״טכנולוגיית האקלים היא לא המשיח שיכול לפטור אותנו מהעבודה הקשה בתחום״
שבוע לפני תחילת ועידת האקלים של האו״ם בגלזגו מדברת מומחית טכנולוגיית הסביבה והאקלים, שירה לב עמי, על הדיסוננס בין פוטנציאל החדשנות האדיר של ישראל בתחום לבין המצב בפועל, ומזהירה מפני ניסיונות לחמוק מאחריות ומגרינוושינג. מיוחד
מנדי קוגוסובסקי
| 25/10/2021
שריפת חורש באזור גבעת יערים, אוגוסט האחרון. צילום: REUTERS/Ammar Awad
״ישראל יכולה לרתום את יכולות החדשנות שלה ולעשות הרבה מאוד בתחום האקלים, אבל היא לא שם היום. אם מסתכלים על הסצנה של חדשנות האקלים העולמית, Climate Tech, אנחנו שחקן מינורי עד כדי לא קיים. נכון, יש לנו הרבה סטארטאפים בתחומים האלה והם מבטיחים ומעניינים, מלאי פוטנציאל, אבל אנחנו לא שחקן מעניין ורלווונטי בזירה הגלובלית כפי שהיינו יכולים אולי להיות״.
את הדברים האלה אומרת שירה לב עמי, מומחית לטכנולוגיית סביבה ואקלים הפועלת במישורים רבים לקידום חקיקה והעלאת מודעות בנושא משבר האקלים. דוח החדשנות בתחום האקלים לשנת 2021, שפורסם בשבוע שעבר על ידי רשות החדשנות וקהילת PLANETech, מציג את התמונה הרחבה: על פי הנתונים, כמעט 10% מחברות ההייטק שהוקמו בישראל בשנה האחרונה מפתחות טכנולוגיות בתחום האקלים, וסה״כ זוהו 637 חברות סטארט-אפ וחברות בצמיחה העוסקות בתחום בישראל. בנוסף, עד כה השקיעו בחברות אקלים ישראליות למעלה מ-560 גופים.
רשות החדשנות: ישראל רחוקה ממיצוי הפוטנציאל
ואולם, בישראל כיום אין אף גוף ייעודי מוביל להשקעה בטכנולוגיית אקלים, ושני שליש מגופי ההשקעות הם זרים. בין השנים 2018-2020 השקיעה המדינה כ-280 מיליון דולר בקידום מחקר ופיתוח בתחום האקלים, והגופים הפרטיים השקיעו באותה תקופה כ-2.97 מיליארד דולר. טיפה בים כשמסתכלים על התמונה הגלובלית, שמדברת על השקעה של 50 מיליארד דולר בתחום עד לסוף שנת 2021. הדוח מציין אמנם את החדשנות הישראלית בתחומים כמו בשר מתורבת ומערכות השקייה, אך גם כי היא ״רחוקה ממיצוי הפוטנציאל שלה כפי שבא לידי ביטוי בשיעורי השתתפות והצלחה נמוכים יחסית בתכנית הורייזן״ (תכנית החדשנות של האיחוד האירופי, הנחשבת לגדולה בעולם).
שבוע לפני שראש הממשלה נפתלי בנט נוסע לייצג את ישראל בכנס האקלים בגלזגו, החשוב ביותר מאז אישור הסכם פריז (2015) - שכן על המדינות השנה להציג את יעדי הפחמן הלאומיים שלהן בהתאם להסכם ואת התקדמותן בנושא - ישראל משתרכת הרחק מאחורי מרבית מדינות העולם הנאור, אם כי בשבועות האחרונים כבר ניכרים ניצנים של התקדמות.
אתמול (א׳) אישרה הממשלה תכנית מקיפה של 100 צעדים להתמודדות עם המשבר, המתוקצבת בכ-15.5 מיליארד ש״ח מתוך תקציב המדינה, ואמורה להתייחס לכל הנושאים הרלוונטיים – מבנייה ירוקה, דרך שריפות והצפות, ועד לאוריינות אקלימית, עידוד טכנולוגיה, שמירה על הביטחון האנרגטי של ישראל, ועוד. כמו כן, ישנם צעדים נוספים: למשל ההודעה של הנשיא הרצוג על הקמת פורום האקלים, או התגבשות תכנית החדשנות הטכנולוגית הממשלתית בנושא.
