השילוב המורכב של כשירות היחידות

כשירות יחידות צבאיות נרכשת על ידי חיבור של רכיבים, בהם כוח האדם, הציוד, התוכניות המבצעיות ורוח היחידה. זו הדרך לדאוג לכך שיחידות יהיו מוכנות בשעת הצורך. פרשנות

 

חיילי תותחנים. צילום ארכיון: מתוך אתר צה"ל

פרסום דו"ח הביקורת על כשירות אוגדת המפץ ללחימה מעורר שוב את השאלה: מהי כשירות ללחימה, ואיך היא נבחנת? כשירות היא שילוב של רכיבים רבים, שקיימת בהם תנודתיות רבה, כך שהמאבק על הכשירות המבצעית הוא נחלתו של המפקד באופן שוטף.

ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרםבפייסבוק ובטוויטר

על מנת לערוך אבחנה בין חלקי הכשירות השונים, נבקש לציין את הרכיבים הבאים:

  1. כוח אדם ואיכותו, כולל איכות הפיקוד: רכיב קריטי שמאוד מורכב לקיים אותו. כל החלפת פיקוד או קצין מטה בכיר בהכרח תגרום לירידה מסוימת בכשירות, שאמורה להיות מגובה בשגרת אנשי מילואים מנוסה. הכשרת המפקדים גם כן מהווה מסד מקצועי לכשירות הכוללת.
  2. כשירות הציוד: נושא שהוא בר-מדידה יחסית בקלות, אולם בעת החלפת מערכות נשק עיקריות מתקיים תהליך של ירידה בכשירות. לדוגמה, כשיחידה עוברת מטנקים מיושנים למרכבות סימן 4, ברור שבטווח הארוך היחידה תשתפר משמעתית – אבל בתהליך ההסבה יש פערים לא מבוטלים.
  3. עדכניות וכשירות התוכניות המבצעיות: זהו שילוב של שני רכיבים. הראשון הוא עדכניות התוכניות המבצעיות והשני הוא רמת האימונים (קושי, תדירות וכו').
  4. רוח היחידה: כן יש דבר כזה, והוא משפיע מאוד על האווירה ועל המוטיבציה, הן של הגרעין הסדיר והן של אנשי המילואים (שלא מנותקים מהאווירה הציבורית).

מתוך הבנת רכיבים אלה, ברור שמדובר בנוסחה די מורכבת שצריכה לשקלל אותם מצד אחד, תוך הבנת חלקם מתוך השלם, ומצד שני את יכולתם להשתקם במהירות (למשל, על פער באימונים ניתן להתגבר באימון מרוכז כחלק מתהליך המעבר לחירום).

העיסוק בכשירות וכוננות הוא נשמת אפו של המפקד, והוא נדרש לכך כל ימות השנה. ביקורות למיניהן הן אחד הכלים לשמר מאמץ זה, אבל הן רק רכיב אחד. שיפורי כשירות וכוננות יכולים וצריכים לבוא לידי ביטוי בכל הרמות - מהטקטית ביותר (פתיחת רק"ם באחסנה יבשה ונסיעה מבצעית איתו ועם צוותו לאזור הלחימה האופרטיבי) ועד משחקי מלחמה בכל הרמות - ולהמשיך לבחון נקודות תורפה בתוכנית, כמו גם דרכים לטייב אותה.

כפי שצוין, מצבו של עולם המילואים אינו מנותק מן האווירה הציבורית. זהו תחום שבו מפקד האוגדה אינו יכול לעשות יותר מדי מעבר ליצירת אווירה שביחידה שלו מתקיימת ערבות הדדית (למשל בתחום מציאת תעסוקה), כך שהשרות ביחידה הופך לנכס ולא רק לנטל.

האם ניתן לקיים את כלל מערכי הצבא בכשירות מלאה ללחימה? התשובה, לצערי, היא: מובן שלא. חוברות לכך סיבות רבות, בהן פערי תקצוב המשפיעים על הצטיידות; תקני כוח אדם וכו'; חוק המילואים, שאינו מאפשר היקף עשייה נדרשת; והפעילות השוטפת, שלעולם מקדשת את הדחוף על פני החשוב ומסיטה משאבים וקשב.

אם כך, מה ניתן לעשות?

כמו בתחומים אחרים, יש לנהל את הסיכון ולקבוע סדר עדיפות בהתאם לצרכים המבצעיים להצטיידות, לאימונים ולאיוש כוח האדם; יש למצות את האמצעים. מעשית, ניהול סיכונים הוא השם השני של ניהול מערכות ביטחוניות במציאות של פערי משאבים. זוהי ריצה למרחקים ארוכים, שחיוני להמשיך לבקר ולאתגר אותה.

הכתבות הכי נקראות:

שיעור בהתמודדות עם האויב: הצצה לטייסת 115

"יכולת אסטרטגית": טייסת "אדיר" חדשה נחנכה

מבלי מענה מבצעי: טרור הבלונים חזר לעוטף עזה

החשש: פגיעה במלחמה נגד התעצמות דאעש

בין ישראל לקרטל: אתגרי מדינות אמריקה הלטינית