ספק אם תופסק חלוקת ערכות מגן
מערכת הביטחון המליצה להפסיק לחלק ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. מדובר המלצה שנויה במחלוקת, בהנחה שבכלל תאושר. פרשנות של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 06/12/2014
ההמלצה של ״מערכת הביטחון״ להפסיק את הייצור והחלוקה של ערכות אב״כ לכלל האוכלוסיה היא ראשונית, וספק אם תעבור. ההמלצה החלה להתגלגל בקומה השנייה של בניין מערכת הביטחון בקריה, שם ממוקמת מחלקה לא גדולה שעוסקת באמצעים מיוחדים ובין השאר גם בתחום הגנת האב״כ.
ההמלצה אומצה על ידי דרגים בכירים במשרד הביטחון ובשבוע שעבר גם על ידי שר הביטחון, משה יעלון, בעצמו: זה לא מפתיע לאור העובדה שיעלון התנגד מאז ומתמיד לחלוקת ערכות אב״כ לתושבים, והעדיף להשאיר אותן במחסנים. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שמערכת הביטחון, כולל יעלון, התנגדה בעשור שעבר התנגדות נמרצת לפיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", וכיום מודים כל מתנגדי העבר כי ההחלטה לפתח את המערכת בלחץ הקסאמים ודעת הקהל הייתה נכונה מאוד.
כעת, על מנת שההמלצה הראשונית לעצור חלוקה של ערכות אב״כ תהפוך להחלטה מחייבת צריך לשמוע את עמדת פיקוד העורף, שצפוי להתנגד לה. וגם אם ההחלטה תאומץ במסגרת עבודת המטה אחרי שמיעת עמדת פיקוד העורף - היא יכולה ליפול בקבינט.
קשה לראות את השרים לוקחים על עצמם החלטה לעצור ייצור של ערכות אב״כ - החלטה כזאת יכולה לעמוד ביום מן הימים לביקורת של ועדה בסגנון ועדת וינוגרד ולחסל את הקריירות שלהם. בינתיים, ההמלצה לעצור ייצור של ערכות אב״כ מעוררת באופן טבעי את השאלה האם ההשקעה במסכות שמלוות אותנו עשרות שנים הייתה ״עבודה בעיניים״?
התשובה היא שלמסכות הייתה תמיד תרומה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר ביטחונית.
בצד הרציונאלי, נומקה ההמלצה בשבוע שעבר בחיסכון כספי ובכך שלישראל יש ממילא מערכות הגנה אקטיבית והרתעה משופרת. כמו כן נטען כי סוריה הולכת ומתפרקת מן הנשק הכימי שברשותה. דווקא הטיעון הזה חסר בסיס: אף אחד אינו מאמין שסוריה באמת תפרק את כל הנשק הכימי, ובכל מקרה נשק כימי נמצא גם ברשות החיזבאללה. אירועי מלחמת האזרחים בסוריה מוכיחים כי אין מחסום אמיתי שמונע שימוש בנשק כימי. וזה לא משנה מבחינת הציבור הרחב ותחושת הביטחון שלו אם הסורים מחזיקים רק טון אחד של נשק כימי או אלף טון (כמו שהיו להם עד לחודש שעבר).
אחזקת מערך הרענון של ערכות המגן עולה כמיליארד שקל בשנה. הרבה כסף, אבל כמו טיל של "כיפת ברזל" שעולה 50 אלף דולר - קשה לכמת בכסף את תחושת הביטחון שהוא מספק.
ההמלצה שנויה במחלוקת. בדבר אחד אין ספק - המצב הנוכחי שבו יש ערכות מגן רק ל-60 אחוז מהאוכלוסיה הוא בלתי סביר. מבין שתי האפשרויות היחידות שהן הגיוניות - לדאוג למסכות לכלל האוכלוסיה או לדאוג למסכות רק ללוחמים ולכוחות הצלה (בהתאם להמלצה הטרייה) רוב הסיכויים הם שבסופו של דבר תתקבל דווקא האפשרות הראשונה.
