ניתוח של מכון המחקר IISS: היכולות של איראן בפיתוח טילים ומל"טים
המסמך של מכון המחקר משנת 2021 מפורט מאוד וכולל 50 עמודים
אברהם אילון
| 24/04/2024
By Mehr News Agency, CC BY 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=121052164
בערב החג פורסם ב"הארץ" מאמר של צבי בראל תחת הכותרת "בעיני עצמה איראן היא מדינה גדולה ומוקפת אויבים, הנאבקת כדי לשרוד."
זה הזכיר לי מסמך ניתוח של היכולות האיראניות בטילים ובמל"טים, שפרסם המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים (IISS) בשנת 2021.
המסמך מפורט מאוד בן 50 עמודים, וצוין בו שחיבורו התאפשר תודות למענק ממשרד ה-Foreign, Commonwealth & Development Office של הממלכה המאוחדת. במאמר זה אסקור את סיכום הממצאים, שהובאו באותו מסמך.
השקעה בטילים בליסטיים כפיצוי על נחיתות חיל האוויר
במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנים 1980-1988 סבלה איראן התקפות טילים על עריה. מאז רכשה טילי Scad-B, ראתה איראן בטילים בליסטיים כחיוניים להגנתה.
בהעדר חיל אוויר מודרני איראן רואה בטילים בליסטיים, בטילי שיוט לתקיפה קרקעית (Land-Attack Cruise Missiles - LACMs) ובכלי טיס לא-מאוישים (מל"טים), כאחד האמצעים בניסיון ליצירת מאזן כוחות.
גודלו והיקפו של ארסנל הטילים של איראן - הגדול והמגוון ביותר באזור - משקף את העדיפות, שאיראן מעניקה למערכות אלו. נכון לשנת 2021 לאיראן יש בין שישה לשמונה סוגי טילים בליסטיים, המונעים בדלק נוזלי, ועד 12 מערכות המונעות בדלק מוצק (תלוי איך סופרים גרסאות שונות של מערכות).
ההערכה היא, שברשותה של איראן יש עד 100 משגרים ניידים לטילים בליסטיים לטווח קצר (Short-Range Ballistic Missiles - SRBM), כ-50 משגרים לטילים בליסטיים לטווח בינוני (Medium-Range Ballistic Missiles - MRBMs), וכן למעלה מ-1,000 טילים המכונים במסמך Associated Missiles (מספר לא ידוע של טילים בליסטיים לטווח קצר, ולמעלה מ-1,000 טילים בליסטיים לטווח בינוני).
הגבלת טווח הטילים הבליסטיים
לעת עתה, ככל הנראה כל הטילים הבליסטיים של איראן מוגבלים לטווח של 2,000 קילומטרים. הגבלת הטווח מיוחסת להנחיית המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי.
הגבלה זו עולה בקנה אחד עם דוקטרינת טילים, שבעשור האחרון עברה שינוי: לא עוד הסתמכות רק על הענשת תוקפים פוטנציאלים על ידי פגיעה בערים וביעדים אחרים בעלי ערך גבוה, אלא גם תיעדוף של דיוק משופר כדי לאפשר לשלול מאויבים פוטנציאליים את מטרותיהם הצבאיות.
דיוק משופר
לטילים מדויקים יותר של איראן ישנן יכולות: למנוע גישה של אויב לשטח לאורך גבולות איראן; להעלות את השקעת המשאבים, הנדרשת על ידי אויב בריכוז כוחות בקרבת מקום; לאיים על ספינות ששטות במימי המפרץ; לאיים על נמלים של מדינות אויב; ולפגוע בשדות תעופה כדי לשבש כמה שיותר שיגורי גיחות, החיוניים לארצות הברית ולאסטרטגיות הלחימה של מדינות המפרץ הערביות.
הדיוק המשופר של הטילים והשימוש במל"טים בעלות נמוכה יחסית הוצגו בצורה בולטת ביותר במתקפה בספטמבר 2019 על מתקני הנפט של ערב הסעודית באבקאיק, שבוצעה כנראה על ידי המורדים החות'ים הנתמכים על ידי איראן. אלו מעניקים לאיראן אפשרויות התקפיות חדשות, המשפרות את העמדה הצבאית שלה.
על פי המסמך, המיקוד האיראני ביכולת הדיוק בולט במיוחד במספר מערכות טילים.
טיל ה-Qiam-1, שהוא גרסה לטווח של 800 ק"מ של הטיל הבליסטי לטווח קצר שיהאב-2 עם ראש נפץ, הניתן להפרדה במשקל 500 קילוגרם, והגדלת הנחיה מבוססת-קרקע. מערכת טילים זו הוברחה למורדים החות'ים, שקראו לה Burkan-2H ושהשתמשו בה נגד אתרים בערב הסעודית.
גרסה שונה של Qiam, רכובה בעלת יכולת תמרון כניסה-חוזרת (Maneuverable Re-Entry Vehicle - MaRV) על מנת לשפר עוד יותר את רמת הדיוק, שימשה במתקפה בינואר 2020 נגד בסיס חיל האוויר עין אל אסד שבעיראק.
טיל ה-Emad, בעל טווח מוצהר של 1,800 ק"מ, המבוסס על גרסת Ghadr-1 שלShahab-3, טיל בליסטי לטווח בינוני, והמצויד גם - על פי גורמים רשמיים איראנים - ב-MaRV, מצביע על מאמץ ייעודי של איראן לשפר את יכולת הדיוק ואת הקטלניות של הטילים לטווח בינוני שלה.
