לא רק משקיפות
בעקבות סערת שילוב נשים בשיריון, מאמרו של סא"ל (מיל') ראובן בן שלום על ההשלכות והמשמעויות הפחות מדוברות של שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל
ראובן בן שלום
| 18/01/2017
"גברים ונשים שונים זה מזה". בתרבות הדיון הרגישה של ימינו, הצהרה עובדתית זו עלולה להוביל להבעה נוזפת, והגדרת הדובר כשובניסט, סקסיסט ומיזוגן. החלטת צה"ל לבחון את האפשרות לשלב נשים בשיריון הוסיפה שמן למדורת הדיון הציבורי הנוקב והמריר בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה.
נשים משולבות כיום במגוון תפקידי לחימה, מטייס וגדודי בט"ש משולבים, ועד רפואה קרבית והגנה אווירית. אולם תפקידי לוחמת יבשה בקו ראשון, בדרג המסתער, עדיין סגורים בפני נשים. צבא ארה"ב עדיין עוסק בבירור מדיניות השילוב הגורף שנכפתה עליו בדצמבר 2016 ע"י מזכיר ההגנה, שהדגיש שנשים תשולבנה בכל התפקידים, "כל עוד הן מתאימות ועומדות בסטנדרט הנדרש". כה עז הוא הרצון להמחיש את יישום המדיניות, שצוותי גיוס עוברים כיום בין נבחרות היאבקות באוניברסיטאות בחיפוש אחר נשים עם נתונים פיזיים רלוונטיים.
בממוצע, גברים גבוהים יותר וכבדים יותר מנשים. יש להם עצמות, רצועות וגידים חזקים יותר, מסת שרירים גדולה יותר, וכושר נשיאת חמצן בדם גבוה יותר. לנשים כשני שליש מכוחם של גברים בפלג הגוף התחתון, וכחצי מכוחם של גברים בפלג הגוף העליון.
לא סתם נשים וגברים אינם מתחרים זה בזה בספורט מקצועי. אך אפילו אם ישנן נשים שעומדות בסטנדרט הנדרש ועולות בהישגיהן על מועמדים גברים מסוימים, מדובר בהרבה יותר מסתם מעבר רף פיזי.
מחקר שנערך במארינס האמריקאי גילה שהישגיהם של צוותי גברים עלו על אלה של צוותים מעורבים. צוותי גברים הפגינו חוזק רב יותר, עמידות רבה יותר, ניידות גבוהה יותר, דיוק רב יותר ופינוי פצועים מהיר יותר. מכיוון שנשים בעומס מבצעי נוטות להיפצע פי שניים מגברים, יחידות מעורבות יסבלו בהכרח מהשלכות משמעותיות על כושרן המבצעי – הן בגריעת כוח אדם מהסד"כ, והן בהפניית קשב ומשאבים רבים יותר לפינוי נפגעים. במילים אחרות – ביחידות מעורבות המשימה תבוצע פחות טוב וימותו יותר חיילים. השלכות משניות ברמה הלאומית, כמו עלייה משמעותית בתשלומי קצבאות נכות לנשים פצועות היא גם נתון אותו יש לקחת בחשבון.
לכידות יחידתית – הקשר האמיץ והעמוק בין לוחמים – הוא מפתח להצלחת יחידה לוחמת. בחיל האוויר ראיתי רק השפעות חיוביות של שילוב נשים, אולם תרבות ארגונית בלוחמת היבשה דורשת מבט מעמיק. אם בסופו של דבר תשולבנה מעט מאוד נשים ביחידות קו ראשון, יתכן שבחינה רב ממדית של עלויות מאמצי השילוב – מהשקעה נרחבת באיתור בודדות, דרך הלוגיסטיקה הנדרשת לשירות משותף, ועד העיסוק בסוגיות אתיות ודתיות, פשוט אינן שוות את התועלת, שהינה גם ככה יותר תודעתית ופוליטית מאשר מבצעית.
