דעה אחרת | לייזר על מל״טים נועד לתקיפה - לא להגנה אווירית 

זאב בעור של כבש - בישראל רוצים לפתח לייזר התקפי למל״טים תחת אצטלה של הגנה אווירית. האב טיפוס במרחק מיליארד ש״ח ולפחות שש שנות פיתוח 

אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל 

לאחרונה פירסמתי מאמר דעה תחת הכותרת ״יירוט בלייזר ממל״ט: טרם נמצא התקציב לפיתוח מבצעי״, ובו טענתי כי באלביט פיתחו טכנולוגיות באמצעותן ניתן לבנות אב טיפוס של לייזר לטובת הגנה אווירית. המאמר נשען על הצהרה של בצלאל (בוצי) מכליס, נשיא ומנכ"ל החברה, כי אלביט סיימה פיתוח טכנולוגיות תומכות. ההצהרה ניתנה בכנס האנליסטים האחרון שערכה החברה בזום. כמו גם, אלביט פרסמה סרטון שיווקי בהקשר זה. 

זאב בעור של כבש 

ובכן, לאחר פרסום המאמר, קיבלתי משוב ממספר מומחים ישראלים בתחום, שטענו כי הלייזר על מל״ט לא ממש יכול לשמש ככלי אפקטיבי ליירוט רקטות או טילים, אלא לצורך תקיפה שקטה של מטרות קרקעיות כחלופה לאמצעי קינטי. ובגלל שישנן מגבלות חוקיות ובינלאומיות על שימוש בלייזר לטובת תקיפה, הפיתוח צריך להעשות תחת האצטלה של הגנה אווירית. 

אחת הטענות הייתה שלייזר ליירוט טילים או רקטות צריך להיות בהספק גבוה (ככל הנראה סביבות ה100 קילווואט) ומל״ט, אינו מסוגל לספק כמות אנרגיה כזו למערכת מבצעית. לעומת זאת, בהספקים נמוכים יותר ניתן, נניח, ״לשרוף״ אנטנות של קרון פיקוד איראני בשדה תעופה בסוריה. 

יתרון נוסף בלייזר טמון ביכולת ההפעלה המיידית שלו מול מטרת קרקע. כאשר כלי טיס רוצה לשגר טיל, הוא צריך לעשות תמרונים מול המטרה כדי לשגר את האמצעי. בלייזר, אותו כלי טיס יצטרך פחות תמרונים מול המטרה. בלייזר יש גם פחות נזק אגבי לעומת טיל מדויק. בלייזר ניתן לעשות נזק ממוקד באובייקט עצמו, בלי הדף, פיצוץ או השפעות אחרות של חנ״מ. בנוסף לחשאיות הלייזר לעומת טיל, הנזק מתבצע בפרק זמן קצר יותר לעומת זמן מעוף הטיל למטרה. 

בהיבט הגנ״א, יש ללייזר חסרון נוסף. לצורך יירוט הרקטה או הטיל, יש צורך ראשית להתביית עליו במעוף, משימה שאינה פשוטה בכלל. לאחר מכן, נדרשות כ6-8 שניות של ביות על נקודה מסוימת, אחת, על מנת לחדור את המתכת באמצעות חימום. ככל שהמתכת יותר עבה, כך צריך יותר זמן חימום. אם הטיל מתוכנן להסתובב סביב הציר של עצמו בכל שלבי המעוף, בכלל יש בעיה כי הלייזר לא יצליח לחמם נקודה ספציפית. 

הרבה רקטות - הרבה מל״טים 

אחת הטענות לגבי הלייזר הייתה שהוא יכול להתמודד עם מטחי רקטות או טילים יותר טוב מאשר מערכות קינטיות על הקרקע. ובכן, גם כאן, זה לא ממש תואם למציאות המבצעית. מדוע? מכיוון, שכאמור, כל יירוט בלייזר לוקח מספר שניות. זמן הזיהוי, הביות, החימום. נניח לצורך הדיון, כ-10 שניות סה״כ. כמה זמן לוקח לרקטה להגיע מעזה לדרום ישראל? כנראה פחות מחצי דקה. לעוטף עזה מדובר בכמה שניות בודדות.

אם זמן המעוף בין מיקום השיגור למיקום המטרה קטן מ-15 שניות, בספק אם מטע״ד לייזר על מל״ט יוכל בכלל ליירט משהו. גם אם המל״ט יהיה במיקום הנכון שיאפשר לו לזהות את השיגור. 

אם זמן המעוף נניח בין 15 שניות ל-60 שניות (זמן מספיק לרקטה להגיע מעזה או לבנון למרכז ישראל), ומדובר במטח של מספר רקטות, מטע״ד הלייזר צריך ״להקדיש״ כ-10 שניות לפחות לכל רקטה (זיהוי, ביות, חימום). כלומר, אם שוגרו מספר רקטות יחד, הלייזר לא יהיה אפקטיבי נגד מטח כזה. והייתי ממש לארג׳ עם יכולות מטע״ד כזה. 

אחד הפתרונות עליהם מדברים הוא לשים מספר מל״טים באוויר בכל עת, כל אחד עם מטע״ד לייזר. תרחיש אפשרי, אך באיזה מחיר? אם רוצים להתמודד עם מטחים מעזה, לבנון ואיראן. ואם היחסים עם ירדן יתערערו, אולי גם ממזרח. בתרחיש כזה , צה״ל יערוך חקר ביצועים כמה מל״טי יירוט צריך בכל גזרה (דרום , צפון , מזרח), כאשר כמות המל״טים הנדרשת , בו זמנית, עתידה להיות גדולה מאד. ויקרה מאד לרכש ותפעול. 

מערך קרקעי כנראה עדיף

לזאת, יש להוסיף את מגבלות הפיזיקה של הלייזר. כלומר, כל אותם מצבים בהם הלייזר לא אפקטיבי במציאות. בחישוב כולל, פתרון יירוט טילים או רקטות מבוסס לייזר ממל״ט כנראה לא יהיה ביחס עלות - אפקטיביות שיהיה שווה לממש אותו. 

בייחוד כאשר יש לישראל מערך הגנ״א קרקעי קינטי מבוסס על כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ ובים יש את הברק-8. לזאת, יש להוסיף פיתוח עתידי של רפאל שיאפשר, אם וכאשר, יכולות לייזר משלימות לסוללה קינטית.  

מכאן, נראה כי הפיתוחים בתחום הלייזר למל״ט נועדו למטרה התקפית יותר מאשר למטרות הגנ״א. כפי שכתבתי, תקציב פיתוח טרם התקבל. הוא מוערך במיליארד עד מיליארד וחצי ש״ח ובין 6-7 שנות פיתוח להגיע לאב טיפוס מבצעי עם יכולות מבצעיות כאלו.  

אולי יעניין אותך גם