מצטייני ונכשלי הקורונה

במגיפות, אי אפשר לסמוך על שום ידיד. ועדיין, בישראל אין מפעל חיסונים, דו"חות התמודדות עם מגיפות לא מיושמים בפועל, רשות החירום הלאומית לא מתפקדת שצריך אותה ועוד. נקודות האור הן התנהלות ראש הממשלה והנהגת החברה הערבית, המטה לביטחון לאומי והמכון בנס ציונה. טור סיכום מיוחד של עמיר רפפורט את משבר הקורונה עד כה 

REUTERS/Ronen Zvulun

תמונה ראשונה: יוני 2009, כשלושה חודשים לאחר שבנימין נתניהו הקים את ממשלתו השנייה, הכריז ארגון הבריאות העולמי על שפעת החזירים שהתפשטה ממקסיקו, כמגיפה גלובלית. 

במרחק הזמן, נשכחה המגיפה הזו כמעט לחלוטין (בדיעבד, התברר כי אחוזי התמותה שלה היו אפסיים, וכיום המחלה נחשבת לאחד מסוגי השפעת ה"רגילה"), אבל בזמן אמת נתניהו היה מודאג מאוד. הוא נדהם לגלות כי ישראל אינה ערוכה לייצר חיסונים כנגד הנגיף ואינה מחזיקה במלאי רלוונטי. ראש הממשלה שוחח בעצמו בטלפון עם בעלי מפעלי תרופות ממקומות שונים בעולם שיש לו עימם היכרות, רובם יהודים. אבל כל שהצליח להשיג היה התחייבות לחיסונים שיגיעו לישראל במהלך 2010. הביקוש העולמי לחיסונים היה בשמיים, ומדינות אחרות ניצבו בתור לפני ישראל, למרות הקשרים האישיים.

העזרה הצרפתית

בדיון חירום שערך נתניהו, הוא הורה להשיג בדרך לא דרך, לפחות 100 אלף חיסונים, שיוקצו קודם כל לנשים בהריון ולאנשי סגל רפואי. הישועה הגיעה באופן בלתי צפוי מאירופה: ראש המטה לביטחון לאומי באותה תקופה, עוזי ארד, שוחח עם מקבילו הצרפתי ששוחח עם נשיאו, ניקולא סרקוזי. התברר כי צרפת נוהגת להחזיק מלאי קבוע של ששה מיליון חיסוני שפעת למיניהן, על פי חישוב קבוע של עשרה אחוז מהאוכלוסייה, ונערכה במהירות לייצור חיסון ל"שפעת חזירים".

"הנשיא הורה להקצות לישראל מאה אלף חיסונים", הודיע ראש המטה לביטחון לאומי של צרפת לעמיתו הישראלי כעבור זמן. "החיסונים יחכו לכם בתוך מחסן ליד שדה התעופה אורלי. קחו אותם מהמחסן בכל זמן שתמצאו לנכון". המחווה הצרפתית התקבלה בהקלה בלשכת ראש הממשלה, וסיפורה נחשף כאן לראשונה. בדיעבד, התברר כי לא היה צורך בחיסונים, שפעת החזירים התבררה כאיום פחות מהחשש הראשוני, ומנות החיסון נשארו במלאי החירום של צרפת.

האם מקרה "שפעת החזירים" או מגיפות קצרות באופן יחסי ואלימות כמו ה"סארס" (2003) באסיה או ה"אבולה" באפריקה (החל מ-2015), הביאו להפקת לקחים משמעותית בישראל? מסתבר שלא.

אין מפעל חיסונים בישראל

הנה עוד פרט שמתגלה כאן בפעם הראשונה: לפני כארבע שנים נשלח לשר הבריאות מכתב מטעם המכון הביולוגי בנס-ציונה, המתריע על כך ש(עדיין) אין בישראל מפעל לייצור חיסונים. ההיגיון להחזקת מפעל שכזה, אפילו בתמיכת המדינה אם אין לו הצדקה כלכלית, יכול להיות דומה לאופן שבו מערכת הביטחון מחזיקה מפעלים כושלים לייצור תחמושת קלה וכבדה. ברור שבתקופת שגרה ניתן לרכוש תחמושת דומה במחירים זולים ממדינות רבות בעולם. אבל ישראל אינה רוצה להיות תלויה באף מדינה זרה, לצורך אספקת תחמושת בסיסית במקרה של מלחמה. לכן משרד הביטחון תומך במפעלים באופן שוטף.

