"הפגנות של שלום" בהתאם להטפתם של "האחים המוסלמים" בסוריה
"הפגנות של שלום" בסוריה
ליעד פורת
| 19/05/2011
למרות שלא יזמו את הפגנות המחאה ומנהיגיהם גולים, עושה רושם ש"האחים המוסלמים" בסוריה (להלן "האחים") מצליחים להגיע אל המפגינים ולהשפיע עליהם. העובדה ש"האחים" שותפים היום לקבוצה רחבה של ארגוני אופוזיציה מסייעת להם בכך. ל"אחים" יש מצע פוליטי מאז 2004 והם רואים את עצמם כאלטרנטיבה למשטר אל-אסד. מזה שנים שהם מטיפים לכינון דמוקרטיה, חירויות פוליטיות וזכויות אזרח בסוריה. מאז בחירתו באוגוסט 2010 של מנהיגם הנוכחי, מחמד ריאד אל-שקפה, חלה הסלמה בהתקפה התקשורתית של "האחים" נגד משטר אל-אסד: "חשוב להפגין מדי יום ביומו במהלך התקופה הזאת והדבר החשוב ביותר הוא לצלם ולתעד... כוחות הביטחון בדמשק הם פחדנים באופן כללי וזה יתרון שלנו, וכאשר המפגינים מגלים נחישות בהתייצבם אל מול התוקפנות, כוחות הביטחון בורחים"; כך חושף מסמך נדיר מטעם "האחים" מתחילת מאי 2011.
מאז הפצת מסמך זה, שקורא לאזרחי סוריה להתקומם נגד משטר אל-אסד ומספק להם הדרכה כיצד להצליח בהפגנות, מתרבים הדיווחים על פעילותן של "כנופיות חמושות" שיורות על כוחות הביטחון הסוריים. בנוסף לכך, ישנן עדויות מוצקות לכך שהפגנות הדמים הגיעו זה מכבר גם לדמשק הבירה. לנוכח זאת, המסמך הנ"ל מטעם "האחים" הופך עוד יותר רלוונטי בימים אלה.
נאומו האחרון של בשאר אל-אסד ב- 20 ביוני עורר פרץ מחאה נוסף, ממש כפי שאירע לאחר נאומו הקודם. לנוכח ההבטחות הגדולות והמעשים הדלים בכיוון של רפורמה ולאור ההסלמה בשימוש בנשק כבד שעושה הצבא נגד אזרחים, נרשמה עליית מדרגה בהתקפה התקשורתית של מנהיגים אסלאמים סורים נגד משטר אל-אסד. כחלק מהתקפה זו, אנשי דת ומנהיגים אסלאמים החלו להשתמש במונח ג'האד. כך למשל, מנהיגם לשעבר של "האחים" וחבר מעוצת השורא (גוף ההנהגה הבכיר של "האחים") בהווה, שיח' מוניר גדבאן (ע'צ'באן), קורא בגילוי דעת (שפורסם ב- 22 ביוני) לאזרחי סוריה להצטרף לג'האד נגד משטר העריצות והעוולה: "אם הג'האד הוא גולת הכותרת של האסלאם, הרי שהג'האד המילולי באמצעות ההפגנות ההמוניות הוא הרואי ונשגב יותר מאשר להרוג באמצעות נשק".
על אף שהשיח' מדבר היום על ג'האד בדרכי שלום, ההקשר הנוכחי של דבריו, דהיינו ההסלמה בדיכוי המפגינים, וכן העובדה שהוא משבח את "השהידים שהתקוממו והקריבו את חייהם בחזות חשופים", מדברים בעד עצמם. בנוסף לכך, יש לציין ששיח' גדבאן הטיף במהלך שנות ה- 70 של המאה שעברה למאבק חמוש נגד משטר אל-אסד.