הדיונים על כך יימשכו בכל מקרה כמה חודשים, לפחות.
מערכת הביטחון המליצה להפסיק לחלק ערכות מגן לכלל האוכלוסייה. מדובר המלצה שנויה במחלוקת, בהנחה שבכלל תאושר. פרשנות של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 06/12/2014
ההמלצה של ״מערכת הביטחון״ להפסיק את הייצור והחלוקה של ערכות אב״כ לכלל האוכלוסיה היא ראשונית, וספק אם תעבור. ההמלצה החלה להתגלגל בקומה השנייה של בניין מערכת הביטחון בקריה, שם ממוקמת מחלקה לא גדולה שעוסקת באמצעים מיוחדים ובין השאר גם בתחום הגנת האב״כ.
ההמלצה אומצה על ידי דרגים בכירים במשרד הביטחון ובשבוע שעבר גם על ידי שר הביטחון, משה יעלון, בעצמו: זה לא מפתיע לאור העובדה שיעלון התנגד מאז ומתמיד לחלוקת ערכות אב״כ לתושבים, והעדיף להשאיר אותן במחסנים. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שמערכת הביטחון, כולל יעלון, התנגדה בעשור שעבר התנגדות נמרצת לפיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", וכיום מודים כל מתנגדי העבר כי ההחלטה לפתח את המערכת בלחץ הקסאמים ודעת הקהל הייתה נכונה מאוד.
כעת, על מנת שההמלצה הראשונית לעצור חלוקה של ערכות אב״כ תהפוך להחלטה מחייבת צריך לשמוע את עמדת פיקוד העורף, שצפוי להתנגד לה. וגם אם ההחלטה תאומץ במסגרת עבודת המטה אחרי שמיעת עמדת פיקוד העורף - היא יכולה ליפול בקבינט.
קשה לראות את השרים לוקחים על עצמם החלטה לעצור ייצור של ערכות אב״כ - החלטה כזאת יכולה לעמוד ביום מן הימים לביקורת של ועדה בסגנון ועדת וינוגרד ולחסל את הקריירות שלהם. בינתיים, ההמלצה לעצור ייצור של ערכות אב״כ מעוררת באופן טבעי את השאלה האם ההשקעה במסכות שמלוות אותנו עשרות שנים הייתה ״עבודה בעיניים״?
התשובה היא שלמסכות הייתה תמיד תרומה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר ביטחונית.
בצד הרציונאלי, נומקה ההמלצה בשבוע שעבר בחיסכון כספי ובכך שלישראל יש ממילא מערכות הגנה אקטיבית והרתעה משופרת. כמו כן נטען כי סוריה הולכת ומתפרקת מן הנשק הכימי שברשותה. דווקא הטיעון הזה חסר בסיס: אף אחד אינו מאמין שסוריה באמת תפרק את כל הנשק הכימי, ובכל מקרה נשק כימי נמצא גם ברשות החיזבאללה. אירועי מלחמת האזרחים בסוריה מוכיחים כי אין מחסום אמיתי שמונע שימוש בנשק כימי. וזה לא משנה מבחינת הציבור הרחב ותחושת הביטחון שלו אם הסורים מחזיקים רק טון אחד של נשק כימי או אלף טון (כמו שהיו להם עד לחודש שעבר).
אחזקת מערך הרענון של ערכות המגן עולה כמיליארד שקל בשנה. הרבה כסף, אבל כמו טיל של "כיפת ברזל" שעולה 50 אלף דולר - קשה לכמת בכסף את תחושת הביטחון שהוא מספק.
