פרשנות | אלו הרוסים שעוצרים את עצמם - יותר מאשר המיומנות של צבא אוקראינה
אל״מ (מיל׳) רונן איציק, מח״ט שיריון לשעבר, מנתח את תנועות הצבא הרוסי באוקראינה: ״יש אי ניצול המצב על ידי הרוסים, שיכלו להניע תמרון יותר חכם. האוקראינים לא מיומנים בהפעלת נ״ט. הרוסים עברו להתשה באמצעות הרס תשתיות אזרחיות״
רונן איציק
|
17/03/2022
21 יום בתוך המלחמה באוקראינה, ותמונת הקרב נראית ברורה יותר – בעוד הצבא הרוסי עבר ללחימת התשה הכוללת מכות אש לעבר שטחים בנויים, ונמנע מתמרון משמעותי ועמוק, הצבא האוקראיני פועל בשיטת "עקיצות" תוך הפעלת טילי נ.מ, ופגיעה ביחידות משוריינות באמצעות טילי נ.ט.
לכל הדעות ביכולת הצבא הרוסי לפעול ברבה יותר חזק והרבה יותר לעומק, ואולם מעבר ליצירת מומנטום קרקעי שמחבר בין קרים ובין דונבאס וכיתור הערים הדרומיות שמוביל לסוג של שליטה מבצעית, דווקא המאמץ ממזרח, סביב חרקוב, ומצפון לעבר הבירה קייב, לא משיג נצחונות קרקעיים מוחשיים.
בתוך הדיסאינפורמציה שמדגישה את הישגי האוקראינים ולא מצליחה להראות באמת את ההישגים הרוסיים ניתן להבחין בטקטיקה אוקראינית בצד ניהול המערכה הרוסי הכולל גם טקטיקה חלשה, והיפגעות של כוחות בעיקר בשל התנהגות לא מבצעית בעליל.
ניתן לומר שבשל יחסי הכוחות, יותר מאשר האוקראינים עוצרים את הרוסים, הלחימה הרוסית תקועה והרוסים הם אלה שעוצרים את עצמם, לכן ההישגים שעד כה הושגו על ידי הרוסים בהקשר הקרקעי הם הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות.
מנגד, צבא אוקראינה שמצוייד בטילי הנ.ט ג'אוולין שהוענקו להם על ידי האמריקאים בהיקף של מאות טילים, לא מנהל מערכה של ממש עם תפיסה אופרטיבית כוללת. דווקא אל מול טורי השריון הרוסיים שמזמנים מלחמת נ.ט קטלנית במיוחד – הפגיעות של האוקראינים, לפחות ממה שנראה עד כה, מושגים בעיקר באמצעות טילים קצרי טווח בסגנון RPG.
פחות בהצלחה לייצר מארבי נ.ט משמעותיים המנצלים את הטכנו-טקטיקה הלא מקצועית בעליל של הרוסיים. לאחר שלושה שבועות לחימה שמחייבים תהליכי למידה בתוך הכוחות, אנו רואים חוליות נ.ט אוקראיניות ספוראדיות שפוגעות בכלים רוסיים באזורי תורפה, הכוללים שיירות לוגיסטיות, ומצבורי שריון המרוכזים ללא שום התנהגות מבצעית בסיסית.
הצטיידות האוקראינים בטילים האמריקאים שהתרחשה רק בחודשים האחרונים, לא תורגמה על ידי צבא אוקראינה לתכנית אופרטיבית של מגננה המבוססת על נ.ט. – תכנית ואימון מסוג זה הדורשים חודשים רבים של למידה והטמעה, היו מסוגלים לגרום לרוסים לאבדות רבות הרבה יותר (שנעמדות בימים אלו באלפים ספורים).
כל איש נ.ט המתבונן בצבא הרוסי נדהם מהיכולת להסב להתנהגות הלא מבצעית נזק עצום, ואולם האוקראינים, כאמור בשל אי הבשלות המבצעית ברמה החטיבתית בעיקר – לא פועלים באופן של מארבי נ.ט והכלה בשטחי השמדה – מהלכים שיכולים "לספוג" מאמצים משוריינים לשטחים נחותים ויצירת קצבי השמדה הרבה יותר משמעותיים.