גם במקרה של מגיפות, אי אפשר לסמוך על שום ידיד. הקורונה מוכיחה זאת ביתר שאת. לא רק זאת, אלא שהצורך במפעל חיסונים ישראלי היה יכול להתחדד אפילו בתחילת החורף האחרון, כאשר התברר שאין מספיק חיסונים לשפעת האלימה שהייתה צפויה השנה, עוד לפני שנודע על הקורונה.

לרוע המזל, למרות שיש הרבה היגיון בכך שבישראל יפעל לפחות מפעל חיסונים אחד, הנושא סובל ממחלה ישראלית ידועה - חוסר אחריות ברורה. להבדיל מאיומים ביטחוניים או בריאותיים "רגילים", סכנת המגיפה (פנדמיה) שייכת לשתי קטגוריות – מגיפה שתפרוץ בגלל מלחמה ביולוגית או מתקפת טרור ביולוגית (שההתגוננות לקראתה נמצאת באחריות האגף למשימות מיוחדות , אמ"מ, במשרד הביטחון), או מגיפה שפורצת באופן "טבעי" כמו הקורונה, שנמצאת באחריות משרד הבריאות. כיוון שהתחום נמצא באחריות מקבילה של שני משרדי ממשלה שונים, אף משרד אינו אחראי עליו באמת.

בעקבות אותו מכתב התראה שקיבל שר הבריאות מהמכון הביולוגי, הקים המשרד ועדה בדרג זוטר, כדי לבחון את הסוגיה של הקמת מפעל חיסונים. כטבען של ועדות, תוחלת לא יצאה מדיוני הסרק. אבל לא אלמן ישראל: יש להניח כי בקרוב מאוד נשמע על החלטה להקים מפעל חיסונים ראשון בישראל, באיחור אופנתי. ראש מועצת ירוחם טל אוחנה חשפה לפני כמה ימים כי מנהלת מגעים עם גורמים ממשלתיים על כך שמפעל חיסונים יוקם בישוב. 

פנקס חיסונים ודרכון 

תמונה שניה: נובמבר 2018, חדר ישיבות בכפר המכביה ברמת-גן. כ-20 נציגים של משרדי ממשלה שונים מתכנסים כדי ליזום משחק מלחמה. תרחיש האיום: פנדמיה, לא משנה מאיזה סיבה – ביטחונית או טבעית, אך בעיקר על רקע אזהרות של ארגון הבריאות העולמי שמגפה שפעתית כלשהי ממשמשת ובאה. מ-10 בבוקר ועד 4 אחר הצהריים בחנו המשתתפים מספר תרחישים. התברר להם, כי חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה אינה ברורה, כי חסר ציוד קריטי, ובשורה התחתונה, כאשר תפרוץ המגיפה יתחיל ברדק גדול. זו הייתה אפילו מסקנתו החד משמעית של לא אחר מאשר ד"ר בני דוידזון, ראש אגף החירום במשרד הבריאות.

הממצאים הקשים והתראה ברורה על חוסר מוכנותה של המדינה למגיפה, נכתבו שחור על גבי לבן בדו"ח השנתי של רשות החירום הלאומית. זה שהוגש לגופי המדינה השונים בתחילת 2019. מגיש הדו"ח, תא"ל זאב צוק רם (ווה) התפוטר מתפקידו בנובמבר 2019. זאת על רקע החלטה של שר הביטחון נפתלי בנט לאמץ המלצות ועדה בראשות אלוף במיל' אבי מזרחי, להפוך את הרשות לגוף מטה ולחבר אותו לחלוקת המחוזות הנהוגה בכלל משרדי המשלה (במקום מחוזות רח"ל).

צוק רם הוא תא"ל (מיל') במערך הנ״מ בעברו, שעסק עשרות שנים בענייני עורף במסגרת פיקוד העורף, ברשות החירום הלאומית ובמטה לביטחון לאומי. מחליפו הזמני, אל"מ נוחי מנדל, שוגר לתפקיד על ידי בנט, בנוסף לתפקידו כראש היחידה להתיישבות. ומה לגבי ד"ר דוידזון? הוא פרש ממשרד הבריאות בדצמבר האחרון, ועדיין לא מונה לו מחליף.