מזה למעלה מחודשיים מטיפים מנהיגי "האחים" (ומנהיגים אסלאמים נוספים) להקריב חיי אדם במהלך ההפגנות נגד המשטר ומספקים גיבוי מורלי והכשר דתי למפגינים לעשות זאת. יש בכך הפתעה גדולה, מפני שבאותו הזמן מנהיגי "האחים" ממשיכים להטיף ל"הפגנות בדרכי שלום". את ההסבר לפער שבין שתי הגישות מספקים מנהיגי "האחים" בעצמם: מכיוון שמשטר אל-אסד יוזם התקפה והורג אזרחים מוסלמים, זכותם של המפגינים, ואף מחובתם, להגן על עצמם. במסגרת הזכות להגנה עצמית, בהתאם למשנתו של סיד קטב (ככל הנראה האידיאולוג המשפיע ביותר מקרב "האחים המוסלמים" מאז ומעולם; הוצא להורג במצרים ב- 1966), כלולה החובה להתקיף בחזרה (רד אל-אעתדא; رد الاعتداء). ההיתר ההלכתי להתקיף בחזרה מקבל עתה משנה תוקף במהלך מהומות הדמים בסוריה.
מזה שבועות רבים שבימי שישי יוצאות הפגנות מחאה מאולמות המסגדים בסוריה. המוני מתפללים מתקבצים במסגדים, בפרט במרכזים העירוניים, והם מהווים קהל פוטנציאלי להבערת המחאה: "המסגדים בימי שישי יוצרים את ההזדמנות הטובה ביותר להפגנות", כך נכתב באותו מסמך נדיר שהופץ על ידי "האחים" בחודש שעבר, "מרבית האנשים יוצאים מהמסגד במהלך יום שישי וממתינים לניצוץ (שיבעיר את המחאה), אתה יכול לראות זאת בעיניים שלהם... לכל מסגד נחוץ איש אמיץ שיפצח בקריאות מחאה... אז מובטח שכל באי המסגד יצטרפו לאינתיפאדה".
בימים אלה בהם נדמה שסוריה עתידה לגלוש למלחמת אזרחים מתמשכת, בהתאם לתנועת האופוזיציה הדומיננטית בסוריה, "האחים המוסלמים", המרחק בין "הפגנות בדרכי שלום" לבין שימוש בנשק על ידי מפגינים הוא יחסי בלבד, ובכל מקרה נתון לעיני המתבונן.
למרות שלא יזמו את הפגנות המחאה ומנהיגיהם גולים, עושה רושם ש"האחים המוסלמים" בסוריה (להלן "האחים") מצליחים להגיע אל המפגינים ולהשפיע עליהם. העובדה ש"האחים" שותפים היום לקבוצה רחבה של ארגוני אופוזיציה מסייעת להם בכך. ל"אחים" יש מצע פוליטי מאז 2004 והם רואים את עצמם כאלטרנטיבה למשטר אל-אסד. מזה שנים שהם מטיפים לכינון דמוקרטיה, חירויות פוליטיות וזכויות אזרח בסוריה. מאז בחירתו באוגוסט 2010 של מנהיגם הנוכחי, מחמד ריאד אל-שקפה, חלה הסלמה בהתקפה התקשורתית של "האחים" נגד משטר אל-אסד: "חשוב להפגין מדי יום ביומו במהלך התקופה הזאת והדבר החשוב ביותר הוא לצלם ולתעד... כוחות הביטחון בדמשק הם פחדנים באופן כללי וזה יתרון שלנו, וכאשר המפגינים מגלים נחישות בהתייצבם אל מול התוקפנות, כוחות הביטחון בורחים"; כך חושף מסמך נדיר מטעם "האחים" מתחילת מאי 2011.
מאז הפצת מסמך זה, שקורא לאזרחי סוריה להתקומם נגד משטר אל-אסד ומספק להם הדרכה כיצד להצליח בהפגנות, מתרבים הדיווחים על פעילותן של "כנופיות חמושות" שיורות על כוחות הביטחון הסוריים. בנוסף לכך, ישנן עדויות מוצקות לכך שהפגנות הדמים הגיעו זה מכבר גם לדמשק הבירה. לנוכח זאת, המסמך הנ"ל מטעם "האחים" הופך עוד יותר רלוונטי בימים אלה.
