בזאר ישראלי עם נגיעות שחיתות
לידיעת ועדת החקירה הממלכתית: עמיר רפפורט צלל ל"פרשת הצוללות וספינות השטח" במשך שנה וחצי, כדי לספר את הסיפור האמתי (כולל ממצאים חדשים)
עמיר רפפורט
| 02/02/2022
צילום: דובר צה״ל
"פרשת הצוללות וכלי השיט" מטלטלת את המדינה כבר יותר מחמש שנים, ובאיחור לא אופנתי היא עומדת להגיע לבדיקתה של ועדת חקירה ממלכתית. אלא שאפילו החלטת הממשלה על הקמת הוועדה, מעידה על הבלבול שהפרשה מעוררת.
ראש הממשלה נפתלי בנט נמנע, ושרת הפנים איילת שקד התנגדה. בציבור הרחב יש רבים, כולל בכירים מאוד במערכת הביטחון לשעבר, המאמינים בכל ליבם כי מדובר ב"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה", ורבים לא פחות הסבורים כי מדובר ב"חקירה פוליטית".
בדבר אחד אין ספק: זוהי פרשה מורכבת ביותר.
בליבה, רכש ביטחוני שחלק ממרכיביו סודיים ביותר, יחסים בינלאומיים עדינים עם מדינות כמו גרמניה, קוריאה הדרומית ומצרים, אלפי מסמכים, ואינספור פגישות פורמליות ושיחות לא מתועדות. התחקירים העיתונאיים, העתירות לבג"ץ וההדלפות המגמתיות מהחקירות, לא בהכרח תרמו לפיזור הערפל. בוודאי שלא מערכות הבחירות שהתישו אותנו. כנראה להפך.
חקירה עיתונאית
מה האמת? מניסיוני רב השנים כפרשן שמכיר מקרוב את מערכת הביטחון, הערכתי מלכתחילה כי הסיפור האמיתי קשור גם לשאיפות אישיות ושאיפות של חילות שונים בצה"ל, בריתות עתיקות בין גנרלים בהווה ובעבר, שיקולים מדיניים עלומים, שנאות ויריבויות. וכן, גם בצע כסף ומוטיבציות של חוקרים ופרקליטים, שמתחזקות מאוד במקרים של חשודים בפרופיל תקשורתי גבוה, ולחלופין מתפוגגות בחקירות "משעממות".
פעמיים בעבר ביצעתי חקירה עיתונאית שנמשכה זמן רב במיוחד: בין השנים 2003־2005 חקרתי את פרשת רצח הנערה חנית קיקוס, יחד עם איש השב"כ לשעבר הקרימינולוג ד"ר אריאל ליבנה. מצאנו כי סולימאן אל־עביד, שהואשם ברציחת הנערה ובילה את חייו בכלא, הוא חף מפשע מעבר לכל ספק.
בשנת 2008 חקרתי את מעלליו של נספח צה"ל בשווייץ, אל"מ שמואל אביבי, שעסק בענייני נשק פרטיים בעודו בתפקיד. זאת לאחר שהמשטרה הצבאית סירבה לחקור בעצמה חשדות שעלו נגדו. רק לאחר החקירה העיתונאית נפתחה חקירת מצ"ח, שהועברה למשטרת ישראל לאחר סיום תפקידו של אביבי. בסיום משפטו הורשע אביבי בשורה של עבירות חמורות.
פרשת הצוללות וכלי השיט אינה דומה לפרשת אביבי, ובוודאי שלא לפרשת רצח קיקוס. כבר בתחילת הדרך נעזרתי בשורה של תחקירים מעמיקים שנעשו על ידי גורמים שונים, שחלקו עמי את ממצאיהם. עם זאת, איש במערכת הפוליטית לא היה מודע לפרויקט שלי.
ניהלתי אותו במקביל לעיסוקיי האינטנסיביים כיזם וכפרשן, ולכתיבת הספר שהוצאתי לאור לאחרונה, יחד עם פרופסור אביתר מתניה ("סייברמאניה"). את הערך הרב ביותר מצאתי בשיחות שערכתי עם אישים שמכירים את הפרשה מקרוב מאוד (לא כולל חשודים בפרשה, שמנועים בחוק מלדבר עליה).
את רוב אלה שסייעו בידי לא אזכיר כאן בשמותיהם. אציין רק שבדקתי את השתלשלות העניינים גם מהזווית של חיל הים (ותודה מיוחדת ליחידת דובר צה"ל על הסיוע שקיבלתי). המטרה הייתה להבין את השתלשלות הציר העיקרי של הסיפור, בתוך אוקיאנוס המידע.
חשד לשחיתות
בלב "פרשת הצוללות וכלי השיט" עולה חשד לשחיתות, לכאורה, בשתיים מעסקאות הרכש הביטחוני הגדולות ביותר של העשור האחרון, עבור חיל הים: ארבע ספינות שטח ושלוש צוללות חדישות, וגם עסקה לרכש שתי ספינות נגד צוללות, שנחתמה ובוטלה כמעט מיד. היה גם מהלך חשוד להפרטת מספנות חיל הים והעברת עבודתן לידי תאגיד גרמני.
החשדות לשחיתות הובילו עד לבכירי חיל הים לשעבר, בהם תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף שהיה סגן ראש המטה לביטחון לאומי, ואף מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לכהן כראש המל"ל בעצמו (מינוי תמוה שלא יצא לפועל), איש העסקים מיקי גנור, ומפקד חיל הים לשעבר אלוף אליעזר מרום ("צ'ייני"), שהתיק נגדו נסגר לאחרונה.
ברשת עלו דמויות נוספות משולי מערכת הביטחון והזירה הפוליטית, אבל בתקשורת ובמערכת הפוליטית חיפשו בעיקר את "הראש", בנימין נתניהו, שבן־דודו דוד שמרון שימש כפרקליטו של גנור והיה מעורב בעסקאות עד צוואר. שמרון הוא שותפו העסקי של עו"ד יצחק מולכו, ששימש במשך שנים כשליחו המדיני האישי של נתניהו, כולל במגעים רגישים ביותר מול גרמניה ומצרים.
התקשורת והמערכת הפוליטית בעיקר התעניינה לדעת האם נתניהו דחף את העסקאות עם התאגיד הגרמני "טיסנקרופ", המייצר הן את הצוללות והן את ספינות השטח, וזאת כדי ששמרון ומולכו יגזרו קופונים של מיליונים. עוד עלה חשד כי נתניהו עשה "סיבוב מושחת" על מניות חברת פלדה שהייתה ספק של טיסנקרופ, וכי ממניעים פסולים נתן אור ירוק לגרמניה למכור צוללות מתקדמות גם למצרים, מאחורי גבו של שר הביטחון בזמנו משה יעלון, ומערכת הביטחון כולה.
פרשת הצוללות התעוררה לראשונה באוקטובר 2016, שבוע לאחר שפרסמתי בשער מקור ראשון ובאתר "ישראל דיפנס" ידיעה ראשונה על כך שישראל עומדת לרכוש מגרמניה עוד שלוש צוללות חדישות. זאת בנוסף לחמש שכבר היו ברשותה ולשישית שכבר הוזמנה (והייתה עתידה להגיע בשנת 2018).
בעת פרסום הידיעה היא זכתה לתשומת לב מועטה יחסית, עד לחשיפה של העיתונאי רביב דרוקר שקישר את הרכש למניעים פסולים של נתניהו. בדיקה של הפרסומים עד כה והעדויות שאספתי מעלה את השתלשלות האירועים הבאה, שמתחילה עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה, בשנת 2009.
הצוללת השישית
באותה תקופה המליץ שר האוצר הטרי, יובל שטייניץ, למנות את תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף לסגן ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל). בר־יוסף שימש בעבר כמנכ"ל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בתקופה שבה שטייניץ היה היו"ר, והיה מקורב אליו מאוד.