על אף כל הנחשף כאן לראשונה, סיפור ההתמודדות של ישראל לא ייזכר לדורות ככישלון מהדהד אם כי גם לא כהצלחה זוהרת. המגיפה נמצאת רק בשלב הראשון שלה. רבים מעובדי המערכות העוסקות במלחמה בנגיף, רואים בהקלות שיצאו לדרך השבוע את תחילתו של שלב חדש, הסתגלות לחיים לצד הנגיף. על פי המסמכים הפנימיים, ביולי-אוגוסט יהיו הקלות נוספות (והרבה יותר טיסות לישראל וממנה). באוקטובר ובנובמבר, יהיו החמרות חדשות במצב, על רקע "גל שני" של התפרצות הנגיף.

רק תוך כדי החורף הבא יהיה שיפור אמתי במצב, באמצעות חיסון אפקטיבי שיגיע מישראל (או מכל מקום אחר בעולם). אנשים ישובו לטוס חופשי לכל יעד בעולם, עם פנקס חיסונים בינלאומי צמוד לדרכון. ממש כמו שנהוג לטוס כיום לארצות שדורשות הצגת חיסון לקדחת צהובה כתנאי כניסה, למשל באפריקה.

יש לקוות כי לא תוקם בשנת 2021 ועדת חקירה ממלכתית לחקר היערכות ישראל לקורונה, אבל לאור עוצמת הנזק בטוח כי יהיו ועדות בדיקה רבות, בכנסת ומחוצה לה. לטובת הדיונים העתידיים ולהבנה של המצב, זהו סיכום ראשוני של מצטייני משבר הקורונה עד כה, ושל אלו שנכשלו. לא כולל בנימין נתניהו, שהוא בעל תעודת הצטיינות אישית עד כה. 

נתחיל מלמטה.

נכשלים

רשות החירום הלאומית: הרשות הוקמה בשנת 2007 כלקח מרכזי ממלחמת לבנון השנייה, והייתה במשך שנים ה"בייבי" של סגן שר הביטחון האלוף מתן וילנאי, שבנה וטיפח אותה. מלכתחילה, היה ברור כי מיקומה כחלק ממשרד הביטחון אינו "טבעי" ועשוי להיות זמני, שכן היא עוסקת בנושאי עורף מגוונים ולא רק בסוגיות ביטחוניות. לאחר עזיבת וילנאי, נפלה הרשות קורבן למאבקי כוח בלתי פוסקים בינה ובין פיקוד העורף בצה"ל והמשרד לביטחון פנים. 

לפני כחמש שנים התכוון נתניהו להקים מעליה משרד שלם לענייני עורף בראשות גלעד ארדן , שאף קיבל את המינוי הזה למשך יום-יומיים. נתניהו התקפל מול התנגדותו הנחרצת של משה יעלון, שהיה אז שר הביטחון. בשנים האחרונות עשתה רח"ל מאמצים נואשים להמשיך להיות רלוונטית.

כך, מכוח החלטת ממשלה 4356 שהתקבלה כבר ביוני 2005, היא פעלה מטעם משרד הביטחון להוביל את הכנות המדינה ל"שפעת פנדמית". לשם כך הוכנה תכנית לאומית תחת השם "נחשול בריא" להתמודדות עם תרחיש מגיפה. משחק המלחמה בכפר המכביה בנובמבר 2008, הוכיח מעל לכל ספק כי המדינה אינה ערוכה ל"נחשול בריא". כך או כך התכנית לא יושמה ברגע האמת של המאבק בקורונה.

בתזמון אומלל, קוצץ כוח האדם ברח"ל מ-65 אנשים לפחות מ-30, דווקא בחודשים שקדמו לקורונה. הרשות הפכה בלתי רלוונטית לחלוטין לתרחיש עליו הייתה אמונה. איש אפילו לא זימן את תא"ל צוק רם להתייעצויות במהלך השבועות האחרונים, ממש כפי שהאלופים לשעבר מודרו מדיוני המטה הכללי כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה. מלחמה שהובלה ברובה על ידי מפקדים בלתי מנוסים בעליל. ההיסטוריה חוזרת.

הקבינט: הגוף החשוב ביותר לקבלת החלטות לאומיות בישראל הפך לבלתי רלוונטי במאבק נגד הקורונה. לשם השוואה, הפעם הקודמת בה שותקה המדינה, ואז בצורה חלקית בלבד, הייתה במהלך "צוק איתן" ב-2014. באותה תקופה התכנס הקבינט 23 פעמים ב-51 ימים. בקורונה, למדו השרים על מרבית ההחלטות דרך עדכוני ווטסאפ בקבוצה שהוקמה עבורם על ידי המטה לביטחון לאומי, ומההופעות של נתניהו בפני האומה.