נראה שצה"ל מקיים קמפיין תודעתי בעד שילוב נשים, ע"י הצגת חזית אחידה של קונפורמיזם מדומה. הגדודים המעורבים מוצגים כהצלחה מסחררת, אך ללא תימוכין מספריים וללא דיון בנגזרות כגון אחוז פציעות בקרב נשים. חיילים ומפקדים המתראיינים בכלי התקשורת טוענים כולם כאחד שמעולם לא חזו בהבדל כלשהו בין גברים ונשים. גם אם במכלול השיקולים הכף נוטה לכיוון מסוים, נכון להציג הנושא בכללותו, ולא להציג מציאות מדומה וחד גונית.
דובר צה"ל, אלוף מוטי אלמוז, מקדם בלהט, ואף מעט באגרסיביות, את הנושא. אולם נראה שהצהרותיו נוגעות לענייני מעטפת ונרטיבים, ופחות להיבטים פרקטיים ופיזיולוגיים. באחד הפוסטים בפייסבוק התייחס אלמוז להשפעת השילוב על האתוס של צה"ל, ועל שאיפותיהן וגאוותן של נשים צעירות. אלו ללא ספק נושאים נעלים, אך דובר צה"ל לא התייחס להיבט החשוב ביותר – ההשלכות על הכשירות המבצעית. אמנם הוא הדגיש ששילוב נשים בשריון נבחן לצרכי בט"ש ושלא תתקבלנה החלטות לפני בחינה מעמיקה, אולם אמירה זו היא בבחינת "זה לא עניינכם, תסמכו עלינו". הוא גם "נזף" בציבור על הבעת ביקורת ללא היכרות מספקת עם העובדות. אולי מוטב היה שצה"ל יאפשר לציבור דיון מעמיק יותר ע"י הפגנת פתיחות ושקיפות, במקום קידום נרטיב אחד, ללא הצגת נתונים, ואז תמיהה וביקורת על שטחיות הדיון הציבורי.
אין לי ספק שצה"ל אכן מקיים בחינה מעמיקה בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה, ושפנימית אין מתעלמים מנתוני יסוד פיזיולוגיים וניסיון מצטבר בתחום המבצעי, הרפואי ועוד. אך נראה לי שהסתרת הנתונים ומניעת הדיון - שגויים. בשנה שעברה התפרסם באתר צה"ל מאמר תחת הכותרת "האם יבוא היום בו נשים תשרתנה ביחידות קו ראשון מתמרנות". והתשובה היתה ברורה כשמש. ראש ענף מוקד ידע מגדרי הביא טיעונים שונים מדוע יש ללכת בכיוון זה, אך לא הזכיר שום שיקול של פערים פיזיולוגיים וסרגל מאמצים. מדבריו השתמע כאילו המכשול היחידי לשילוב מלא של נשים הינו תפיסות שגויות ומיושנות. רמ"ד כושר קרבי בזרוע היבשה הציגה תמונה תמוהה לגבי ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים וגברים, באומרה כי בהכשרה ותנאים מתאימים "נשים יגיעו לאותו היעד אליו מגיעים גברים".
יתכן ש"תנאים מתאימים" מרמז על כוונה להורדת הרף הנדרש, אחרת אין לאמירה זו אחיזה במציאות. דוגמא רלוונטית היא אולי הידיעה על צמצום מספר המחסניות באפודי הגדודים המעורבים. יש הטוענים שפיתוחים טכנולוגיים הופכים את תפקידי הלחימה לפיזיים פחות. ישנם וודאי תחומים בהם מתאפשרת הקלה בקושי פיזי, אך לחימה בחזית אינה אחד מהם. יתכן שבעתיד נראה רובוטים הנושאים ציוד ושלד מלאכותי חיצוני המאפשר נשיאת משקלים כבדים ללא קושי, אולם העתיד עדיין אינו כאן. בשדה הקרב של 2017, לוחם קו ראשון עדיין נאלץ להתמודד עם אתגרים פיזיים אדירים על מנת לעמוד במשימה, להישאר בחיים ולהציל חייהם של אחרים.