בר־יוסף היה מקורב מאוד גם לדוד שרן, ראש המטה של שטייניץ, ולאיש העסקים מיקי גנור, שאותו הכיר היטב משירותם המשותף בחיל הים (גנור השתחרר מצה"ל בדרגת סגן־אלוף). על הפרק עמדה באותם ימים אופציה לרכישת הצוללת השישית לחיל הים, אף שצה"ל לא תמך בכך.
ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק החליטו על מימוש האופציה, לאחר שגרמניה הבטיחה לממן שליש מהעלות, ואף אישרו ב־2010 לגרמניה למכור למצרים צוללות שנחשבות מדגם נחות יותר לעומת אלה שסופקו לצה"ל.
על פי כתבי החשדות שפורסמו לימים על ידי המשטרה, גנור, שקיבל את הייצוג של מספנות טיסנקרופ בשוק הישראלי, הבין ששרן מקורב מאוד לשר שטייניץ ולכן יכול לסייע לו. ואכן, שרן פעל לטובת גנור. בין היתר הוא סייע לו לתאם פגישות עם השר שטייניץ, וכן העביר לגנור מידע פנימי על התקדמות העסקאות.
בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד תמורת הסיוע לקידום העסקאות והאינטרסים של גנור. בסוף אוקטובר 2012 סיים שרן את תפקידו במשרד האוצר.
חלק מהפגישות שסידר שרן לגנור היו גם בין השר לנציגי טיסנקרופ. זוהי פרקטיקה ידועה: לסדר פגישות עם שרים כדי להרשים אורחים מחו"ל במידת הקרבה של נציגיהם בישראל לצמרת השלטון. התרשמות אישית סובייקטיבית מהיכרות של שנים: שטייניץ הוא פוליטיקאי ישר דרך, שנוצל בתמימותו על ידי הסובבים אותו.
כך או כך, על פי החוזה שנחתם בין גנור לתאגיד הגרמני כבר ב־2009, גנור היה זכאי לעמלה של 3.7 אחוז מכל העסקאות העתידיות לרכש כלי שיט, למעט עסקת הצוללת השישית, שמלכתחילה לא היה זכאי לעמלה בגינה. בהמשך סוכם כי הוא בכל זאת יקבל עמלה בגובה 2 אחוזים בגין עסקה זו. בהתאם לכך, החל ממאי 2012 קיבל גנור עמלה מהתאגיד בגין תפקידו כסוכן התאגיד בהשלמת עסקת הצוללת השישית ועסקת ספינות המגן, בסך כולל של 10,402,971 אירו.
לפי הפרסומים, בנובמבר 2010 מכר נתניהו לבן דודו נתן מיליקובסקי את מניותיו ב־SeaDrift (סידריפט) תמורת כ־16 מיליון שקלים, והרוויח בכך כ־12 מיליון שקלים. יום לאחר מכן הושלם מיזוג החברה לתוך גרפטק אינטרנשיונל, ספקית של טיסנקרופ.
נפילת מובארק
ככל הידוע, עו"ד דוד שמרון החל לעבוד עם מיקי גנור רק ב־2011. בנוסף פורסם ש"בעקבות הפלתו של מובארק ב־2011 ועליית איש האחים המוסלמים מורסי לשלטון, פנו נתניהו וברק לגרמניה בבקשה לבטל את העסקה. הגרמנים אמרו שבשלב הזה אין באפשרותם לבטל, ושתי הצוללות הגיעו למצרים ב־2016".
באותה תקופה היה מעורב מולכו גם בעסקה להחזרת גלעד שליט מעזה, בתיווך מצרים. אגב, חקירת המשטרה בפרשה העלתה את הטענה שבין מולכו ושמרון קיימת שותפות עסקית מלאה. כלומר, כל שקל שמכניס שמרון שייך גם למולכו ולהפך. אם הטענה נכונה, בעיית ניגוד העניינים במקרה זה חמורה במיוחד.
עוד התפתחות באותה תקופה, קשורה או לא: שגריר קפריסין בישראל מינה את איש העסקים גנור לקונסול הכבוד של קפריסין, זאת במטרה שיקדם את האינטרסים המשותפים לקפריסין ולישראל, בעיקר בתחומי הגז והנפט. הוזכרה מעורבות אפשרית של שר החוץ דאז אביגדור ליברמן, שככל הידוע נכח בטקס ההאמנה. בין ישראל לקפריסין נידונו באותם ימים תוכניות וחלומות לשיתוף פעולה עצום בתחום הגז.
בשולי פרשת חיל הים עלה חשד כבד כי תא"ל אבריאל בר יוסף ניסה גם להטות את המלצות עדת צמח שהוקמה לאחר גילויי הגז, לטובת האינטרסים של איש עסקים גרמני בשם מייקל הרצוג, אבל זה כבר סיפור אחר.
"חגיגה בחיל הים"
מרבצי הגז האדירים "כריש" ו"לווייתן" התגלו מול חופי ישראל לקראת סוף העשור הראשון של המילניום. המדינה ראתה לנגד עיניה תמלוגים של מיליארדים, אך היה ברור כי יהיה צורך לאבטח את המאגרים בהשקעה גדולה.
זמן קצר לאחר מכן התמקמו בתפקידי מפתח במטה לביטחון לאומי איש חיל הים אבריאל בר־יוסף כסגן (ראש המל"ל באותם ימים, פרופ' עוזי ארד, התחרט על המינוי שלו מיד אחרי שהתחיל לכהן תחתיו), ותא"ל רם רוטברג, שעמד בראש האגף האחראי בין השאר על הרכש הביטחוני.
רוטברג היה בעברו מפקד הקומנדו הימי, ובאותה תקופה הוא שירת במל"ל בהמתנה לקבלת דרגת אלוף ולמינויו כמפקד חיל הים (מה שאכן קרה). לפי הכללים, המטה לביטחון לאומי אחראי לאישור כל עסקת רכש מרכזית, כפיקוח על מערכת הביטחון וכדי "לתכלל" את כלל האינטרסים הלאומיים.
חשוב להבין: חיל הים נחשב מקצועי אך קטן, בסדר גודל של בסיס אחד בחיל האוויר. במשך עשרות שנים הוא טיפח רגשי נחיתות וקנאה, והנה בבת אחת התהפכו היוצרות: נוצר צורך דחוף באבטחת המים הכלכליים של ישראל, ודווקא בתקופה שבה שניים מבכירי החיל ממלאים תפקידים מרכזיים במטה לביטחון לאומי ויושבים על השיבר.
שר האוצר שטייניץ הוא גרופי של חיל הים עוד מהימים שעמד בראש ועדת החוץ והביטחון. בנו שירת בשייטת הצוללות. כל זה קרה בעת שבראש החיל עמד האלוף צ'ייני, מהדומיננטיים שבאלופי המטה הכללי וחבר אישי קרוב של הרמטכ"ל גבי אשכנזי (שניהם חזרו יחד לצה"ל מהאזרחות, לאחר מלחמת לבנון השנייה).
חיל הים מנהל תהליכי רכש שנמשכים עשרות שנים. כבר בעשור הראשון של המילניום התחילו לדבר על ספינות הטילים הבאות (ה"קורבטות") שיחליפו את ספינות ה"סער 5" שהגיעו מארצות הברית בשנות התשעים, ואורך החיים שלהם הוא כשלושים שנה.
בתחילה נבחנה עסקה לרכישת עסקת ספינת ענק מ"לוקהיד מרטין", אך היא ירדה מהפרק בגלל מחירה העצום וביטול פרויקט מקביל בארצות הברית. ואז, בתחילת העשור שעבר, הגיעו בחיל הים למסקנה כי תקציבי הרכש להגנה על מים כלליים יכולים להשתלב בתהליכי ההתעצמות הרגילים של החיל, ולהקפיץ אותו בבת אחת עשרות שנים קדימה. ניצול הזדמנות להתעצמות, חגיגה.
פרויקט הקורבטות הבאות של חיל הים מנוהל על ידי מספן ציוד, וידע תהפוכות דרמטיות. פרשת הצוללות וכלי השיט מתחברת לכך סביב אוקטובר 2014, אז התלבטו בחיל האם לייצר את הספינות הבאות במספנות ישראל (התברר שזה לא אפשרי), לרכוש ספינות שייוצרו במספנות טיסנקרופ בגרמניה, על בסיס ספינה ותיקה המכונה "מאקו 100", או לרכוש את הספינות במדינה אחרת.