דווקא בהקשר הזה, יכולות הנ.ט האוקראיניות מתורגמות בצד הרוסי לשינוי הדפוס המערכתי – אם בתחילת הלחימה זיהינו מאמץ משוריין משמעותי שנע לעבר קייב ולעבר חרקוב מצפון וממזרח, דווקא שם אנו רואים מאין "עצירה אופרטיבית", והתקדמות מאוד דלה, והמאמץ מדרום, מאזור קרים, דווקא הוא מתגלגל יותר מהר ויוצר הישג קרקעי בעל תרגום אופרטיבי בהקשרי שליטה על הים השחור.
הרוסים למעשה לא מתמרנים – הם עברו למלחמת התשה הכוללת הפגזה מאסיבית, אם כי פחות מהפוטנציאל שיש להם, וירי של טילים לעבר ערים – תחת ההגיון של יצירת דמורליזציה בקרב אזרחי אוקראינה, אולי כדי לייצר לחץ על השלטונות להיכנע.
ההרס בערי אוקראינה בצד גל הפליטים העצום מייצר גם לחץ על המערב – ניתן לשאר שאולי פוטין מחפש תנאי סיום לטובתו באמצעות לחץ הנובע מקצב ההשמדה של תשתיות אזרחיות, יותר מאשר השמדה של צבא אוקראינה והגעה להישג קרקעי.
המצב באוקראינה מזכיר את מלחמת לבנון השנייה. גם אז כוחות צה"ל המשוריינים והממוכנים לא הצליחו להשיג הישגים קרקעיים משמעותיים בתוך לבנון, והמלחמה עברה בשלב מסויים להפעלת אש שמנגד בסגנון STAND OFF.
האש המערכתית מופנית לפגיעה בתשתיות אזרחיות על מנת ליצור לחץ על הצד שמנגד להיכנע לתנאים של התוקף. אולם אל מול חזבאללה שהיה מיומן מאוד בהפעלת הנ.ט וצה"ל שנזהר עד כדי אי-תמרון, דווקא ההתנהגות המבצעית הרוסית תמוהה – שכן הכוחות האוקראינים, כאמור אינם מומחים בהפעלת נ.ט.
כאן יש אי ניצול המצב על ידי הרוסים, שיכלו להניע תמרון יותר מתוחכם, יותר עמוק ולהגיע לעבר מוקדי הכוח האוקראינים על ידי ניצול שטחים פתוחים ומישורים לתנועה מהירה, העוקפת את המגננה האוקראינית. תנועה בלילה ונטרול יכולות הנ.ט – וזה לא קורה, לפחות עד כה.
מדוע ההתנהגות המבצעית של הצבא הרוסי היא כזו? ניתן להעלות מספר השערות לטורים הלא מבצעיים והחניונים הרחוקים מלהיות מוכנים ל-"עקיצות" האוקראינים.
אימונים לא מספקים וכוח אדם לא מיומן - הצבא הרוסי מתבסס כיום על לוחמי חובה ששירותם הצבאי לא עולה על שנה. עובדה זו מצביעה על צבא לא מיומן ולא מאומן, ואם תוסיפו לכך חוסר ניסיון בלחימה תקבלו צבא שמתקשה לנוע במהירות ולנצל את הפוטנציאל שלו.
העדר מטרייה אווירית – די ברור שהרוסים לא מצליחים לשלוט בשמי אוקראינה – לחימת האויר שלהם רחוקה מלהרשים, וללא מטרייה אוירית כוחות הקרקע לא יכולים להתקדם, ולחזק מומנטום הכולל מאמץ לוגיסטי שיוכל לנוע בחופש מבצעי.
מזג האויר – המלחמה מתחוללת בחורף המשפיע על יכולת התמרון – זוהי תורפה מובנית לתוקף ויתרון למגן – הצבא התוקף חייב לוגיסטיקה הרבה יותר משמעותית ביחס להשפעות המשקעים והקרקע. יש כאן גם השפעות של מוראל – ואין ספק שהתנאים לתוקף יותר קשים מאשר למגן שנלחם "מתוך הבית".
