כשלי הלוגיסטיקה לא יחזרו
“במלחמת לבנון השנייה היו מספיק ציוד לוגסטי ומזון, אבל לא תמיד הם הגיעו ללוחמים בשטח”, אומר ראש חטיבת הלוגיסטיקה, תא”ל איציק כהן. “כעת, אנחנו ערוכים להעביר אספקה דרך היבשה, האוויר והים”. ראיון מיוחד
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
(צילום: דובר צה"ל)
סוף יולי 2006, לוחמי צה”ל שפעלו בדרום לבנון לקראת סיומה של מלחמת לבנון השנייה, חיפשו כל דרך להרטיב את השפתיים היבשות. הצמא שלהם היה כבד מאוד: בניסיון להרוות את צמאונם שתו הלוחמים שאריות של מים עומדים מתוך דודים של תושבים לבנוניים, ואף פרצו לחנויות מקומיות, לבזוז בקבוקי שתיה. כל בקבוק מים שהשיגו נשתה במהירות, והצמא היה רק סימפטום לשורה ארוכה של כשלים שאפיינו את הלוגיסטיקה ב”לבנון השנייה”.
“במלחמת לבנון השנייה לא הייתה בעיה אמיתית של מחסור בפריטי לוגיסטיקה”, אומר שש שנים אחרי המלחמה תא”ל איציק כהן, ראש חטיבת הלוגיסטיקה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט”ל) במטה הכללי, בראיון מיוחד לישראל דיפנס. “היו מספיק מזון, מים ותחמושת, הבעיה הייתה שהפריטים לא הגיעו אל הכוחות שנזקקו להם בשטח, בגלל שורה של סיבות”.
הדובר, תא”ל כהן, מכיר את גזרת דרום לבנון באופן אישי: הוא גדל במושב אביבים שמצוי ממש על קו הגבול עם לבנון, וכאשר היה בן שבע אף נפצע באורח חמור בפיגוע ירי שביצעו מחבלים אשר ארבו לאוטובוס תלמידים מילדי המושב. בפיגוע נהרגו 12 ילדים ומלווים. רסיסים נמצאים בפניו של כהן עד היום. למרות הפציעה, התחיל כהן לימים את שירותו הצבאי כלוחם בחטיבת גולני, ובהמשך דרכו עבר למלא תפקידים בכירים במערך הלוגיסטי של צה”ל.
במקרה של מלחמה נוספת בלבנון דברים ייראו אחרת?
“כן”, אומר כהן בהחלטיות.
כשלי לבנון השנייה
בניסיון לנתח את כשלי הלוגיסטיקה במלחמת בלבנון השנייה, מזכיר תא”ל איציק כהן, כי חודשים ספורים לפני המלחמה פורקה חטיבת הלוגיסטיקה שבראשה הוא עומד כיום. בקיץ 2006 נבחנה לראשונה התפיסה, שגובשה לפני המלחמה, במסגרתה בוטלו אגדי התחזוקה (מעין חטיבות לוגיסטיות), שהיו אחראים על אספקה שוטפת לאוגדות הלוחמות. פעילות אגדי התחזוקה הייתה מסורבלת, ובמלחמות העבר טעו לא פעם בתנועתם ואף הקדימו בשוגג טורי שריון או סתמו צירים חשובים.
גורם בעייתי נוסף שהתגלה במלחמת לבנון השנייה היה כישלון תפיסה שכונתה "לוגיסטיקה קרבית" - הכוחות בשטח התקדמו מהר יותר מקצב סלילת הצירים הלוגיסטיים שנפרצו עבורם. המזון והמים שנשאו עימם הלוחמים, ליום-יומיים של לחימה, אזלו הרבה שהגיעה אליהם אספקה, אם בכלל הגיעה. ניסיונות להכניס אספקה באמצעות טרקטורונים ולאמות, בהמות מסע דרום אמריקניות, לא צלחו.
