פרשנות | בעשור האחרון צה״ל בנה את כוחו בצורה אפקטיבית לתרחישי הייחוס
אל״מ (מיל׳) רונן איציק טוען, בשוך הקרבות במבצע ״עלות השחר״, כי ״בפרספקטיבה, כאשר אנו מתבוננים בעשור האחרון, ניתן לומר שהתקבלו החלטות נכונות - הן לא היו פשוטות והיה להן מחיר, אך הן העמידו את יכולות הצבא ברמה אחרת״
רונן איציק
| 14/08/2022
תמונה: דובר צה״ל
בתחילת העשור הקודם התחולל דיון דרמטי בשורות צה"ל, תחת השאלה כיצד בונים את הצבא לאתגרי העתיד. תחת ההבנה שתקציב הצבא לא הולך לגדול באופן דרמטי, ומנגד מכלול האיומים מקבל תפנית בהקשרים של איום הטילים והרקטות, הממד הקיברנטי והאיום האיראני – נדרשו החלטות מאוד לא פשוטות באשר לבניין הכוח. היבט שבאופן בסיסי מייצר מתח מובנה בין ההשקעה ביכולות התקפיות מול הגנתיות, אויר מול יבשה וכיוצא באלה.
הויכוח העמוק היה בין שתי אסכולות – אסכולת התמרון היבשתי התומכת במאמץ היבשתי כמאמץ מוביל, ובשאר המאמצים, קרי מודיעין, אויר, ים, ואש כמאמצים תומכים, ובין אסכולה שונה, שראתה לפניה את האיומים העתידיים וביקשה לשכלל את יכולותיו של צה"ל תוך הגדרת התמרון היבשתי כעוד מאמץ מבין רבים, שלעיתים הוא מרכזי, ולעיתים משני.
בימים אלו, בערך עשור לאחר אותם דיונים ניתן להבין איזו אסכולה הובילה את התהליך, והיכן הוא עומד.
בפרספקטיבה, כאשר אנו מתבוננים בעשור האחרון, ניתן לומר שהתקבלו החלטות נכונות - הן לא היו פשוטות והיה להן מחיר, אך הן העמידו את יכולות הצבא ברמה אחרת, והיום, ניתן לומר שאותן יכולות, לא רק שהגיעו לבשלות גבוהה – רמת האפקטיביות המבצעית שלהן גבוהה ביותר.
המאמץ המודיעני
אין זה סוד שבתחילת העשור הקודם צה"ל פיטר אלפים של אנשי קבע, ובמקומם העצים את מערך המודיעין – הרעיון שבפעולה זו היה שאם יושקעו מאמצים משמעותיים בהשגת המידע, בדיוק המידע, ובמהירות זרימתו – לא רק שניתן יהיה להפוך את יכולות התקיפה של צה"ל למדוייקות יותר, אלא גם למהירות יותר, כלומר באופן שיאפשרו פגיעה באויב עוד בטרם הוא הצליח לממש את מזימותיו.
כולנו יודעים שהיכולות המודיעיניות שלנו ככלל אינן מפורסמות, אנו לא יודעים עליהן הרבה, אך מידי פעם ניתן לקבל הצצה ולהבין במה מדובר – רק חישבו על המאמצים ההתקפיים בשמי סוריה, יכולות הסיכול הממוקד בשטחים, מניעה מדאע"ש לאיים על ישראל, ופריסת יכולות הגנתיות בטרם מופעל כלפינו מאמץ של אש.
מספר האזרחים הישראלים שנפגעו בעשור האחרון הוא מהנמוך ביותר מאז קום המדינה – למאמץ המודיעיני יש תפקיד מרכזי המצב הזה.
הזרוע הארוכה
שתי הזרועות האסטרטגיות של צה"ל, באויר ובים, גם הן פחות מדוברות, בטח בהקשרים של היכן הן פועלות. ועם זאת התבוננות במה שהתהווה סביב יכולות אלו מחייב הבנה כי מדובר בהתעצמות אסטרטגית דרמטית בהקשרי "הזרוע הארוכה".
