דעה | גרעין איראני דורש תקשורת ואמון בסיסי בין הצדדים למניעת תאונות - אין כזה היום בין ישראל לאיראן
סבירות קטנה שאיראן תלחץ על הכפתור בכוונה תחילה. אבל תאונות בשל אי הבנה בין הצדדים - כמעט ארעו בעבר. אם וכאשר איראן תהיה גרעינית, העדר מנגנון הפחתת מתחים בין ירושלים לטהרן יכול להביא לטעויות הרות גורל
אמציה ברעם
| 27/02/2022
https://www.president.ir/en/134410
ב-2 בפברואר לפני שנה קבע חיים רמון ב"מעריב": "לא הגרעין האיראני הוא הסכנה הגדולה ביותר ... (אלא) האפשרות שישראל תיהפך ממדינת יהודים למדינה דו-לאומית ... למדינת אפרטהייד".
אפשר להסכים שמדינה דו לאומית היא סכנה קיומית, אבל האם הגרעין האיראני איננו סכנה כזו? במאמר ב"הארץ" ב-8 ביולי האחרון קובע נח שמיר: "הגרעין האיראני אינו איום קיומי. צריך אסטרטגיה אחרת".
האמריקאים עם כל כושר-ההרתעה שהיה להם לא חשבו כך. הם התייחסו לברית המועצות הגרעינית כסכנה קיומית, וילדי בית-הספר אף אומנו להסתתר מתחת לשולחנות.
המשא ומתן בין איראן למעצמות מתקרב לחתימה. בעקבות החתימה, תוך שנים בודדות, איראן תהפוך למעצמה גרעינית או, לפחות, למדינת-סף גרעינית שתוכל להפוך לגרעינית בתוך שבועות. זה הזמן להישיר מבט אל הבעיה.
יש הסבורים שכשם שאיראן איננה מודאגת מישראל גרעינית, גם ישראל לא צריכה להיות מודאגת מאיראן גרעינית. נכון שהאיראנים וחיזבאללה אינם מודאגים מישראל גרעינית ופועלים בתעוזה רבה מולנו. אך אין לגזור גזרה שווה. האיראנים מבינים אותנו נכון: לישראל אין שום עניין לחסל את איראן, או את לבנון, ומנהיגי ישראל מעולם לא הבטיחו זאת לעמם.
גם אם יש לישראל יש נשק גרעיני שפי שטוענים פרסומים גלויים, כל עוד אינה ניצבת בפני איום קיומי, לא יהייה לה שום אינטרס להשתמש בו. האיראנים וחיזבאללה היום אינם מהווים איום קיומי על ישראל והם מבינים זאת, ולכן אינם מודאגים.
אבל מרגע שאיראן תהיה גרעינית, ישראל לא תוכל להיות רגועה. הצמרת המדינית בטהראן מבססת את הלגיטימציה שלה במידה רבה על חיסול ישראל. זו איננה התחלה טובה ליחסים גרעיניים רגועים.
מנהיגי איראן אינם מתאבדים שיעיים
ההנהגה האיראנית קרה ומחושבת. היא הוכיחה זאת בשורת עימותים עם ארצות הברית בלבנון, בעיראק ובסוריה וכעת גם איתנו. מקלטות השמע שהובאו מעיראק לארה"ב, שעסקו בדיונים של צדאם עם צמרת השלטון והצבא, עולה שהיתה לו משנה גרעינית סדורה, ומסוכנת מאד.
לגבי איראן אין מידע. אפשר להניח שגם אם האיראנים יהיו מדינה גרעינית, הסכנה שמשיקולים אידיאולוגיים יתקפו אותנו פתע בנשק גרעיני קטנה. זאת, משום שהם מניחים שלישראל יש יכולת מכה שניה, ועל התקפה גרעינית היא תגיב באופן דומה.
לעומת זאת, יש סכנה שילחצו על הכפתור כתוצאה מכשל טכנולוגי, או מהסלמה בלתי צפוייה ואי-הבנה מה כוונות הצד השני. כך אפשר שיקרה, למשל, אם תפרוץ מלחמה בין ישראל וחיזבאללה, וישראל תסכן את קיומו של הארגון. חיזבאללה הוא ההישג האיראני הגדול ביותר וחיסולו יפגע קשה במעמדו של המישטר בטהראן.
במקרה כזה, חיזבאללה יהפוך להיות ה"קובה" של טהראן ונצראללה "הפידל קאסטרו" שלהם. מכאן יש אפשרות של הסלמה ושיקולים מוטעים. יכולתן של המעצמות להתערב בעוד מועד מוגבלת. אם כי שום מקרה אינו זהה לחברו, אתאר כאן שלושה מקרים של כמעט מלחמה גרעינית המוכיחים שסכנות אלה אינן דימיוניות.