הנושא הלוגיסטי, כך נראה, עמד במקום נמוך בסדר העדיפויות של המפקדים, והתוצאה הייתה דיווחים על חיילים רעבים וצמאים בעומק השטח. משום כך היה זה מערך התובלה של חיל האוויר – מטוסי הרקולס – שהצניח אספקה לכוחות באזור רווי טילים תוך סיכון לטייסים, למטוסים ולציוד. לעיתים הציוד לא הוטל בקרבת הכוחות הלוחמים, ואף היו מקרים בהם חלק מהציוד הונחת היישר לידי אנשי חיזבאללה.
לדברי תא"ל איציק כהן , כחלק מלקחי המלחמה לא רק שהוקמה חטיבת הלוגיסטיקה המטכ"לית מחדש, אלא שהוקמו מחדש גם יחידות התחזוקה האגדתיות, אם כי במתכונת מצומצמת יותר לעומת אגדי התחזוקה שפורקו לפני 2006: בכל אגד לוגיסטי אוגדתי (אלאו"ג) יש כיום כ-700-800 כלי רכב, לעומת 1200 כלי רכב באגדים הוותיקים. "אחרי מלחמת לבנון השנייה היה תהליך סדור של הפקת לקחים, שאותו הוביל אלוף דני ביטון, תחילה כראש חטיבת התורה וההדרכה במטכ"ל ובהמשך כראש אט"ל", אומר כהן.
חודשים ספורים אחרי מלחמת לבנון השנייה נסגר נמל אשדוד בדרום הארץ למשך חודש, לצורך פריקת ציוד ותחמושת שהובאו להארץ בכדי להעלות את רמת המלאים, שהייתה ברובה מתחת לקו האדום ערב פרוץ הקרבות. "להערכתי, 90 אחוז מהלקחים של המלחמה טופלו ברמה טובה מאוד. למשל, אחרי המלחמה נקבעו בכל היחידות הלוגיסטיות מדדי כשירות מבצעית כמו שהיה מקובל עד אז רק בחיל האוויר. המדדים מתבססים על קריטריונים כמו רמת האימונים של הכוחות, איכות הציוד, גובה המלאי ועוד. כיום, ברוב היחידות רמת הכשירות היא סביב 90 אחוז. בניגוד למה שהיה מקובל עד 2006, על מנת לרדת מתחת לקו האדום במלאי, אפילו בפריט אחד מסויים, נדרש אישור מפורש של קצין בדרגת אלוף, לא פחות. ללא אישור כזה לא ניתן להנפיק ציוד מתוך מלאי החירום.
"גם מבחינת הציוד של חיילי המילואים עברנו כברת דרך ארוכה. בימים אלה אנחנו מסיימים להחליף את הציוד האישי ולא ציוד הלחימה בכל היחידות, עד האחרונה שבהן. לא יהיה מצב יותר שחיילים יגיעו לחזית ללא ציוד מתאים. "הכי חשוב זה שבתהליך אחרי המלחמה, חיל הלוגיסטיקה חזר מאחריות זרוע היבשה (אליה הועבר זמן קצר קודם לכן) לאגף הלוגיסטיקה, ויצרנו אחריות אחידה בתחום הלוגיסטי – מרמת המטה הכללי ועד לרמת החייל הבודד.
"מעבר לכך, הלוגיסטיקה שולבה בכל התכניות האופרטיביות של צה"ל. אין כיום שום תכנית, ושום תרגיל שנערכים, מבלי לשלב בהם את התכנונים הלוגיסטיים באופן מלא. במלחמת לבנון השנייה, מפקדים רבים לא ראו בנושאים לוגיסטיים כחלק מתחומי אחריותם, במידה רבה בגלל שהם התרגלו בשנים ארוכות של לחימה בעצימות נמוכה בשטחים, שהלוגיסטיקה מגיעה אליהם עד ליחידות הקצה בשטח. כעת, המפקדים מבינים שכחלק מניהול הלחימה הם צריכים לדאוג לאספקה הלוגיסטית בשטח, ושבלי לוגיסטיקה אי אפשר לקיים רציפות והמשכיות בלחימה.
מה לגבי פתיחת הצירים הלוגיסטיים, בהנחה שקצב התקדמות הכוחות יהיה מהיר יותר מקצב פתיחת הצירים גם להבא, כיצד תביאו אספקה לכוחות בשטח?
