פרשנות | ישראל אינה יכולה להכיל סבב לחימה בעזה כל שנה 

בעבר, ישראל יצאה לסבב לחימה בעזה כל 3-4 שנים. עם זאת, ארגוני הטרור שינו אסטרטגיה בשנתיים האחרונות וקושרים את כל הזירות יחד. כך מעצר שגרתי ביו״ש הופך, לאחר מספר ימים, למלחמה בעזה בהפרש של שנה מהקודמת 

פרשנות | ישראל אינה יכולה להכיל סבב לחימה בעזה כל שנה 

Photo credit: Ariel Hermoni/Ministry of Defense 

מבצע ״עלות השחר״ אליו יצא צה״ל ביום שישי האחרון מגיע כשנה לאחר הסבב הקודם ב״שומר החומות״. שני הסבבים האחרונים מסמלים יותר מכל את האסטרטגייה הרב זירתית של חמאס וג׳יאהד הגורסת כי אירוע בזירה אחת, ישפיע על זירה אחרת. מערכת כלים שלובים זו, מובילה לחיכוך תכוף יותר בין צה״ל לארגוני טרור וצפויה להביא לסבבים מהירים יותר בעזה, ירושלים, ערים מעורבות או יו״ש. 

בנוסף, תפיסת הרב זירתיות של ארגוני הטרור מאתגרת את תפיסת ההפרדה שמנסה לשמר ישראל בין זירות. בעיקר בין עזה ליו״ש במטרה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. ב-״שומר החומות״ מהומות בירושלים הביאו למלחמה בעזה ופרעות בערים מעורבות. ב״עלות השחר״, צה״ל עצר בכיר ג׳יהאד ביו״ש - ומרחב עוטף עזה נכנס לכוננות ספיגה שהובילה למלחמה בעזה. 

רב-זירתיות - מחיר גדול יותר לכל פעולה ישראלית 
חמאס הבין כי הבידול בין הזירות פוגע בו, ומטה את הכף לטובת ישראל. בהקשר הפוליטי הפיצול בין עזה ליו״ש מאפשר לישראל לדחות את דיון הסדר הקבע למדינה פלסטינית. בהקשר צבאי, לישראל יותר קל להתמודד עם כל זירה בנפרד. בעיני חמאס, כאשר כל הזירות פועלות ככלים שלובים, המחיר שישראל תשלם על כל פעולה נגד חמאס - גדל. 

במבצע ״שומר החומות״ במאי 2021 הצליח חמאס לייצר קשר בין הר הבית בירושלים, ערביי ישראל בערים מעורבות ועזה. זו הייתה הפעם הראשונה שחמאס הציג רב-זירתיות מול הרב-זרועיות שמקדם צה״ל בשדה הקרב. שני הצדדים מנסים לגבות מהצד השני מחיר יותר גדול. כל אחד בדרכו. 

כעת, כאמור, גם הג׳יהאד האיסלאמי יישר קו עם חמאס כאשר יצר קשר בין יו״ש לעזה. מעצר בכיר הארגון, באסם א-סעדי, בג׳נין, גרר איום בנ״ט כלפי יישובי עוטף עזה שנכנסו לסגר של מספר ימים. בעקבות שילוב הזירות, צה״ל נאלץ לצאת למבצע צבאי נוסף בעזה, כשנה וקצת לאחר המבצע הקודם. קרי, שילוב הזירות צמצם את פרק הזמן בין סבבי לחימה בעזה. בעיני ארגוני הטרור, זו המטרה. 

איום הנ״ט כאן להשאר
היוזמה הצה״לית מול איום הנ״ט ברורה. ארגון טרור הפועל מעזה ומחזיק עשרות אלפי ישראלים בעוטף עזה בסגר בבתיהם, הוא אירוע בלתי נסבל בכל היבט - אזרחי, כלכלי, צבאי, פוליטי ומדיני. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להטיל סגר על אזור במדינה בגלל ארגון טרור. זה משדר חולשה, העדר ריבונות וכניעה לסחטנות טרור. 