בואו נשים על השולחן את הדברים הידועים יותר – יכולות האויר, הכוללות חמקנות, התעצמות במל"טים מסוגים שונים, המאפשרים מודיעין ואף תקיפה ביעדים רחוקים מאוד, ומתחתם ספינות ורסטיליות המאפשרות הגנת המרחב הימי אך גם הפעלה של מגוון יכולות מאותן ספינות שטח, ועל הצוללות עוד לא אמרנו מילה.
הזרוע הארוכה של צה"ל התארכה עוד יותר, התחזקה, ובידינו יכולות שמעולם לא היו לנו. העניין הזה בא לידי ביטוי בתקיפות מדוייקות וקטלניות בעומק השטח ובמעגלים רחוקים, באופן שפוגע משמעותית ביכולות האויב להתעצם, להשתכלל, ולהוות איום משמעותי אשר ידרדר אותנו למלחמה כוללת.
היכולת היבשתית
מבין הזרועות של צה"ל זוהי היכולת שחווה ביקורת קשה בשנים האחרונות. צה"ל כאמור שינה את האיזונים בבניין הכוח, חיזק מאוד יכולות אחרות, אך היבשה לא באמת נותרה מאחור.
מעבר להתעצמות בטנקים בעלי כשירות גבוהה מאוד המצויידים במערכות הרלוונטיות לשדה הקרב הנוכחי והעתידי, מספר חטיבות חי"ר הצטיידו בנגמ"שים שמבוססים פלטפורמת מרכבה סימן 4 – ממוגנים יותר, מהירים יותר ואמינים הרבה יותר.
תוסיפו לכך את היכולות ההנדסיות, המענה לתווך התת-קרקעי ועוד. היכולת הקטלנית של זרוע היבשה השתפרה באופן דרמטי. הביקורת מופנית בעיקר למצבו של מערך המילואים, בדגש עוצבות היבשה. וכאן נדרש לחדד את המצב ולדייק אותו – ההשקעה של צה"ל ביכולות המודיעין, והאש, בים ובאויר, נובעות משינוי פרדיגמטי באשר לצורך במענה לאיומים שעל הפרק.
אין ספק שמצבנו השתנה – מלחימה בצבאות אויב אנו מתמודדים עם טרור, טילים ורקטות. אינך יכול לבנות זרועות של הגנה, תקיפה, מודיעין, ופעילות במעגלים רחוקים מבלי לבנות את צבא היבשה בפרופורציה הנכונה. ההשקעה שנדרשה בשנים האחרונות בשכלול היכולות המתוארות – הייתה מתוך הערכת מצב ולקיחת סיכונים מושכלים. זה לא אומר שכך יהיה הלאה.
זרוע היבשה היא במידה רבה "תעודת הביטוח" של צה"ל ושל מדינת ישראל למצב של הידרדרות חמורה. המענה להדרדרות הזו הוא יכולת הגיוס של המילואים וצבירת הכוחות. זה דורש מוכנות תמידית, אך רמת הכוננות משתנה בהתאם למצב האסטרטגי בו אנו נתונים.
היכולת היבשתית, אם כן, לא הוחלשה, אלא הותאמה לצורך המבצעי נוכח האיומים שבעתיד הנראים לעין, ולא האיומים של פעם. יש לזה מחירים, אבל זו לא החלטה שהתקבלה "מהשרוול". וכאשר מתבוננים בהישגים המבצעיים של צה"ל בעשור האחרון, אי אפשר שלא להבין שהתקבלו כאן החלטות נכונות.
רב ממד
מלחמת לבנון השנייה העצימה את הדיסוננס סביב הפער שבין היבשה ובין האויר, ואת הצורך בפעולה שדורשת שילוביות בין זרועית ובין כלל המאמצים: המודיעין, האויר, האש, ההגנה, הסייבר, התודעה ועוד. התורפה הייתה שהמערכות האלו לא היו מקושרות, ופעלו בנפרד – ללא שום סינרגיה.
