יירוט בלייזר ממל״ט: טרם נמצא התקציב לפיתוח מבצעי
על פי הערכות, נדרשים מיליארד עד מיליארד וחצי ש״ח לפיתוח אב טיפוס מבצעי של לייזר בהספק גבוה להתקנה על מל״ט. טרם נמצא ראש ממשלה או שר ביטחון שיארגנו לכך תקציב
עמי רוחקס דומבה
| 12/04/2021
Elbit Systems - https://youtu.be/Lt56px38dYo
בכנס המשקיעים האחרון של חברת אלביט, טען בצלאל (בוצי) מכליס, נשיא ומנכ"ל החברה, שאלביט סיימה לפתח את הטכנלוגיות הנדרשות לפיתוח מטע״ד שניתן יהיה להרכיבו על מל״ט כמו ההרמס 900.
הרעיון פשוט: הלייזר שיותקן במל״ט (ככל הנראה בהספק גבוה, טרם ידוע איזה) ישמש כשכבת יירוט ראשונה בפני טילים ורקטות מכל סוג שהוא. אלו שלא שיעברו אותו, יטופלו על ידי מערך ההגנ״א הקרקעי שיכלול גם הוא מערכות לייזר קרקעיות בשילוב מיירטים קינטיים הקיימים כיום בשכבות השונות. הלייזר, לעומת מיירטים קינטיים, זול ואינו מצריך עיתוד מלאי. ככזה, הוא יכול לטפל בשיגורי מטחים, נקודת אכילס במערך ההגנ״א הקיים של ישראל.
הלייזר גם יותר זול אם מחשבים את ההשקעה בכל יירוט. אם עלות מיירט טמי״ר של כיפת ברזל נניח מגיעה לעשרות אלפי דולרים (מחיר ממשלת ישראל), ומשגרים שניים, אזי ניתן להניח עלות יירוט מינימאלית של כ100,000 דולר לרקטה מנגד. מחיר יירוט לייזר לעומת זאת, מסתכם בחלק היחסי של עלות שעת הטיסה של המל״ט.
לצד היתרונות שהלייזר יכול להוסיף למערך ההגנ״א הישראלי, מדובר בהשקעה גדולה להפוך אותו למבצעי. כמה גדולה? ובכן, על פי הערכות שהגיעו לישראל דיפנס, מדובר בהשקעה של מיליארד עד מיליארד וחצי ש״ח. להגיע לאב טיפוס מבצעי. לזה צריך להוסיף תקציב הצטיידות בטייסת מל״טים ייעודית (כלי אחד לפחות צריך להיות בכל רגע נתון בשמיים לצורך מבצעי).
הכסף לפיתוח האב טיפוס יכול להגיע ממספר חלופות. תקציב הביטחון השקלי - במקרה כזה, משרד הביטחון, יחד עם משרדים אחרים, יצטרכו לוותר על השקעות אחרות לטובת הלייזר המוטס. סיוע אמריקאי - במקרה כזה ישראל תצטרך ״לוותר״ על עצמאותה בשיווק הלייזר בעולם לטובת פיתוחו לצה״ל. אם האמריקאים ישקיעו בפיתוח, הם לא יסכימו שישראל תתחרה בפתרונות לייזר אמריקאים בעולם.
חלופה נוספת היא פיתוח משותף עם מדינה זרה, שאינה ארה״ב. מתווה כזה, על פי המקורות של ישראל דיפנס, מתקיים היום ברפאל בפיתוח לייזר קרקעי. בחלופה זו המדינה הזרה משקיעה חלק מכספי הפיתוח לטובת רכש עתידי מוזל של מערכות מבצעיות.
אם נבחן את ההיסטוריה של מדינת ישראל בהיבט השקעות ענק במערכות אמל״ח, נראה כי מדובר ב״משוגע״ לדבר. בין שזה טנק המרכבה, העוזי, כיפת ברזל, מגן רקיע או דוגמאות אחרות. תמיד צריך שר ביטחון או ראש ממשלה שידחוף את הפרויקט ויארגן תקציב.