“יש לנו כיום אופציות להעביר אספקה גם בציר אווירי, גם בציר יבשתי וגם בציר ימי, ואני מעדיף לא לפרט מעבר לכך”, אומר כהן. בכל זאת, הוא מספר כי חלק ניכר מהפיתוחים ביוזמת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה נועדו להביא אספקה לכוחות בדרך ההיטס (כמו פרויקט מצנחי רחיפה מוכווני ג’י.פי.אס – “הפיל המעופף”, שמפותח בימים אלה על ידי אלביט מערכות, מערכות ניידות לטיהור מים, שישמשו כוחות בשטח, או מיכליות סולר מוגנות מפני ירי, שיוכלו ללוות בלחימה את הטנקים ואת הדחפורים, במידת הצורך).
המרכזים הלוגיסטיים יהיו תחת אש הרבה יותר כבדה מאשר ב-2006, במקרה של מלחמה נוספת מול לבנון, איך אתם ערוכים לכך?
“אנחנו מבינים שהאיום השתנה, ושהאש שחטפנו ב-2006 היתה רק ‘טעימה’ לעומת מה שצפוי במלחמה אפשרית נוספת, לכן עשינו את ההתאמות הנדרשות. “בין היתר, אנחנו עורכים את כל תרגילי הגיוס של יחידות המילואים בצה”ל, מתוך הנחה שהם מתבצעים תחת אש כבדה. מיגנו את מרכזי הגיוס, פיזרנו את הציוד והמלאים בכל הארץ, ואימנו את אנשי הלוגיסטיקה להילחם גם תחת ירי. חלק מהתפיסה שלנו היא לפזר גם את המפקדות - לכל מפקדה לוגיסטית שעלולה להיות מותקפת - יש גם מפקדה חליפית.
“בנוסף, מתוך הנחה שצירי התנועה יהיו תחת אש גם כן, בנינו תכנית שליטה מקיפה בצירים, בשיתוף משטרת ישראל, משרד התחבורה, פיקוד העורף וגורמים נוספים. ככלל, אגף הטכנולוגיה והלוגטסיקה אחראי על הלוגסטיקה של פיקוד העורף באופן מלא, וגם בתחום הזה נעשו שינויים עצומים על בסיס לקחי מלחמת לבנון השנייה".
סוף יולי 2006, לוחמי צה”ל שפעלו בדרום לבנון לקראת סיומה של מלחמת לבנון השנייה, חיפשו כל דרך להרטיב את השפתיים היבשות. הצמא שלהם היה כבד מאוד: בניסיון להרוות את צמאונם שתו הלוחמים שאריות של מים עומדים מתוך דודים של תושבים לבנוניים, ואף פרצו לחנויות מקומיות, לבזוז בקבוקי שתיה. כל בקבוק מים שהשיגו נשתה במהירות, והצמא היה רק סימפטום לשורה ארוכה של כשלים שאפיינו את הלוגיסטיקה ב”לבנון השנייה”.
“במלחמת לבנון השנייה לא הייתה בעיה אמיתית של מחסור בפריטי לוגיסטיקה”, אומר שש שנים אחרי המלחמה תא”ל איציק כהן, ראש חטיבת הלוגיסטיקה באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט”ל) במטה הכללי, בראיון מיוחד לישראל דיפנס. “היו מספיק מזון, מים ותחמושת, הבעיה הייתה שהפריטים לא הגיעו אל הכוחות שנזקקו להם בשטח, בגלל שורה של סיבות”.
הדובר, תא”ל כהן, מכיר את גזרת דרום לבנון באופן אישי: הוא גדל במושב אביבים שמצוי ממש על קו הגבול עם לבנון, וכאשר היה בן שבע אף נפצע באורח חמור בפיגוע ירי שביצעו מחבלים אשר ארבו לאוטובוס תלמידים מילדי המושב. בפיגוע נהרגו 12 ילדים ומלווים. רסיסים נמצאים בפניו של כהן עד היום. למרות הפציעה, התחיל כהן לימים את שירותו הצבאי כלוחם בחטיבת גולני, ובהמשך דרכו עבר למלא תפקידים בכירים במערך הלוגיסטי של צה”ל.
