מה שלא כתוב בדו"ח סבא"א
מעבר למה שכתוב בדו"ח סבא"א יש מקום לדאגה רבה גם מדברים שאינם כלולים בו. עמיר רפפורט מאיר כמה סוגיות שלא כדאי להתעלם מהן, ביום שאחרי הדו"ח
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
בזמן שדיווחים על הכתוב בדו"ח סוכנות האו"ם לפיקוח על האנרגיה האטומית שוטפים את העולם, כדאי לחשוב גם על מה שלא נכלל בו: אין ספק כי הדו"ח רחוק מלשקף תמונת מצב של המאמץ האיראני להגיע לפצצת אטום, שכן האיראנים הם אלופי העולם בהונאה.
כך למשל, בשנת 2003 נדהם העולם לגלות כי האיראנים הפעילו חוות סודיות להעשרת אוראניום באמצעות צנטריפוגות, בניגוד למה שדיווחו עד אז לעולם. וואו. השקר הגס לא מנע מהסוכנות לאנרגיה אטומית למרוח עוד שמונה שנים בדו"חות חלביים, עד להטלת הפצצה - דו"ח שקובע סוף סוף בצורה נחרצת שהאיראנים חותרים ליכולת גרעינית צבאית.
לקביעה חד משמעית זו יש חשיבות עצומה, ואולם מה שמטריד הוא שהדו"חות נוטים לשקף בצורה מאוחרת תמונת מצב לא מעודכנת. כך, למשל, בדו"חות משנת 2007, השתכנעו אפילו גופי המודיעין של ארצות הברית, שהאיראנים השהו את פרוייקט הגרעין שלהם, והכל בגלל הפסקה של חודשים ספורים - בתקופה שבה חששו להיות הבאים בתור ב"ציר הרשע" של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, לאחר הפלישות של צבא ארצות הברית לאפגניסטן ולעיראק.
דו"ח האו"ם החדש, שאמור להיות מעודכן, קובע כי בידי איראן יש כמות של אורניום מועשר ברמה נמוכה (3.5%) שתספיק לייצור חומר בקיע עבור כשלושה ראשי נפץ גרעיניים. כדי להגיע לפצצה צריכה ההעשרה להיות ברמה של 90 אחוז לפחות, ואף על פי כן, עולה מהדו"ח שאיראן מתקדמת מאוד בכל המרכיבים הדרושים לפצצה גרעינית – השגת אורניום מועשר, פיתוח ראש קרב צבאי לפצצה הגרעינית, וכמובן אמצעי שיגור- מטוס או טילים ארוכי טווח. .jpg "שיגור טילים באיראן (ארכיון:AP)")
הדו"ח של האו"ם מתבסס על מידע מודיעיני שהועבר מעשר מדינות לפחות (ישראל אחת החשובות שבהן). הוא מטריד בפני עצמו, אבל מה עוד לא נכתב בו? לא נכתב שאם המצב המתואר נכון למועד השגת המידע המודיעיני, אזי סביר להניח שהאיראנים כבר מתקדמים הרבה יותר במסלול העקבי שלהם אל הפצצה.
לא כתוב בדו"ח שאיראן איננה סתם עוד מדינה שחותרת לעבר הפצצה – בדומה למדינות אחרות כמו הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית, ולפי פרסומים זרים גם ישראל. זוהי המדינה היחידה בעולם שתחזיק בפצצה ולא תהיה ניתנת להרתעה בהתאם למודלים של הרתעה הדדית, שהיו מקובלים בעולם מאז תקופתה מלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית.
הסיבה לכך שאיראן אינה יכולה להיות מורתעת היא שהמשטר שלה, נכון להיום, הוא בעל מאפיינים משיחיים. בכת השולטת באיראן יש רבים הסבורים כי לפני הגאולה נכונו עוד ייסורים רבים, או במילים אחרות- ראשי המשטר שם יכולים להורות על שימוש בנשק גרעיני, גם במחיר של תקיפה גרעינית נגדית על איראן.
הדו"ח גם אינו מתייחס לתמונת המאקרו המציבה לעולם החופשי, בראשות ארצות הברית, מבחן מנהיגותי עליון, שאולי לא היה כמוהו מאז עליית היטלר לשלטון בשנות ה-30 של המאה הקודמת. כמה חבל שארצות הברית רחוקה מלהיות כיום בשיאה, ושהיא טרודה רבות בבעיות מבית. הדו"ח אינו מבקר את הכשל המודיעיני של רבות ממדינות המערב במשך שנים ארוכות וכמובן את הדו"חות הקודמים של סבא"א עצמה, שמתבררים כפאטתיים, והוא אינו נותן את המחמאה הראוייה לקהיליית המודיעין של ישראל שפירסמה התראה אסטרטגית על חתירתה של איראן לנשק גרעיני כבר בשנת 1995!
הדו"ח אינו מתייחס לעיכובים שחלו בתכנית הגרעין האיראנית, שרבים מהם מיוחסים לידיים ישראליות, ואינו מתייחס, כמובן, לוויכוח הנערך בימים אלה על תקציב הביטחון בישראל. אבל, מי שקורא את הדו"ח מבין כי הדיבורים על סכנת הגרעין האיראני הניצבת בפני ישראל אינם "המצאה" שנועדה לסחוט עוד תקציב.
המסקנה היא שבמקום דיון ציבורי שהתפתח בארץ, האם צריך לתקוף את מתקני הגרעין של איראן או לא - דרוש פה דיון רציני על חלוקת עוגת התקציב בשנים הבאות, ובעיקר על החלק המוקצה לביטחון. רק דוגמא לשאלה שצריכה לעלות על הפרק: ישראל, בהחלטה אסטרטגית, נמנעה עד כה מבניית מקלטים גרעיניים. האם יש מקום לשנות את הגישה?