נאומו האחרון של בשאר אל-אסד ב- 20 ביוני עורר פרץ מחאה נוסף, ממש כפי שאירע לאחר נאומו הקודם. לנוכח ההבטחות הגדולות והמעשים הדלים בכיוון של רפורמה ולאור ההסלמה בשימוש בנשק כבד שעושה הצבא נגד אזרחים, נרשמה עליית מדרגה בהתקפה התקשורתית של מנהיגים אסלאמים סורים נגד משטר אל-אסד. כחלק מהתקפה זו, אנשי דת ומנהיגים אסלאמים החלו להשתמש במונח ג'האד. כך למשל, מנהיגם לשעבר של "האחים" וחבר מעוצת השורא (גוף ההנהגה הבכיר של "האחים") בהווה, שיח' מוניר גדבאן (ע'צ'באן), קורא בגילוי דעת (שפורסם ב- 22 ביוני) לאזרחי סוריה להצטרף לג'האד נגד משטר העריצות והעוולה: "אם הג'האד הוא גולת הכותרת של האסלאם, הרי שהג'האד המילולי באמצעות ההפגנות ההמוניות הוא הרואי ונשגב יותר מאשר להרוג באמצעות נשק".
על אף שהשיח' מדבר היום על ג'האד בדרכי שלום, ההקשר הנוכחי של דבריו, דהיינו ההסלמה בדיכוי המפגינים, וכן העובדה שהוא משבח את "השהידים שהתקוממו והקריבו את חייהם בחזות חשופים", מדברים בעד עצמם. בנוסף לכך, יש לציין ששיח' גדבאן הטיף במהלך שנות ה- 70 של המאה שעברה למאבק חמוש נגד משטר אל-אסד.
מזה למעלה מחודשיים מטיפים מנהיגי "האחים" (ומנהיגים אסלאמים נוספים) להקריב חיי אדם במהלך ההפגנות נגד המשטר ומספקים גיבוי מורלי והכשר דתי למפגינים לעשות זאת. יש בכך הפתעה גדולה, מפני שבאותו הזמן מנהיגי "האחים" ממשיכים להטיף ל"הפגנות בדרכי שלום". את ההסבר לפער שבין שתי הגישות מספקים מנהיגי "האחים" בעצמם: מכיוון שמשטר אל-אסד יוזם התקפה והורג אזרחים מוסלמים, זכותם של המפגינים, ואף מחובתם, להגן על עצמם. במסגרת הזכות להגנה עצמית, בהתאם למשנתו של סיד קטב (ככל הנראה האידיאולוג המשפיע ביותר מקרב "האחים המוסלמים" מאז ומעולם; הוצא להורג במצרים ב- 1966), כלולה החובה להתקיף בחזרה (רד אל-אעתדא; رد الاعتداء). ההיתר ההלכתי להתקיף בחזרה מקבל עתה משנה תוקף במהלך מהומות הדמים בסוריה.
מזה שבועות רבים שבימי שישי יוצאות הפגנות מחאה מאולמות המסגדים בסוריה. המוני מתפללים מתקבצים במסגדים, בפרט במרכזים העירוניים, והם מהווים קהל פוטנציאלי להבערת המחאה: "המסגדים בימי שישי יוצרים את ההזדמנות הטובה ביותר להפגנות", כך נכתב באותו מסמך נדיר שהופץ על ידי "האחים" בחודש שעבר, "מרבית האנשים יוצאים מהמסגד במהלך יום שישי וממתינים לניצוץ (שיבעיר את המחאה), אתה יכול לראות זאת בעיניים שלהם... לכל מסגד נחוץ איש אמיץ שיפצח בקריאות מחאה... אז מובטח שכל באי המסגד יצטרפו לאינתיפאדה".
בימים אלה בהם נדמה שסוריה עתידה לגלוש למלחמת אזרחים מתמשכת, בהתאם לתנועת האופוזיציה הדומיננטית בסוריה, "האחים המוסלמים", המרחק בין "הפגנות בדרכי שלום" לבין שימוש בנשק על ידי מפגינים הוא יחסי בלבד, ובכל מקרה נתון לעיני המתבונן.