מלחמה היא עדיין מפגש אישי, פיזי, ברוטאלי בין בני אדם, אשר צריכים לעתים להילחם פנים אל פנים, ולהרוג זה את זה בידיים חשופות. צה"ל עוסק כבר שנים בשילוב גברים ונשים, בעידן בו קיים עיסוק רציני במניעת הטרדות מיניות ותקיפות מיניות, אך לצערנו אלה עדיין מתרחשות. צה"ל גם מתמודד עם מציאות מורכבת בשילוב עם חיילים דתיים וחרדים, אשר חיים תחת קוד מחמיר באשר לאינטימיות וצניעות. לכן שילוב גברים ונשים בתנאים קרובים, צפופים וקיצוניים הינו נושא הדורש שיקול דעת מעמיק ורגישות רבה.
קיימת גם טענה נגדית מעניינת, ולדעתי בהחלט רלוונטית, ששילוב נשים במסגרות לוחמות יכול להשפיע לטובה על צמצום התנהגות מינית בלתי הולמת, כי גברים יפנימו שנשים הינן חברות צוות שוות. בהתעלם מסוגיית העומס הפיזי הכבד ביחידות קו ראשון, לצה"ל יש כמובן הרבה מה להרוויח משילוב מקסימלי של נשים בכל קשת התפקידים. עם צמצום מחזורי גיוס ואחוזי התנדבות, שילוב מרחיב ומעשיר את מאגר המועמדים ומאפשר לצה"ל יתר גמישות באיוש.
גדודים מעורבים מאפשרים לנשים לממש את מבוקשן לשרת בתפקיד מבצעי, ובה בעת משוחררים גברים בעלי נתונים מתאימים לאיוש יחידות קו ראשון. שילוב גם מגוון ומעשיר את צה"ל בכישרון ויצירתיות. גברים ונשים לא נבדלים רק פיזיולוגית, אלא פסיכולוגית. במהלך שירותי זכיתי לשרת במחיצת נשים מבריקות אשר פתחו את עיני לחשיבה אחרת, ועשו אותי איש מקצוע טוב יותר, מפקד טוב יותר, ואדם טוב יותר. המפתח לעבודת צוות יעילה היא כישורים בין אישיים - אינטליגנציה רגשית, תקשורת בין-אישית, אמפתיה ומנהיגות מעצימה. נשים אולי טובות פחות מגברים בנשיאת פק"לים, אולם ביכולות אלה הן וודאי מצטיינות ותורמות נדבכים חדשים וחשובים.
לדעתי, לסוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה ישנו רובד עמוק יותר מעקרון השוויון ורצונן של נשים למימוש עצמי, והוא – תגובת נגד טבעית ומתבקשת לתרבות הביטחונית-גברית הישראלית.
צה"ל מתגלה כצר אופקים ואנכרוניסטי בכל הקשור לקידום. אלופים בולטים הם בדרך כלל יוצאי חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות. בחיל שלי, חיל האוויר, עדיין שוגים בהנחה המיושנת שרק טייס קרב ניחן בסגולות הנדרשות לפיקוד על החיל.
התרבות הישראלית אפופה בהילת ביטחון, ותרבות המאצ'ו משפיעה בכל אפיקי חיינו. צבא וביטחון עדיין נתפסים מרכיבי יסוד בהוויית קיומנו, ויוצאי מערכת הביטחון נחשבים כחומר ממנו קורצו מנהיגים פוליטיים ומנכ"לים פוטנציאליים. שימו לב לקולות הקוראים לביטחוניסטים לשעבר אשכנזי, גנץ, דיסקין ואחרים, להיכנס לעולם הפוליטי. וללא טיפת ביקורת או ערעור על הישגיהם ויכולותיהם, אינני יכול שלא לתהות מדוע כה עזה התפיסה שרק "ביטחוניסט" יכול להושיענו ולהובילנו.