הערכת חסר של המגן – ייתכן שהצבא הרוסי לא העריך נכון את ההתנגדות האוקראינית, והכניסה לתמרון מראש לא הוכנה באופן מעמיק עד הרמה הטכנו-טקטית. כזו הכוללת התמקצעות יותר משמעותית בקרב הגדודים הלוחמים עד לרמה של משמעת מבצעית.
לכל אחת מסיבות אלו יש משקל בתוצאות הקרקעיות אליהן הגיע הצבא הרוסי, ניתן לומר שיותר מאשר האוקראינים עוצרים את הרוסים, בעצם הרוסים הם אלו ש"שמים לעצמם רגל".
אך תכניות הפעולה והיישום בימים אלה מעידים על כך שכנראה הרוסים הבינו את המגבלה שלהם ושינו את דפוס הפעולה – המאמץ המשמעותי כאמור נע מדרום, המאמץ מול קייב הפך למאמץ ריתוק, המחייב את צבא אוקראינה לשמור כוחות סביב קייב, ולא מאפשר שליחת עתודות מזרחה ודרומה.
האיטיות הטקטית כאמור מתורגמת אצל הרוסים לשינוי אופרטיבי, ובדגש על המעבר לאש מערכתית לעבר תשתיות אזרחיות, לפחות לעת עתה. המצב הזה שם במבחן גדול את ההנהגה האוקראינית, ואת רוח הלחימה של הצבא שלהם – במלחמת התשה מנצח מי שיש לו יותר משאבים – צבאיים ואזרחיים התומכים את המהלך הצבאי.
הרוסים יכולים להכריע את המלחמה הזו על ידי התשה, בטח כאשר לא נראה איום משמעותי כלשהו שפגע באחיזה שלהם עד כה, ולא יפריע לסוללות האש שלהם לפעול.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון בעברו, כיום חוקר צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-"כיוון ברור".
אל״מ (מיל׳) רונן איציק, מח״ט שיריון לשעבר, מנתח את תנועות הצבא הרוסי באוקראינה: ״יש אי ניצול המצב על ידי הרוסים, שיכלו להניע תמרון יותר חכם. האוקראינים לא מיומנים בהפעלת נ״ט. הרוסים עברו להתשה באמצעות הרס תשתיות אזרחיות״
21 יום בתוך המלחמה באוקראינה, ותמונת הקרב נראית ברורה יותר – בעוד הצבא הרוסי עבר ללחימת התשה הכוללת מכות אש לעבר שטחים בנויים, ונמנע מתמרון משמעותי ועמוק, הצבא האוקראיני פועל בשיטת "עקיצות" תוך הפעלת טילי נ.מ, ופגיעה ביחידות משוריינות באמצעות טילי נ.ט.
לכל הדעות ביכולת הצבא הרוסי לפעול ברבה יותר חזק והרבה יותר לעומק, ואולם מעבר ליצירת מומנטום קרקעי שמחבר בין קרים ובין דונבאס וכיתור הערים הדרומיות שמוביל לסוג של שליטה מבצעית, דווקא המאמץ ממזרח, סביב חרקוב, ומצפון לעבר הבירה קייב, לא משיג נצחונות קרקעיים מוחשיים.
בתוך הדיסאינפורמציה שמדגישה את הישגי האוקראינים ולא מצליחה להראות באמת את ההישגים הרוסיים ניתן להבחין בטקטיקה אוקראינית בצד ניהול המערכה הרוסי הכולל גם טקטיקה חלשה, והיפגעות של כוחות בעיקר בשל התנהגות לא מבצעית בעליל.
ניתן לומר שבשל יחסי הכוחות, יותר מאשר האוקראינים עוצרים את הרוסים, הלחימה הרוסית תקועה והרוסים הם אלה שעוצרים את עצמם, לכן ההישגים שעד כה הושגו על ידי הרוסים בהקשר הקרקעי הם הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות.