אך במקביל, ממשיך פיתוחם של פרויקטים אנטי-אקלימיים ואנטי-סביבתיים דוגמת הסכם שינוע הנפט בין קצא״א לאמירויות, שאיפות להסתמכות גוברת על גז טבעי ועוד. בנוסף, היעדים שקבעה ישראל להפחתת פליטות גזי החממה נמוכים בהשוואה לאלה של רוב מדינות המערב. ואי אפשר בלי לציין את העדר המודעות (או האכפתיות) של רוב הישראלים לנושא, שנתפס כבעיה מרוחקת ואפילו אליטיסטית. גם חקיקת חוק האקלים ירדה לעת עתה מסדר היום, בעיקר בשל חוסר היכולת להגיע להסכמות בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה – ובהיעדר חוק כזה, גם תכנית 100 הצעדים היא לא הרבה יותר מהצהרת כוונות.
הגירת אקלים בהיקפים מטורפים
״כישראלים, יש לנו הסתכלות מאוד ממוקדת בעצמנו. אנחנו אוהבים לומר שיש לנו השפעה מאוד קטנה, שאנחנו אחראים רק ל-0.2 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם – ולכן למה להתאמץ, הרי זה לא מה שיעשה את השינוי הגלובלי. אבל זה לא נכון״, מסבירה לב עמי. ״מעל שליש מהפליטות העולמיות מגיע ממדינות שתורמות פחות מאחוז אחד, כמונו. אם כולם ינקטו בגישה שלנו, אז הבעיה לא רק שלא תיפתר, היא רק תלך ותחמיר. האנושות כולה צריכה להיכנס מתחת לאלונקה במקרה הזה, לא מספיקה פעולה רק מארה״ב, הודו וסין״.
ש: מהם האתגרים העיקריים העומדים בפני ישראל בתחום זה?
״ישראל עומדת בפני שני איומים מרכזיים על הביטחון הלאומי שלה, בטווח קצר עד בינוני, כשהראשון הוא הגירה״, אומרת לב עמי. ״הולכת להיות הגירת אקלים בהיקפים מטורפים. ההערכות כרגע מדברות על לפחות 200 מיליון פליטים, מהגרי אקלים, עד לשנת 2050. ולשם השוואה, כל בלגן הפליטים מסוריה שערער את אירופה ושינה את המציאות הגיאופוליטית היה סה״כ 6.8 מיליון״.
הבעיה של ישראל בנושא היא כפולה: לא רק שהיא נמצאת בלב אחד האזורים החמים בעולם גם ככה, שבנוסף קצב ההתחממות שלו מהיר הרבה יותר מאשר במקומות אחרים – אלא שמדובר גם באזור גיאופוליטי אסטרטגי. ״אנחנו מדינת מעבר, גשר בין אפריקה שהופכת להיות מקום שאי אפשר יהיה לחיות בו, לבין אירופה, שעדיין יהיה בה אקלים סביר״, מסבירה לב עמי, ומזהירה כי ישראל לא תצליח להתחמק. ״כשאנשים צריכים לשרוד, הם מחפשים כל דרך אפשרית. זה שהגבולות שלנו חזקים לא יספיק בשביל לשמור עלינו״.
אתגר משמעותי נוסף עליו מצביעה לב עמי הוא הביטחון התזונתי. ״ההתחממות, הבצורת, השטפונות – כל זה פוגע באופן מיידי וישיר ביכולת לגדל אוכל בכל העולם, התפוקה של הקרקע יורדת מהר. גם ככה אין לנו יכולת עצמאית לספק את מרבית צרכי המזון שלנו, והתלות המוחלטת שלנו בשרשראות הייצור והאספקה הגלובליות, שכבר ניתן לראות עד כמה הן פגיעות ורגישות, יוצרת בעיה גדולה. יש פה ניסיון להתמודד עם יוקר המחיה באמצעות הוזלת עלויות של מוצרים מיובאים – אבל זה לא פותר את הבעיה הזו ולא מייצר לנו שקט״.
שירה לב עמי. צילום: אינגה אבשלום שיליאן, Q Elite Beauty
ש: אי אפשר שלא להתייחס לפיל שבכל חדר על דיוני אקלים – הילודה הגבוהה בישראל
״נכון, אי אפשר לנטרל את ההשפעה הזו, שמהווה סיכון אמיתי שמייצר בעיות אמיתיות של טביעת רגל פחמנית. אבל התנועה הסביבתית מאוד נזהרת מלהיכנס לעולם הזה״, אומרת לב עמי. ״אנשים מבינים שזה חלק גדול מהבעיה, אבל כשמעלים את זה לסדר היום יש לא מעט קהלים שזה מרחיק אותם מהדיון ומייצר תגובה דפנסיבית. זה מרחיק, כשהמטרה היא לקרב.