הסא"ל האסטראטגי
לאחר משבר הטילים הקובאני אמר הנשיא קנדי כי הסיכוי למלחמה גרעינית היה "בין שליש ל-50 אחוזים". קנדי לא ידע אז שהסכנה היתה גבוהה בהרבה. במסגרת המצור הימי על קובה, לא ידעו האמריקאים שהצוללות הסובייטיות מדגם "פוקסטרוט", שהם מכריחים לצוף ולחשוף עצמן, היו חמושות כל אחת בטורפדו גרעיני שעצמתו 15 קילוטון, כעצמת הפצצה של הירושימה.
הסובייטים סברו אולי שהצי האמריקאי יודע על הטורפדו הללו ולכן לעולם לא יסתכן בעימות כלשהו עם הצוללות הסובייטיות, אך האמריקאים לא ידעו. הם ניהלו מרדף מסוכן והמפקדים הסובייטיים חששו שהמטרה היא להטביע אותם.
הלחץ הפסיכולוגי והחום בתוך הצוללות היו קיצוניים ביותר. על-פי דיווחים רוסיים, בשתי צוללות המפקדים הורו להכין את הטורפדו הגרעיני לפעולה. אחד מהם, סגן אלוף ולנטין סביצקי, שהותש מן המרדף הממושך,שאג: "אנו נמות, אך נטביע את כולם!" הוא ידע שהפיצוץ יפרק גם את הצוללת הסובייטית.
ואסילי ארכיפוב, סא"ל שהיה בצוללת בתפקיד מיוחד, אולי "הגננת האסטראטגית" ואולי רק במקרה, הרגיע את סביצקי ושיכנעו לצוף אל פני-השטח. הסכנה העיקרית אולי לא היתה התאבדות מטורפת, אלא תאונה גרעינית במצב כל-כך קשה. מלחמה גרעינית היתה עלולה לפרוץ בגלל סא"ל אסטראטגי והסכנה נוטרלה ע"י סא"ל אסטראטגי אחר.
המנהיגים הגיעו לפתרון בזכות תקשורת ישירה: השגרירויות וארגוני-הביון ידעו להתקשר זה עם זה. אלא שההבדל בין המשבר הקובאני ליחסי ישראל-איראן גדול. בין שתי ההנהגות אין קשר ישיר. בין המעצמות היה אמון מוגבל, בין ישראל לאיראן אין אמון. ולבסוף, הנהגת ברית המועצות מעולם לא יצרה ציפיות בציבור שלה שהיא תשמיד את היריב. טהראן עושה זאת.
על פי החומרים המצויים בידינו כיום, העריכו במערב כי ב-25 באוקטובר 1973 איימה ברית-המועצות בהתערבות צבאית להצלת הצבא המצרי, אם צה"ל ימשיך לתקוף ממערב לתעלה.
ארה"ב גם חשדה שבריה"מ שלחה נשק גרעיני למצרים, והכריזה על כוננות גרעינית. המודיעין האמריקאי טעה: לא היה נשק גרעיני. הסובייטים הם שהורידו את הטמפרטורה. המשבר ארע אף על-פי שזו היתה תקופת ה"דיטאנט". מודיעין מוטעה, פרשנות מוטעית, אלו סכנות אמיתיות.
כמעט עימות גרעיני התחולל בגלל כשל טכנולוגי. ב-26 לספטמבר 1983 דיווחה מערכת הרדאר של ההגנה האוירית הסובייטית על חמישה טילים ביניבשתיים המגיעים מארצות הברית. סגן אלוף סטניסלאב פטרוב אמור היה לדווח על כך מיידית לממונים עליו.
המתיחות בין שתי המעצמות היתה בשיא, שכן נאט"ו ערך בדיוק אז תרגיל ענק Able Archer 83 שכלל גרעין. הסובייטים חשדו שזהו מבוא להתקפה. אילו דיווח פטרוב על הטילים שבדרך היה "מקפיץ" את כל פיקוד הטילים הסובייטי למצב חרום עליון.
בלחץ-זמן כזה אפילו שיגור מכה גרעינית מקדימה היה אפשרי. פטרוב המנוסה העריך שהרדאר מזייף והחליט לחכות, ולא הגיעו טילים. על שלא דיווח מייד נענש בהדחה. אולי סגן אלוף סובייטי שוב מנע מלחמה גרעינית.
תזכורת: מערכת המעקב, השליטה והפיקוד האיראנית נכשלה בזיהוי מטוס נוסעים אוקראיני. אולי גם בלי חילופי-מהלומות אפשר להפחית מאד את הסכנה, אבל אם לא נעריך איראן גרעינית כאיום קיומי, לא יושג דבר.