ההמלצה שנויה במחלוקת. בדבר אחד אין ספק - המצב הנוכחי שבו יש ערכות מגן רק ל-60 אחוז מהאוכלוסיה הוא בלתי סביר. מבין שתי האפשרויות היחידות שהן הגיוניות - לדאוג למסכות לכלל האוכלוסיה או לדאוג למסכות רק ללוחמים ולכוחות הצלה (בהתאם להמלצה הטרייה) רוב הסיכויים הם שבסופו של דבר תתקבל דווקא האפשרות הראשונה.
הדיונים על כך יימשכו בכל מקרה כמה חודשים, לפחות.
ההמלצה אומצה על ידי דרגים בכירים במשרד הביטחון ובשבוע שעבר גם על ידי שר הביטחון, משה יעלון, בעצמו: זה לא מפתיע לאור העובדה שיעלון התנגד מאז ומתמיד לחלוקת ערכות אב״כ לתושבים, והעדיף להשאיר אותן במחסנים. מצד שני, אי אפשר להתעלם מכך שמערכת הביטחון, כולל יעלון, התנגדה בעשור שעבר התנגדות נמרצת לפיתוח מערכת ההגנה "כיפת ברזל", וכיום מודים כל מתנגדי העבר כי ההחלטה לפתח את המערכת בלחץ הקסאמים ודעת הקהל הייתה נכונה מאוד.
כעת, על מנת שההמלצה הראשונית לעצור חלוקה של ערכות אב״כ תהפוך להחלטה מחייבת צריך לשמוע את עמדת פיקוד העורף, שצפוי להתנגד לה. וגם אם ההחלטה תאומץ במסגרת עבודת המטה אחרי שמיעת עמדת פיקוד העורף - היא יכולה ליפול בקבינט.
קשה לראות את השרים לוקחים על עצמם החלטה לעצור ייצור של ערכות אב״כ - החלטה כזאת יכולה לעמוד ביום מן הימים לביקורת של ועדה בסגנון ועדת וינוגרד ולחסל את הקריירות שלהם. בינתיים, ההמלצה לעצור ייצור של ערכות אב״כ מעוררת באופן טבעי את השאלה האם ההשקעה במסכות שמלוות אותנו עשרות שנים הייתה ״עבודה בעיניים״?
התשובה היא שלמסכות הייתה תמיד תרומה שהיא יותר פסיכולוגית מאשר ביטחונית.
בצד הרציונאלי, נומקה ההמלצה בשבוע שעבר בחיסכון כספי ובכך שלישראל יש ממילא מערכות הגנה אקטיבית והרתעה משופרת. כמו כן נטען כי סוריה הולכת ומתפרקת מן הנשק הכימי שברשותה. דווקא הטיעון הזה חסר בסיס: אף אחד אינו מאמין שסוריה באמת תפרק את כל הנשק הכימי, ובכל מקרה נשק כימי נמצא גם ברשות החיזבאללה. אירועי מלחמת האזרחים בסוריה מוכיחים כי אין מחסום אמיתי שמונע שימוש בנשק כימי. וזה לא משנה מבחינת הציבור הרחב ותחושת הביטחון שלו אם הסורים מחזיקים רק טון אחד של נשק כימי או אלף טון (כמו שהיו להם עד לחודש שעבר).
אחזקת מערך הרענון של ערכות המגן עולה כמיליארד שקל בשנה. הרבה כסף, אבל כמו טיל של "כיפת ברזל" שעולה 50 אלף דולר - קשה לכמת בכסף את תחושת הביטחון שהוא מספק.
ההמלצה שנויה במחלוקת. בדבר אחד אין ספק - המצב הנוכחי שבו יש ערכות מגן רק ל-60 אחוז מהאוכלוסיה הוא בלתי סביר. מבין שתי האפשרויות היחידות שהן הגיוניות - לדאוג למסכות לכלל האוכלוסיה או לדאוג למסכות רק ללוחמים ולכוחות הצלה (בהתאם להמלצה הטרייה) רוב הסיכויים הם שבסופו של דבר תתקבל דווקא האפשרות הראשונה.
הדיונים על כך יימשכו בכל מקרה כמה חודשים, לפחות.