״צריך להבין שעשרות השנים בהן חי אדם ומייצר צריכה בהיקף גדול – אי אפשר להתעלם מזה, אבל אפשר לצמצם את זה על ידי פעולה נכונה״, ממשיכה לב עמי, ומונה דרכי פעולה: ״למשל צריכת חשמל שכולו מבוסס על אנרגיה מתחדשת, פיתוח תחליפי חלבון ראויים, טעימים וזולים במקום הסתמכות על מוצרים מן החי, מחזור פסולת במקום הטמנה – יש הרבה שאפשר לעשות כדי להפחית את הנזק. המטרה היא לייצר קיזוז וצמצום בעזרת הטכנולוגיה שיפחית את הנזק האקלימי, להתבונן על כל האתגרים ולנסות למצוא להם פתרונות״.
״יהיה קשה לצמוח בלי מעורבות משמעותית של המדינה״
אז איך ישראל, אומת ההייטק שבמקביל גם יושבת בהוט-ספוט גלובלי (תרתי משמע), יכולה להפוך לשחקן משמעותי בתחום? ״יש לנו הרבה פוטנציאל כמדינה שניתן יהיה לממש בעזרת תוכנית לאומית לחדשנות אקלים״, אומרת לב עמי (שאגב מבינה בנושא התוכניות הלאומיות לא מעט, כסמנכ״לית טכנולוגיה ובריאות דיגיטלית לשעבר במשרד הבריאות). ״צריכה להיות מעורבות ממשלתית משמעותית גם בעידוד התעשייה הזו באופן ספציפי, גם בהקלה על הרגולציה שממוקדת באתגרים הטכנולוגיים אותם אנחנו רוצים לפתור, וגם במימון מו״פ ועשייה. מדובר פה בפתרונות של תשתיות לאומיות, בסקייל של מדינה, לא בסקייל של אפליקציה שמימון של כמה מיליונים יכול לפתור את כל הבעיות שלה.
״ומצד שני – אנחנו מדינה קטנה, לא מדינה כמו סין שמסוגלת לייצר כל דבר בסקייל תעשייתי עצום, להוריד מחירים ולספק את כל צרכי העולם בפאנלים סולריים זולים, לדוגמא. ישראל תוכל להיות זאת שתביא את הפתרונות בשלבים המוקדמים, שמהם יהיה אפשר לצמוח, בתקווה, לחברות גדולות ומשמעותיות. ויותר קשה לגרום לזה לקרות בלי מעורבות משמעותית של המדינה. אם ישראל רוצה לתרום את חלקה להתמודדות במשבר וגם להרוויח כלכלית – זו הדרך שלה, בפיתוח החדשנות הזו״.
ש: מה דעתך על תכנית האקלים שאושרה בממשלה?
״אני מברכת עליה. העלאת הנושא על סדר היום הממשלתי, והמחויבות של הממשלה לקדם אותו, חשובה מאוד״, אומרת לב עמי, ומסייגת: ״יחד עם זאת, רשימת הנושאים המופיעים בה כוללת בחלקה נושאים שכבר הוחלט עליהם ונמצאים בחוק התקציב ובחוק ההסדרים כמו נתיבי תחבורה ציבורית, וחלקם אפילו במהלך ביצוע – כמו חישמול מערך הרכבות. כלומר ייתכן שלפחות בחלקה, התכנית "צובעת" פעילויות קיימות תחת הכותרות האקלימית״.
״ההתמודדות עם מצב החרום האקלימי דורשת מאמץ משולב אשר כולל כמעט את כל משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו. בכדי להבטיח שההצהרות היפות אינן רק greenwashing, בכדי שיהיה מה לספר בכנס בגלזגו, צריכה להיות עבודה משותפת של משרדי הממשלה, בהובלת גורם רוחבי, שתהפוך את הכוונות הללו למציאות״.
הזמן קצר מדי, צריך לפעול על סמך הטכנולוגיות שקיימות כיום
ש: בשורה התחתונה – גם אם יהיו תכנית ותקציבים ופיתוח, זה נאיבי לחשוב שבאמת נציל את העולם, לא? התחממות, מדבור, המסת קרחונים – התהליכים הללו יימשכו, למרות הכול.