חשוב לציין כי עסקאות רכש בסדר גודל כזה מתנהלות בדרך כלל "בין מדינות", כלומר עסקאות בין חברה מייצרת לחיל מסוים, בחסות מלאה של המדינות המעורבות. במקרה של רכש ספינות השטח החדישות לחיל הים הוחלט לצאת למכרז בינלאומי חריג. המכרז הזה בוטל בתוך שבועות ספורים, והוחלט לרכוש את הספינות מטיסנקרופ בעסקה ישירה בגיבוי גרמניה.
מה היה הרקע לשינוי? מבדיקה עם מקורות מדיניים וביטחוניים מהימנים ביותר עולה כי בין ישראל לגרמניה – או בין המנהיגים בנימין נתניהו ואנגלה מרקל – שררה בשנת 2014 מתיחות קשה, על רקע זעמה של מרקל על הפסקת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ופעולה ביטחונית רגישה ביותר שישראל ביצעה באותה תקופה כנגד אויבת מרכזית שלה, מבלי ליידע בכך את גרמניה.
הגרמנים ביקשו אז מישראל אור ירוק (הם לא באמת חייבים הסכמה ישראלית) כדי למכור עוד צוללות למצרים, הפעם מדגם מתקדם ביותר (אך לא כמו הצוללות החדישות ביותר שבידי ישראל). זה קשור אולי ל"סוד" שעליו דיבר נתניהו בריאיון המפורסם לקרן מרציאנו, בקשר למכירת הצוללות המתקדמות מגרמניה למצרים. ויתכן שהיה עוד עניין רגיש בין ישראל, גרמניה ומצרים, שלא ניתן להתייחס אליו גם כיום.
מוזר עד מאוד, אך מיקי גנור היה מצוי בסוד המגעים הרגישים עם גרמניה בשאלת מכירת הצוללות המתקדמות למצרים. כך סיפר "גורם ביטחוני בכיר" (בתצהיר של התנועה לאיכות השלטון שהוגש לבג"ץ):
"פנה אליי, לפתע, מר גנור, והציג את עצמו כקונסול כבוד של ישראל בקפריסין, ובעיקר כנציג מספנות טיסנקרופ. ואז, לתדהמתי הרבה, לאור העובדה שאך מתי מעט בצמרת המדינה, לרבות ראש הממשלה, ידעו כלל על הנושא המאוד מסווג הזה, הוא העלה בפניי את עניין אישור מכירת הצוללות למצרים.
"הוא אמר לי שהוא יודע שאני מתנגד נחרץ לעסקת מכירת הצוללות למצרים. זכור לי היטב שדבריו היו חריגים ביותר והרתיחו את דמי, במיוחד כאשר גנור אמר לי שהוא מבקש להיפגש איתי על מנת 'לתדרך אותי' כהגדרתו, כיצד 'לנהל שיחות בצורה הנכונה עם לשכת הקנצלרית' בנושא הזה. עוד הוא הוסיף ואמר כי תדרוך זה נועד בכדי 'לשנות' ו'לרכך' את הגישה שלי, שהיא לדבריו קשוחה מאוד.
"מר גנור אמר לי בגלוי ובלי למצמץ, ושוב הימם אותי, ש'הגישה שאני נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לו נזק עסקי', כדבריו. דבר שנתן לי להבין כבר אז, וביתר שאת היום, כי לגנור הייתה מוטיבציה עסקית, כלכלית, כמו גם זיקה אישית וישירה למספר הצוללות שטיסנקרופ תייצר ותמכור, ללא קשר לזהות הקונה, לרבות למצרים". סוף ציטוט.
העיתונאי בן כספית פרסם בזמנו כי הגורם הבכיר מאחורי הציטוט הזה הוא לא אחר מהאלוף במילואים עמוס גלעד, שהיה ממונה על הקשרים הרגישים עם מצרים במשך 13 שנים, כאשר כיהן כראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון.
פגישה מפתיעה בברלין
בדיעבד נראה כי בתקופת המכרז הבינלאומי לרכש הקורבטות פרצה סערה רבתי : העובדה שמערכת הביטחון מוציאה בצעד חריג למכרז עסקת עתק שכזו, הטריפה את סוחרי הנשק ואת האדמירלים הבכירים, שראו לנגד עיניהם קופונים שמנים.
ראש מספן ציוד בחיל הים, תא"ל משה (שיקו) זאנה, יצא לקוריאה הדרומית יחד עם ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') שמואל צוקר, והם התרשמו שם כי למספנות הקוריאניות יש היכולת לייצר ספינות שיענו על צורכי חיל הים. כל גנרל ניסה למשוך לכיוון המספנה שאותה ייצג. הצעות הגיעו לחיל הים גם מאיטליה וממקומות נוספים.
מנכ"ל משרד הביטחון לא אהב את הסיטואציה. בפגישה עם נציגי המספנות הקוריאניות השונות הוא הפציר בהם שיעבדו יחד כדי לגבש עסקה בין מדינות, קוריאה הדרומית וישראל במקרה הזה. באותה תקופה זעמו הקוריאנים על ישראל בעקבות הבחירה לרכוש מטוסי אימון לחיל האוויר באיטליה ולא בקוריאה, בתהליך רכש אחר, שלגביו העלו הקוראנים טענות למכרז דמה ולשחיתות.
הקוריאנים מצידם ניהלו מגעים לרכש כיפת ברזל מרפאל, שבישראל רצו מאוד לקדם אותה. אם ישראל הייתה רוכשת ספינה מקוריאה, הם היו קונים בתמורה כיפת ברזל.
מה הייתה מעורבותם של מולכו ושמרון, בר־יוסף וגנור, בביטול המכרז הבינלאומי וחתימה על עסקה עם גרמניה לרכש הספינות מטיסנקרופ בסובסידיה ממשלתית גרמנית? עובדה אחת שפורסמה היא ששמרון שיגר בעניין מכתב ליועץ המשפטי של משרד הביטחון, עו"ד אחז בן־ארי.
על פי סיכומי החקירה ב"תיק 3000", עו"ד יצחק מולכו נחקר בחשד כי בעת ששימש בתפקידו הציבורי כיועצו ושליחו המיוחד של ראש הממשלה נתניהו לעניינים מדיניים ולמשא ומתן עם הפלסטינים, הוא נפגש במהלך שנת 2012 עם גנור, לקוח המשרד.
זאת לבקשת שותפו למשרד, עו"ד שמרון. לפי החשד, במהלך מפגש זה דנו מולכו וגנור בדרישת גרמניה להסרת חסמים מדיניים כתנאי לקידום מתן המענקים לטובת מימוש עסקה לרכישת כלי שיט ועסקאות עתידיות.
לפי החשד, מולכו לא דיווח על הפגישה ליועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, בניגוד למוטל עליו מכוח הסדר ניגוד העניינים החל על משרדו מתוקף תפקידו הציבורי האמור, אך לא נתגבשה תשתית ראייתית מספקת לכך שעו"ד מולכו ביצע עבירות". יצוין, כי מולכו ושמרון לא הועמדו לדין בפרשה.
והנה עוד פרטים חדשים: בתקופה שבה בוטל המכרז ונחתמה עסקה עם גרמניה, נדהם תא"ל צוקר לגלות את אבריאל בר־יוסף מסתובב בברלין יחד עם שגריר ישראל בגרמניה, ומנהל מגעים עם הגרמנים מאחורי הגב של משרד הביטחון ובניגוד לנוהל. קודם לכן אמר בר־יוסף לצוקר, בפגישה מקרית בקריה בתל אביב: "יהיה מענק מגרמניה, תבטל את המכרז". צוקר עדכן את מנכ"ל משרד הביטחון.