****
בתמונה: שיגור טילים באיראן (ארכיון:AP)
בזמן שדיווחים על הכתוב בדו"ח סוכנות האו"ם לפיקוח על האנרגיה האטומית שוטפים את העולם, כדאי לחשוב גם על מה שלא נכלל בו: אין ספק כי הדו"ח רחוק מלשקף תמונת מצב של המאמץ האיראני להגיע לפצצת אטום, שכן האיראנים הם אלופי העולם בהונאה.
כך למשל, בשנת 2003 נדהם העולם לגלות כי האיראנים הפעילו חוות סודיות להעשרת אוראניום באמצעות צנטריפוגות, בניגוד למה שדיווחו עד אז לעולם. וואו. השקר הגס לא מנע מהסוכנות לאנרגיה אטומית למרוח עוד שמונה שנים בדו"חות חלביים, עד להטלת הפצצה - דו"ח שקובע סוף סוף בצורה נחרצת שהאיראנים חותרים ליכולת גרעינית צבאית.
לקביעה חד משמעית זו יש חשיבות עצומה, ואולם מה שמטריד הוא שהדו"חות נוטים לשקף בצורה מאוחרת תמונת מצב לא מעודכנת. כך, למשל, בדו"חות משנת 2007, השתכנעו אפילו גופי המודיעין של ארצות הברית, שהאיראנים השהו את פרוייקט הגרעין שלהם, והכל בגלל הפסקה של חודשים ספורים - בתקופה שבה חששו להיות הבאים בתור ב"ציר הרשע" של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש, לאחר הפלישות של צבא ארצות הברית לאפגניסטן ולעיראק.
דו"ח האו"ם החדש, שאמור להיות מעודכן, קובע כי בידי איראן יש כמות של אורניום מועשר ברמה נמוכה (3.5%) שתספיק לייצור חומר בקיע עבור כשלושה ראשי נפץ גרעיניים. כדי להגיע לפצצה צריכה ההעשרה להיות ברמה של 90 אחוז לפחות, ואף על פי כן, עולה מהדו"ח שאיראן מתקדמת מאוד בכל המרכיבים הדרושים לפצצה גרעינית – השגת אורניום מועשר, פיתוח ראש קרב צבאי לפצצה הגרעינית, וכמובן אמצעי שיגור- מטוס או טילים ארוכי טווח.
הדו"ח של האו"ם מתבסס על מידע מודיעיני שהועבר מעשר מדינות לפחות (ישראל אחת החשובות שבהן). הוא מטריד בפני עצמו, אבל מה עוד לא נכתב בו? לא נכתב שאם המצב המתואר נכון למועד השגת המידע המודיעיני, אזי סביר להניח שהאיראנים כבר מתקדמים הרבה יותר במסלול העקבי שלהם אל הפצצה.
לא כתוב בדו"ח שאיראן איננה סתם עוד מדינה שחותרת לעבר הפצצה – בדומה למדינות אחרות כמו הודו, פקיסטן, קוריאה הצפונית, ולפי פרסומים זרים גם ישראל. זוהי המדינה היחידה בעולם שתחזיק בפצצה ולא תהיה ניתנת להרתעה בהתאם למודלים של הרתעה הדדית, שהיו מקובלים בעולם מאז תקופתה מלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית.
הסיבה לכך שאיראן אינה יכולה להיות מורתעת היא שהמשטר שלה, נכון להיום, הוא בעל מאפיינים משיחיים. בכת השולטת באיראן יש רבים הסבורים כי לפני הגאולה נכונו עוד ייסורים רבים, או במילים אחרות- ראשי המשטר שם יכולים להורות על שימוש בנשק גרעיני, גם במחיר של תקיפה גרעינית נגדית על איראן.
הדו"ח גם אינו מתייחס לתמונת המאקרו המציבה לעולם החופשי, בראשות ארצות הברית, מבחן מנהיגותי עליון, שאולי לא היה כמוהו מאז עליית היטלר לשלטון בשנות ה-30 של המאה הקודמת. כמה חבל שארצות הברית רחוקה מלהיות כיום בשיאה, ושהיא טרודה רבות בבעיות מבית. הדו"ח אינו מבקר את הכשל המודיעיני של רבות ממדינות המערב במשך שנים ארוכות וכמובן את הדו"חות הקודמים של סבא"א עצמה, שמתבררים כפאטתיים, והוא אינו נותן את המחמאה הראוייה לקהיליית המודיעין של ישראל שפירסמה התראה אסטרטגית על חתירתה של איראן לנשק גרעיני כבר בשנת 1995!
הדו"ח אינו מתייחס לעיכובים שחלו בתכנית הגרעין האיראנית, שרבים מהם מיוחסים לידיים ישראליות, ואינו מתייחס, כמובן, לוויכוח הנערך בימים אלה על תקציב הביטחון בישראל. אבל, מי שקורא את הדו"ח מבין כי הדיבורים על סכנת הגרעין האיראני הניצבת בפני ישראל אינם "המצאה" שנועדה לסחוט עוד תקציב.
המסקנה היא שבמקום דיון ציבורי שהתפתח בארץ, האם צריך לתקוף את מתקני הגרעין של איראן או לא - דרוש פה דיון רציני על חלוקת עוגת התקציב בשנים הבאות, ובעיקר על החלק המוקצה לביטחון. רק דוגמא לשאלה שצריכה לעלות על הפרק: ישראל, בהחלטה אסטרטגית, נמנעה עד כה מבניית מקלטים גרעיניים. האם יש מקום לשנות את הגישה?
****
בתמונה: שיגור טילים באיראן (ארכיון:AP)