״מצד אחד אני מאמינה שבהרבה מובנים הטכנולוגיה תציל אותנו, אבל מצד שני אני מסתייגת מההתייחסות אליה כאל סוג של משיח״, מפתיעה לב עמי. ״מהמחשבה הזו שבגלל שיש טכנולוגיה, היא תפטור אותנו מהעבודה הקשה של צמצום פליטות. הרבה מאוד ממה שאנחנו צריכים באמת לא הומצא עדיין, ויש צורך בתגבור משמעותי ופריצות דרך דרמטיות בהמון נושאים: תפיסת פחמן, ביו דלקים – במיוחד בתחומי התעופה והספנות, אגירת אנרגיה בכמויות של מדינה שלמה למשך תקופות ארוכות, חלבון אלטרנטיבי זמין ונגיש לכולם.
״הזמן קצר מדי, ואי אפשר רק לחשוב על הטכנולוגיה העתידית שעדיין לא קיימת. אנחנו חייבים להצליח לפעול עד כמה שאפשר במקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, על סמך טכנולוגיות שקיימות עכשיו. וזה דורש משאבים, מאמץ השקעה והקרבה ברמה האישית והלאומית, כי נוח לנו באורח החיים הקיים שלנו. כך שטכנולוגיה זה כן, קידום טכנולוגיה זה כן, אבל פטור מעשייה בשם הטכנולוגיה – זה לא״.
עם איזה מסר לדעתך צריך רה״מ להגיע לגלזגו?
״אני חושבת שישראל צריכה בעיקר לקחת מסרים מגלזגו, ולא לספק מסרים. אני מברכת על השיח שהתפתח פה בחודשים האחרונים. הממשלה החדשה – ברמת ההצהרה לפחות – מבינה את חשיבות הנושא. אנחנו מתעוררים מאוחר וצריכים להשלים פערים מול העולם שכבר למד והבין איפה הוא עומד ומה צריך לעשות. אני חושבת שישראל צריכה לחזור מגלזגו עם הבנה של ׳יאללה, לעבודה׳״.
שבוע לפני תחילת ועידת האקלים של האו״ם בגלזגו מדברת מומחית טכנולוגיית הסביבה והאקלים, שירה לב עמי, על הדיסוננס בין פוטנציאל החדשנות האדיר של ישראל בתחום לבין המצב בפועל, ומזהירה מפני ניסיונות לחמוק מאחריות ומגרינוושינג. מיוחד
שריפת חורש באזור גבעת יערים, אוגוסט האחרון. צילום: REUTERS/Ammar Awad
״ישראל יכולה לרתום את יכולות החדשנות שלה ולעשות הרבה מאוד בתחום האקלים, אבל היא לא שם היום. אם מסתכלים על הסצנה של חדשנות האקלים העולמית, Climate Tech, אנחנו שחקן מינורי עד כדי לא קיים. נכון, יש לנו הרבה סטארטאפים בתחומים האלה והם מבטיחים ומעניינים, מלאי פוטנציאל, אבל אנחנו לא שחקן מעניין ורלווונטי בזירה הגלובלית כפי שהיינו יכולים אולי להיות״.
את הדברים האלה אומרת שירה לב עמי, מומחית לטכנולוגיית סביבה ואקלים הפועלת במישורים רבים לקידום חקיקה והעלאת מודעות בנושא משבר האקלים. דוח החדשנות בתחום האקלים לשנת 2021, שפורסם בשבוע שעבר על ידי רשות החדשנות וקהילת PLANETech, מציג את התמונה הרחבה: על פי הנתונים, כמעט 10% מחברות ההייטק שהוקמו בישראל בשנה האחרונה מפתחות טכנולוגיות בתחום האקלים, וסה״כ זוהו 637 חברות סטארט-אפ וחברות בצמיחה העוסקות בתחום בישראל. בנוסף, עד כה השקיעו בחברות אקלים ישראליות למעלה מ-560 גופים.