ההפתעה הגדולה ביותר עוד ציפתה לצוקר בשעת ערב מאוחרת בקריה בתל־אביב: אחרי השעה תשע הוא קיבל טלפון מפתיע מלשכת חיל הים, ונאמר לו כי "מכתב ממפקד חיל הים נמצא בדרך". המרחק בין לשכת מפקד חיל הים (היה זה כבר רם רוטברג) ללשכת ראש מנהל הרכש בקריה אינו עולה על כמה מאות מטרים. בתוך דקות הגיעה חיילת לצוקר ההמום.
במכתב שהגישה לו נאמר כי חיל הים שינה את עמדתו וכי הוא מתנגד מעתה והלאה למכרז הבינלאומי ומעוניין בספק יחיד, כלומר טינסקרופ מגרמניה. הגרמנים אכן הגדילו את הסובסידיה שלהם, והעסקה עימם נחתמה במאי 2015. מיקי גנור נראה בהיי בתמונה מטקס החתימה, שצולמה והופצה על ידי משרד הביטחון עצמו.
הוא היה בטקס ביחד עם המנכ"ל המספנה מגרמניה, מנכ"ל משרד הביטחון (היה זה כעת דן הראל), מפקד חיל הים רוטברג ובכירים נוספים. "מגיעה לגנור מטיסנקרופ עמלה שמנה במיוחד", אמר באותם ימים צוקר למי שאמר, "הוא הצליח להזיז את משרד הביטחון מצד לצד".
שלושה שבועות בלבד אחרי החתימה על ההסכם הודיע חיל הים כי הוא מבקש לשנות את הממסרות של הספינות המיועדות, דבר שייקר אותן ב־53 מילון יורו.
צוללות 7-9
על כוונתה של ישראל לרכוש עוד שלוש צוללות מטינסקרופ שמע שמואל צוקר בפעם הראשונה בשיחת טלפון מפתיעה ממיקי גנור. הנציג הנמרץ לא טעה: זמן קצר אחר כך אכן החלו מגעים לרכש צוללות 7-9, שאותם חשפתי בראשונה באותה תקופה במקור ראשון ובישראל דיפנס.
צוקר עצמו יצא לגמלאות ולא סיים את הטיפול בעסקה.
נקודה מעניינת: עסקת הצוללות עם טיסנקרופ קיבלה אישור ותאוצה בדיוק ביום שבו החליף אביגדור ליברמן את משה יעלון בתפקיד שר הביטחון, ב-30 במאי 2016. באותה תקופה קידם הדרג המדיני גם עסקה לרכש ספינות נגד צוללות עבור מצרים, אך היא בוטלה ככל הנראה בשל התנגדות מערכת הביטחון, שהייתה הפעם עזה במיוחד.
מיד עם פרסום התחקירים הראשונים של רביב דרוקר עלתה השאלה מדוע ממהרת ישראל לרכוש עוד שלוש צוללות, שאמורות להחליף את הצוללות שהגיעו לישראל בתחילת המילניום, לא לפני שנת 2030. אחת התשובות האפשריות הייתה שתכנון ובנייה של צוללת מתקדמת נמשכים ממילא יותר מעשור, והיה עניין לנצל את גישתה האוהדת של אנגלה מרקל כלפי ישראל כדי לקבל סובסידיה מקסימלית לפני שהיא מסיימת תפקיד ארוך במיוחד כקנצלרית.
רק לאחרונה חתמה הממשלה הנוכחית על עסקה לרכש שלוש הצוללות במחיר יקר יותר במיליארד דולר לעומת מה שדובר בימי נתניהו (אם כי העיתונאי נחום ברנע פרסם כי המחיר המפורסם היה ככל הנראה מופרך מלכתחילה).
בשולי פרשת הצוללות פעל מיקי גנור כבתוך שלו בתוך חיל הים ומערכת הביטחון, כדי להפריט את מספנות חיל הים בחיפה ולהעביר את העבודה לידי טיסנקרופ – מה שהיה מכניס למספנה תשלומי עתק, ולו – עוד עמלה שמנה.
בין היתר, הוא נפגש ביחד עם ע"ד דוד שמרון יו"ר ועד האזרחים עובדי צה"ל, כדי לקדם את ההפרטה, ודיבר כאילו הוא מערכת הביטחון עצמה . לימים יטען גנור בחקירותיו כי היוזמה להפריט את המספנה הייתה של חיל הים ולא שלו. כך או כך, ההפרטה לא קרתה. הפרשה הזו עוד ראויה לכתבות משל עצמה. בכל מקרה, החגיגה של גנור נעצרה כאשר הוא נעצר, הפך לעד מדינה (וחזר בו) ויעמוד בקרוב למשפט.
ומה לגבי האישור לכאורה שניתן לגרמניה מכור צוללות נוספות למצרים, מעבר לעסקה ב-2010?
במאי 2015 נשיא המדינה, רובי ריבלין, ביקר בגרמניה. ריבלין נפגש עם הקנצלרית מרקל. ריבלין ,ששוגר למשימה על ידי שר הביטחון דאז, בוגי, ביקש לברר מדוע הגרמנים מוכרים נשק מתקדם למצרים, בניגוד לסיכומים עם ישראל.
למרבה המבוכה, מרקל אמרה לו שראש הממשלה, נתניהו (תחילה דווח שזה היה גורם ישראלי רשמי]) אישר את המכירה למצרים. העסקה כללה מכירת ארבע צוללות מתקדמות ושתי ספינות נגד צוללות למצרים. כשריבלין חזר לארץ אישר לשר הביטחון, משה יעלון, שהחשדות שלו נכונים: ממשלת ישראל, למרות כל ההכחשות אז והיום, הסכימה להסיר את התנגדותה לעסקת הצוללות והספינות הגרמנית־מצרית.
המניעים, כאמור, נראים מורכבים עד היום. גורמים יודעי דבר סבורים כי למרות השיפור בדור החדש של הצוללות המצריות, הן עדיין לא ברמה של הצוללות הישראליות.
סלט ישראלי
מסקנות: פרשת הצוללות, ובעיקר ספינות השטח, היא המחשה נוספת לדרך הבעייתית שבה מתבצעים תהליכי רכש בישראל. אחרי פרשת הרפז (מי זוכר), שונו נהלים. ואילו בעקבות מעלליו של מיקי גנור הוקמה במשרד הביטחון עוד ועדה, בראשות מנכ"ל המשרד לשעבר תא"ל במיל' פנחס בוכריס. היא החליטה לשלול את הכניסה החופשית של אלופים לשעבר לקריה, ועוד כמה צעדים. ספק אם זה יעזור.
בשורה התחתונה, בין הנרטיב של אחת מפרשות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, ובין סלט ישראלי עם נגיעות של שחיתות, אני בוחר באפשרות השנייה. חקירת המשטרה הפעם עלתה על מסקנות נכונות למדי, (ימים יגידו במשפטים שייערכו לנאשמי הפרשה).
לגבי נתניהו, שמרון ומולכו? קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שההחלטות החשובות ביותר היו נגועות בשחיתות ישירה או בלתי ענייניות. עובדה, הממשלה החדשה היא שחתמה על עסקת צוללות 7-9, ולא בזול.
זה במישור הפלילי. אך במישור הציבורי, מדי פעם עולה בראש המחשבה: מה הייתי חושב אילו שמעתי על מדינה מזרח־תיכונית כלשהי שבה חברת נשק יכולה להגיע בקלות עד למקורבים ביותר לראש הממשלה ולשר האוצר, לשלם מיליונים, להיות מודעת לכל תהליך קבלת ההחלטות הביטחוני והמדיני ואף להשפיע עליו? זה בדיוק מה שקרה. אצלנו.
הערה: למיטיבי לכת, פרטי כתבי האישום בפרשות חיל הים ועוד אינספור פרטים נמצאים בכל פינה באינטרנט. אני ניסיתי לתאר את היער, כלומר את השתלשלות האירועים כפי שאני מבין אותה, את הסיפור האמתי, לא כל עץ בנפרד.
