פיגוע בת"א: תסריט ידוע מראש
הפיגוע ליד הקריה בת"א משנה את התמונה, לאחר שאמש נראה היה כי ישראל נגררת אל תוך הפסקת אש תחת מטחי רקטות כבדים. פרשנות
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
(צילום מסך מחדשות ערוץ 2)
האם מדובר בארוע שיוביל למהלך קרקעי ברצועת עזה? אוטובוס התפוצץ ביום רביעי בצהריים ברחוב דוד המלך ליד הקריה בתל אביב. מדיווחים ראשונים עלה כי יש נפגעים בפיצוץ.
הפיגוע, כמעט בודאות, בוצע על ידי החמאס. ככל הנראה, אין מדובר בפיגוע התאבדות אלא במטען חבלה שהתפוצץ. התסריט לא היה אמור להפתיע: האפשרות כי החמאס יגיב על התקיפות בעזה גם באמצעות פיגועים הרחק מן הרצועה נלקח בחשבון מלכתחילה, והמשטרה אף הייתה בשל כך בכוננות גבוהה מאוד.
הפיצוץ, אם אכן בוצע על ידי החמאס, יכול להיות הטריגר שיוביל לפעולה קרקעית ברצועת עזה.
למרות דיבורים על הפסקת אש קרובה בלילה שבין שלישי לרביעי, אקדח התמרון הקרקעי עדיין היה מונח על השלחן ביום רביעי.
על רקע הפיצוץ מתחדדת העובדה שישראל לא כפתה על החמאס תנאים להפסקת הירי, אלא ניהלה עימו מו"מ מעמדת מיקוח בין שווים. החמאס, שישראל דורשת מכל העולם לא לנהל עימו שום סוג של מגע מדיני, קיבל לגיטימציה לשלטונו בעזה, לא התחנן לרגיעה, ולא הראה סימנים של שבירה.
אחד מיעדי "עמוד ענן" היה חיזוק ההרתעה. נכון לעכשיו, אם אפשר להגיד שהיעד הזה הושג, אז רק בקטן. גם זה לא בטוח. פורמאלית, אגב, אין עדיין הפסקת אש ואין שום מו"מ עם החמאס, אבל יש הסכם שגובש על ידי מצרים. הוא נכתב שחור על גבי לבן, אבל לא נחתם. סוג של מה שמכונה "נון פייפר". המצרים העלו על הכתב את ההבנות בין הצדדים. הם היחידים שמחויבים להסכם-לא הסכם הזה.
צה"ל מצידו עדיין לא עובר לרגיעה. גם אחרי שתיכנס הפסקת אש לתוקף, טפטופי ירי צפויים להימשך עוד כמה ימים. כמו תמיד, הרקטה האחרונה תשוגר על ידי החמאס. כוחות המילואים לא ישוחררו מיד. עד שהשגרה לא תשוב לחלוטין, ישראל תמשיך להחזיק את המילאומניקים בשטח, ולאיים בפלישה קרקעית. פעולה כזאת תצא אל הפועל גם אם ארגוני הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות לא יצייתו לחמאס, וימשיכו לירות.
באגים במבצע
האש ביום שנראה אתמול כאחרון לפני הפסקת אש, הייתה, כצפוי, כבדה מאוד. חיל האוויר המשיך בתקיפות ברצועת עזה, ולכך הצטרפה גם אש מן היבשה (כולל מטנקים ומתותחים), אבל גם החמאס הוכיח כי הוא שימר את יכולת האש והפיקוד שלו. למעשה, מבחינת נפגעים זה היה אפילו היום הקשה ביותר בעורף הישראלי. שני הרוגים, ביניהם חייל, פצועים בשורה של תקריות, ירי נוסף לכיוון ירושלים, נזק כבד לבית דירות בראשון לציון, מרקטת פאג'ר 5, שראש הקרב שלה שוקל לא פחות מ-90 ק"ג.
עדיין מוקדם לניתוחים, אבל כבר אפשר לציין כמה "באגים" במבצע "עמוד ענן": המבצע התחיל בצורה מהממת עם חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, אבל לא היה לו לאן להתרומם משם. צה"ל התנהל בצורה מתונה ולא שידר כי "בעל הבית השתגע" כמו ב"עופרת יצוקה" או במלחמת לבנון השנייה. יש לכך הסבר: החשש מביקורת בינלאומית כבדה, כמו זו שהייתה אחרי "עופרת יצוקה", מצד אחד, והחשש של בנימין נתניהו ואהוד ברק מהסתבכות קרקעית לפני הבחירות, מן הצד השני.
