לישראל יש בעיה של ביטחון תזונתי, המהווה מרכיב חיוני בביטחונה הלאומי
כך הודה ראש ועדת חוץ וביטחון בדיון מיוחד שנערך בנושא. נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, ד״ר דורית אדלר, שוחחה עם ישראל דיפנס על החקלאות המקומית כנדבך מרכזי בחוסן הלאומי, ועל חשיבות ההיערכות למשברים ארוכי טווח
מנדי קוגוסובסקי
| 07/08/2021
קטיף תפוחים בגולן, ארכיון. צילום: REUTERS/Ammar Awad
״נוכחנו כי יש לנו בעיה ביטחונית של ביטחון תזונתי, שהוא מרכיב חיוני בביטחון הלאומי שלנו״. את ההבנה הזו השמיע יו״ר ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת רם בן ברק, בתום דיון בנושא שערכה הוועדה בשבוע שעבר (ג׳). הרפורמה הצפויה בחקלאות, חוק ההסדרים ומחאת החקלאים זוכים לסיקור תקשורתי נרחב בשבועות האחרונים. מדברים הרבה על רווח/הפסד לחקלאי, על גזירת קופונים, על רשתות שיווק, וגם על ערכי עבודת ואהבת הארץ הזאת. אבל דווקא אותו דיון מהותי נדחק לעמודים המשניים, ויחד איתו מרכיב חשוב שככל הנראה לא נלקח מספיק בחשבון בעת תכנון הרפורמה: שלא יכול להתקיים ביטחון לאומי ללא ביטחון תזונתי.
״עד היום מדינת ישראל לא נערכה לתרחישי חירום ולאסונות ארוכי טווח או אפילו בעלי טווח בינוני, אלא רק לתרחישים קצרים של מלחמה שנמשכת כמה שבועות ומסתיימת״, אומרת ד״ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, שהשתתפה בדיון הוועדה. ״ולכן, המדינה גם לא מכווננת לכל הנושא של כמויות המזון שצריך לשמור במחסנים הלאומיים לתקופות חירום, איזה מזונות צריכים להיות מאוחסנים, לכמה זמן, ומי בכלל אחראי על כל זה. אין שום גוף שהנושא הזה נמצא תחת אחריותו מבחינת תכנון, תקצוב, בקרה וכל השאר.
״אבל משבר האקלים שכבר משפיע על מארג המזון העולמי לא נמשך רק כמה שבועות, והוא גם לא משהו שאפשר לדחות לדורות הבאים או לעוד עשר שנים כדי לפתור. זה כאן עכשיו״, ממשיכה ד״ר אדלר בשטף בלתי ניתן לעצירה. ״אם ניקח לדוגמא את גלי החום המשוגעים בארה״ב בשבועות האחרונים – כבר ידוע שתפוקות החיטה והסויה הולכות לקטון השנה באופן משמעותי כתוצאה. וזה קורה ויקרה בעוד מדינות. ואז מה? מדינות יצאניות יפסיקו את הייצוא ברגע שלהן לא יהיה מספיק להאכיל את האוכלוסיות שלהן – וגם ישראל לא תוכל לייבא חלק נכבד מהמזונות שלה. לא תמיד נוכל לקנות דגנים וגרעינים ממדינה שלא בטוח שתצליח לספק אותם אפילו לתושבים שלה, או שתתמחר אותם במחיר כ״כ גבוה שלא נוכל לעמוד בו״.
בין ייצור מזון טרי להשתלטות הסינית
״ישראל מייצרת נכון להיום כמעט את כל המזון הטרי שלה: ירקות, פירות, תפוחי אדמה – וגם עוף, ביצים, חלב״, משיבה ד״ר אדלר לשאלה בנוגע לייצור מול ייבוא במדינה. ״אבל בשביל מוצרי הבשר והחלב, אנחנו מייבאים את הדגנים והמספוא, האוכל עבור בעלי החיים. אין לנו יכולת לגדל פה כמות חיטה מספקת, לדוגמא. זו נקודה אחת להתייחסות. נקודה נוספת, היא שאנחנו מייבאים בעיקר סוכר, שמנים ודגנים – וחלק גדול מהקלוריות האלה הולך למזון אולטרה-מעובד שעדיף להימנע ממנו.