רשות החדשנות: ישראל רחוקה ממיצוי הפוטנציאל
ואולם, בישראל כיום אין אף גוף ייעודי מוביל להשקעה בטכנולוגיית אקלים, ושני שליש מגופי ההשקעות הם זרים. בין השנים 2018-2020 השקיעה המדינה כ-280 מיליון דולר בקידום מחקר ופיתוח בתחום האקלים, והגופים הפרטיים השקיעו באותה תקופה כ-2.97 מיליארד דולר. טיפה בים כשמסתכלים על התמונה הגלובלית, שמדברת על השקעה של 50 מיליארד דולר בתחום עד לסוף שנת 2021. הדוח מציין אמנם את החדשנות הישראלית בתחומים כמו בשר מתורבת ומערכות השקייה, אך גם כי היא ״רחוקה ממיצוי הפוטנציאל שלה כפי שבא לידי ביטוי בשיעורי השתתפות והצלחה נמוכים יחסית בתכנית הורייזן״ (תכנית החדשנות של האיחוד האירופי, הנחשבת לגדולה בעולם).
שבוע לפני שראש הממשלה נפתלי בנט נוסע לייצג את ישראל בכנס האקלים בגלזגו, החשוב ביותר מאז אישור הסכם פריז (2015) - שכן על המדינות השנה להציג את יעדי הפחמן הלאומיים שלהן בהתאם להסכם ואת התקדמותן בנושא - ישראל משתרכת הרחק מאחורי מרבית מדינות העולם הנאור, אם כי בשבועות האחרונים כבר ניכרים ניצנים של התקדמות.
אתמול (א׳) אישרה הממשלה תכנית מקיפה של 100 צעדים להתמודדות עם המשבר, המתוקצבת בכ-15.5 מיליארד ש״ח מתוך תקציב המדינה, ואמורה להתייחס לכל הנושאים הרלוונטיים – מבנייה ירוקה, דרך שריפות והצפות, ועד לאוריינות אקלימית, עידוד טכנולוגיה, שמירה על הביטחון האנרגטי של ישראל, ועוד. כמו כן, ישנם צעדים נוספים: למשל ההודעה של הנשיא הרצוג על הקמת פורום האקלים, או התגבשות תכנית החדשנות הטכנולוגית הממשלתית בנושא.
אך במקביל, ממשיך פיתוחם של פרויקטים אנטי-אקלימיים ואנטי-סביבתיים דוגמת הסכם שינוע הנפט בין קצא״א לאמירויות, שאיפות להסתמכות גוברת על גז טבעי ועוד. בנוסף, היעדים שקבעה ישראל להפחתת פליטות גזי החממה נמוכים בהשוואה לאלה של רוב מדינות המערב. ואי אפשר בלי לציין את העדר המודעות (או האכפתיות) של רוב הישראלים לנושא, שנתפס כבעיה מרוחקת ואפילו אליטיסטית. גם חקיקת חוק האקלים ירדה לעת עתה מסדר היום, בעיקר בשל חוסר היכולת להגיע להסכמות בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האנרגיה – ובהיעדר חוק כזה, גם תכנית 100 הצעדים היא לא הרבה יותר מהצהרת כוונות.
הגירת אקלים בהיקפים מטורפים
״כישראלים, יש לנו הסתכלות מאוד ממוקדת בעצמנו. אנחנו אוהבים לומר שיש לנו השפעה מאוד קטנה, שאנחנו אחראים רק ל-0.2 אחוז מפליטת גזי החממה בעולם – ולכן למה להתאמץ, הרי זה לא מה שיעשה את השינוי הגלובלי. אבל זה לא נכון״, מסבירה לב עמי. ״מעל שליש מהפליטות העולמיות מגיע ממדינות שתורמות פחות מאחוז אחד, כמונו. אם כולם ינקטו בגישה שלנו, אז הבעיה לא רק שלא תיפתר, היא רק תלך ותחמיר. האנושות כולה צריכה להיכנס מתחת לאלונקה במקרה הזה, לא מספיקה פעולה רק מארה״ב, הודו וסין״.
ש: מהם האתגרים העיקריים העומדים בפני ישראל בתחום זה?
״ישראל עומדת בפני שני איומים מרכזיים על הביטחון הלאומי שלה, בטווח קצר עד בינוני, כשהראשון הוא הגירה״, אומרת לב עמי. ״הולכת להיות הגירת אקלים בהיקפים מטורפים. ההערכות כרגע מדברות על לפחות 200 מיליון פליטים, מהגרי אקלים, עד לשנת 2050. ולשם השוואה, כל בלגן הפליטים מסוריה שערער את אירופה ושינה את המציאות הגיאופוליטית היה סה״כ 6.8 מיליון״.