טבעי לחלוטין, אם כן, שכאשר שירות קרבי מהווה תנאי לקידום, סיבה להערצה ומתכון להובלה - נשים תשאפנה ותדרושנה להיות שם. אך אולי במקום אילוץ מלאכותי של שילוב נשים בתפקידים נקודתיים בעלי אופי פיזי מובהק, עלינו לבחון ולשנות את התרבות הביטחונית-צבאית-גברית שלנו? כמו שהבנו שהסיסמא "הטובים לטיס" לא רק שאינה מנומסת, אלא אינה נכונה (כי טובים ומצוינים יש גם בשייטת, ב- 8200 ובמחלקה הנוירוכירורגית), יתכן שנכון להתקדם עוד שלב ולכייל מחדש תפיסות תרבותיות ואת תרגומן לחיים הציבוריים.
לסיכום, לא נכון להגדיר תפקידים על פי מגדר, אלא על פי מאפיינים וסטנדרטים שתכליתם בחירת האנשים המתאימים ביותר, ומנגנונים שנועדו לבנות יחידות לחימה מיטביות. בתפקידים מסוימים בהם מאמץ פיזי כבד מהווה תנאי יסוד ביכולת מימוש המשימה, סביר שתתקבלנה מעט, אם בכלל, נשים. אך על צה"ל לוודא שילובן המלא בכל התחומים האחרים, תוך גישור על פערים תרבותיים, לוגיסטיים, דתיים ואחרים. לא רק למען מצג של שוויון, אלא על מנת להפוך לצבא יותר טוב.
הכותב הינו סא"ל במיל., טייס חיל האוויר לשעבר, ומייסד חברת אסטרטגיות בין-תרבותיות בע"מ.
מאמר זה התפרסם לראשונה באנגלית בג'רוזלם פוסט
בעקבות סערת שילוב נשים בשיריון, מאמרו של סא"ל (מיל') ראובן בן שלום על ההשלכות והמשמעויות הפחות מדוברות של שילוב נשים בתפקידי לחימה בצה"ל
"גברים ונשים שונים זה מזה". בתרבות הדיון הרגישה של ימינו, הצהרה עובדתית זו עלולה להוביל להבעה נוזפת, והגדרת הדובר כשובניסט, סקסיסט ומיזוגן. החלטת צה"ל לבחון את האפשרות לשלב נשים בשיריון הוסיפה שמן למדורת הדיון הציבורי הנוקב והמריר בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה.
נשים משולבות כיום במגוון תפקידי לחימה, מטייס וגדודי בט"ש משולבים, ועד רפואה קרבית והגנה אווירית. אולם תפקידי לוחמת יבשה בקו ראשון, בדרג המסתער, עדיין סגורים בפני נשים. צבא ארה"ב עדיין עוסק בבירור מדיניות השילוב הגורף שנכפתה עליו בדצמבר 2016 ע"י מזכיר ההגנה, שהדגיש שנשים תשולבנה בכל התפקידים, "כל עוד הן מתאימות ועומדות בסטנדרט הנדרש". כה עז הוא הרצון להמחיש את יישום המדיניות, שצוותי גיוס עוברים כיום בין נבחרות היאבקות באוניברסיטאות בחיפוש אחר נשים עם נתונים פיזיים רלוונטיים.
בממוצע, גברים גבוהים יותר וכבדים יותר מנשים. יש להם עצמות, רצועות וגידים חזקים יותר, מסת שרירים גדולה יותר, וכושר נשיאת חמצן בדם גבוה יותר. לנשים כשני שליש מכוחם של גברים בפלג הגוף התחתון, וכחצי מכוחם של גברים בפלג הגוף העליון.
לא סתם נשים וגברים אינם מתחרים זה בזה בספורט מקצועי. אך אפילו אם ישנן נשים שעומדות בסטנדרט הנדרש ועולות בהישגיהן על מועמדים גברים מסוימים, מדובר בהרבה יותר מסתם מעבר רף פיזי.