״המדינה צריכה להבין שהחקלאים והחקלאות בישראל מהווים תשתית לביטחון לאומי, וצריכה לתת תמריצים לחקלאים לגדל את אותם מזונות שהם סביב ליבת התזונה הבריאה״, היא ממשיכה. ״למשל: נניח שלא נוכל לייבא חיטה – אבל כן נוכל לגדל תפוחי אדמה, פירות וירקות, וגם קטניות. היום בישראל מגדלים כ-50% מהקטניות שאנחנו צורכים. אין שום סיבה שהחקלאים שלנו לא יגדלו 100%, זה פשוט לא כדאי להם. תנו להם תמריצים שיהפכו את זה לכדאי, ואז אותן קטניות שגדלות בשדה גם הן יהיו חלק ממאגר המזון לשעת חירום, מזון בריא״.
ויש עוד נקודה: המדינות שנערכות היטב לאפשרות של משבר מזון. כל כך טוב, למעשה, שלא בטוח שלאחרות יישאר. ״סין, למשל, קונה היום כמעט הכול. וכשסין קונה, זה עלול לפגוע במדינות אחרות שלא יוכלו לעמוד בתחרות ולקנות גם כן, וזה משמעותי״, מציינת אדלר, ומוסיפה שסין גם חוכרת שטחים ברחבי העולם שבה היא מגדלת מזון עבור האוכלוסייה שלה. ולא רק על שטחים חקלאיים היא משתלטת, אלא גם על חברות לייצור מזון במדינות רבות – כולל תנובה הישראלית, שנרכשה על ידי התאגיד הסיני הממשלתי ״ברייט פוד״ ב-2015. חברי כנסת רבים התנגדו למהלך בשל חשש לפגיעה בביטחון הלאומי. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, הזהיר שסין עלולה לנצל את הנכס למטרותיה הכלכליות והביטחוניות ברגע שתחפוץ בכך.
״ידוע שאי ביטחון תזונתי מוביל לאי שקט במדינות, גם בדמוקרטיות״
ישראל נמצאת במצב ייחודי בכל הנוגע למשבר האקלים והביטחון הלאומי. השילוב של מדינה קטנה ומוקפת אויבים המצויה באזור שמתחמם מהר יותר מאשר הממוצע העולמי, ושחלק נכבד מהאקלים שלה מסווג כצחיח למחצה וכמדברי, יוצר מכלול שלם של סיכונים ואתגרים.
״הבסיס של מלחמת האזרחים בסוריה היה בבצורת רבת שנים שפגעה במזרח המדינה, שהתחילה את ההגירה הפנימית שהובילה לקשיים הכלכליים ולתסיסה״, מסבירה אדלר. ״אנחנו יודעים שאי ביטחון תזונתי גורם לאי שקט במדינות, במשטרים בעייתיים ודמוקרטיים כאחד. עליית מחירים יוצרת אי שקט, כבר ראינו את זה בארץ. כרגע אין לזה מספיק התייחסות״.
ד״ר דורית אדלר. צילום: מתוך אתר הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא
אבל עם כל אתגר באה הזדמנות, וד״ר אדלר מפגינה אופטימיות. ״אם נסתכל על זה לא רק כאיום אלא כאתגר שמהדק את היכולת להתמודד ביחד עם המשברים השונים, יש פה פוטנציאל. לדוגמא: לישראל יש טכנולוגיות טובות, ולירדן יש לא מעט אדמות לחקלאות. למה שלא נחכור ממנה אדמות ונעשה הסכמים משותפים שגם יהדקו את היחסים בינינו, ויסייעו לנו להתמודד הרבה יותר טוב עם אי ביטחון תזונתי אזורי? יש כבר הסכם לגבי המים, אפשר אולי להרחיב אותו״.