סבירות קטנה שאיראן תלחץ על הכפתור בכוונה תחילה. אבל תאונות בשל אי הבנה בין הצדדים - כמעט ארעו בעבר. אם וכאשר איראן תהיה גרעינית, העדר מנגנון הפחתת מתחים בין ירושלים לטהרן יכול להביא לטעויות הרות גורל
https://www.president.ir/en/134410
ב-2 בפברואר לפני שנה קבע חיים רמון ב"מעריב": "לא הגרעין האיראני הוא הסכנה הגדולה ביותר ... (אלא) האפשרות שישראל תיהפך ממדינת יהודים למדינה דו-לאומית ... למדינת אפרטהייד".
אפשר להסכים שמדינה דו לאומית היא סכנה קיומית, אבל האם הגרעין האיראני איננו סכנה כזו? במאמר ב"הארץ" ב-8 ביולי האחרון קובע נח שמיר: "הגרעין האיראני אינו איום קיומי. צריך אסטרטגיה אחרת".
האמריקאים עם כל כושר-ההרתעה שהיה להם לא חשבו כך. הם התייחסו לברית המועצות הגרעינית כסכנה קיומית, וילדי בית-הספר אף אומנו להסתתר מתחת לשולחנות.
המשא ומתן בין איראן למעצמות מתקרב לחתימה. בעקבות החתימה, תוך שנים בודדות, איראן תהפוך למעצמה גרעינית או, לפחות, למדינת-סף גרעינית שתוכל להפוך לגרעינית בתוך שבועות. זה הזמן להישיר מבט אל הבעיה.
יש הסבורים שכשם שאיראן איננה מודאגת מישראל גרעינית, גם ישראל לא צריכה להיות מודאגת מאיראן גרעינית. נכון שהאיראנים וחיזבאללה אינם מודאגים מישראל גרעינית ופועלים בתעוזה רבה מולנו. אך אין לגזור גזרה שווה. האיראנים מבינים אותנו נכון: לישראל אין שום עניין לחסל את איראן, או את לבנון, ומנהיגי ישראל מעולם לא הבטיחו זאת לעמם.
גם אם יש לישראל יש נשק גרעיני שפי שטוענים פרסומים גלויים, כל עוד אינה ניצבת בפני איום קיומי, לא יהייה לה שום אינטרס להשתמש בו. האיראנים וחיזבאללה היום אינם מהווים איום קיומי על ישראל והם מבינים זאת, ולכן אינם מודאגים.
אבל מרגע שאיראן תהיה גרעינית, ישראל לא תוכל להיות רגועה. הצמרת המדינית בטהראן מבססת את הלגיטימציה שלה במידה רבה על חיסול ישראל. זו איננה התחלה טובה ליחסים גרעיניים רגועים.
מנהיגי איראן אינם מתאבדים שיעיים
ההנהגה האיראנית קרה ומחושבת. היא הוכיחה זאת בשורת עימותים עם ארצות הברית בלבנון, בעיראק ובסוריה וכעת גם איתנו. מקלטות השמע שהובאו מעיראק לארה"ב, שעסקו בדיונים של צדאם עם צמרת השלטון והצבא, עולה שהיתה לו משנה גרעינית סדורה, ומסוכנת מאד.
לגבי איראן אין מידע. אפשר להניח שגם אם האיראנים יהיו מדינה גרעינית, הסכנה שמשיקולים אידיאולוגיים יתקפו אותנו פתע בנשק גרעיני קטנה. זאת, משום שהם מניחים שלישראל יש יכולת מכה שניה, ועל התקפה גרעינית היא תגיב באופן דומה.
לעומת זאת, יש סכנה שילחצו על הכפתור כתוצאה מכשל טכנולוגי, או מהסלמה בלתי צפוייה ואי-הבנה מה כוונות הצד השני. כך אפשר שיקרה, למשל, אם תפרוץ מלחמה בין ישראל וחיזבאללה, וישראל תסכן את קיומו של הארגון. חיזבאללה הוא ההישג האיראני הגדול ביותר וחיסולו יפגע קשה במעמדו של המישטר בטהראן.
במקרה כזה, חיזבאללה יהפוך להיות ה"קובה" של טהראן ונצראללה "הפידל קאסטרו" שלהם. מכאן יש אפשרות של הסלמה ושיקולים מוטעים. יכולתן של המעצמות להתערב בעוד מועד מוגבלת. אם כי שום מקרה אינו זהה לחברו, אתאר כאן שלושה מקרים של כמעט מלחמה גרעינית המוכיחים שסכנות אלה אינן דימיוניות.