מערך ההסברה הלאומי: עוד גוף שהוקם כלקח ממלחמת לבנון השנייה ומת, למעשה, בעיתוי גרוע. "המערך" בנוי מדוברת ראש הממשלה (כיום, שיר כהן) וממטה הסברה לאומי, שמי שעמד בראשו במשך יותר מעשור, ירדן ותיקאי, סיים ב-2019 את תפקידו. רק תוך כדי המשבר, גויס למטה ההסברה הדובר גידי שמרלינג, אבל בפועל מערך ההסברה הלאומי הוא בעיקרו שואו של איש אחד: בנימין נתניהו.

טעוני שיפור

משרד הבריאות: לזכות ראשי המשרד עומדות כמה החלטות אמיצות ומבריקות, כמו הסגירה המהירה יחסית של שמי המדינה. מצד שני, המשרד שעיקר אמנותו ברגולציה ולא בהפעלת ארגונים גדולים, נוטה באופן טבעי לומר מה אסור לעשות, יותר מאשר להוביל עשייה אפקטיבית ואמיצה בשטח. חוסר היכולת לעמוד ביעדי בדיקות הקורונה הוא רק דוגמה לכך. מעבר לכך, התנהלות משרד הבריאות כבר נותחה באיזמל מנתחים על ידי התקשורת, ועוד תנותח גם בוועדות הבדיקה השונות.

צה"ל ומערכת הביטחון: במידה רבה, מערכת הביטחון רוצה לעשות הרבה יותר מאשר המשימות שהוטלו עליה על ידי ראש הממשלה. ועדיין, לעתים נדמה כי ההתנהלות שלה מוגזמת או חסרת תוחלת אמתית. החצים שנראו בתדריכים הצבאיים לקראת ה"כיבוש" של בני-ברק על ידי אוגדה 98, הזכירו את תמונת הקרב שהציג הרמטכ"ל אביב כוכבי בעת כיבוש שכם במבצע חומת מגן לפני 18 שנה בדיוק. ההצגה של כל מטוס עם חלקי חילוף למכונות הנשמה ומטושים כחלק מרכבת אווירית הרואית, היא לא פחות מפאתטית. ניהול של ארבע מלוניות קורונה הוא משימה נמוכה עשרות מונים מיכולות צה"ל ומשרד הביטחון האדירות.

מצד שני, בייצור אמצעים כמו מכונות הנשמה, התעשיות הביטחוניות שוב התגייסו במהירות, במסירות וביעילות. צה"ל מצטיין עד כה בעצירת ההתפשטות של הקורונה בשורותיו, למרות חריגות מהוראות משרד הבריאות מדי פעם. למרות הקושי העצום לתפקוד השוטף של הצבא, המעבר לפעילות ב"קונסולות" – שירות חיילים בקבוצות קבועות של עד תשעה חיילים כדי לא להשבית יחידות שלמות במקרה של הדבקה, ושיטת משמרות ו"שרוולים" עד למטוסים בחיל האוויר, הם הברקה.

מצטיינים

המטה לביטחון לאומי: במידה רבה, המאבק בקורונה הוא אירוע ההקמה האמתי של המטה לביטחון לאומי, המל"ל במשרד ראש הממשלה. הגוף הזה הוקם במתכונת מצומצמת כבר בתקופת ממשלתו הראשונה של נתניהו, אבל קיבל סמכויות של ממש רק בעקבות מלחמת חורמה שניהל ד"ר עוזי ארד, ראש המל"ל בין השנים 2009 ל-2011. הוא שילם מחיר אישי על מאבקיו, ורשימת יריביו הייתה ארוכה.

אחרי ארד, קידם את המל"ל מחליפו, האלוף במיל' יעקב עמידרור. אבל בשנים 2018-2014 דעך הגוף מאוד. ראש המל"ל יוסי כהן, כיום ראש המוסד, התעניין בעיקר בכובעו המקביל כיועץ מדיני לראש הממשלה. אחריו היה ואקום ממושך ללא ראש קבוע לארגון (נתניהו עמד למנות לתפקיד ראש המל"ל את תא"ל במיל' אבריאל בר יוסף, שנגדו תלוי כיום תיק שוחד). ואז, מונה מאיר בן שבת, שהגיע משירות הביטחון הכללי.