לידיעת ועדת החקירה הממלכתית: עמיר רפפורט צלל ל"פרשת הצוללות וספינות השטח" במשך שנה וחצי, כדי לספר את הסיפור האמתי (כולל ממצאים חדשים)
צילום: דובר צה״ל
"פרשת הצוללות וכלי השיט" מטלטלת את המדינה כבר יותר מחמש שנים, ובאיחור לא אופנתי היא עומדת להגיע לבדיקתה של ועדת חקירה ממלכתית. אלא שאפילו החלטת הממשלה על הקמת הוועדה, מעידה על הבלבול שהפרשה מעוררת.
ראש הממשלה נפתלי בנט נמנע, ושרת הפנים איילת שקד התנגדה. בציבור הרחב יש רבים, כולל בכירים מאוד במערכת הביטחון לשעבר, המאמינים בכל ליבם כי מדובר ב"פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה", ורבים לא פחות הסבורים כי מדובר ב"חקירה פוליטית".
בדבר אחד אין ספק: זוהי פרשה מורכבת ביותר.
בליבה, רכש ביטחוני שחלק ממרכיביו סודיים ביותר, יחסים בינלאומיים עדינים עם מדינות כמו גרמניה, קוריאה הדרומית ומצרים, אלפי מסמכים, ואינספור פגישות פורמליות ושיחות לא מתועדות. התחקירים העיתונאיים, העתירות לבג"ץ וההדלפות המגמתיות מהחקירות, לא בהכרח תרמו לפיזור הערפל. בוודאי שלא מערכות הבחירות שהתישו אותנו. כנראה להפך.
חקירה עיתונאית
מה האמת? מניסיוני רב השנים כפרשן שמכיר מקרוב את מערכת הביטחון, הערכתי מלכתחילה כי הסיפור האמיתי קשור גם לשאיפות אישיות ושאיפות של חילות שונים בצה"ל, בריתות עתיקות בין גנרלים בהווה ובעבר, שיקולים מדיניים עלומים, שנאות ויריבויות. וכן, גם בצע כסף ומוטיבציות של חוקרים ופרקליטים, שמתחזקות מאוד במקרים של חשודים בפרופיל תקשורתי גבוה, ולחלופין מתפוגגות בחקירות "משעממות".
פעמיים בעבר ביצעתי חקירה עיתונאית שנמשכה זמן רב במיוחד: בין השנים 2003־2005 חקרתי את פרשת רצח הנערה חנית קיקוס, יחד עם איש השב"כ לשעבר הקרימינולוג ד"ר אריאל ליבנה. מצאנו כי סולימאן אל־עביד, שהואשם ברציחת הנערה ובילה את חייו בכלא, הוא חף מפשע מעבר לכל ספק.
בשנת 2008 חקרתי את מעלליו של נספח צה"ל בשווייץ, אל"מ שמואל אביבי, שעסק בענייני נשק פרטיים בעודו בתפקיד. זאת לאחר שהמשטרה הצבאית סירבה לחקור בעצמה חשדות שעלו נגדו. רק לאחר החקירה העיתונאית נפתחה חקירת מצ"ח, שהועברה למשטרת ישראל לאחר סיום תפקידו של אביבי. בסיום משפטו הורשע אביבי בשורה של עבירות חמורות.
פרשת הצוללות וכלי השיט אינה דומה לפרשת אביבי, ובוודאי שלא לפרשת רצח קיקוס. כבר בתחילת הדרך נעזרתי בשורה של תחקירים מעמיקים שנעשו על ידי גורמים שונים, שחלקו עמי את ממצאיהם. עם זאת, איש במערכת הפוליטית לא היה מודע לפרויקט שלי.
ניהלתי אותו במקביל לעיסוקיי האינטנסיביים כיזם וכפרשן, ולכתיבת הספר שהוצאתי לאור לאחרונה, יחד עם פרופסור אביתר מתניה ("סייברמאניה"). את הערך הרב ביותר מצאתי בשיחות שערכתי עם אישים שמכירים את הפרשה מקרוב מאוד (לא כולל חשודים בפרשה, שמנועים בחוק מלדבר עליה).
את רוב אלה שסייעו בידי לא אזכיר כאן בשמותיהם. אציין רק שבדקתי את השתלשלות העניינים גם מהזווית של חיל הים (ותודה מיוחדת ליחידת דובר צה"ל על הסיוע שקיבלתי). המטרה הייתה להבין את השתלשלות הציר העיקרי של הסיפור, בתוך אוקיאנוס המידע.
חשד לשחיתות
בלב "פרשת הצוללות וכלי השיט" עולה חשד לשחיתות, לכאורה, בשתיים מעסקאות הרכש הביטחוני הגדולות ביותר של העשור האחרון, עבור חיל הים: ארבע ספינות שטח ושלוש צוללות חדישות, וגם עסקה לרכש שתי ספינות נגד צוללות, שנחתמה ובוטלה כמעט מיד. היה גם מהלך חשוד להפרטת מספנות חיל הים והעברת עבודתן לידי תאגיד גרמני.
החשדות לשחיתות הובילו עד לבכירי חיל הים לשעבר, בהם תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף שהיה סגן ראש המטה לביטחון לאומי, ואף מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לכהן כראש המל"ל בעצמו (מינוי תמוה שלא יצא לפועל), איש העסקים מיקי גנור, ומפקד חיל הים לשעבר אלוף אליעזר מרום ("צ'ייני"), שהתיק נגדו נסגר לאחרונה.
ברשת עלו דמויות נוספות משולי מערכת הביטחון והזירה הפוליטית, אבל בתקשורת ובמערכת הפוליטית חיפשו בעיקר את "הראש", בנימין נתניהו, שבן־דודו דוד שמרון שימש כפרקליטו של גנור והיה מעורב בעסקאות עד צוואר. שמרון הוא שותפו העסקי של עו"ד יצחק מולכו, ששימש במשך שנים כשליחו המדיני האישי של נתניהו, כולל במגעים רגישים ביותר מול גרמניה ומצרים.
התקשורת והמערכת הפוליטית בעיקר התעניינה לדעת האם נתניהו דחף את העסקאות עם התאגיד הגרמני "טיסנקרופ", המייצר הן את הצוללות והן את ספינות השטח, וזאת כדי ששמרון ומולכו יגזרו קופונים של מיליונים. עוד עלה חשד כי נתניהו עשה "סיבוב מושחת" על מניות חברת פלדה שהייתה ספק של טיסנקרופ, וכי ממניעים פסולים נתן אור ירוק לגרמניה למכור צוללות מתקדמות גם למצרים, מאחורי גבו של שר הביטחון בזמנו משה יעלון, ומערכת הביטחון כולה.
פרשת הצוללות התעוררה לראשונה באוקטובר 2016, שבוע לאחר שפרסמתי בשער מקור ראשון ובאתר "ישראל דיפנס" ידיעה ראשונה על כך שישראל עומדת לרכוש מגרמניה עוד שלוש צוללות חדישות. זאת בנוסף לחמש שכבר היו ברשותה ולשישית שכבר הוזמנה (והייתה עתידה להגיע בשנת 2018).
בעת פרסום הידיעה היא זכתה לתשומת לב מועטה יחסית, עד לחשיפה של העיתונאי רביב דרוקר שקישר את הרכש למניעים פסולים של נתניהו. בדיקה של הפרסומים עד כה והעדויות שאספתי מעלה את השתלשלות האירועים הבאה, שמתחילה עם הקמת ממשלת נתניהו השנייה, בשנת 2009.
הצוללת השישית
באותה תקופה המליץ שר האוצר הטרי, יובל שטייניץ, למנות את תא"ל במיל' אבריאל בר־יוסף לסגן ראש המטה לביטחון לאומי (המל"ל). בר־יוסף שימש בעבר כמנכ"ל ועדת החוץ והביטחון של הכנסת בתקופה שבה שטייניץ היה היו"ר, והיה מקורב אליו מאוד.
בר־יוסף היה מקורב מאוד גם לדוד שרן, ראש המטה של שטייניץ, ולאיש העסקים מיקי גנור, שאותו הכיר היטב משירותם המשותף בחיל הים (גנור השתחרר מצה"ל בדרגת סגן־אלוף). על הפרק עמדה באותם ימים אופציה לרכישת הצוללת השישית לחיל הים, אף שצה"ל לא תמך בכך.