מחקר שנערך במארינס האמריקאי גילה שהישגיהם של צוותי גברים עלו על אלה של צוותים מעורבים. צוותי גברים הפגינו חוזק רב יותר, עמידות רבה יותר, ניידות גבוהה יותר, דיוק רב יותר ופינוי פצועים מהיר יותר. מכיוון שנשים בעומס מבצעי נוטות להיפצע פי שניים מגברים, יחידות מעורבות יסבלו בהכרח מהשלכות משמעותיות על כושרן המבצעי – הן בגריעת כוח אדם מהסד"כ, והן בהפניית קשב ומשאבים רבים יותר לפינוי נפגעים. במילים אחרות – ביחידות מעורבות המשימה תבוצע פחות טוב וימותו יותר חיילים. השלכות משניות ברמה הלאומית, כמו עלייה משמעותית בתשלומי קצבאות נכות לנשים פצועות היא גם נתון אותו יש לקחת בחשבון.
לכידות יחידתית – הקשר האמיץ והעמוק בין לוחמים – הוא מפתח להצלחת יחידה לוחמת. בחיל האוויר ראיתי רק השפעות חיוביות של שילוב נשים, אולם תרבות ארגונית בלוחמת היבשה דורשת מבט מעמיק. אם בסופו של דבר תשולבנה מעט מאוד נשים ביחידות קו ראשון, יתכן שבחינה רב ממדית של עלויות מאמצי השילוב – מהשקעה נרחבת באיתור בודדות, דרך הלוגיסטיקה הנדרשת לשירות משותף, ועד העיסוק בסוגיות אתיות ודתיות, פשוט אינן שוות את התועלת, שהינה גם ככה יותר תודעתית ופוליטית מאשר מבצעית.
נראה שצה"ל מקיים קמפיין תודעתי בעד שילוב נשים, ע"י הצגת חזית אחידה של קונפורמיזם מדומה. הגדודים המעורבים מוצגים כהצלחה מסחררת, אך ללא תימוכין מספריים וללא דיון בנגזרות כגון אחוז פציעות בקרב נשים. חיילים ומפקדים המתראיינים בכלי התקשורת טוענים כולם כאחד שמעולם לא חזו בהבדל כלשהו בין גברים ונשים. גם אם במכלול השיקולים הכף נוטה לכיוון מסוים, נכון להציג הנושא בכללותו, ולא להציג מציאות מדומה וחד גונית.
דובר צה"ל, אלוף מוטי אלמוז, מקדם בלהט, ואף מעט באגרסיביות, את הנושא. אולם נראה שהצהרותיו נוגעות לענייני מעטפת ונרטיבים, ופחות להיבטים פרקטיים ופיזיולוגיים. באחד הפוסטים בפייסבוק התייחס אלמוז להשפעת השילוב על האתוס של צה"ל, ועל שאיפותיהן וגאוותן של נשים צעירות. אלו ללא ספק נושאים נעלים, אך דובר צה"ל לא התייחס להיבט החשוב ביותר – ההשלכות על הכשירות המבצעית. אמנם הוא הדגיש ששילוב נשים בשריון נבחן לצרכי בט"ש ושלא תתקבלנה החלטות לפני בחינה מעמיקה, אולם אמירה זו היא בבחינת "זה לא עניינכם, תסמכו עלינו". הוא גם "נזף" בציבור על הבעת ביקורת ללא היכרות מספקת עם העובדות. אולי מוטב היה שצה"ל יאפשר לציבור דיון מעמיק יותר ע"י הפגנת פתיחות ושקיפות, במקום קידום נרטיב אחד, ללא הצגת נתונים, ואז תמיהה וביקורת על שטחיות הדיון הציבורי.