עבור ישראל, התנאים שיצר הג'יהאד האיסלמי בעזה, היו בלתי נסבלים ומבצע ״עלות השחר״, בהקשר זה, הוא מלחמת אין ברירה. 

עם זאת, איום הנ״ט מעזה אינו חדש והוא כאן להשאר. מדובר באמל״ח לטווחים של מספר ק״מ, מדויק, מונחה המאפשר הרג אזרחים גם בתנועה בכבישי העוטף. ואינו קל להתמודדות עבור צה״ל. 

בשנים האחרונות נוסו מגוון פתרונות. חלקים מכבישי העוטף הוסתרו על ידי סוללות עפר או חומות. סביב פסי הרכבת העוברים באזור, נשתלו עצים על מנת להקשות על ירי לעבר הרכבת בתנועה. כך גם נשתלו עצים ביישובים סמוכי גדר, בטווח הנ״ט. למרות פתרונות הסתרה אלו, איום הנ״ט אינו צפוי להסתיים לאחר מבצע ״עלות השחר״ וצפוי ללוות אותנו גם בעתיד.

הרתעה, אם בכלל, קצרת טווח 
בצה״ל ייתכן ומקווים כי חיסולם של בכירי גא״פ, ייצר הרתעה כלשהי מול ארגוני טרור בעזה, ובפרט, מול הג'יהאד. אולם, ההיסטוריה תראה כי חיסולו של בהא אבו-אל עטא, בכיר גא״פ בעזה לפני כשלוש שנים במבצע ״חגורה שחורה״, הצמיחה די מהר פיקוד חלופי בארגון. מכאן, בספק כמה החיסולים כעת יתרמו להרתעה עתידית. פלוני יכול לטעון כי זה לעשות אותו דבר, ולצפות לתוצאה שונה.

יתרה מכך, כאמור, העימות האחרון בעזה מול חמאס, ״שומר החומות״, התנהל במאי 2021, לפני כשנה וקצת. כלומר, גם ההרתעה, לכאורה, שהייתה אמורה להתקבע מול חמאס בעזה, פג תוקפה מהר. אם הייתה הרתעה, חמאס היה אמור לשכנע את גא״פ לסגת מרעיון המלחמה בישראל בשל חשש לגורלו. הבידול שעושה צה״ל בין חמאס לגא״פ שברירי. במציאות, חמאס תומך בגא״פ לוגיסטית בעזה וכריבון, מעלים עין ממלחמתו בישראל. 

הישג אסטרטגי לחמאס
חמאס לא סתם יושב על הגדר, הוא רק מרוויח מהאירוע. צה״ל מחליש עבורו את הג׳יהאד בעזה וביו״ש. הג׳יהאד מיישר קו עם האסטרטגיה החמאסית של קישור בין עזה ליו״ש (רב-זירתיות). בנוסף, חמאס זוכה לנקודות זכות בישראל בגלל שלא התערב בלחימה במסגרת מבצע ״עלות השחר״. האם מבצע ״עלות השחר״ יוביל להישג חמאסי של שחרור אסירים מבתי כלא בישראל תמורת שחרור השבויים הישראלים ברשותו? ימים יגידו.

עבור חמאס, מבצע ״עלות השחר״ הוא הישג אסטרטגי. בפעם הבאה שבישראל ירצו לעצור בכיר בארגון ביו״ש, ידעו בצה״ל שהנקמה יכולה לבוא בעזה, יו״ש, ירושלים או ערים מעורבות בישראל. משוואה זו מעלה את המחיר התיאורטי של פעולת צה״ל. 

חמאס הצליח, פעם שנייה ברצף, לשבור את תפיסת ההפרדה שכפה צה״ל בין עזה, יו״ש וירושלים ולגבות מישראל מחיר גבוה יותר על פעולה שגרתית יחסית (מעצר פעיל ביו״ש ומהומות בהר הבית). ככל שהעלות גבוהה יותר עבור פעולה ישראלית, כך צפוי לקטון חופש הפעולה שמקבל צה״ל מהדרג הפוליטי ומהציבור.  