״בנוסף, מדינת ישראל מאוד מתגאה גם בטכנולוגיות החקלאיות שלה, בפוד-טק ובאגרו-טק – כל הדבר הזה נבנה על התשתית המחקרית, שנובעת מזה שיש לנו פה חקלאות מפוארת, ברמה גבוהה מאוד. אם נחסל את החקלאות על ידי זה שנפתח את השוק לייבוא, גם המחקר לא יוכל להתקיים פה – כי הסיבה שהוא מצליח להתקיים היא בגלל שיש פה חקלאות. המדינה לא מסתגלת על כל העניין במבט מערכתי, והיא חייבת להתחיל לעשות את זה, וחלק מהעניין הוא לתקצב את המחקר בתקציבים גדולים״, אומרת אדלר.
״התמיכות הישירות שרוצים להציע עכשיו הן לעג לרש״
ש: בסקאלה בין החקלאים שמוחים על הרפורמה החדשה לבין הפוליטיקאים שזועקים על מחירי הענבים הגבוהים, אפשר לנחש איפה את נמצאת, לא?
״גם החקלאים אומרים שצריך לעשות רפורמה. אין ספק שצריך להוזיל את מחירי הפירות והירקות, ואין ספק שזה המנדט של המדינה. אבל יש לה מספיק כלים לעשות את זה, לא בדרך של הסרת המכסים, אלא על ידי תמיכה בחקלאים. עד כה, הורדת מיסים לא התגלגלה לצרכן, וסביר שגם עכשיו זה לא יקרה״, אומרת אדלר. ״צריך לזכור שמזון הוא זכות יסוד כמו שביטחון זה זכות יסוד – ואף אחד לא מתווכח עם משרד הביטחון כמה משהו עולה. התשתית של החקלאות והחקלאים היא לא פחות משמעותית מהביטחון של ישראל, לא יכול להיות ביטחון לאומי בלי ביטחון מזון.
״למדינה יש הרבה כלים בהם היא יכולה להשתמש, למשל להוזיל את המים החקלאיים המושבים, לתמרץ את החקלאים לגדל את הגידולים הנכונים, על פי תכנית אב סדורה, לתגמל על שירותים אקולוגיים כמו שמירה על המגוון הביולוגי״, מונה אדלר מספר אפשרויות. ״התמיכות הישירות שרוצים עכשיו להציע הן לעג לרש: מדברים על פיצוי של סכום מסוים לדונם, לא משנה לאיזה גידול – אז לחקלאי יהיה הכי קל לגדל חיטה. הוא לא צריך להשקיע הרבה. לגדל ירקות ופירות דורש תשומות הרבה יותר גבוהות, ולכן דורש גם תמיכות ישירות הרבה יותר גבוהות. אז כולם פתאום יגדלו פה רק חיטה?
״עד כה, השיח בנושא מתנהל ברמה מאוד חד-ממדית, מתעסקים במזון כאילו זה עוד קומודיטי, עוד מוצר צריכה. אין הבנה שמזון הוא קודם כל זכות יסוד וצורך קיומי שהוא קריטי להישרדות שלנו״, מסכמת אדלר. ״מערכות המזון הן מורכבות מאוד, ומהוות מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי ובביטחון הלאומי של מדינת ישראל – שחייבת מיד להשקיע בתחום סכומים משמעותיים כדי להתמודד עם כל האתגרים האדירים שבפנינו״.