אם נחזור ללייזר המוטס, טרם נמצא כזה.
על פי הערכות, נדרשים מיליארד עד מיליארד וחצי ש״ח לפיתוח אב טיפוס מבצעי של לייזר בהספק גבוה להתקנה על מל״ט. טרם נמצא ראש ממשלה או שר ביטחון שיארגנו לכך תקציב
Elbit Systems - https://youtu.be/Lt56px38dYo
בכנס המשקיעים האחרון של חברת אלביט, טען בצלאל (בוצי) מכליס, נשיא ומנכ"ל החברה, שאלביט סיימה לפתח את הטכנלוגיות הנדרשות לפיתוח מטע״ד שניתן יהיה להרכיבו על מל״ט כמו ההרמס 900.
הרעיון פשוט: הלייזר שיותקן במל״ט (ככל הנראה בהספק גבוה, טרם ידוע איזה) ישמש כשכבת יירוט ראשונה בפני טילים ורקטות מכל סוג שהוא. אלו שלא שיעברו אותו, יטופלו על ידי מערך ההגנ״א הקרקעי שיכלול גם הוא מערכות לייזר קרקעיות בשילוב מיירטים קינטיים הקיימים כיום בשכבות השונות. הלייזר, לעומת מיירטים קינטיים, זול ואינו מצריך עיתוד מלאי. ככזה, הוא יכול לטפל בשיגורי מטחים, נקודת אכילס במערך ההגנ״א הקיים של ישראל.
הלייזר גם יותר זול אם מחשבים את ההשקעה בכל יירוט. אם עלות מיירט טמי״ר של כיפת ברזל נניח מגיעה לעשרות אלפי דולרים (מחיר ממשלת ישראל), ומשגרים שניים, אזי ניתן להניח עלות יירוט מינימאלית של כ100,000 דולר לרקטה מנגד. מחיר יירוט לייזר לעומת זאת, מסתכם בחלק היחסי של עלות שעת הטיסה של המל״ט.
לצד היתרונות שהלייזר יכול להוסיף למערך ההגנ״א הישראלי, מדובר בהשקעה גדולה להפוך אותו למבצעי. כמה גדולה? ובכן, על פי הערכות שהגיעו לישראל דיפנס, מדובר בהשקעה של מיליארד עד מיליארד וחצי ש״ח. להגיע לאב טיפוס מבצעי. לזה צריך להוסיף תקציב הצטיידות בטייסת מל״טים ייעודית (כלי אחד לפחות צריך להיות בכל רגע נתון בשמיים לצורך מבצעי).
הכסף לפיתוח האב טיפוס יכול להגיע ממספר חלופות. תקציב הביטחון השקלי - במקרה כזה, משרד הביטחון, יחד עם משרדים אחרים, יצטרכו לוותר על השקעות אחרות לטובת הלייזר המוטס. סיוע אמריקאי - במקרה כזה ישראל תצטרך ״לוותר״ על עצמאותה בשיווק הלייזר בעולם לטובת פיתוחו לצה״ל. אם האמריקאים ישקיעו בפיתוח, הם לא יסכימו שישראל תתחרה בפתרונות לייזר אמריקאים בעולם.
חלופה נוספת היא פיתוח משותף עם מדינה זרה, שאינה ארה״ב. מתווה כזה, על פי המקורות של ישראל דיפנס, מתקיים היום ברפאל בפיתוח לייזר קרקעי. בחלופה זו המדינה הזרה משקיעה חלק מכספי הפיתוח לטובת רכש עתידי מוזל של מערכות מבצעיות.
אם נבחן את ההיסטוריה של מדינת ישראל בהיבט השקעות ענק במערכות אמל״ח, נראה כי מדובר ב״משוגע״ לדבר. בין שזה טנק המרכבה, העוזי, כיפת ברזל, מגן רקיע או דוגמאות אחרות. תמיד צריך שר ביטחון או ראש ממשלה שידחוף את הפרויקט ויארגן תקציב.
אם נחזור ללייזר המוטס, טרם נמצא כזה.