אין לי ספק שצה"ל אכן מקיים בחינה מעמיקה בנושא שילוב נשים בתפקידי לחימה, ושפנימית אין מתעלמים מנתוני יסוד פיזיולוגיים וניסיון מצטבר בתחום המבצעי, הרפואי ועוד. אך נראה לי שהסתרת הנתונים ומניעת הדיון - שגויים. בשנה שעברה התפרסם באתר צה"ל מאמר תחת הכותרת "האם יבוא היום בו נשים תשרתנה ביחידות קו ראשון מתמרנות". והתשובה היתה ברורה כשמש. ראש ענף מוקד ידע מגדרי הביא טיעונים שונים מדוע יש ללכת בכיוון זה, אך לא הזכיר שום שיקול של פערים פיזיולוגיים וסרגל מאמצים. מדבריו השתמע כאילו המכשול היחידי לשילוב מלא של נשים הינו תפיסות שגויות ומיושנות. רמ"ד כושר קרבי בזרוע היבשה הציגה תמונה תמוהה לגבי ההבדלים הפיזיולוגיים בין נשים וגברים, באומרה כי בהכשרה ותנאים מתאימים "נשים יגיעו לאותו היעד אליו מגיעים גברים".
יתכן ש"תנאים מתאימים" מרמז על כוונה להורדת הרף הנדרש, אחרת אין לאמירה זו אחיזה במציאות. דוגמא רלוונטית היא אולי הידיעה על צמצום מספר המחסניות באפודי הגדודים המעורבים. יש הטוענים שפיתוחים טכנולוגיים הופכים את תפקידי הלחימה לפיזיים פחות. ישנם וודאי תחומים בהם מתאפשרת הקלה בקושי פיזי, אך לחימה בחזית אינה אחד מהם. יתכן שבעתיד נראה רובוטים הנושאים ציוד ושלד מלאכותי חיצוני המאפשר נשיאת משקלים כבדים ללא קושי, אולם העתיד עדיין אינו כאן. בשדה הקרב של 2017, לוחם קו ראשון עדיין נאלץ להתמודד עם אתגרים פיזיים אדירים על מנת לעמוד במשימה, להישאר בחיים ולהציל חייהם של אחרים.
מלחמה היא עדיין מפגש אישי, פיזי, ברוטאלי בין בני אדם, אשר צריכים לעתים להילחם פנים אל פנים, ולהרוג זה את זה בידיים חשופות. צה"ל עוסק כבר שנים בשילוב גברים ונשים, בעידן בו קיים עיסוק רציני במניעת הטרדות מיניות ותקיפות מיניות, אך לצערנו אלה עדיין מתרחשות. צה"ל גם מתמודד עם מציאות מורכבת בשילוב עם חיילים דתיים וחרדים, אשר חיים תחת קוד מחמיר באשר לאינטימיות וצניעות. לכן שילוב גברים ונשים בתנאים קרובים, צפופים וקיצוניים הינו נושא הדורש שיקול דעת מעמיק ורגישות רבה.
קיימת גם טענה נגדית מעניינת, ולדעתי בהחלט רלוונטית, ששילוב נשים במסגרות לוחמות יכול להשפיע לטובה על צמצום התנהגות מינית בלתי הולמת, כי גברים יפנימו שנשים הינן חברות צוות שוות. בהתעלם מסוגיית העומס הפיזי הכבד ביחידות קו ראשון, לצה"ל יש כמובן הרבה מה להרוויח משילוב מקסימלי של נשים בכל קשת התפקידים. עם צמצום מחזורי גיוס ואחוזי התנדבות, שילוב מרחיב ומעשיר את מאגר המועמדים ומאפשר לצה"ל יתר גמישות באיוש.