מנגד, צבא אוקראינה שמצוייד בטילי הנ.ט ג'אוולין שהוענקו להם על ידי האמריקאים בהיקף של מאות טילים, לא מנהל מערכה של ממש עם תפיסה אופרטיבית כוללת. דווקא אל מול טורי השריון הרוסיים שמזמנים מלחמת נ.ט קטלנית במיוחד – הפגיעות של האוקראינים, לפחות ממה שנראה עד כה, מושגים בעיקר באמצעות טילים קצרי טווח בסגנון RPG.
פחות בהצלחה לייצר מארבי נ.ט משמעותיים המנצלים את הטכנו-טקטיקה הלא מקצועית בעליל של הרוסיים. לאחר שלושה שבועות לחימה שמחייבים תהליכי למידה בתוך הכוחות, אנו רואים חוליות נ.ט אוקראיניות ספוראדיות שפוגעות בכלים רוסיים באזורי תורפה, הכוללים שיירות לוגיסטיות, ומצבורי שריון המרוכזים ללא שום התנהגות מבצעית בסיסית.
הצטיידות האוקראינים בטילים האמריקאים שהתרחשה רק בחודשים האחרונים, לא תורגמה על ידי צבא אוקראינה לתכנית אופרטיבית של מגננה המבוססת על נ.ט. – תכנית ואימון מסוג זה הדורשים חודשים רבים של למידה והטמעה, היו מסוגלים לגרום לרוסים לאבדות רבות הרבה יותר (שנעמדות בימים אלו באלפים ספורים).
כל איש נ.ט המתבונן בצבא הרוסי נדהם מהיכולת להסב להתנהגות הלא מבצעית נזק עצום, ואולם האוקראינים, כאמור בשל אי הבשלות המבצעית ברמה החטיבתית בעיקר – לא פועלים באופן של מארבי נ.ט והכלה בשטחי השמדה – מהלכים שיכולים "לספוג" מאמצים משוריינים לשטחים נחותים ויצירת קצבי השמדה הרבה יותר משמעותיים.
דווקא בהקשר הזה, יכולות הנ.ט האוקראיניות מתורגמות בצד הרוסי לשינוי הדפוס המערכתי – אם בתחילת הלחימה זיהינו מאמץ משוריין משמעותי שנע לעבר קייב ולעבר חרקוב מצפון וממזרח, דווקא שם אנו רואים מאין "עצירה אופרטיבית", והתקדמות מאוד דלה, והמאמץ מדרום, מאזור קרים, דווקא הוא מתגלגל יותר מהר ויוצר הישג קרקעי בעל תרגום אופרטיבי בהקשרי שליטה על הים השחור.
הרוסים למעשה לא מתמרנים – הם עברו למלחמת התשה הכוללת הפגזה מאסיבית, אם כי פחות מהפוטנציאל שיש להם, וירי של טילים לעבר ערים – תחת ההגיון של יצירת דמורליזציה בקרב אזרחי אוקראינה, אולי כדי לייצר לחץ על השלטונות להיכנע.
ההרס בערי אוקראינה בצד גל הפליטים העצום מייצר גם לחץ על המערב – ניתן לשאר שאולי פוטין מחפש תנאי סיום לטובתו באמצעות לחץ הנובע מקצב ההשמדה של תשתיות אזרחיות, יותר מאשר השמדה של צבא אוקראינה והגעה להישג קרקעי.
המצב באוקראינה מזכיר את מלחמת לבנון השנייה. גם אז כוחות צה"ל המשוריינים והממוכנים לא הצליחו להשיג הישגים קרקעיים משמעותיים בתוך לבנון, והמלחמה עברה בשלב מסויים להפעלת אש שמנגד בסגנון STAND OFF.
האש המערכתית מופנית לפגיעה בתשתיות אזרחיות על מנת ליצור לחץ על הצד שמנגד להיכנע לתנאים של התוקף. אולם אל מול חזבאללה שהיה מיומן מאוד בהפעלת הנ.ט וצה"ל שנזהר עד כדי אי-תמרון, דווקא ההתנהגות המבצעית הרוסית תמוהה – שכן הכוחות האוקראינים, כאמור אינם מומחים בהפעלת נ.ט.