נקודה נוספת היא ההפרדה שעושה צה״ל בין חמאס לג׳יהאד בעזה. עצם ההפרדה מספקת לגיטמציה לחמאס בעיני הציבור הפלסטיני. לכאורה, צה״ל מפחד להכנס לעימות מול חמאס בעזה ומעדיף להשאיר את המערכה מוגבלת רק מול הג׳יהאד, הנחשב לארגון חלש יותר צבאית. 

חמאס, אם לא יתערב, יוצא מהאירוע מחוזק תדמיתית בלי ששיגר רקטה אחת. 

בהיבט הפוליטיקה הפנימית הפלסטינית, מתן לגיטימציה ישראלית לחמאס, תורם להתחזקות הארגון ביו״ש מול הרשות. אזכיר כי בינתיים ישראל מסכלת בחירות חדשות ברשות הפלסטינית מתוך חשש לעליית חמאס. בנוסף, מפעילה מבצע מעצרים מתמשך (״שובר הגלים״) כדי להפריע לחמאס מעשית להתחזק ביו״ש. האם מהלכים מנוגדים אלו עובדים? נדע אם וכאשר יהיו בחירות ברשות הפלסטינית וחמאס יורשה להתמודד. 

אתגר מדיני 
בהיבט מדיני, לאור הסכמי אברהם והמגעים עליהם נרמז עם סעודיה, סבבי לחימה מהירים יותר בעזה, ביו״ש או מול ערביי ישראל, מהווים רועץ לתהליכים אלו. סעודיה הצהירה רשמית שלא תהיה התקדמות עם ישראל בלי הסדר כלשהו למדינה פלסטינית. בכל הסדר כזה, עזה היא חלק מהמו״מ וכך גם חמאס וג׳יאהד. 

השאלה היא כמה מס שפתיים יוכלו מדינות המפרץ לשלם בזמן שצה״ל תוקף בעזה או ביו״ש. ניתן לטעון כי בעקבות ההסכמים הכלכליים, מדינות המפרץ מבינות יותר את הזווית הישראלית בהתמודדות מול ארגוני טרור ונותנות יותר לגיטימציה לצד הישראלי. השאלה היא מהי מידת הסובלנות שמדינות אלו מראות בערוצים דיפלומטיים חשאיים. 

סבבי לחימה מהירים יותר מול הפלסטינים יכולים להעיב על מאמצי נורמליזציה נוספים שירושלים מנסה לקדם מול מדינות המפרץ. כדי לקדם מאמצים אלו, הדרג המדיני צריך תקופות שקט ארוכות יחסית לעגן את הקשר. אם צה״ל אינו מסוגל לספק זאת צבאית, ייתכן והדרג המדיני יעדיף לסרס את הצבא ולשים יהבו על אמצעים מדיניים וכלכליים. 

חלק ממטרת הנורמליזציה עם מדינות מפרץ היא לקדם מערך הגנה אזורית מול איראן. כך שניתן לטעון שישנו מתאם בין היחס של מדינות המפרץ ללחימה בפלסטינים לבין שיתוף הפעולה שלהן עם ישראל בהיבט האיראני. אם מניחים שמתאם כזה מתקיים, ככל שסבבי הלחימה מול הפלסטינים יהיו מהירים יותר, כך תפחת המוטיבציה של אותן מדינות לפעול עם ישראל מול איראן. חלקן אף החליטו לאחרונה לחזק יחסים עם טהרן, במקביל לפעילות עם ישראל נגד טהרן. 

יותר סבבים - יותר הוצאות 
כאמור, צה״ל אינו מצליח לייצר הרתעה בעזה כאשר הסבב האחרון היה לפני כשנה. בינתיים, חמאס לא נכנס לעימות מכיוון שיש לו יותר מה להרוויח מנצירת נשקו. אך הוא מתיר לג׳יהאד לפעול חופשי בעזה, ואף מספק לו תמיכה לוגיסטית. זאת, למרות שהוא הריבון. כיצד רוצים לכפות על חמאס שינוי התנהגות, אם פעם מתייחסים אליו כריבון ופעם לא? 

