יום השואה הבינלאומי 2021: הקשר הלוגיסטי בין רצח יהודי הונגריה לפלישת בעלות הברית לנורמנדי

ד"ר ירון פשר משרטט את הקשר הלוגיסטי בין שינוע כוחות גרמנים להתמודדות עם הפלישה לנורמנדי, לבין הקצאת משאבים לרצח יהודי הונגריה. מיוחד

מאת Bundesarchiv, Bild 101I-680-8285A-26 / Faupel / CC-BY-SA 3.0, CC BY-SA 3.0 de, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=5477397

מבצע "אוברלורד", שם הקוד לפלישת בנות הברית למערב אירופה ב-6 ביוני 1944 בחבל נורמנדיה, היה אירוע לוגיסטי בקנה מידה עצום. על המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה אשר כלל  כנראה את הארמדה הימית והאווירית הגדולה שהתארגנה אי פעם ומנתה 160,000 איש, נכתב לא מעט. 

מבצע הטרנספורטים של יהדות הונגריה

מנגד, היסטוריונים פחות הזכירו את העובדה שבמקביל להכנות למבצע "אוברלורד" שבסודו היו מעורבים כ-2 מיליון איש ברמת מידור גבוהה, הצד הגרמני היה עסוק באירוע לוגיסטי בקנה מידה אדיר לא פחות.

מבצע הטרנספורטים של יהדות הונגריה היו גם הם המבצע הגדול ביותר של הרייכסבאן (חברת הרכבות הגרמנית), אשר הוצאו לפועל בתוך זמן קצר למדי (כ-438,000 נפש נשלחו לאושוויץ על גבי 220 רכבות  מ-15 במאי ועד ה-9 ביולי 1944) והיוו את אבן הנגף של הלוגיסטיקה הגרמנית בד בבד עם ההתפתחויות הדרמטיות בחזית המערבית.

בעוד בנות הברית מצחצחות חרבות לקראת מבצע "אוברלורד", התמודדו הגרמנים בשתי חזיתות לוגיסטיות. האחת על הציר בין הונגריה לשלזיה עילית (הציר לאושוויץ), והשנייה עם  הקושי הרב לחדש אספקה דרך רשת מסילות הברזל לכוחות של הוורמאכט במערב אירופה. 

ארבע הדיוויזיות שהיו פרוסות בדרום צרפת, כאשר בפועל בנורמנדי הייתה רק דיוויזיה אחת - גם לאחר נחיתת בעלות הברית בחופים. האם לעומס על קווי הרכבת הייתה השפעה על תוצאות הפלישה למערב אירופה ולפחות על הבלימה של הכוחות הפולשים אחרי הנחיתה בחוף? ובכן ככל הנראה התשובה חיובית. 

אומנם לגרמניה היו כ-58 דיוויזיות בחזית המערבית בסה"כ, אך רובן היו נייחות ללא יכולות ניידות וכך שימשו דיוויזיות הרגלים ויחידות הפנצרים (השריון הגרמני) להגנה סטטית בלבד. לכן תוצאות האירועים ב-6 ביוני 1944 ולאחר מכן, היו תלויות במהירות התגובה. 

מאותו רגע ואילך, שם המשחק היה איזה צד יצליח להביא תוספת של כוחות מהר יותר לשדה הקרב בחזית נורמנדי – גרמניה או בעלות הברית.

מסילות הברזל בנורמנדי

בתחילת קיץ 1944 הייתה החזית המזרחית שקטה למדי ביחס לשלוש השנים שלפני כן, מקיץ 1941 עד אביב 1944. מערכות קולוסליות כמו מבצע "ברברוסה", הקרב על מוסקבה, מערכת סטלינגרד ומערכת קורסק לא התרחשו יותר בחזית והצבא הגרמני היה עסוק בעיקר בקרבות בלימה בגבול המזרחי. 