רב הממד, שחלק בצבא נוקבים בו בציניות כאילו מדובר באמירה מתנשאת – תכליתו להוביל לאיגבור היכולות האלו והחיבור שביניהן ברמות הטקטיות, כלומר, ליצור יכולת פעולה משולבת ברמה של חטיבה – טייסת – פלגה – מרכז מודיעין, תודעה ועוד.
הראייה היא שיכולות האיגבור חייבות לרדת לדרג הטקטי ולא להישאר רק ברמה המטכ"לית. באופן זה מפקד חטיבה ומקביליו בזרועות השונות חייב לדעת להפעיל, וחייבת להיות לו תשתית ההפעלה של שילוב היכולות האלה.
לדוגמה, מפקד חטיבה ביבשה נדרש היום לפעול במשולב ומסונכרן עם כוחות באויר, עם המודיעין הזורם בקצבים גבוהים, האש היבשתית, המל"טים, כוחות ימיים רלוונטיים, תודעה, תקשורת ועוד. צה"ל הצליח בעשור האחרון להנגיש את רב הממד לשטח.
ראוי להזכיר את אותו סרטון שהצליח הצבא להוציא במהלך מבצע "עלות השחר" על שיגור כושל של הג'יהאד שהוביל להרג של אזרחים. אירוע מסוג זה בקלות יכול היה להיות מופנה לעבר ישראל, תוך ערעור הלגיטימציה שלנו לפעול – עד כדי סיום המבצע ללא הישגים.
רבב הממד בא לידי ביטוי בפעולה בשילוב בין המודיעין, היכולת החזותית מהאויר, החיבוריות לשב"כ, התיעוד המיידי בשטח, העברת המידע בזמן רלוונטי (תוך דקות), פעולה מיידית של דובר צה"ל או כוחות בשטח, והשפעה תודעתית מהירה שמיד שינתה את המצב.
את זה לא היה לנו בעבר – לא בקצב הזה ולא ברלוונטיות הזו – וזה איפשר לצה"ל להמשיך ולפעול מבלי לערער את הלגיטימיות שלנו – זהו אירוע משנה מציאות, בעל חשיבות אסטרטגית.
הגנת העורף
כאמור, האיום המרכזי איתו אנו מתמודדים, ואף נדרשים אליו בעתיד הנראה לעין הוא המאמץ הבלתי פוסק של שלל ארגוני הטרור, אך לא רק, גם איומים ממעגלים רחוקים, במרכזן טילים ורקטות – האויב מנסה להביא לתוך שטחנו הריבוני כוח אש שיפגע באופן משמעותי באזרחי המדינה וישתק אותנו.
אל מול האיום הזה נבנו לצה"ל יכולות מעצמתיות של ממש – לראות את "כיפת ברזל" בפעולה מול אלפי רקטות, מבלי שהאויב מצליח ליצור נזק של ממש בעורף – זהו מחזה כמעט דימיוני. וגם כאן היכולת הגיעה לבשלות של ממש ופעולת בקצבים גבוהים, ניצול המידע שזורם ובלימת האיום.
לכך יש לחבר את יכולת ההתרעה שמאפשרת כניסת האזרחים למרחבים מוגנים ובעצם כמעט הסרה של האיום מעליהם. ההיבט הזה מאפשר לצה"ל גמישות פעולה רחבה ביותר, תוך רציפות תפקודית של העורף במצבי חרום – לעוצמה ההגנתית הזו אין אח ורע בעולם, ועוד לא דיברנו על השכבות ה"גבוהות יותר", המבוססות על טילי החץ ומקביליהם.
עוצמה טכנולוגית
כל היכולות המתוארות מתבססות על יכולת טכנולוגית שהיא אחת מגולות הכותרת שלנו כמדינה וכחברה. לא נכתבה פה מילה על הסייבר, על הממד הרשתי, והצורך להגן על החיים שלנו כאן כנגד מתקפות בלתי פוסקות של האויב.