ראש הממשלה ושר הביטחון דאז אהוד ברק החליטו על מימוש האופציה, לאחר שגרמניה הבטיחה לממן שליש מהעלות, ואף אישרו ב־2010 לגרמניה למכור למצרים צוללות שנחשבות מדגם נחות יותר לעומת אלה שסופקו לצה"ל.
על פי כתבי החשדות שפורסמו לימים על ידי המשטרה, גנור, שקיבל את הייצוג של מספנות טיסנקרופ בשוק הישראלי, הבין ששרן מקורב מאוד לשר שטייניץ ולכן יכול לסייע לו. ואכן, שרן פעל לטובת גנור. בין היתר הוא סייע לו לתאם פגישות עם השר שטייניץ, וכן העביר לגנור מידע פנימי על התקדמות העסקאות.
בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד תמורת הסיוע לקידום העסקאות והאינטרסים של גנור. בסוף אוקטובר 2012 סיים שרן את תפקידו במשרד האוצר.
חלק מהפגישות שסידר שרן לגנור היו גם בין השר לנציגי טיסנקרופ. זוהי פרקטיקה ידועה: לסדר פגישות עם שרים כדי להרשים אורחים מחו"ל במידת הקרבה של נציגיהם בישראל לצמרת השלטון. התרשמות אישית סובייקטיבית מהיכרות של שנים: שטייניץ הוא פוליטיקאי ישר דרך, שנוצל בתמימותו על ידי הסובבים אותו.
כך או כך, על פי החוזה שנחתם בין גנור לתאגיד הגרמני כבר ב־2009, גנור היה זכאי לעמלה של 3.7 אחוז מכל העסקאות העתידיות לרכש כלי שיט, למעט עסקת הצוללת השישית, שמלכתחילה לא היה זכאי לעמלה בגינה. בהמשך סוכם כי הוא בכל זאת יקבל עמלה בגובה 2 אחוזים בגין עסקה זו. בהתאם לכך, החל ממאי 2012 קיבל גנור עמלה מהתאגיד בגין תפקידו כסוכן התאגיד בהשלמת עסקת הצוללת השישית ועסקת ספינות המגן, בסך כולל של 10,402,971 אירו.
לפי הפרסומים, בנובמבר 2010 מכר נתניהו לבן דודו נתן מיליקובסקי את מניותיו ב־SeaDrift (סידריפט) תמורת כ־16 מיליון שקלים, והרוויח בכך כ־12 מיליון שקלים. יום לאחר מכן הושלם מיזוג החברה לתוך גרפטק אינטרנשיונל, ספקית של טיסנקרופ.
נפילת מובארק
ככל הידוע, עו"ד דוד שמרון החל לעבוד עם מיקי גנור רק ב־2011. בנוסף פורסם ש"בעקבות הפלתו של מובארק ב־2011 ועליית איש האחים המוסלמים מורסי לשלטון, פנו נתניהו וברק לגרמניה בבקשה לבטל את העסקה. הגרמנים אמרו שבשלב הזה אין באפשרותם לבטל, ושתי הצוללות הגיעו למצרים ב־2016".
באותה תקופה היה מעורב מולכו גם בעסקה להחזרת גלעד שליט מעזה, בתיווך מצרים. אגב, חקירת המשטרה בפרשה העלתה את הטענה שבין מולכו ושמרון קיימת שותפות עסקית מלאה. כלומר, כל שקל שמכניס שמרון שייך גם למולכו ולהפך. אם הטענה נכונה, בעיית ניגוד העניינים במקרה זה חמורה במיוחד.
עוד התפתחות באותה תקופה, קשורה או לא: שגריר קפריסין בישראל מינה את איש העסקים גנור לקונסול הכבוד של קפריסין, זאת במטרה שיקדם את האינטרסים המשותפים לקפריסין ולישראל, בעיקר בתחומי הגז והנפט. הוזכרה מעורבות אפשרית של שר החוץ דאז אביגדור ליברמן, שככל הידוע נכח בטקס ההאמנה. בין ישראל לקפריסין נידונו באותם ימים תוכניות וחלומות לשיתוף פעולה עצום בתחום הגז.
בשולי פרשת חיל הים עלה חשד כבד כי תא"ל אבריאל בר יוסף ניסה גם להטות את המלצות עדת צמח שהוקמה לאחר גילויי הגז, לטובת האינטרסים של איש עסקים גרמני בשם מייקל הרצוג, אבל זה כבר סיפור אחר.
"חגיגה בחיל הים"
מרבצי הגז האדירים "כריש" ו"לווייתן" התגלו מול חופי ישראל לקראת סוף העשור הראשון של המילניום. המדינה ראתה לנגד עיניה תמלוגים של מיליארדים, אך היה ברור כי יהיה צורך לאבטח את המאגרים בהשקעה גדולה.
זמן קצר לאחר מכן התמקמו בתפקידי מפתח במטה לביטחון לאומי איש חיל הים אבריאל בר־יוסף כסגן (ראש המל"ל באותם ימים, פרופ' עוזי ארד, התחרט על המינוי שלו מיד אחרי שהתחיל לכהן תחתיו), ותא"ל רם רוטברג, שעמד בראש האגף האחראי בין השאר על הרכש הביטחוני.
רוטברג היה בעברו מפקד הקומנדו הימי, ובאותה תקופה הוא שירת במל"ל בהמתנה לקבלת דרגת אלוף ולמינויו כמפקד חיל הים (מה שאכן קרה). לפי הכללים, המטה לביטחון לאומי אחראי לאישור כל עסקת רכש מרכזית, כפיקוח על מערכת הביטחון וכדי "לתכלל" את כלל האינטרסים הלאומיים.
חשוב להבין: חיל הים נחשב מקצועי אך קטן, בסדר גודל של בסיס אחד בחיל האוויר. במשך עשרות שנים הוא טיפח רגשי נחיתות וקנאה, והנה בבת אחת התהפכו היוצרות: נוצר צורך דחוף באבטחת המים הכלכליים של ישראל, ודווקא בתקופה שבה שניים מבכירי החיל ממלאים תפקידים מרכזיים במטה לביטחון לאומי ויושבים על השיבר.
שר האוצר שטייניץ הוא גרופי של חיל הים עוד מהימים שעמד בראש ועדת החוץ והביטחון. בנו שירת בשייטת הצוללות. כל זה קרה בעת שבראש החיל עמד האלוף צ'ייני, מהדומיננטיים שבאלופי המטה הכללי וחבר אישי קרוב של הרמטכ"ל גבי אשכנזי (שניהם חזרו יחד לצה"ל מהאזרחות, לאחר מלחמת לבנון השנייה).
חיל הים מנהל תהליכי רכש שנמשכים עשרות שנים. כבר בעשור הראשון של המילניום התחילו לדבר על ספינות הטילים הבאות (ה"קורבטות") שיחליפו את ספינות ה"סער 5" שהגיעו מארצות הברית בשנות התשעים, ואורך החיים שלהם הוא כשלושים שנה.
בתחילה נבחנה עסקה לרכישת עסקת ספינת ענק מ"לוקהיד מרטין", אך היא ירדה מהפרק בגלל מחירה העצום וביטול פרויקט מקביל בארצות הברית. ואז, בתחילת העשור שעבר, הגיעו בחיל הים למסקנה כי תקציבי הרכש להגנה על מים כלליים יכולים להשתלב בתהליכי ההתעצמות הרגילים של החיל, ולהקפיץ אותו בבת אחת עשרות שנים קדימה. ניצול הזדמנות להתעצמות, חגיגה.
פרויקט הקורבטות הבאות של חיל הים מנוהל על ידי מספן ציוד, וידע תהפוכות דרמטיות. פרשת הצוללות וכלי השיט מתחברת לכך סביב אוקטובר 2014, אז התלבטו בחיל האם לייצר את הספינות הבאות במספנות ישראל (התברר שזה לא אפשרי), לרכוש ספינות שייוצרו במספנות טיסנקרופ בגרמניה, על בסיס ספינה ותיקה המכונה "מאקו 100", או לרכוש את הספינות במדינה אחרת.