במקרה של מלחמה נוספת בלבנון דברים ייראו אחרת?
“כן”, אומר כהן בהחלטיות.
כשלי לבנון השנייה
בניסיון לנתח את כשלי הלוגיסטיקה במלחמת בלבנון השנייה, מזכיר תא”ל איציק כהן, כי חודשים ספורים לפני המלחמה פורקה חטיבת הלוגיסטיקה שבראשה הוא עומד כיום. בקיץ 2006 נבחנה לראשונה התפיסה, שגובשה לפני המלחמה, במסגרתה בוטלו אגדי התחזוקה (מעין חטיבות לוגיסטיות), שהיו אחראים על אספקה שוטפת לאוגדות הלוחמות. פעילות אגדי התחזוקה הייתה מסורבלת, ובמלחמות העבר טעו לא פעם בתנועתם ואף הקדימו בשוגג טורי שריון או סתמו צירים חשובים.
גורם בעייתי נוסף שהתגלה במלחמת לבנון השנייה היה כישלון תפיסה שכונתה "לוגיסטיקה קרבית" - הכוחות בשטח התקדמו מהר יותר מקצב סלילת הצירים הלוגיסטיים שנפרצו עבורם. המזון והמים שנשאו עימם הלוחמים, ליום-יומיים של לחימה, אזלו הרבה שהגיעה אליהם אספקה, אם בכלל הגיעה. ניסיונות להכניס אספקה באמצעות טרקטורונים ולאמות, בהמות מסע דרום אמריקניות, לא צלחו.
הנושא הלוגיסטי, כך נראה, עמד במקום נמוך בסדר העדיפויות של המפקדים, והתוצאה הייתה דיווחים על חיילים רעבים וצמאים בעומק השטח. משום כך היה זה מערך התובלה של חיל האוויר – מטוסי הרקולס – שהצניח אספקה לכוחות באזור רווי טילים תוך סיכון לטייסים, למטוסים ולציוד. לעיתים הציוד לא הוטל בקרבת הכוחות הלוחמים, ואף היו מקרים בהם חלק מהציוד הונחת היישר לידי אנשי חיזבאללה.
לדברי תא"ל איציק כהן , כחלק מלקחי המלחמה לא רק שהוקמה חטיבת הלוגיסטיקה המטכ"לית מחדש, אלא שהוקמו מחדש גם יחידות התחזוקה האגדתיות, אם כי במתכונת מצומצמת יותר לעומת אגדי התחזוקה שפורקו לפני 2006: בכל אגד לוגיסטי אוגדתי (אלאו"ג) יש כיום כ-700-800 כלי רכב, לעומת 1200 כלי רכב באגדים הוותיקים. "אחרי מלחמת לבנון השנייה היה תהליך סדור של הפקת לקחים, שאותו הוביל אלוף דני ביטון, תחילה כראש חטיבת התורה וההדרכה במטכ"ל ובהמשך כראש אט"ל", אומר כהן.
חודשים ספורים אחרי מלחמת לבנון השנייה נסגר נמל אשדוד בדרום הארץ למשך חודש, לצורך פריקת ציוד ותחמושת שהובאו להארץ בכדי להעלות את רמת המלאים, שהייתה ברובה מתחת לקו האדום ערב פרוץ הקרבות. "להערכתי, 90 אחוז מהלקחים של המלחמה טופלו ברמה טובה מאוד. למשל, אחרי המלחמה נקבעו בכל היחידות הלוגיסטיות מדדי כשירות מבצעית כמו שהיה מקובל עד אז רק בחיל האוויר. המדדים מתבססים על קריטריונים כמו רמת האימונים של הכוחות, איכות הציוד, גובה המלאי ועוד. כיום, ברוב היחידות רמת הכשירות היא סביב 90 אחוז. בניגוד למה שהיה מקובל עד 2006, על מנת לרדת מתחת לקו האדום במלאי, אפילו בפריט אחד מסויים, נדרש אישור מפורש של קצין בדרגת אלוף, לא פחות. ללא אישור כזה לא ניתן להנפיק ציוד מתוך מלאי החירום.