לא מדובר רבות על כך, והתחושה היא שאנו מנהלים כאן את חיינו באופן די מובן מאליו – אבל זהו, שלא, שום דבר כאן לא מובן מאליו. במרחב הרשתי מתנהלת מערכה מתמשכת – האויב מנסה לשבש ולשתק את אורח החיים שלנו. עובדתית הוא לא מצליח, וזה לא קורה במקרה. גם בתווך הזה צה"ל התעצם בממדים שרבים לא מכירים ולא חשופים, וטוב שכך.
צה"ל, אם-כן, נבנה בעשר האחרון אחרת, עם איזונים אחרים, תפיסה שונה, ויכולות שהתעצמו והגיעו לבשלות. האתגר המרכזי של צה"ל הוא לשמר את אופיו כ"צבא העם". זהו היתרון ענק של צה"ל – עם כל הכבוד ליכולות המתוארות – ללא כוח האדם המשובח המגיע מהחברה הישראלית כל זה לא היה אפשרי.
ההיבט הזה דורש העמקה משמעותית במארג היחסים שבין הצבא ובין החברה, בשילוב הזרועות שבין הביטחון ובין החינוך – הכל על מנת לשפר את המוטיבציה של הנוער להתגייס, ולהיות חלק מהמאמץ הלאומי הזה, שבאמת גאווה גדולה להשתייך אליו. בתוך כך אתגר המילואים הוא גם משמעותי – לא רק בהיבט הכשירות.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שאחוזים בודדים מקרבה ישרתו במילואים – הויתור הזה על העוצמה החברתית שלנו מרחיק את החברה מהצבא, ופוגע בסולידיות. זהו לא רק מאמץ ש"חונה" אצל צה"ל – זהו מאמץ חברתי מן המעלה הראשונה, שתכליתו להבטיח את יכולותיו העתידיות של צה"ל, ואת היכולת שלנו להמשיך ולשגשג במרחב הכל כך אתגרי בו אנו חיים, תוך חיזוק הלכידות החברתית שלנו.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-כיוון ברור".
אל״מ (מיל׳) רונן איציק טוען, בשוך הקרבות במבצע ״עלות השחר״, כי ״בפרספקטיבה, כאשר אנו מתבוננים בעשור האחרון, ניתן לומר שהתקבלו החלטות נכונות - הן לא היו פשוטות והיה להן מחיר, אך הן העמידו את יכולות הצבא ברמה אחרת״
תמונה: דובר צה״ל
בתחילת העשור הקודם התחולל דיון דרמטי בשורות צה"ל, תחת השאלה כיצד בונים את הצבא לאתגרי העתיד. תחת ההבנה שתקציב הצבא לא הולך לגדול באופן דרמטי, ומנגד מכלול האיומים מקבל תפנית בהקשרים של איום הטילים והרקטות, הממד הקיברנטי והאיום האיראני – נדרשו החלטות מאוד לא פשוטות באשר לבניין הכוח. היבט שבאופן בסיסי מייצר מתח מובנה בין ההשקעה ביכולות התקפיות מול הגנתיות, אויר מול יבשה וכיוצא באלה.
הויכוח העמוק היה בין שתי אסכולות – אסכולת התמרון היבשתי התומכת במאמץ היבשתי כמאמץ מוביל, ובשאר המאמצים, קרי מודיעין, אויר, ים, ואש כמאמצים תומכים, ובין אסכולה שונה, שראתה לפניה את האיומים העתידיים וביקשה לשכלל את יכולותיו של צה"ל תוך הגדרת התמרון היבשתי כעוד מאמץ מבין רבים, שלעיתים הוא מרכזי, ולעיתים משני.
בימים אלו, בערך עשור לאחר אותם דיונים ניתן להבין איזו אסכולה הובילה את התהליך, והיכן הוא עומד.
