דעה | ירושלים בוערת - אבל מי מתסיס? 

האם חמאס מכוון את האלימות או שמא מדובר בפרץ רגשות אקראי בגלל ירושלים? תלוי את מי שואלים כמובן. ואיך מדינה פלסטינית וסכסוך הנדל״ן בשייח ג׳ראח קשורים? 

דעה | ירושלים בוערת - אבל מי מתסיס? 

צילום: משטרת ישראל

בימים האחרונים ירושלים בוערת. מאז סוף חג הראמאדן, החלו מהומות בהר הבית ובעיר העתיקה בירושלים שמסרבות לדעוך. גם היום (ב) ממשיכות המהומות, כאשר המשטרה יוצאת ונכנסת להר הבית ולמסגד אל-אקצא במטרה להתמודד עם המהומות. כתוצאה מהמהומות עשרות שוטרים נפצעו. 

אחת השאלות העולות בהקשר המהומות היא האם יש יד מכוונת שמתסיסה את השטח, או שמא, מדובר בצירוף אירועים אקראי. סוף הראמאדן ,יום ירושלים, סכסוך הנדל״ן בשכונת שייח ג׳ארח ודחיית או ביטול הבחירות להנהגת הרשות הפלסטינית. כל אלו אירועים מקבילים שהתנקזו לנקודת זמן מסויימת. 

ובכן, תלוי את מי שואלים. חלק מהכתבים הישראלים המסקרים את האירועים, טוענים כי התסיסה אקראית. לפיהם, צעירים ערבים יוצאים להגנת ירושלים ומסגד אל אקצא באופן אקראי. לעומת זאת, מקורות יותר רשמיים של ישראל דיפנס, טוענים כי חמאס עומד מאחורי התסיסה ומדובר במהלך מכוון המנצל את התכנסות כל האירועים הללו בנקודת זמן זו. 

הבחירות ברשות 

הבחירות לרשות המחוקקת ברשות הפלסטינית היו אמורות להתקיים החודש. בעוד כחודשיים, אמורות להתקיים בחירות נוספות לנשיאות הרשות. הבחירות, שהיו אמורות להתקיים בעזה ויו״ש, נדחו על ידי אבו מאזן שמאשים את ישראל. מצידה, ישראל מנעה הצבת פקחים במזרח ירושלים לצורך קיום הבחירות, מהלך שעליו נתלה אבו מאזן. 

במציאות, ישראל ואבו מאזן באותו צד - אף אחד מהצדדים לא רוצה שחמאס יתחזק מחוץ לעזה. מהלך סיכול הבחירות גרם לחמאס לחשוף שיניים, מכיוון שבחמאס רצו להשתלט על הרשות , באמצעות הבחירות. הצלחה כזו של חמאס תביא אותו לשלוט על עזה ויו״ש. עבור ישראל המשמעות היא שארגון הטרור, עם כל האמל״ח והאמביציה הצבאית שלו, ישב בשתי חזיתות (דרום ומזרח) במקום בחזית אחת (דרום). 

היות והתו״ל של צה״ל והמשטרה בנוי על הפרד ומשול, קרי הפרדת חזיתות, הצלחה של חמאס היא בגדר איום ביטחוני על ישראל. מאידך, ישראל לא יכולה ביודעין להתערב בבחירות ברשות בגלל ארה״ב ואירופה, לכן הטלת האחריות על דחיית הבחירות בידי אבו מאזן היא פתרון מצוין עבור ישראל. 

אבו מאזן מצידו לא רוצה לאבד את האחיזה שלו ברשות, ולכן נוח לו לשחק את המשחק של ישראל מחד, ומאידך, לרכב על גל האלימות הצפוי מההחלטה, נגד ישראל. בצורה כזו, הוא מעגן, לכאורה, את אחיזתו ברשות באמצעות תמיכה שקטה באלימות נגד ישראל. כמו גם, האלימות אינה מופנית אליו, אלא לישראל, כך שהסיכון שלו מההחלטה לדחות את הבחירות קטן מאד. בצורה אחרת, אבו מאזן מרוויח מכל הכיוונים בהחלטה לדחות את הבחירות. 

חמאס מצידו רק מפסיד. מבחינתו ישראל מונעת ממנו את האפשרות להשתלט על יו״ש באמצעות בחירות לגיטימיות. לאור זאת, לפחות על פי התזה המרכזית, חמאס התסיס את ירושלים, תוך שהוא מנצל את ההקשר הדתי (סוף ראמאדן ויום ירושלים), וכן את סכסוך הנדל״ן בשייח ג׳ראח, על מנת לתת למהומות כסות אקראית. 

חמאס אף עשה יותר מזאת. בימים הראשונים למהומות, יצא מהנפטלין מוחמד דף בעזה, ואיים על ישראל בכלים שלובים בין עזה לירושלים. כלומר, חמאס יפתח חזית נוספת על זו בירושלים. בינתיים זה לא קרה, מלבד ירי של כמה רקטות בודדות, נראה כי חמאס שומר על ריסון בעזה. 