חשוב לציין כי עסקאות רכש בסדר גודל כזה מתנהלות בדרך כלל "בין מדינות", כלומר עסקאות בין חברה מייצרת לחיל מסוים, בחסות מלאה של המדינות המעורבות. במקרה של רכש ספינות השטח החדישות לחיל הים הוחלט לצאת למכרז בינלאומי חריג. המכרז הזה בוטל בתוך שבועות ספורים, והוחלט לרכוש את הספינות מטיסנקרופ בעסקה ישירה בגיבוי גרמניה.
מה היה הרקע לשינוי? מבדיקה עם מקורות מדיניים וביטחוניים מהימנים ביותר עולה כי בין ישראל לגרמניה – או בין המנהיגים בנימין נתניהו ואנגלה מרקל – שררה בשנת 2014 מתיחות קשה, על רקע זעמה של מרקל על הפסקת המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ופעולה ביטחונית רגישה ביותר שישראל ביצעה באותה תקופה כנגד אויבת מרכזית שלה, מבלי ליידע בכך את גרמניה.
הגרמנים ביקשו אז מישראל אור ירוק (הם לא באמת חייבים הסכמה ישראלית) כדי למכור עוד צוללות למצרים, הפעם מדגם מתקדם ביותר (אך לא כמו הצוללות החדישות ביותר שבידי ישראל). זה קשור אולי ל"סוד" שעליו דיבר נתניהו בריאיון המפורסם לקרן מרציאנו, בקשר למכירת הצוללות המתקדמות מגרמניה למצרים. ויתכן שהיה עוד עניין רגיש בין ישראל, גרמניה ומצרים, שלא ניתן להתייחס אליו גם כיום.
מוזר עד מאוד, אך מיקי גנור היה מצוי בסוד המגעים הרגישים עם גרמניה בשאלת מכירת הצוללות המתקדמות למצרים. כך סיפר "גורם ביטחוני בכיר" (בתצהיר של התנועה לאיכות השלטון שהוגש לבג"ץ):
"פנה אליי, לפתע, מר גנור, והציג את עצמו כקונסול כבוד של ישראל בקפריסין, ובעיקר כנציג מספנות טיסנקרופ. ואז, לתדהמתי הרבה, לאור העובדה שאך מתי מעט בצמרת המדינה, לרבות ראש הממשלה, ידעו כלל על הנושא המאוד מסווג הזה, הוא העלה בפניי את עניין אישור מכירת הצוללות למצרים.
"הוא אמר לי שהוא יודע שאני מתנגד נחרץ לעסקת מכירת הצוללות למצרים. זכור לי היטב שדבריו היו חריגים ביותר והרתיחו את דמי, במיוחד כאשר גנור אמר לי שהוא מבקש להיפגש איתי על מנת 'לתדרך אותי' כהגדרתו, כיצד 'לנהל שיחות בצורה הנכונה עם לשכת הקנצלרית' בנושא הזה. עוד הוא הוסיף ואמר כי תדרוך זה נועד בכדי 'לשנות' ו'לרכך' את הגישה שלי, שהיא לדבריו קשוחה מאוד.
"מר גנור אמר לי בגלוי ובלי למצמץ, ושוב הימם אותי, ש'הגישה שאני נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לו נזק עסקי', כדבריו. דבר שנתן לי להבין כבר אז, וביתר שאת היום, כי לגנור הייתה מוטיבציה עסקית, כלכלית, כמו גם זיקה אישית וישירה למספר הצוללות שטיסנקרופ תייצר ותמכור, ללא קשר לזהות הקונה, לרבות למצרים". סוף ציטוט.
העיתונאי בן כספית פרסם בזמנו כי הגורם הבכיר מאחורי הציטוט הזה הוא לא אחר מהאלוף במילואים עמוס גלעד, שהיה ממונה על הקשרים הרגישים עם מצרים במשך 13 שנים, כאשר כיהן כראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון.
פגישה מפתיעה בברלין
בדיעבד נראה כי בתקופת המכרז הבינלאומי לרכש הקורבטות פרצה סערה רבתי : העובדה שמערכת הביטחון מוציאה בצעד חריג למכרז עסקת עתק שכזו, הטריפה את סוחרי הנשק ואת האדמירלים הבכירים, שראו לנגד עיניהם קופונים שמנים.
ראש מספן ציוד בחיל הים, תא"ל משה (שיקו) זאנה, יצא לקוריאה הדרומית יחד עם ראש מנהל הרכש במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') שמואל צוקר, והם התרשמו שם כי למספנות הקוריאניות יש היכולת לייצר ספינות שיענו על צורכי חיל הים. כל גנרל ניסה למשוך לכיוון המספנה שאותה ייצג. הצעות הגיעו לחיל הים גם מאיטליה וממקומות נוספים.
מנכ"ל משרד הביטחון לא אהב את הסיטואציה. בפגישה עם נציגי המספנות הקוריאניות השונות הוא הפציר בהם שיעבדו יחד כדי לגבש עסקה בין מדינות, קוריאה הדרומית וישראל במקרה הזה. באותה תקופה זעמו הקוריאנים על ישראל בעקבות הבחירה לרכוש מטוסי אימון לחיל האוויר באיטליה ולא בקוריאה, בתהליך רכש אחר, שלגביו העלו הקוראנים טענות למכרז דמה ולשחיתות.
הקוריאנים מצידם ניהלו מגעים לרכש כיפת ברזל מרפאל, שבישראל רצו מאוד לקדם אותה. אם ישראל הייתה רוכשת ספינה מקוריאה, הם היו קונים בתמורה כיפת ברזל.
מה הייתה מעורבותם של מולכו ושמרון, בר־יוסף וגנור, בביטול המכרז הבינלאומי וחתימה על עסקה עם גרמניה לרכש הספינות מטיסנקרופ בסובסידיה ממשלתית גרמנית? עובדה אחת שפורסמה היא ששמרון שיגר בעניין מכתב ליועץ המשפטי של משרד הביטחון, עו"ד אחז בן־ארי.
על פי סיכומי החקירה ב"תיק 3000", עו"ד יצחק מולכו נחקר בחשד כי בעת ששימש בתפקידו הציבורי כיועצו ושליחו המיוחד של ראש הממשלה נתניהו לעניינים מדיניים ולמשא ומתן עם הפלסטינים, הוא נפגש במהלך שנת 2012 עם גנור, לקוח המשרד.
זאת לבקשת שותפו למשרד, עו"ד שמרון. לפי החשד, במהלך מפגש זה דנו מולכו וגנור בדרישת גרמניה להסרת חסמים מדיניים כתנאי לקידום מתן המענקים לטובת מימוש עסקה לרכישת כלי שיט ועסקאות עתידיות.
לפי החשד, מולכו לא דיווח על הפגישה ליועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה, בניגוד למוטל עליו מכוח הסדר ניגוד העניינים החל על משרדו מתוקף תפקידו הציבורי האמור, אך לא נתגבשה תשתית ראייתית מספקת לכך שעו"ד מולכו ביצע עבירות". יצוין, כי מולכו ושמרון לא הועמדו לדין בפרשה.
והנה עוד פרטים חדשים: בתקופה שבה בוטל המכרז ונחתמה עסקה עם גרמניה, נדהם תא"ל צוקר לגלות את אבריאל בר־יוסף מסתובב בברלין יחד עם שגריר ישראל בגרמניה, ומנהל מגעים עם הגרמנים מאחורי הגב של משרד הביטחון ובניגוד לנוהל. קודם לכן אמר בר־יוסף לצוקר, בפגישה מקרית בקריה בתל אביב: "יהיה מענק מגרמניה, תבטל את המכרז". צוקר עדכן את מנכ"ל משרד הביטחון.