הסא"ל האסטראטגי
לאחר משבר הטילים הקובאני אמר הנשיא קנדי כי הסיכוי למלחמה גרעינית היה "בין שליש ל-50 אחוזים". קנדי לא ידע אז שהסכנה היתה גבוהה בהרבה. במסגרת המצור הימי על קובה, לא ידעו האמריקאים שהצוללות הסובייטיות מדגם "פוקסטרוט", שהם מכריחים לצוף ולחשוף עצמן, היו חמושות כל אחת בטורפדו גרעיני שעצמתו 15 קילוטון, כעצמת הפצצה של הירושימה.
הסובייטים סברו אולי שהצי האמריקאי יודע על הטורפדו הללו ולכן לעולם לא יסתכן בעימות כלשהו עם הצוללות הסובייטיות, אך האמריקאים לא ידעו. הם ניהלו מרדף מסוכן והמפקדים הסובייטיים חששו שהמטרה היא להטביע אותם.
הלחץ הפסיכולוגי והחום בתוך הצוללות היו קיצוניים ביותר. על-פי דיווחים רוסיים, בשתי צוללות המפקדים הורו להכין את הטורפדו הגרעיני לפעולה. אחד מהם, סגן אלוף ולנטין סביצקי, שהותש מן המרדף הממושך,שאג: "אנו נמות, אך נטביע את כולם!" הוא ידע שהפיצוץ יפרק גם את הצוללת הסובייטית.
ואסילי ארכיפוב, סא"ל שהיה בצוללת בתפקיד מיוחד, אולי "הגננת האסטראטגית" ואולי רק במקרה, הרגיע את סביצקי ושיכנעו לצוף אל פני-השטח. הסכנה העיקרית אולי לא היתה התאבדות מטורפת, אלא תאונה גרעינית במצב כל-כך קשה. מלחמה גרעינית היתה עלולה לפרוץ בגלל סא"ל אסטראטגי והסכנה נוטרלה ע"י סא"ל אסטראטגי אחר.
המנהיגים הגיעו לפתרון בזכות תקשורת ישירה: השגרירויות וארגוני-הביון ידעו להתקשר זה עם זה. אלא שההבדל בין המשבר הקובאני ליחסי ישראל-איראן גדול. בין שתי ההנהגות אין קשר ישיר. בין המעצמות היה אמון מוגבל, בין ישראל לאיראן אין אמון. ולבסוף, הנהגת ברית המועצות מעולם לא יצרה ציפיות בציבור שלה שהיא תשמיד את היריב. טהראן עושה זאת.
על פי החומרים המצויים בידינו כיום, העריכו במערב כי ב-25 באוקטובר 1973 איימה ברית-המועצות בהתערבות צבאית להצלת הצבא המצרי, אם צה"ל ימשיך לתקוף ממערב לתעלה.
ארה"ב גם חשדה שבריה"מ שלחה נשק גרעיני למצרים, והכריזה על כוננות גרעינית. המודיעין האמריקאי טעה: לא היה נשק גרעיני. הסובייטים הם שהורידו את הטמפרטורה. המשבר ארע אף על-פי שזו היתה תקופת ה"דיטאנט". מודיעין מוטעה, פרשנות מוטעית, אלו סכנות אמיתיות.
כמעט עימות גרעיני התחולל בגלל כשל טכנולוגי. ב-26 לספטמבר 1983 דיווחה מערכת הרדאר של ההגנה האוירית הסובייטית על חמישה טילים ביניבשתיים המגיעים מארצות הברית. סגן אלוף סטניסלאב פטרוב אמור היה לדווח על כך מיידית לממונים עליו.
המתיחות בין שתי המעצמות היתה בשיא, שכן נאט"ו ערך בדיוק אז תרגיל ענק Able Archer 83 שכלל גרעין. הסובייטים חשדו שזהו מבוא להתקפה. אילו דיווח פטרוב על הטילים שבדרך היה "מקפיץ" את כל פיקוד הטילים הסובייטי למצב חרום עליון.
בלחץ-זמן כזה אפילו שיגור מכה גרעינית מקדימה היה אפשרי. פטרוב המנוסה העריך שהרדאר מזייף והחליט לחכות, ולא הגיעו טילים. על שלא דיווח מייד נענש בהדחה. אולי סגן אלוף סובייטי שוב מנע מלחמה גרעינית.
תזכורת: מערכת המעקב, השליטה והפיקוד האיראנית נכשלה בזיהוי מטוס נוסעים אוקראיני. אולי גם בלי חילופי-מהלומות אפשר להפחית מאד את הסכנה, אבל אם לא נעריך איראן גרעינית כאיום קיומי, לא יושג דבר.