כאן יש אי ניצול המצב על ידי הרוסים, שיכלו להניע תמרון יותר מתוחכם, יותר עמוק ולהגיע לעבר מוקדי הכוח האוקראינים על ידי ניצול שטחים פתוחים ומישורים לתנועה מהירה, העוקפת את המגננה האוקראינית. תנועה בלילה ונטרול יכולות הנ.ט – וזה לא קורה, לפחות עד כה.
מדוע ההתנהגות המבצעית של הצבא הרוסי היא כזו? ניתן להעלות מספר השערות לטורים הלא מבצעיים והחניונים הרחוקים מלהיות מוכנים ל-"עקיצות" האוקראינים.
אימונים לא מספקים וכוח אדם לא מיומן - הצבא הרוסי מתבסס כיום על לוחמי חובה ששירותם הצבאי לא עולה על שנה. עובדה זו מצביעה על צבא לא מיומן ולא מאומן, ואם תוסיפו לכך חוסר ניסיון בלחימה תקבלו צבא שמתקשה לנוע במהירות ולנצל את הפוטנציאל שלו.
העדר מטרייה אווירית – די ברור שהרוסים לא מצליחים לשלוט בשמי אוקראינה – לחימת האויר שלהם רחוקה מלהרשים, וללא מטרייה אוירית כוחות הקרקע לא יכולים להתקדם, ולחזק מומנטום הכולל מאמץ לוגיסטי שיוכל לנוע בחופש מבצעי.
מזג האויר – המלחמה מתחוללת בחורף המשפיע על יכולת התמרון – זוהי תורפה מובנית לתוקף ויתרון למגן – הצבא התוקף חייב לוגיסטיקה הרבה יותר משמעותית ביחס להשפעות המשקעים והקרקע. יש כאן גם השפעות של מוראל – ואין ספק שהתנאים לתוקף יותר קשים מאשר למגן שנלחם "מתוך הבית".
הערכת חסר של המגן – ייתכן שהצבא הרוסי לא העריך נכון את ההתנגדות האוקראינית, והכניסה לתמרון מראש לא הוכנה באופן מעמיק עד הרמה הטכנו-טקטית. כזו הכוללת התמקצעות יותר משמעותית בקרב הגדודים הלוחמים עד לרמה של משמעת מבצעית.
לכל אחת מסיבות אלו יש משקל בתוצאות הקרקעיות אליהן הגיע הצבא הרוסי, ניתן לומר שיותר מאשר האוקראינים עוצרים את הרוסים, בעצם הרוסים הם אלו ש"שמים לעצמם רגל".
אך תכניות הפעולה והיישום בימים אלה מעידים על כך שכנראה הרוסים הבינו את המגבלה שלהם ושינו את דפוס הפעולה – המאמץ המשמעותי כאמור נע מדרום, המאמץ מול קייב הפך למאמץ ריתוק, המחייב את צבא אוקראינה לשמור כוחות סביב קייב, ולא מאפשר שליחת עתודות מזרחה ודרומה.
האיטיות הטקטית כאמור מתורגמת אצל הרוסים לשינוי אופרטיבי, ובדגש על המעבר לאש מערכתית לעבר תשתיות אזרחיות, לפחות לעת עתה. המצב הזה שם במבחן גדול את ההנהגה האוקראינית, ואת רוח הלחימה של הצבא שלהם – במלחמת התשה מנצח מי שיש לו יותר משאבים – צבאיים ואזרחיים התומכים את המהלך הצבאי.
הרוסים יכולים להכריע את המלחמה הזו על ידי התשה, בטח כאשר לא נראה איום משמעותי כלשהו שפגע באחיזה שלהם עד כה, ולא יפריע לסוללות האש שלהם לפעול.
הכותב הינו מפקד חטיבת שריון בעברו, כיום חוקר צבא וחברה, מחבר הספרים "האדם שבטנק", ו-"כיוון ברור".