בפרספקטיבה, כאשר אנו מתבוננים בעשור האחרון, ניתן לומר שהתקבלו החלטות נכונות - הן לא היו פשוטות והיה להן מחיר, אך הן העמידו את יכולות הצבא ברמה אחרת, והיום, ניתן לומר שאותן יכולות, לא רק שהגיעו לבשלות גבוהה – רמת האפקטיביות המבצעית שלהן גבוהה ביותר.
המאמץ המודיעני
אין זה סוד שבתחילת העשור הקודם צה"ל פיטר אלפים של אנשי קבע, ובמקומם העצים את מערך המודיעין – הרעיון שבפעולה זו היה שאם יושקעו מאמצים משמעותיים בהשגת המידע, בדיוק המידע, ובמהירות זרימתו – לא רק שניתן יהיה להפוך את יכולות התקיפה של צה"ל למדוייקות יותר, אלא גם למהירות יותר, כלומר באופן שיאפשרו פגיעה באויב עוד בטרם הוא הצליח לממש את מזימותיו.
כולנו יודעים שהיכולות המודיעיניות שלנו ככלל אינן מפורסמות, אנו לא יודעים עליהן הרבה, אך מידי פעם ניתן לקבל הצצה ולהבין במה מדובר – רק חישבו על המאמצים ההתקפיים בשמי סוריה, יכולות הסיכול הממוקד בשטחים, מניעה מדאע"ש לאיים על ישראל, ופריסת יכולות הגנתיות בטרם מופעל כלפינו מאמץ של אש.
מספר האזרחים הישראלים שנפגעו בעשור האחרון הוא מהנמוך ביותר מאז קום המדינה – למאמץ המודיעיני יש תפקיד מרכזי המצב הזה.
הזרוע הארוכה
שתי הזרועות האסטרטגיות של צה"ל, באויר ובים, גם הן פחות מדוברות, בטח בהקשרים של היכן הן פועלות. ועם זאת התבוננות במה שהתהווה סביב יכולות אלו מחייב הבנה כי מדובר בהתעצמות אסטרטגית דרמטית בהקשרי "הזרוע הארוכה".
בואו נשים על השולחן את הדברים הידועים יותר – יכולות האויר, הכוללות חמקנות, התעצמות במל"טים מסוגים שונים, המאפשרים מודיעין ואף תקיפה ביעדים רחוקים מאוד, ומתחתם ספינות ורסטיליות המאפשרות הגנת המרחב הימי אך גם הפעלה של מגוון יכולות מאותן ספינות שטח, ועל הצוללות עוד לא אמרנו מילה.
הזרוע הארוכה של צה"ל התארכה עוד יותר, התחזקה, ובידינו יכולות שמעולם לא היו לנו. העניין הזה בא לידי ביטוי בתקיפות מדוייקות וקטלניות בעומק השטח ובמעגלים רחוקים, באופן שפוגע משמעותית ביכולות האויב להתעצם, להשתכלל, ולהוות איום משמעותי אשר ידרדר אותנו למלחמה כוללת.
היכולת היבשתית
מבין הזרועות של צה"ל זוהי היכולת שחווה ביקורת קשה בשנים האחרונות. צה"ל כאמור שינה את האיזונים בבניין הכוח, חיזק מאוד יכולות אחרות, אך היבשה לא באמת נותרה מאחור.
מעבר להתעצמות בטנקים בעלי כשירות גבוהה מאוד המצויידים במערכות הרלוונטיות לשדה הקרב הנוכחי והעתידי, מספר חטיבות חי"ר הצטיידו בנגמ"שים שמבוססים פלטפורמת מרכבה סימן 4 – ממוגנים יותר, מהירים יותר ואמינים הרבה יותר.
תוסיפו לכך את היכולות ההנדסיות, המענה לתווך התת-קרקעי ועוד. היכולת הקטלנית של זרוע היבשה השתפרה באופן דרמטי. הביקורת מופנית בעיקר למצבו של מערך המילואים, בדגש עוצבות היבשה. וכאן נדרש לחדד את המצב ולדייק אותו – ההשקעה של צה"ל ביכולות המודיעין, והאש, בים ובאויר, נובעות משינוי פרדיגמטי באשר לצורך במענה לאיומים שעל הפרק.