הבעיה של ישראל בנושא היא כפולה: לא רק שהיא נמצאת בלב אחד האזורים החמים בעולם גם ככה, שבנוסף קצב ההתחממות שלו מהיר הרבה יותר מאשר במקומות אחרים – אלא שמדובר גם באזור גיאופוליטי אסטרטגי. ״אנחנו מדינת מעבר, גשר בין אפריקה שהופכת להיות מקום שאי אפשר יהיה לחיות בו, לבין אירופה, שעדיין יהיה בה אקלים סביר״, מסבירה לב עמי, ומזהירה כי ישראל לא תצליח להתחמק. ״כשאנשים צריכים לשרוד, הם מחפשים כל דרך אפשרית. זה שהגבולות שלנו חזקים לא יספיק בשביל לשמור עלינו״.
אתגר משמעותי נוסף עליו מצביעה לב עמי הוא הביטחון התזונתי. ״ההתחממות, הבצורת, השטפונות – כל זה פוגע באופן מיידי וישיר ביכולת לגדל אוכל בכל העולם, התפוקה של הקרקע יורדת מהר. גם ככה אין לנו יכולת עצמאית לספק את מרבית צרכי המזון שלנו, והתלות המוחלטת שלנו בשרשראות הייצור והאספקה הגלובליות, שכבר ניתן לראות עד כמה הן פגיעות ורגישות, יוצרת בעיה גדולה. יש פה ניסיון להתמודד עם יוקר המחיה באמצעות הוזלת עלויות של מוצרים מיובאים – אבל זה לא פותר את הבעיה הזו ולא מייצר לנו שקט״.
שירה לב עמי. צילום: אינגה אבשלום שיליאן, Q Elite Beauty
ש: אי אפשר שלא להתייחס לפיל שבכל חדר על דיוני אקלים – הילודה הגבוהה בישראל
״נכון, אי אפשר לנטרל את ההשפעה הזו, שמהווה סיכון אמיתי שמייצר בעיות אמיתיות של טביעת רגל פחמנית. אבל התנועה הסביבתית מאוד נזהרת מלהיכנס לעולם הזה״, אומרת לב עמי. ״אנשים מבינים שזה חלק גדול מהבעיה, אבל כשמעלים את זה לסדר היום יש לא מעט קהלים שזה מרחיק אותם מהדיון ומייצר תגובה דפנסיבית. זה מרחיק, כשהמטרה היא לקרב.
״צריך להבין שעשרות השנים בהן חי אדם ומייצר צריכה בהיקף גדול – אי אפשר להתעלם מזה, אבל אפשר לצמצם את זה על ידי פעולה נכונה״, ממשיכה לב עמי, ומונה דרכי פעולה: ״למשל צריכת חשמל שכולו מבוסס על אנרגיה מתחדשת, פיתוח תחליפי חלבון ראויים, טעימים וזולים במקום הסתמכות על מוצרים מן החי, מחזור פסולת במקום הטמנה – יש הרבה שאפשר לעשות כדי להפחית את הנזק. המטרה היא לייצר קיזוז וצמצום בעזרת הטכנולוגיה שיפחית את הנזק האקלימי, להתבונן על כל האתגרים ולנסות למצוא להם פתרונות״.
״יהיה קשה לצמוח בלי מעורבות משמעותית של המדינה״
אז איך ישראל, אומת ההייטק שבמקביל גם יושבת בהוט-ספוט גלובלי (תרתי משמע), יכולה להפוך לשחקן משמעותי בתחום? ״יש לנו הרבה פוטנציאל כמדינה שניתן יהיה לממש בעזרת תוכנית לאומית לחדשנות אקלים״, אומרת לב עמי (שאגב מבינה בנושא התוכניות הלאומיות לא מעט, כסמנכ״לית טכנולוגיה ובריאות דיגיטלית לשעבר במשרד הבריאות). ״צריכה להיות מעורבות ממשלתית משמעותית גם בעידוד התעשייה הזו באופן ספציפי, גם בהקלה על הרגולציה שממוקדת באתגרים הטכנולוגיים אותם אנחנו רוצים לפתור, וגם במימון מו״פ ועשייה. מדובר פה בפתרונות של תשתיות לאומיות, בסקייל של מדינה, לא בסקייל של אפליקציה שמימון של כמה מיליונים יכול לפתור את כל הבעיות שלה.