ההפתעה הגדולה ביותר עוד ציפתה לצוקר בשעת ערב מאוחרת בקריה בתל־אביב: אחרי השעה תשע הוא קיבל טלפון מפתיע מלשכת חיל הים, ונאמר לו כי "מכתב ממפקד חיל הים נמצא בדרך". המרחק בין לשכת מפקד חיל הים (היה זה כבר רם רוטברג) ללשכת ראש מנהל הרכש בקריה אינו עולה על כמה מאות מטרים. בתוך דקות הגיעה חיילת לצוקר ההמום.
במכתב שהגישה לו נאמר כי חיל הים שינה את עמדתו וכי הוא מתנגד מעתה והלאה למכרז הבינלאומי ומעוניין בספק יחיד, כלומר טינסקרופ מגרמניה. הגרמנים אכן הגדילו את הסובסידיה שלהם, והעסקה עימם נחתמה במאי 2015. מיקי גנור נראה בהיי בתמונה מטקס החתימה, שצולמה והופצה על ידי משרד הביטחון עצמו.
הוא היה בטקס ביחד עם המנכ"ל המספנה מגרמניה, מנכ"ל משרד הביטחון (היה זה כעת דן הראל), מפקד חיל הים רוטברג ובכירים נוספים. "מגיעה לגנור מטיסנקרופ עמלה שמנה במיוחד", אמר באותם ימים צוקר למי שאמר, "הוא הצליח להזיז את משרד הביטחון מצד לצד".
שלושה שבועות בלבד אחרי החתימה על ההסכם הודיע חיל הים כי הוא מבקש לשנות את הממסרות של הספינות המיועדות, דבר שייקר אותן ב־53 מילון יורו.
צוללות 7-9
על כוונתה של ישראל לרכוש עוד שלוש צוללות מטינסקרופ שמע שמואל צוקר בפעם הראשונה בשיחת טלפון מפתיעה ממיקי גנור. הנציג הנמרץ לא טעה: זמן קצר אחר כך אכן החלו מגעים לרכש צוללות 7-9, שאותם חשפתי בראשונה באותה תקופה במקור ראשון ובישראל דיפנס.
צוקר עצמו יצא לגמלאות ולא סיים את הטיפול בעסקה.
נקודה מעניינת: עסקת הצוללות עם טיסנקרופ קיבלה אישור ותאוצה בדיוק ביום שבו החליף אביגדור ליברמן את משה יעלון בתפקיד שר הביטחון, ב-30 במאי 2016. באותה תקופה קידם הדרג המדיני גם עסקה לרכש ספינות נגד צוללות עבור מצרים, אך היא בוטלה ככל הנראה בשל התנגדות מערכת הביטחון, שהייתה הפעם עזה במיוחד.
מיד עם פרסום התחקירים הראשונים של רביב דרוקר עלתה השאלה מדוע ממהרת ישראל לרכוש עוד שלוש צוללות, שאמורות להחליף את הצוללות שהגיעו לישראל בתחילת המילניום, לא לפני שנת 2030. אחת התשובות האפשריות הייתה שתכנון ובנייה של צוללת מתקדמת נמשכים ממילא יותר מעשור, והיה עניין לנצל את גישתה האוהדת של אנגלה מרקל כלפי ישראל כדי לקבל סובסידיה מקסימלית לפני שהיא מסיימת תפקיד ארוך במיוחד כקנצלרית.
רק לאחרונה חתמה הממשלה הנוכחית על עסקה לרכש שלוש הצוללות במחיר יקר יותר במיליארד דולר לעומת מה שדובר בימי נתניהו (אם כי העיתונאי נחום ברנע פרסם כי המחיר המפורסם היה ככל הנראה מופרך מלכתחילה).
בשולי פרשת הצוללות פעל מיקי גנור כבתוך שלו בתוך חיל הים ומערכת הביטחון, כדי להפריט את מספנות חיל הים בחיפה ולהעביר את העבודה לידי טיסנקרופ – מה שהיה מכניס למספנה תשלומי עתק, ולו – עוד עמלה שמנה.
בין היתר, הוא נפגש ביחד עם ע"ד דוד שמרון יו"ר ועד האזרחים עובדי צה"ל, כדי לקדם את ההפרטה, ודיבר כאילו הוא מערכת הביטחון עצמה . לימים יטען גנור בחקירותיו כי היוזמה להפריט את המספנה הייתה של חיל הים ולא שלו. כך או כך, ההפרטה לא קרתה. הפרשה הזו עוד ראויה לכתבות משל עצמה. בכל מקרה, החגיגה של גנור נעצרה כאשר הוא נעצר, הפך לעד מדינה (וחזר בו) ויעמוד בקרוב למשפט.
ומה לגבי האישור לכאורה שניתן לגרמניה מכור צוללות נוספות למצרים, מעבר לעסקה ב-2010?
במאי 2015 נשיא המדינה, רובי ריבלין, ביקר בגרמניה. ריבלין נפגש עם הקנצלרית מרקל. ריבלין ,ששוגר למשימה על ידי שר הביטחון דאז, בוגי, ביקש לברר מדוע הגרמנים מוכרים נשק מתקדם למצרים, בניגוד לסיכומים עם ישראל.
למרבה המבוכה, מרקל אמרה לו שראש הממשלה, נתניהו (תחילה דווח שזה היה גורם ישראלי רשמי]) אישר את המכירה למצרים. העסקה כללה מכירת ארבע צוללות מתקדמות ושתי ספינות נגד צוללות למצרים. כשריבלין חזר לארץ אישר לשר הביטחון, משה יעלון, שהחשדות שלו נכונים: ממשלת ישראל, למרות כל ההכחשות אז והיום, הסכימה להסיר את התנגדותה לעסקת הצוללות והספינות הגרמנית־מצרית.
המניעים, כאמור, נראים מורכבים עד היום. גורמים יודעי דבר סבורים כי למרות השיפור בדור החדש של הצוללות המצריות, הן עדיין לא ברמה של הצוללות הישראליות.
סלט ישראלי
מסקנות: פרשת הצוללות, ובעיקר ספינות השטח, היא המחשה נוספת לדרך הבעייתית שבה מתבצעים תהליכי רכש בישראל. אחרי פרשת הרפז (מי זוכר), שונו נהלים. ואילו בעקבות מעלליו של מיקי גנור הוקמה במשרד הביטחון עוד ועדה, בראשות מנכ"ל המשרד לשעבר תא"ל במיל' פנחס בוכריס. היא החליטה לשלול את הכניסה החופשית של אלופים לשעבר לקריה, ועוד כמה צעדים. ספק אם זה יעזור.
בשורה התחתונה, בין הנרטיב של אחת מפרשות השחיתות הגדולות בתולדות המדינה, ובין סלט ישראלי עם נגיעות של שחיתות, אני בוחר באפשרות השנייה. חקירת המשטרה הפעם עלתה על מסקנות נכונות למדי, (ימים יגידו במשפטים שייערכו לנאשמי הפרשה).
לגבי נתניהו, שמרון ומולכו? קשה עד בלתי אפשרי להוכיח שההחלטות החשובות ביותר היו נגועות בשחיתות ישירה או בלתי ענייניות. עובדה, הממשלה החדשה היא שחתמה על עסקת צוללות 7-9, ולא בזול.
זה במישור הפלילי. אך במישור הציבורי, מדי פעם עולה בראש המחשבה: מה הייתי חושב אילו שמעתי על מדינה מזרח־תיכונית כלשהי שבה חברת נשק יכולה להגיע בקלות עד למקורבים ביותר לראש הממשלה ולשר האוצר, לשלם מיליונים, להיות מודעת לכל תהליך קבלת ההחלטות הביטחוני והמדיני ואף להשפיע עליו? זה בדיוק מה שקרה. אצלנו.
הערה: למיטיבי לכת, פרטי כתבי האישום בפרשות חיל הים ועוד אינספור פרטים נמצאים בכל פינה באינטרנט. אני ניסיתי לתאר את היער, כלומר את השתלשלות האירועים כפי שאני מבין אותה, את הסיפור האמתי, לא כל עץ בנפרד.