******
ד״ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ארגון ללא מטרות רווח, וגם ללא תקציב, שהחברים בו פועלים בהתנדבות מלאה), חיברה את המאמר ״ביטחון תזונתי וחוסן לאומי בעידן של אקלים משתנה״ במשותף עם ד״ר סיגל טפר וד״ר אסף צחור. המאמר התפרסם כחלק מהקובץ ״סביבה, אקלים וביטחון לאומי: חזית חדשה לישראל״, של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
כך הודה ראש ועדת חוץ וביטחון בדיון מיוחד שנערך בנושא. נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, ד״ר דורית אדלר, שוחחה עם ישראל דיפנס על החקלאות המקומית כנדבך מרכזי בחוסן הלאומי, ועל חשיבות ההיערכות למשברים ארוכי טווח
קטיף תפוחים בגולן, ארכיון. צילום: REUTERS/Ammar Awad
״נוכחנו כי יש לנו בעיה ביטחונית של ביטחון תזונתי, שהוא מרכיב חיוני בביטחון הלאומי שלנו״. את ההבנה הזו השמיע יו״ר ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת רם בן ברק, בתום דיון בנושא שערכה הוועדה בשבוע שעבר (ג׳). הרפורמה הצפויה בחקלאות, חוק ההסדרים ומחאת החקלאים זוכים לסיקור תקשורתי נרחב בשבועות האחרונים. מדברים הרבה על רווח/הפסד לחקלאי, על גזירת קופונים, על רשתות שיווק, וגם על ערכי עבודת ואהבת הארץ הזאת. אבל דווקא אותו דיון מהותי נדחק לעמודים המשניים, ויחד איתו מרכיב חשוב שככל הנראה לא נלקח מספיק בחשבון בעת תכנון הרפורמה: שלא יכול להתקיים ביטחון לאומי ללא ביטחון תזונתי.
״עד היום מדינת ישראל לא נערכה לתרחישי חירום ולאסונות ארוכי טווח או אפילו בעלי טווח בינוני, אלא רק לתרחישים קצרים של מלחמה שנמשכת כמה שבועות ומסתיימת״, אומרת ד״ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא, שהשתתפה בדיון הוועדה. ״ולכן, המדינה גם לא מכווננת לכל הנושא של כמויות המזון שצריך לשמור במחסנים הלאומיים לתקופות חירום, איזה מזונות צריכים להיות מאוחסנים, לכמה זמן, ומי בכלל אחראי על כל זה. אין שום גוף שהנושא הזה נמצא תחת אחריותו מבחינת תכנון, תקצוב, בקרה וכל השאר.
״אבל משבר האקלים שכבר משפיע על מארג המזון העולמי לא נמשך רק כמה שבועות, והוא גם לא משהו שאפשר לדחות לדורות הבאים או לעוד עשר שנים כדי לפתור. זה כאן עכשיו״, ממשיכה ד״ר אדלר בשטף בלתי ניתן לעצירה. ״אם ניקח לדוגמא את גלי החום המשוגעים בארה״ב בשבועות האחרונים – כבר ידוע שתפוקות החיטה והסויה הולכות לקטון השנה באופן משמעותי כתוצאה. וזה קורה ויקרה בעוד מדינות. ואז מה? מדינות יצאניות יפסיקו את הייצוא ברגע שלהן לא יהיה מספיק להאכיל את האוכלוסיות שלהן – וגם ישראל לא תוכל לייבא חלק נכבד מהמזונות שלה. לא תמיד נוכל לקנות דגנים וגרעינים ממדינה שלא בטוח שתצליח לספק אותם אפילו לתושבים שלה, או שתתמחר אותם במחיר כ״כ גבוה שלא נוכל לעמוד בו״.
בין ייצור מזון טרי להשתלטות הסינית
״ישראל מייצרת נכון להיום כמעט את כל המזון הטרי שלה: ירקות, פירות, תפוחי אדמה – וגם עוף, ביצים, חלב״, משיבה ד״ר אדלר לשאלה בנוגע לייצור מול ייבוא במדינה. ״אבל בשביל מוצרי הבשר והחלב, אנחנו מייבאים את הדגנים והמספוא, האוכל עבור בעלי החיים. אין לנו יכולת לגדל פה כמות חיטה מספקת, לדוגמא. זו נקודה אחת להתייחסות. נקודה נוספת, היא שאנחנו מייבאים בעיקר סוכר, שמנים ודגנים – וחלק גדול מהקלוריות האלה הולך למזון אולטרה-מעובד שעדיף להימנע ממנו.