חמאס, כאמור, גם רואה עצמו כמפעיל ארבע זירות מול צה״ל - עזה, יו״ש, ערביי ישראל (יישובים מעורבים) וירושלים. היכולת של חמאס לספוג בזירה אחת ולתקוף באחרת, סביב אותו הקשר פוליטי או צבאי, צפויה להביא להסלמה מהירה של פעולות שגרתיות כמו מעצר פעילים ביו״ש. 

מציאות כזו תדרוש מצה״ל והמשטרה להערך ליותר סבבים מול הפלסטינים. לא רק ביו״ש או עזה, אלא גם בפנים הארץ. מציאות הכוללת הרבה סבבי לחימה בזמן קצר, מצריכה אחזקת מילואים בצה״ל ובמשטרה באופן קבוע למשך חודשים. יש לכך עלות כספית גבוהה ובספק אם ממשלת ישראל ערוכה לכך. 

יותר סבבי לחימה ישפיעו גם על משקיעים זרים. אלו פחות אוהבים מלחמות. כל עוד יש עימות פעם ב3-4 שנים, זה נסבל. ברגע שיהיה עימות כל שנה או פחות מזה, ישראל תתפס כמקום שפחות כדאי להקים בו יוזמות עסקיות. 

לזאת יש להוסיף את הפיצוי הכספי מקופת המדינה לתושבים שלא יכולים לצאת לעבוד או שאיבדו נכסים. כפי שמתרחש כעת בעוטף עזה. לסבבי לחימה יש עלות כספית עקיפה בשיקום בני אדם ונכסים. 

העדפה של פתרון רך על צבאי 
אם הסבבים המהירים מול הפלסטינים ימשיכו גם אחרי ״עלות השחר״, ייתכן ובירושלים יעדיפו להשתמש בכלים כלכליים ומדיניים כדי לגרום לחמאס להמנע מעימות. חמאס הוא ארגון רציונלי, שמחשב רווח והפסד. אם הוא ירוויח מאי-לוחמה, יהיו פחות סבבים. 

עם זאת, תרחיש כזה מנוגד לתפיסת המב״מ בצה״ל, הגורסת שצריך מלחמה רציפה למניעת התעצמות של הצד השני. כיצד נותנים לחמאס להרוויח מאי לחימה ובאותה עת מונעים ממנו התעצמות צבאית? זו שאלה פתוחה. בעיקר כאשר הדרג המדיני מעדיף תקופות שקט ארוכות לקידום יוזמות מדיניות נגד איראן במפרץ. 

תפיסה רב זירתית כפי שמקדמים ארגוני הטרור הפלסטינים צפויה להשפיע גם על פעילות צה״ל ושב״כ ביו״ש. במשוואה כזו, ההפסד שחמאס יהיה מוכן לספוג ביו״ש, צריך להיות קטן מהרווח שהוא גורף משקט בעזה. כיצד משוואה זו מסתדרת עם הניסיון הישראלי למנוע מחמאס לגרוף כוח פוליטי ביו״ש? 

ישראל סיכלה בחירות ברשות מספר פעמים כדי להמנע ממצב מביך שבו חמאס משתלט על הרשות הפלסטינית ביו״ש ועזה. גם מבצע ״שובר גלים״ המתנהל בחודשים האחרונים ביו״ש מטרתו לאתרג את הרשות באמצעות החלשת חמאס וג׳יהאד ביו״ש. 

אין ספק כי מדינת ישראל אינה יכולה לסבול סבב לחימה כל שנה. בהעדר יכולת של צה״ל לייצר הרתעה צבאית בעזה, נראה כי הדרג המדיני יעדיף המשך שימוש בכלים מדיניים (לחץ של מצרים ומדינות המפרץ) יחד עם תמריצים כלכליים לחמאס, במטרה להאריך את פרק הזמן בין סבבי לחימה מול הפלסטינים.  

אולי יעניין אותך גם