בלי מחזות הרס קשים מאוד, יכול חמאס להרגיש שהוא נתן פייט של ממש לצה"ל. ההישגים הגדולים של המבצע, חיסולו של אחמד ג'עברי, ופגיעה במערך הפאג'רים של החמאס והגי'האד האיסלאמי, הם אפילו לא קצרי טווח: את ג'עברי כבר מחליף ב"פול טיים" הראש האמיתי של הזרוע הצבאית בחמאס, מוחמד דף, ולמרות הפגיעה במצבורי הנשק ארוך הטווח, החמאס הצליח להכניס את ירושלים ואת תל אביב למשוואת העימות. בסיבוב הלחימה הבא ירי על גוש דן כבר יהיה מובן מאליו, בדיוק כמו ירי על באר שבע, שהיה בלתי נתפס עד לפני שנתיים-שלוש.
אגב, בניגוד לשמועות שרווחו בארץ, חשש מחיסול המלאי של מיירטי "כיפת ברזל" אינו שיקול רלוונטי בבחירת מועד הסיום של המבצע: מלאי המיירטים אינו קרוב להיגמר.
הישגים לחמאס
נכון לאמש, צה"ל לא רצה יותר מאשר הדרג המדיני אישר לו ב"עמוד ענן", ולא דחף למהלך קרקעי. להפך. הבעיה היא שגם אם הולכים לשורשי סיבוב האלימות הזה, אזי הסיכומים הראשוניים אינם מעודדים מבחינת ישראל. החמאס אמנם נגרר אחרי הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסאלפיים, ולא יזם את הפיגועים שהציתו את הלהבה הגדולה (פיצוץ מנהרת תופת וירי נ"ט לעבר ג'יפ של צה"ל לפני כשבועיים), אבל היה לו עניין בסיסי לשנות את הסטטוס קוו ברצועה – במיוחד בכל הנוגע ל"רצועת ביטחון" בלתי פורמלית שישראל יצרה ממזרח לגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, והרצון להקל ולו במעט את המצור מעל רצועת עזה, שמטריד את הארגון מאוד.
במגעים עם המצרים, החמאס העלה את פתיחת מעברי הגבול בין הרצועה למצרים כאחד התנאים להפסקת האש, מבחינתו. ישראל אמנם לא התחייבה, אבל אם תסכים לכך דה פאקטו, בקרוב, יוכל החמאס לציין בסיפוק כי השיג באמצעים צבאיים את מה שלא עלה בידיו לקבל בדרך מדינית. ואם המצור על עזה לא יוקל, סביר להניח כי לאור ההרתעה הקלושה שהושגה ב"עמוד ענן", סבב הלחימה הבא יהיה עניין של חודשים לכל היותר. אולי אפילו רק שבועות בודדים.
מסתכלים מהצד אם "עמוד ענן" אכן עמד להסתיים אמש, החמאס לא יתקשה בקרוב לשכנע את אנשיו ב"ניצחון". הוא עשוי לזכות בפופולאריות מוגברת גם בגדה המערבית, ולא רק בעזה, ומדובר במכה לא קלה לתנועת הפתח, השולטת ברשות הפלשתינית. ואם זה לא מספיק, לארועי השבוע האחרון יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת גם מול זירות רחוקות יותר. המבצע אמנם היה עתיר הישגים טקטיים לצה"ל, אך הוא גם הדגיש את חולשת ישראל ואת המגבלות המוטלות על הפעלת כוחה, בעידן שבו הקהיליה הבינלאומית אינה מאפשרת חופש פעולה כמו בעבר.
על רקע זה, באיראן ובלבנון יכולים להגיע למסקנה כי עיקרון ה"א-סימטריה" עובד מבחינתם. על פי העיקרון הזה, פועלים חיזבאללה, סוריה והארגונים בעזה לאזן את העליונות הישראלית המוחלטת באוויר ובטכנולוגיה, באמצעות מסה אדירה של טילים ורקטות המכוונים אל העורף (וגם נשק נ"ט, במקרה של עימות קרקעי). בראייתם, ישראל גייסה עשרות אלפי חיילי מילואים, אך חששה להטיל אותם למערכה. היא רכשה את מיטב הטכנולוגיה ושפכה תחמושת שעולה מיליארדים, הצטיידה בפלא הטכנולוגי "כיפת ברזל", ובכל זאת לא הצליחה למוטט את החמאס בתא שטח קטן המוכר לה היטב.
לא נגמר
וזה עדיין לא נגמר: עד שלא תיפסק האש לחלוטין, העורף עדיין יכול לשלם מחיר כבד, וגם אלפי חיילים בשטחי כינוס, עלולים להיות חשופים לירי. האוויר רווי אדי דלק. ההתלבטות של נתניהו וברק האם להורות על מהלך קרקעי, שעלול להסתיים בהסתבכות, או להסתפק בהפסקת אש עם הישגים מוגבלים, בלשון המעטה, עדיין לא הוכרעה סופית. במצב כזה, כל התפתחות אקראית עדיין יכולה לשנות את התמונה.