״המדינה צריכה להבין שהחקלאים והחקלאות בישראל מהווים תשתית לביטחון לאומי, וצריכה לתת תמריצים לחקלאים לגדל את אותם מזונות שהם סביב ליבת התזונה הבריאה״, היא ממשיכה. ״למשל: נניח שלא נוכל לייבא חיטה – אבל כן נוכל לגדל תפוחי אדמה, פירות וירקות, וגם קטניות. היום בישראל מגדלים כ-50% מהקטניות שאנחנו צורכים. אין שום סיבה שהחקלאים שלנו לא יגדלו 100%, זה פשוט לא כדאי להם. תנו להם תמריצים שיהפכו את זה לכדאי, ואז אותן קטניות שגדלות בשדה גם הן יהיו חלק ממאגר המזון לשעת חירום, מזון בריא״.
ויש עוד נקודה: המדינות שנערכות היטב לאפשרות של משבר מזון. כל כך טוב, למעשה, שלא בטוח שלאחרות יישאר. ״סין, למשל, קונה היום כמעט הכול. וכשסין קונה, זה עלול לפגוע במדינות אחרות שלא יוכלו לעמוד בתחרות ולקנות גם כן, וזה משמעותי״, מציינת אדלר, ומוסיפה שסין גם חוכרת שטחים ברחבי העולם שבה היא מגדלת מזון עבור האוכלוסייה שלה. ולא רק על שטחים חקלאיים היא משתלטת, אלא גם על חברות לייצור מזון במדינות רבות – כולל תנובה הישראלית, שנרכשה על ידי התאגיד הסיני הממשלתי ״ברייט פוד״ ב-2015. חברי כנסת רבים התנגדו למהלך בשל חשש לפגיעה בביטחון הלאומי. ראש המוסד לשעבר, אפרים הלוי, הזהיר שסין עלולה לנצל את הנכס למטרותיה הכלכליות והביטחוניות ברגע שתחפוץ בכך.
״ידוע שאי ביטחון תזונתי מוביל לאי שקט במדינות, גם בדמוקרטיות״
ישראל נמצאת במצב ייחודי בכל הנוגע למשבר האקלים והביטחון הלאומי. השילוב של מדינה קטנה ומוקפת אויבים המצויה באזור שמתחמם מהר יותר מאשר הממוצע העולמי, ושחלק נכבד מהאקלים שלה מסווג כצחיח למחצה וכמדברי, יוצר מכלול שלם של סיכונים ואתגרים.
״הבסיס של מלחמת האזרחים בסוריה היה בבצורת רבת שנים שפגעה במזרח המדינה, שהתחילה את ההגירה הפנימית שהובילה לקשיים הכלכליים ולתסיסה״, מסבירה אדלר. ״אנחנו יודעים שאי ביטחון תזונתי גורם לאי שקט במדינות, במשטרים בעייתיים ודמוקרטיים כאחד. עליית מחירים יוצרת אי שקט, כבר ראינו את זה בארץ. כרגע אין לזה מספיק התייחסות״.
ד״ר דורית אדלר. צילום: מתוך אתר הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא
אבל עם כל אתגר באה הזדמנות, וד״ר אדלר מפגינה אופטימיות. ״אם נסתכל על זה לא רק כאיום אלא כאתגר שמהדק את היכולת להתמודד ביחד עם המשברים השונים, יש פה פוטנציאל. לדוגמא: לישראל יש טכנולוגיות טובות, ולירדן יש לא מעט אדמות לחקלאות. למה שלא נחכור ממנה אדמות ונעשה הסכמים משותפים שגם יהדקו את היחסים בינינו, ויסייעו לנו להתמודד הרבה יותר טוב עם אי ביטחון תזונתי אזורי? יש כבר הסכם לגבי המים, אפשר אולי להרחיב אותו״.