"גם מבחינת הציוד של חיילי המילואים עברנו כברת דרך ארוכה. בימים אלה אנחנו מסיימים להחליף את הציוד האישי ולא ציוד הלחימה בכל היחידות, עד האחרונה שבהן. לא יהיה מצב יותר שחיילים יגיעו לחזית ללא ציוד מתאים. "הכי חשוב זה שבתהליך אחרי המלחמה, חיל הלוגיסטיקה חזר מאחריות זרוע היבשה (אליה הועבר זמן קצר קודם לכן) לאגף הלוגיסטיקה, ויצרנו אחריות אחידה בתחום הלוגיסטי – מרמת המטה הכללי ועד לרמת החייל הבודד.
"מעבר לכך, הלוגיסטיקה שולבה בכל התכניות האופרטיביות של צה"ל. אין כיום שום תכנית, ושום תרגיל שנערכים, מבלי לשלב בהם את התכנונים הלוגיסטיים באופן מלא. במלחמת לבנון השנייה, מפקדים רבים לא ראו בנושאים לוגיסטיים כחלק מתחומי אחריותם, במידה רבה בגלל שהם התרגלו בשנים ארוכות של לחימה בעצימות נמוכה בשטחים, שהלוגיסטיקה מגיעה אליהם עד ליחידות הקצה בשטח. כעת, המפקדים מבינים שכחלק מניהול הלחימה הם צריכים לדאוג לאספקה הלוגיסטית בשטח, ושבלי לוגיסטיקה אי אפשר לקיים רציפות והמשכיות בלחימה.
מה לגבי פתיחת הצירים הלוגיסטיים, בהנחה שקצב התקדמות הכוחות יהיה מהיר יותר מקצב פתיחת הצירים גם להבא, כיצד תביאו אספקה לכוחות בשטח?
“יש לנו כיום אופציות להעביר אספקה גם בציר אווירי, גם בציר יבשתי וגם בציר ימי, ואני מעדיף לא לפרט מעבר לכך”, אומר כהן. בכל זאת, הוא מספר כי חלק ניכר מהפיתוחים ביוזמת אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה נועדו להביא אספקה לכוחות בדרך ההיטס (כמו פרויקט מצנחי רחיפה מוכווני ג’י.פי.אס – “הפיל המעופף”, שמפותח בימים אלה על ידי אלביט מערכות, מערכות ניידות לטיהור מים, שישמשו כוחות בשטח, או מיכליות סולר מוגנות מפני ירי, שיוכלו ללוות בלחימה את הטנקים ואת הדחפורים, במידת הצורך).
המרכזים הלוגיסטיים יהיו תחת אש הרבה יותר כבדה מאשר ב-2006, במקרה של מלחמה נוספת מול לבנון, איך אתם ערוכים לכך?
“אנחנו מבינים שהאיום השתנה, ושהאש שחטפנו ב-2006 היתה רק ‘טעימה’ לעומת מה שצפוי במלחמה אפשרית נוספת, לכן עשינו את ההתאמות הנדרשות. “בין היתר, אנחנו עורכים את כל תרגילי הגיוס של יחידות המילואים בצה”ל, מתוך הנחה שהם מתבצעים תחת אש כבדה. מיגנו את מרכזי הגיוס, פיזרנו את הציוד והמלאים בכל הארץ, ואימנו את אנשי הלוגיסטיקה להילחם גם תחת ירי. חלק מהתפיסה שלנו היא לפזר גם את המפקדות - לכל מפקדה לוגיסטית שעלולה להיות מותקפת - יש גם מפקדה חליפית.
“בנוסף, מתוך הנחה שצירי התנועה יהיו תחת אש גם כן, בנינו תכנית שליטה מקיפה בצירים, בשיתוף משטרת ישראל, משרד התחבורה, פיקוד העורף וגורמים נוספים. ככלל, אגף הטכנולוגיה והלוגטסיקה אחראי על הלוגסטיקה של פיקוד העורף באופן מלא, וגם בתחום הזה נעשו שינויים עצומים על בסיס לקחי מלחמת לבנון השנייה".