האם מדובר בארוע שיוביל למהלך קרקעי ברצועת עזה? אוטובוס התפוצץ ביום רביעי בצהריים ברחוב דוד המלך ליד הקריה בתל אביב. מדיווחים ראשונים עלה כי יש נפגעים בפיצוץ.
הפיגוע, כמעט בודאות, בוצע על ידי החמאס. ככל הנראה, אין מדובר בפיגוע התאבדות אלא במטען חבלה שהתפוצץ. התסריט לא היה אמור להפתיע: האפשרות כי החמאס יגיב על התקיפות בעזה גם באמצעות פיגועים הרחק מן הרצועה נלקח בחשבון מלכתחילה, והמשטרה אף הייתה בשל כך בכוננות גבוהה מאוד.
הפיצוץ, אם אכן בוצע על ידי החמאס, יכול להיות הטריגר שיוביל לפעולה קרקעית ברצועת עזה.
למרות דיבורים על הפסקת אש קרובה בלילה שבין שלישי לרביעי, אקדח התמרון הקרקעי עדיין היה מונח על השלחן ביום רביעי.
על רקע הפיצוץ מתחדדת העובדה שישראל לא כפתה על החמאס תנאים להפסקת הירי, אלא ניהלה עימו מו"מ מעמדת מיקוח בין שווים. החמאס, שישראל דורשת מכל העולם לא לנהל עימו שום סוג של מגע מדיני, קיבל לגיטימציה לשלטונו בעזה, לא התחנן לרגיעה, ולא הראה סימנים של שבירה.
אחד מיעדי "עמוד ענן" היה חיזוק ההרתעה. נכון לעכשיו, אם אפשר להגיד שהיעד הזה הושג, אז רק בקטן. גם זה לא בטוח. פורמאלית, אגב, אין עדיין הפסקת אש ואין שום מו"מ עם החמאס, אבל יש הסכם שגובש על ידי מצרים. הוא נכתב שחור על גבי לבן, אבל לא נחתם. סוג של מה שמכונה "נון פייפר". המצרים העלו על הכתב את ההבנות בין הצדדים. הם היחידים שמחויבים להסכם-לא הסכם הזה.
צה"ל מצידו עדיין לא עובר לרגיעה. גם אחרי שתיכנס הפסקת אש לתוקף, טפטופי ירי צפויים להימשך עוד כמה ימים. כמו תמיד, הרקטה האחרונה תשוגר על ידי החמאס. כוחות המילואים לא ישוחררו מיד. עד שהשגרה לא תשוב לחלוטין, ישראל תמשיך להחזיק את המילאומניקים בשטח, ולאיים בפלישה קרקעית. פעולה כזאת תצא אל הפועל גם אם ארגוני הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות לא יצייתו לחמאס, וימשיכו לירות.
באגים במבצע
האש ביום שנראה אתמול כאחרון לפני הפסקת אש, הייתה, כצפוי, כבדה מאוד. חיל האוויר המשיך בתקיפות ברצועת עזה, ולכך הצטרפה גם אש מן היבשה (כולל מטנקים ומתותחים), אבל גם החמאס הוכיח כי הוא שימר את יכולת האש והפיקוד שלו. למעשה, מבחינת נפגעים זה היה אפילו היום הקשה ביותר בעורף הישראלי. שני הרוגים, ביניהם חייל, פצועים בשורה של תקריות, ירי נוסף לכיוון ירושלים, נזק כבד לבית דירות בראשון לציון, מרקטת פאג'ר 5, שראש הקרב שלה שוקל לא פחות מ-90 ק"ג.
עדיין מוקדם לניתוחים, אבל כבר אפשר לציין כמה "באגים" במבצע "עמוד ענן": המבצע התחיל בצורה מהממת עם חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, אבל לא היה לו לאן להתרומם משם. צה"ל התנהל בצורה מתונה ולא שידר כי "בעל הבית השתגע" כמו ב"עופרת יצוקה" או במלחמת לבנון השנייה. יש לכך הסבר: החשש מביקורת בינלאומית כבדה, כמו זו שהייתה אחרי "עופרת יצוקה", מצד אחד, והחשש של בנימין נתניהו ואהוד ברק מהסתבכות קרקעית לפני הבחירות, מן הצד השני.