בן שבת נראה במבט ראשון כפקיד בנק אפרורי, אבל הוא חולל במל"ל רפורמה עמוקה, שכללה שינוי מבני עמוק ומינויים רבים, שהתגלו ברובם כמוצלחים. וכך, בפעם הראשונה בתולדות המדינה ממלא המל"ל את התפקיד המרכזי באירוע לאומי, והוא מוביל שורה ארוכה של יוזמות ופעילויות, וזוכה לשבחים רבים. שנויה במחלוקת החלטת המל"ל שלא להפעיל באופן מלא את המרכז שלו לניהול משברים לאומיים, המנ"ל, שנמצא במרחק מה מן ה"אקווריום". חלל הזכוכית בו נמצאים לשכות ראש הממשלה, ראש המל"ל ובכירים נוספים. תחת זאת הוקם חמ"ל קרוב וחלקי.

המכון הביולוגי בנס-ציונה: גוף זה פועל תחת מעטה של סודיות רבה, ונחשב אחד המובילים בעולם בהתמודדות מול איומים כימיים וביולוגיים. מכורח הסודיות, אנשיו אינם משתתפים בפסטיבל היח"צנות ששוטף את התקשורת, ולכן מעטים יודעים כי זהו הגוף הקרוב ביותר בישראל לייצור חיסון אפקטיבי לקורונה. למעשה, אם יהיה חיסון מוצלח בישראל, הוא יגיע רק מנס-ציונה, בזכות עבודת הכנה שעשו מדעניו: עוד לפני שהגיעו דגימות הווירוסים הראשונים למעבדות שלהם, כבר נערכו במכון הביולוגי לפיתוח חיסון לנגיפים בעל מאפיינים דומים. 

כעת, צריך רק לעשות "התאמה" לנגיף הקורונה. על פי מיטב יכולת ההערכה של כותב שורות אלה, יש סיכוי טוב כי על בסיס זה יצליחו ליצור חיסון אפקטיבי בישראל, אבל לא לפני סוף 2020. פיתוח החיסון במכון הביולוגי עובר כעת לשלבים מתקדמים. אם הניסויים יושלמו בהצלחה, גם הייצור של החיסונים ייעשה בתוך המכון הביולוגי, בהיעדר מפעל חיסונים מסחרי בישראל.

הנהגת החברה הערבית: הערכה גבוהה במיוחד משמיעים העוסקים בניהול משבר הקורונה כלפי מנהיגים ערבים - חברתיים ופוליטיים. התברר כי רבים מהם הבינו את חומרת האיום מהר מאוד ושידרו לציבור שלהם שצריך לשתף פעולה עם הנחיות משרד הבריאות במלואן. המטה לביטחון לאומי נעזר גם בזמרים ובשחקני כדורגל ידועים מהמגזר הערבי כדי להעביר את המסר, בזכות הפופולריות הרבה שלהם. בראייה ממעוף הציפור נראה כי משבר הקורונה הוא חלק ממגמה ארוכת טווח של "ישראליזציה" במגזר הערבי, שאותה רואים אפילו בשב"כ. 

כמובן שיש עדיין תופעות רבות של לאומנות ואף תמיכה בטרור, אבל בראייה כוללת ערביי ישראל מאמצים יותר ויותר דפוסי התנהגות של החברה הישראלית הכללית. הרבה יותר טיסות לחו"ל (כשאפשר), יותר אימוני כושר גופני, (הרבה) פחות ילודה, וככלל - רצון גובר להשתלב בחברה הישראלית, גם אם הדברים הנשמעים מן המנהיגים הפוליטיים הם הפוכים.

המנהלים והצוותים בבתי החולים: כמו בכל מלחמות צה"ל בעבר, כך גם במלחמת הקורונה. דרגי השטח נדרשים לחפות על כשלי הארגון והמפקדים הבכירים באמצעות כושר אלתור יוצא דופן ומסירות אין קץ. במקרה הזה משמשים מנהלים מחלקות כ"מפקדי פלוגות". מנהלי בתי החולים הם בגדר מפקדי אוגדות, שלא תמיד שומעים להוראות הפיקוד העליון (ע"ע פרופ' רוטשטיין, מנהל בית החולים הדסה). וטוב שכך.