המטרה של חמאס בקשירת ירושלים לעזה, היא להציג לציבור הפלסטיני, לפני בחירות, כי חמאס הוא גוף ממלכתי שדואג לכל האינטרסים של הפלסטינים, ולא רק לתושבי עזה. בזאת, מבקש חמאס להקטין את כוחה של הרשות הפלסטינית בעיני אותו ציבור. 

סכסוך הנדל״ן בשייח ג׳ארח

אירוע נוסף, לצד האירועים הדתיים שהתנקזו לנקודת זמן זו, הוא סכסוך נדל״ן בין ישראל לרשות הפלסטינית סביב כמה עשרות בתים במזרח ירושלים, בשכונת שייח ג׳ארח. על מה הסכסוך? ובכן, שני חוקרים אקדמאיים ישראלים פרסמו מחקר מקיף בנושא בשנת 2010. פרופ' יצחק רייטר וד"ר ליאור להרס, פרסמו את המחקר תחת השם ״שיח ג׳ראח הערכת מצב״

ראשית, מומלץ לקרוא את המחקר לאלו שרוצים להבין את שורשי סכסוך הנדל״ן המסוים. בהפשטה, מדובר על סכסוך שהחל לאחר קום המדינה בעקבות תזוזת אוכלוסיה יהודית וערבית. בשכונת שייח ג׳ראח גרו יהודים שפינו את בתיהם. הנכסים נוהלו על ידי האופוטרופוס הירדני ששיכן בהם פלסטינים. ב1972 הורה האופוטרופוס הישראלי לרשום אותם חזרה על שם וועדים יהודים. מאז שנות ה-90, החלו הוועדים לתבוע את פינוי התושבים הפלסטינים מהבתים האלו.

החוקרים אף טוענים, כי מעבר להיבט המשפטי-נדל״ני יש הקשר פוליטי רחב יותר. לפיהם, ישראל רוצה להתייחס לסוגיית 67 ולא 48. ״מימוש נכסים יהודיים בשיח ג׳ראח ובמזרח ירושלים בכלל, עלול לעורר תביעת השבה של רכוש פליטים פלסטינים בחלקה המערבי של ירושלים״, טוענים החוקרים. ״אי שיוויון בסוגיית השבת הרכוש בין יהודים לערבים שננטש במלחמת העצמאות אינו יכול להתקבל על ידי הקהילה הבינלאומית. ישראל לא תדע להסבירו.״ 

לזאת, יש להוסיף את ההיבט הדתי בשכונה זו. עבור היהודים, מדובר במתחם קבר שמעון הצדיק. דיוני עבר בכנסת ובממשלה העלו קולות שונים לגבי עד כמה המקום הידוע כ״מערת הרמב״ן״ הוא מקום קדוש ליהודים. החוקרים מכנים את המאבק הזה כ״גיאוגרפיה של קדושה״ - הצורך להקנות משמעות ערכית לטריטוריה עליה נלחמים. בכל אופן, עצם ההקשר הדתי המתווסף לסכסוך הנדל״ן וההקשר הגיאופוליטי - הופכים את המקום לנפיץ. 

בינתיים, הדיון בבג״צ בנושא העתירות לפינוי התושבים הפלסטינים נדחה כנראה בשבועיים, במטרה לתת ליועמ״ש הממשלה להתכונן לדיון. 

מדינה פלסטינית 

בין אם פלוני חושב שחמאס מתסיס את ירושלים או שמדובר באוסף נסיבות אקראי, קשה לנתק את פרץ האלימות הנוכחי משאלת המדינה הפלסטינית. כאמור, שאלה זו מכתיבה את ההחלטות של ישראל, חמאס, רשות פלסטינית, הקהיליה הבינלאומית, ירדן ונוגעת גם למדינות המפרץ, איראן, לבנון והמזרח התיכון כולו. 

העדר מו״מ להסדר קבע מחד, או החלטה ״לגייר״ את הפלסטינים מאידך, משאירה ישראל בלימבו פוליטי. זה נוח לישראל שרואה במדינה פלסטינית איום ביטחוני חמור. זה נוח לאבו מאזן שנהנה מפירות השליטה ברשות, וזה נוח לחמאס שנהנה מפירות השליטה בעזה. 

אולם, מצב זה משאיר את המקומות הקדושים, בראשן ירושלים, בחזקת ״חבית נפץ״. גם כאשר ישכח גל האלימות הנוכחי, כמו זה שהיה לפניו ב2017, כל הצדדים לשאלת המדינה הפלסטינית יחזרו לעמדות הרגילות שלהם, עד ששוב תפרוץ האלימות סביב השאלה למי שייכת ירושלים. 

אולי יעניין אותך גם