בלי מחזות הרס קשים מאוד, יכול חמאס להרגיש שהוא נתן פייט של ממש לצה"ל. ההישגים הגדולים של המבצע, חיסולו של אחמד ג'עברי, ופגיעה במערך הפאג'רים של החמאס והגי'האד האיסלאמי, הם אפילו לא קצרי טווח: את ג'עברי כבר מחליף ב"פול טיים" הראש האמיתי של הזרוע הצבאית בחמאס, מוחמד דף, ולמרות הפגיעה במצבורי הנשק ארוך הטווח, החמאס הצליח להכניס את ירושלים ואת תל אביב למשוואת העימות. בסיבוב הלחימה הבא ירי על גוש דן כבר יהיה מובן מאליו, בדיוק כמו ירי על באר שבע, שהיה בלתי נתפס עד לפני שנתיים-שלוש.
אגב, בניגוד לשמועות שרווחו בארץ, חשש מחיסול המלאי של מיירטי "כיפת ברזל" אינו שיקול רלוונטי בבחירת מועד הסיום של המבצע: מלאי המיירטים אינו קרוב להיגמר.
הישגים לחמאס
נכון לאמש, צה"ל לא רצה יותר מאשר הדרג המדיני אישר לו ב"עמוד ענן", ולא דחף למהלך קרקעי. להפך. הבעיה היא שגם אם הולכים לשורשי סיבוב האלימות הזה, אזי הסיכומים הראשוניים אינם מעודדים מבחינת ישראל. החמאס אמנם נגרר אחרי הג'יהאד האיסלאמי והארגונים הסאלפיים, ולא יזם את הפיגועים שהציתו את הלהבה הגדולה (פיצוץ מנהרת תופת וירי נ"ט לעבר ג'יפ של צה"ל לפני כשבועיים), אבל היה לו עניין בסיסי לשנות את הסטטוס קוו ברצועה – במיוחד בכל הנוגע ל"רצועת ביטחון" בלתי פורמלית שישראל יצרה ממזרח לגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, והרצון להקל ולו במעט את המצור מעל רצועת עזה, שמטריד את הארגון מאוד.
במגעים עם המצרים, החמאס העלה את פתיחת מעברי הגבול בין הרצועה למצרים כאחד התנאים להפסקת האש, מבחינתו. ישראל אמנם לא התחייבה, אבל אם תסכים לכך דה פאקטו, בקרוב, יוכל החמאס לציין בסיפוק כי השיג באמצעים צבאיים את מה שלא עלה בידיו לקבל בדרך מדינית. ואם המצור על עזה לא יוקל, סביר להניח כי לאור ההרתעה הקלושה שהושגה ב"עמוד ענן", סבב הלחימה הבא יהיה עניין של חודשים לכל היותר. אולי אפילו רק שבועות בודדים.
מסתכלים מהצד אם "עמוד ענן" אכן עמד להסתיים אמש, החמאס לא יתקשה בקרוב לשכנע את אנשיו ב"ניצחון". הוא עשוי לזכות בפופולאריות מוגברת גם בגדה המערבית, ולא רק בעזה, ומדובר במכה לא קלה לתנועת הפתח, השולטת ברשות הפלשתינית. ואם זה לא מספיק, לארועי השבוע האחרון יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת גם מול זירות רחוקות יותר. המבצע אמנם היה עתיר הישגים טקטיים לצה"ל, אך הוא גם הדגיש את חולשת ישראל ואת המגבלות המוטלות על הפעלת כוחה, בעידן שבו הקהיליה הבינלאומית אינה מאפשרת חופש פעולה כמו בעבר.
על רקע זה, באיראן ובלבנון יכולים להגיע למסקנה כי עיקרון ה"א-סימטריה" עובד מבחינתם. על פי העיקרון הזה, פועלים חיזבאללה, סוריה והארגונים בעזה לאזן את העליונות הישראלית המוחלטת באוויר ובטכנולוגיה, באמצעות מסה אדירה של טילים ורקטות המכוונים אל העורף (וגם נשק נ"ט, במקרה של עימות קרקעי). בראייתם, ישראל גייסה עשרות אלפי חיילי מילואים, אך חששה להטיל אותם למערכה. היא רכשה את מיטב הטכנולוגיה ושפכה תחמושת שעולה מיליארדים, הצטיידה בפלא הטכנולוגי "כיפת ברזל", ובכל זאת לא הצליחה למוטט את החמאס בתא שטח קטן המוכר לה היטב.
לא נגמר
וזה עדיין לא נגמר: עד שלא תיפסק האש לחלוטין, העורף עדיין יכול לשלם מחיר כבד, וגם אלפי חיילים בשטחי כינוס, עלולים להיות חשופים לירי. האוויר רווי אדי דלק. ההתלבטות של נתניהו וברק האם להורות על מהלך קרקעי, שעלול להסתיים בהסתבכות, או להסתפק בהפסקת אש עם הישגים מוגבלים, בלשון המעטה, עדיין לא הוכרעה סופית. במצב כזה, כל התפתחות אקראית עדיין יכולה לשנות את התמונה.