אין ספק שמצבנו השתנה – מלחימה בצבאות אויב אנו מתמודדים עם טרור, טילים ורקטות. אינך יכול לבנות זרועות של הגנה, תקיפה, מודיעין, ופעילות במעגלים רחוקים מבלי לבנות את צבא היבשה בפרופורציה הנכונה. ההשקעה שנדרשה בשנים האחרונות בשכלול היכולות המתוארות – הייתה מתוך הערכת מצב ולקיחת סיכונים מושכלים. זה לא אומר שכך יהיה הלאה.
זרוע היבשה היא במידה רבה "תעודת הביטוח" של צה"ל ושל מדינת ישראל למצב של הידרדרות חמורה. המענה להדרדרות הזו הוא יכולת הגיוס של המילואים וצבירת הכוחות. זה דורש מוכנות תמידית, אך רמת הכוננות משתנה בהתאם למצב האסטרטגי בו אנו נתונים.
היכולת היבשתית, אם כן, לא הוחלשה, אלא הותאמה לצורך המבצעי נוכח האיומים שבעתיד הנראים לעין, ולא האיומים של פעם. יש לזה מחירים, אבל זו לא החלטה שהתקבלה "מהשרוול". וכאשר מתבוננים בהישגים המבצעיים של צה"ל בעשור האחרון, אי אפשר שלא להבין שהתקבלו כאן החלטות נכונות.
רב ממד
מלחמת לבנון השנייה העצימה את הדיסוננס סביב הפער שבין היבשה ובין האויר, ואת הצורך בפעולה שדורשת שילוביות בין זרועית ובין כלל המאמצים: המודיעין, האויר, האש, ההגנה, הסייבר, התודעה ועוד. התורפה הייתה שהמערכות האלו לא היו מקושרות, ופעלו בנפרד – ללא שום סינרגיה.
רב הממד, שחלק בצבא נוקבים בו בציניות כאילו מדובר באמירה מתנשאת – תכליתו להוביל לאיגבור היכולות האלו והחיבור שביניהן ברמות הטקטיות, כלומר, ליצור יכולת פעולה משולבת ברמה של חטיבה – טייסת – פלגה – מרכז מודיעין, תודעה ועוד.
הראייה היא שיכולות האיגבור חייבות לרדת לדרג הטקטי ולא להישאר רק ברמה המטכ"לית. באופן זה מפקד חטיבה ומקביליו בזרועות השונות חייב לדעת להפעיל, וחייבת להיות לו תשתית ההפעלה של שילוב היכולות האלה.
לדוגמה, מפקד חטיבה ביבשה נדרש היום לפעול במשולב ומסונכרן עם כוחות באויר, עם המודיעין הזורם בקצבים גבוהים, האש היבשתית, המל"טים, כוחות ימיים רלוונטיים, תודעה, תקשורת ועוד. צה"ל הצליח בעשור האחרון להנגיש את רב הממד לשטח.
ראוי להזכיר את אותו סרטון שהצליח הצבא להוציא במהלך מבצע "עלות השחר" על שיגור כושל של הג'יהאד שהוביל להרג של אזרחים. אירוע מסוג זה בקלות יכול היה להיות מופנה לעבר ישראל, תוך ערעור הלגיטימציה שלנו לפעול – עד כדי סיום המבצע ללא הישגים.
רבב הממד בא לידי ביטוי בפעולה בשילוב בין המודיעין, היכולת החזותית מהאויר, החיבוריות לשב"כ, התיעוד המיידי בשטח, העברת המידע בזמן רלוונטי (תוך דקות), פעולה מיידית של דובר צה"ל או כוחות בשטח, והשפעה תודעתית מהירה שמיד שינתה את המצב.
את זה לא היה לנו בעבר – לא בקצב הזה ולא ברלוונטיות הזו – וזה איפשר לצה"ל להמשיך ולפעול מבלי לערער את הלגיטימיות שלנו – זהו אירוע משנה מציאות, בעל חשיבות אסטרטגית.