מהלך שהותיר 160 דוויזיות בחזית הרוסית הפרוסות על פני שלושה סקטורים (צפון –מרכז- ודרום) גמישות מירבית מבחינה אסטרטגית.מצב בו ניתן היה להעביר לפחות חלק קטן מהן לחזית המערבית ולבלום את בנות הברית שהתקדמו בינתיים לתוך צרפת.

על פי כמות ההפצצות של מסילות הברזל בצרפת בידי בנות הברית, עיקר הנזק לתחבורת רכבות נעשה באזור פריז. ככל הנראה באופן מכוון לא הפציצו חיל האוויר המלכותי והאמריקאי את מסילות הברזל בנורמנדי על מנת שיוכלו לעשות בהן שימוש בעצמם בהתאם להתקדמות הכוחות. 

לו היו חפצים בכך, יכלו הגרמנים להעביר כוחות תגבור על גבי מסילות הברזל כדי לבלום את כוחות הפלישה. אלא שצרכים לחוד ומעשים לחוד. רק עד ל-7 ביוני 1944, יום לאחר נחיתת הכוחות האמריקאים בחוף אומהה נשלחו לאושוויץ 289,357 יהודים על גבי 92 רכבות עם 45 קרונות כל אחת כאשר התפוקה היומית עמדה על 14,000 מגורשים. 

החלטה תמוהה במיוחד כאשר מביאים בחשבון שעל גבי אותן רכבות בדיוק ניתן היה להעביר קצת פחות מקבוצת ארמיות לחזית במערב אירופה. על בסיס חישוב של 750 חיילי וורמאכט שניתן היה להוביל בכל רכבת, אפשר היה לתגבר את הכוחות במערב אירופה בעוד כ-207,000 לוחמים. 

די והותר על מנת לתחזק קרבות בלימה אפקטיביים יותר בנורמנדיה, תוספת נכבדה ל"חומה האטלנטית" שבנה הגנרל רומל. הגרמנים אולי לא ידעו בוודאות היכן תהיה הפלישה ואכן הופתעו מנקודת הנחיתה עצמה בחמשת חופי הפלישה, אולם לא מן העיטוי והעוצמה שנצפו מראש.

ה"פתרון הסופי" קיבל עדיפות לוגיסטית 

לאחר השמדתם של יהודי הונגריה והניסיון הכושל להתנקש בהיטלר ב-20 ביולי 1944, נשלחו לאושוויץ בלבד עד לסוף המלחמה עוד כ-200,000 יהודים. את הקרונות בהם השתמשו הגרמנים להעביר לשם את יהודי סלוניקי ואתונה ביולי 1944 סיפק אך ורק פיקוד התובלה הצבאי. 

דיטר ויסליצ'ני -עוזרו של אייכמן שהיה מופקד על שילוח יהודי סלובקיה, יוון והונגריה לאושוויץ- טען בחקירתו כי כל הטרנספורטים שהיו קשורים ל"פתרון הסופי" קיבלו עדיפות גבוהה מאוד לעומת העברת משאות אחרים. "כל הטרנספורטים יצאו כמתוכנן לפי לוח הזמנים שנקבע, וזאת גם בספטמבר 1944", כשהגרמנים פינו את יוון והצורך במסילות הברזל  היה קריטי.

לכאורה "הפתרון הסופי" לא היווה אתגר אסטרטגי לרייכסבאן בשל המספר הקטן יחסית של הרכבות ששימשו להוצאתו לפועל, בהשוואה כמובן למספרים הגדולים של הרכבות שהצבא נזקק להן. לכן שר התחבורה של הרייך ומנכ"ל חברת הרכבות יוליוס דורפמולר, סגנו אלברט גנצנמולר ולמעשה כל מי שהיה בעמדת מפתח ברייכסבאן ייחסו לרכבות שהופנו למשלוחי היהודים תשומת לב מועטה. ומזל שכך.

ד"ר ירון פשר, היסטוריון צבאי וחוקר בתוכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי. מחבר הספר: Holocaust versus Wehrmacht: How Hitler's "Final Solution" Undermined the German War Effort, (Kansas, 2014).

אולי יעניין אותך גם