ר יורם עברון הוא חבר סגל החוג ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה, ועוסק בין היתר בחקר ההצטיידות הצבאית | המאמר מבוסס על מחקר שבוצע עם ריצ'ארד ביצינגר ממכון RSIS באוניברסיטת נאניאנג בסינגפור, והוצג בכנס כנרת השישי למחקרי צבא-חברה בישראל.