הגנת העורף
כאמור, האיום המרכזי איתו אנו מתמודדים, ואף נדרשים אליו בעתיד הנראה לעין הוא המאמץ הבלתי פוסק של שלל ארגוני הטרור, אך לא רק, גם איומים ממעגלים רחוקים, במרכזן טילים ורקטות – האויב מנסה להביא לתוך שטחנו הריבוני כוח אש שיפגע באופן משמעותי באזרחי המדינה וישתק אותנו.
אל מול האיום הזה נבנו לצה"ל יכולות מעצמתיות של ממש – לראות את "כיפת ברזל" בפעולה מול אלפי רקטות, מבלי שהאויב מצליח ליצור נזק של ממש בעורף – זהו מחזה כמעט דימיוני. וגם כאן היכולת הגיעה לבשלות של ממש ופעולת בקצבים גבוהים, ניצול המידע שזורם ובלימת האיום.
לכך יש לחבר את יכולת ההתרעה שמאפשרת כניסת האזרחים למרחבים מוגנים ובעצם כמעט הסרה של האיום מעליהם. ההיבט הזה מאפשר לצה"ל גמישות פעולה רחבה ביותר, תוך רציפות תפקודית של העורף במצבי חרום – לעוצמה ההגנתית הזו אין אח ורע בעולם, ועוד לא דיברנו על השכבות ה"גבוהות יותר", המבוססות על טילי החץ ומקביליהם.
עוצמה טכנולוגית
כל היכולות המתוארות מתבססות על יכולת טכנולוגית שהיא אחת מגולות הכותרת שלנו כמדינה וכחברה. לא נכתבה פה מילה על הסייבר, על הממד הרשתי, והצורך להגן על החיים שלנו כאן כנגד מתקפות בלתי פוסקות של האויב.
לא מדובר רבות על כך, והתחושה היא שאנו מנהלים כאן את חיינו באופן די מובן מאליו – אבל זהו, שלא, שום דבר כאן לא מובן מאליו. במרחב הרשתי מתנהלת מערכה מתמשכת – האויב מנסה לשבש ולשתק את אורח החיים שלנו. עובדתית הוא לא מצליח, וזה לא קורה במקרה. גם בתווך הזה צה"ל התעצם בממדים שרבים לא מכירים ולא חשופים, וטוב שכך.
צה"ל, אם-כן, נבנה בעשר האחרון אחרת, עם איזונים אחרים, תפיסה שונה, ויכולות שהתעצמו והגיעו לבשלות. האתגר המרכזי של צה"ל הוא לשמר את אופיו כ"צבא העם". זהו היתרון ענק של צה"ל – עם כל הכבוד ליכולות המתוארות – ללא כוח האדם המשובח המגיע מהחברה הישראלית כל זה לא היה אפשרי.
ההיבט הזה דורש העמקה משמעותית במארג היחסים שבין הצבא ובין החברה, בשילוב הזרועות שבין הביטחון ובין החינוך – הכל על מנת לשפר את המוטיבציה של הנוער להתגייס, ולהיות חלק מהמאמץ הלאומי הזה, שבאמת גאווה גדולה להשתייך אליו. בתוך כך אתגר המילואים הוא גם משמעותי – לא רק בהיבט הכשירות.
מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שאחוזים בודדים מקרבה ישרתו במילואים – הויתור הזה על העוצמה החברתית שלנו מרחיק את החברה מהצבא, ופוגע בסולידיות. זהו לא רק מאמץ ש"חונה" אצל צה"ל – זהו מאמץ חברתי מן המעלה הראשונה, שתכליתו להבטיח את יכולותיו העתידיות של צה"ל, ואת היכולת שלנו להמשיך ולשגשג במרחב הכל כך אתגרי בו אנו חיים, תוך חיזוק הלכידות החברתית שלנו.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון לשעבר, כיום חוקר יחסי צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-כיוון ברור".