״ומצד שני – אנחנו מדינה קטנה, לא מדינה כמו סין שמסוגלת לייצר כל דבר בסקייל תעשייתי עצום, להוריד מחירים ולספק את כל צרכי העולם בפאנלים סולריים זולים, לדוגמא. ישראל תוכל להיות זאת שתביא את הפתרונות בשלבים המוקדמים, שמהם יהיה אפשר לצמוח, בתקווה, לחברות גדולות ומשמעותיות. ויותר קשה לגרום לזה לקרות בלי מעורבות משמעותית של המדינה. אם ישראל רוצה לתרום את חלקה להתמודדות במשבר וגם להרוויח כלכלית – זו הדרך שלה, בפיתוח החדשנות הזו״.
ש: מה דעתך על תכנית האקלים שאושרה בממשלה?
״אני מברכת עליה. העלאת הנושא על סדר היום הממשלתי, והמחויבות של הממשלה לקדם אותו, חשובה מאוד״, אומרת לב עמי, ומסייגת: ״יחד עם זאת, רשימת הנושאים המופיעים בה כוללת בחלקה נושאים שכבר הוחלט עליהם ונמצאים בחוק התקציב ובחוק ההסדרים כמו נתיבי תחבורה ציבורית, וחלקם אפילו במהלך ביצוע – כמו חישמול מערך הרכבות. כלומר ייתכן שלפחות בחלקה, התכנית "צובעת" פעילויות קיימות תחת הכותרות האקלימית״.
״ההתמודדות עם מצב החרום האקלימי דורשת מאמץ משולב אשר כולל כמעט את כל משרדי הממשלה, כל אחד בתחומו. בכדי להבטיח שההצהרות היפות אינן רק greenwashing, בכדי שיהיה מה לספר בכנס בגלזגו, צריכה להיות עבודה משותפת של משרדי הממשלה, בהובלת גורם רוחבי, שתהפוך את הכוונות הללו למציאות״.
הזמן קצר מדי, צריך לפעול על סמך הטכנולוגיות שקיימות כיום
ש: בשורה התחתונה – גם אם יהיו תכנית ותקציבים ופיתוח, זה נאיבי לחשוב שבאמת נציל את העולם, לא? התחממות, מדבור, המסת קרחונים – התהליכים הללו יימשכו, למרות הכול.
״מצד אחד אני מאמינה שבהרבה מובנים הטכנולוגיה תציל אותנו, אבל מצד שני אני מסתייגת מההתייחסות אליה כאל סוג של משיח״, מפתיעה לב עמי. ״מהמחשבה הזו שבגלל שיש טכנולוגיה, היא תפטור אותנו מהעבודה הקשה של צמצום פליטות. הרבה מאוד ממה שאנחנו צריכים באמת לא הומצא עדיין, ויש צורך בתגבור משמעותי ופריצות דרך דרמטיות בהמון נושאים: תפיסת פחמן, ביו דלקים – במיוחד בתחומי התעופה והספנות, אגירת אנרגיה בכמויות של מדינה שלמה למשך תקופות ארוכות, חלבון אלטרנטיבי זמין ונגיש לכולם.
״הזמן קצר מדי, ואי אפשר רק לחשוב על הטכנולוגיה העתידית שעדיין לא קיימת. אנחנו חייבים להצליח לפעול עד כמה שאפשר במקום שבו אנחנו נמצאים עכשיו, על סמך טכנולוגיות שקיימות עכשיו. וזה דורש משאבים, מאמץ השקעה והקרבה ברמה האישית והלאומית, כי נוח לנו באורח החיים הקיים שלנו. כך שטכנולוגיה זה כן, קידום טכנולוגיה זה כן, אבל פטור מעשייה בשם הטכנולוגיה – זה לא״.
עם איזה מסר לדעתך צריך רה״מ להגיע לגלזגו?
״אני חושבת שישראל צריכה בעיקר לקחת מסרים מגלזגו, ולא לספק מסרים. אני מברכת על השיח שהתפתח פה בחודשים האחרונים. הממשלה החדשה – ברמת ההצהרה לפחות – מבינה את חשיבות הנושא. אנחנו מתעוררים מאוחר וצריכים להשלים פערים מול העולם שכבר למד והבין איפה הוא עומד ומה צריך לעשות. אני חושבת שישראל צריכה לחזור מגלזגו עם הבנה של ׳יאללה, לעבודה׳״.