״בנוסף, מדינת ישראל מאוד מתגאה גם בטכנולוגיות החקלאיות שלה, בפוד-טק ובאגרו-טק – כל הדבר הזה נבנה על התשתית המחקרית, שנובעת מזה שיש לנו פה חקלאות מפוארת, ברמה גבוהה מאוד. אם נחסל את החקלאות על ידי זה שנפתח את השוק לייבוא, גם המחקר לא יוכל להתקיים פה – כי הסיבה שהוא מצליח להתקיים היא בגלל שיש פה חקלאות. המדינה לא מסתגלת על כל העניין במבט מערכתי, והיא חייבת להתחיל לעשות את זה, וחלק מהעניין הוא לתקצב את המחקר בתקציבים גדולים״, אומרת אדלר.
״התמיכות הישירות שרוצים להציע עכשיו הן לעג לרש״
ש: בסקאלה בין החקלאים שמוחים על הרפורמה החדשה לבין הפוליטיקאים שזועקים על מחירי הענבים הגבוהים, אפשר לנחש איפה את נמצאת, לא?
״גם החקלאים אומרים שצריך לעשות רפורמה. אין ספק שצריך להוזיל את מחירי הפירות והירקות, ואין ספק שזה המנדט של המדינה. אבל יש לה מספיק כלים לעשות את זה, לא בדרך של הסרת המכסים, אלא על ידי תמיכה בחקלאים. עד כה, הורדת מיסים לא התגלגלה לצרכן, וסביר שגם עכשיו זה לא יקרה״, אומרת אדלר. ״צריך לזכור שמזון הוא זכות יסוד כמו שביטחון זה זכות יסוד – ואף אחד לא מתווכח עם משרד הביטחון כמה משהו עולה. התשתית של החקלאות והחקלאים היא לא פחות משמעותית מהביטחון של ישראל, לא יכול להיות ביטחון לאומי בלי ביטחון מזון.
״למדינה יש הרבה כלים בהם היא יכולה להשתמש, למשל להוזיל את המים החקלאיים המושבים, לתמרץ את החקלאים לגדל את הגידולים הנכונים, על פי תכנית אב סדורה, לתגמל על שירותים אקולוגיים כמו שמירה על המגוון הביולוגי״, מונה אדלר מספר אפשרויות. ״התמיכות הישירות שרוצים עכשיו להציע הן לעג לרש: מדברים על פיצוי של סכום מסוים לדונם, לא משנה לאיזה גידול – אז לחקלאי יהיה הכי קל לגדל חיטה. הוא לא צריך להשקיע הרבה. לגדל ירקות ופירות דורש תשומות הרבה יותר גבוהות, ולכן דורש גם תמיכות ישירות הרבה יותר גבוהות. אז כולם פתאום יגדלו פה רק חיטה?
״עד כה, השיח בנושא מתנהל ברמה מאוד חד-ממדית, מתעסקים במזון כאילו זה עוד קומודיטי, עוד מוצר צריכה. אין הבנה שמזון הוא קודם כל זכות יסוד וצורך קיומי שהוא קריטי להישרדות שלנו״, מסכמת אדלר. ״מערכות המזון הן מורכבות מאוד, ומהוות מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי ובביטחון הלאומי של מדינת ישראל – שחייבת מיד להשקיע בתחום סכומים משמעותיים כדי להתמודד עם כל האתגרים האדירים שבפנינו״.
******
ד״ר דורית אדלר, נשיאת הפורום הישראלי לתזונה בת-קיימא (ארגון ללא מטרות רווח, וגם ללא תקציב, שהחברים בו פועלים בהתנדבות מלאה), חיברה את המאמר ״ביטחון תזונתי וחוסן לאומי בעידן של אקלים משתנה״ במשותף עם ד״ר סיגל טפר וד״ר אסף צחור. המאמר התפרסם כחלק מהקובץ ״סביבה, אקלים וביטחון לאומי: חזית חדשה לישראל״, של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).