גדודים מעורבים מאפשרים לנשים לממש את מבוקשן לשרת בתפקיד מבצעי, ובה בעת משוחררים גברים בעלי נתונים מתאימים לאיוש יחידות קו ראשון. שילוב גם מגוון ומעשיר את צה"ל בכישרון ויצירתיות. גברים ונשים לא נבדלים רק פיזיולוגית, אלא פסיכולוגית. במהלך שירותי זכיתי לשרת במחיצת נשים מבריקות אשר פתחו את עיני לחשיבה אחרת, ועשו אותי איש מקצוע טוב יותר, מפקד טוב יותר, ואדם טוב יותר. המפתח לעבודת צוות יעילה היא כישורים בין אישיים - אינטליגנציה רגשית, תקשורת בין-אישית, אמפתיה ומנהיגות מעצימה. נשים אולי טובות פחות מגברים בנשיאת פק"לים, אולם ביכולות אלה הן וודאי מצטיינות ותורמות נדבכים חדשים וחשובים.
לדעתי, לסוגיית שילוב נשים בתפקידי לחימה ישנו רובד עמוק יותר מעקרון השוויון ורצונן של נשים למימוש עצמי, והוא – תגובת נגד טבעית ומתבקשת לתרבות הביטחונית-גברית הישראלית.
צה"ל מתגלה כצר אופקים ואנכרוניסטי בכל הקשור לקידום. אלופים בולטים הם בדרך כלל יוצאי חטיבות החי"ר והיחידות המיוחדות. בחיל שלי, חיל האוויר, עדיין שוגים בהנחה המיושנת שרק טייס קרב ניחן בסגולות הנדרשות לפיקוד על החיל.
התרבות הישראלית אפופה בהילת ביטחון, ותרבות המאצ'ו משפיעה בכל אפיקי חיינו. צבא וביטחון עדיין נתפסים מרכיבי יסוד בהוויית קיומנו, ויוצאי מערכת הביטחון נחשבים כחומר ממנו קורצו מנהיגים פוליטיים ומנכ"לים פוטנציאליים. שימו לב לקולות הקוראים לביטחוניסטים לשעבר אשכנזי, גנץ, דיסקין ואחרים, להיכנס לעולם הפוליטי. וללא טיפת ביקורת או ערעור על הישגיהם ויכולותיהם, אינני יכול שלא לתהות מדוע כה עזה התפיסה שרק "ביטחוניסט" יכול להושיענו ולהובילנו.
טבעי לחלוטין, אם כן, שכאשר שירות קרבי מהווה תנאי לקידום, סיבה להערצה ומתכון להובלה - נשים תשאפנה ותדרושנה להיות שם. אך אולי במקום אילוץ מלאכותי של שילוב נשים בתפקידים נקודתיים בעלי אופי פיזי מובהק, עלינו לבחון ולשנות את התרבות הביטחונית-צבאית-גברית שלנו? כמו שהבנו שהסיסמא "הטובים לטיס" לא רק שאינה מנומסת, אלא אינה נכונה (כי טובים ומצוינים יש גם בשייטת, ב- 8200 ובמחלקה הנוירוכירורגית), יתכן שנכון להתקדם עוד שלב ולכייל מחדש תפיסות תרבותיות ואת תרגומן לחיים הציבוריים.
לסיכום, לא נכון להגדיר תפקידים על פי מגדר, אלא על פי מאפיינים וסטנדרטים שתכליתם בחירת האנשים המתאימים ביותר, ומנגנונים שנועדו לבנות יחידות לחימה מיטביות. בתפקידים מסוימים בהם מאמץ פיזי כבד מהווה תנאי יסוד ביכולת מימוש המשימה, סביר שתתקבלנה מעט, אם בכלל, נשים. אך על צה"ל לוודא שילובן המלא בכל התחומים האחרים, תוך גישור על פערים תרבותיים, לוגיסטיים, דתיים ואחרים. לא רק למען מצג של שוויון, אלא על מנת להפוך לצבא יותר טוב.
הכותב הינו סא"ל במיל., טייס חיל האוויר לשעבר, ומייסד חברת אסטרטגיות בין-תרבותיות בע"מ.
מאמר זה התפרסם לראשונה באנגלית בג'רוזלם פוסט