הטילים הבליסטיים הניידים קצרי-הטווח, המונעים בדלק מוצק, ממשפחת הפאתח, שהתפתחו על פי מקורות איראנים מטווח של כ-300 ק"מ לטווח של 1,400 ק"מ, ושהתפתחו ברמת הדיוק באמצעות שילוב של הנחייה ממסוף, כוללים גם גרסה נגד ספינות.
נראה, שהרבה מהגרסאות חולקות ראש נפץ משותף. איראן שיתפה את הטכנולוגיה לייצור חלק ממערכות טילי הפאתח עם סוריה ועם עוד כמה שחקנים, שאינם מדינות.
מיקוד בייצור טילים בעלי הנעת דלק מוצק
משפחת טילי הפאתח ממחישה את הצעדים המשמעותיים, שעשתה איראן בייצור טילים בעלי הנעת דלק מוצק, המהווים יתרון מכיוון שזמן ההכנה לשיגור שלהם הוא קצר ביותר.
לראשונה מאז 2011, איראן גם שיגרה בתרגיל צבאי בינואר 2021 אתSajjil , מערכת טילים בליסטיים לטווח בינוני, דו-שלבית בהנעה מוצקה, בעלת טווח של 2,000 ק"מ, עם ראש נפץ של 700 ק"ג. הגם שאופן הפריסה של המערכת אינו ידוע, ככל הנראה יידרשו בדיקות מעוף נוספות לפני שניתן יהיה להכיר בה כאמינה לחלוטין לפי סטנדרטים מקובלים.
המגמה: טילים בליסטיים בין-יבשתיים
למרות שנכון להיום איראן אינה מחזיקה טילים כלשהם עם טווח מוצהר של למעלה מ-2,000 ק"מ, היא כבר ביצעה ניסויים בשלושה מסלולים פוטנציאליים, שיאפשרו לה להצטייד בטיל בליסטי בין-יבשתי (Intercontinental Ballistic Missile - ICBM).
רכב שיגור החלל Zoljanah בעל הנעה מוצקה (Space-Launch Vehicle - SLV), שנחשף ב-1 בפברואר 2021, אמנם אינו אופטימלי לספק ראשי נפץ אבל הדחף של 74 טון, שנוצר מקוטר של 1.5 מטר בשלב הראשון שלו, הוא הרבה יותר ממה שצריך כדי להכניס לוויינים למסלול בחלל, ומקרב את איראן ליכולת לפתח דלק מוצק לטילים בליסטיים בין-יבשתיים.
אם איראן רכשה RD-250, דלק מנועים נוזלי סובייטי, מצפון קוריאה או בתקופה הסובייטית, היא יכולה לפתח טיל בליסטי בין-יבשתי עם טווח של עד 12,000 ק"מ, בדומה ל-Hwasong-15, ששוגר מצפון קוריאה בנובמבר 2017.
מנוע טילי R-27 מהתקופה הסובייטית, שעל פי דיווחים איראן קיבלה מקוריאה הצפונית בשנת 2005, ושמשמש לפיתוח ה-Khorramshahr, טיל בליסטי לטווח בינוני, יכול לספק את אבני הבניין לשלבים רבים בטילים בליסטיים בין-יבשתיים בעלי הנעה בדלק נוזלי.
פיתוח מתמשך של טילים, מל"טים חמושים וטילי שיוט
יכולתה של איראן לפגוע ברחבי האזור גדלה עם הפיתוח המתמשך והכנסת מל"טים חמושים וטילי שיוט לתקיפה קרקעית.
לדוגמה, בספטמבר 2019, נעשה שימוש בטיל 351\Quds-1 לטווח של 700 ק"מ לפגיעה במתקן שדה הנפט של Aramco Khurais בערב הסעודית. המורדים החות'ים התימנים טענו, שהתקיפה בוצעה על ידם, אך ככל הנראה היא גם תוכננה וגם בוצעה על ידי איראן.
עם השקת הטיל Quds-2 הטווח הוארך עד כ-1,000 ק"מ. ייתכן, שמערכת חדשה עם טווח של עד 1,500 ק"מ, נכנסת כעת (אז, ב-2021) לשירות מבצעי.
טילים נגד ספינות
החל מהאספקה הסינית של מערכת טילי HY-1 ("תולעי משי"/Silkworm) באמצע שנות ה-80, איראן פרסה מערך של טילים לטווח קצר, בינוני וארוך נגד ספינות.
איראן סיפקה טילי נאסר לטווחים של 35 ק"מ ושל 120 ק"מ לחיזבאללה, ולאחרונה גם לחות'ים. כל הטילים נגד ספינות של איראן היו עד כה תַת-קוליים. עם זאת, יש אינדיקציות לכך, שאיראן ביקש גם לרכוש או לפתח מנוע Ramjet (מגח-סילון הוא מנוע כלאיים בין מנוע סילון למנוע רקטי), שיספק הנעה על-קולית.
סדרי עדיפויות הפיתוח העתידי
סדרי העדיפויות ארוכי-הטווח של איראן לפיתוח טילים יהיו להתמקד בטילים, המונעים על ידי חומרי הנעה מוצקים, ובכך להתגבר על מגבלות התפעול והביצועים של מערכות ההנעה המבוססות על דלק נוזלי.
בעתיד הנראה לעין, סביר להניח שאיראן תמשיך לתת עדיפות לשיפור רמת הדיוק של הטילים על פני הגדלת הטווח שלהם מעבר ל-2,000 ק"מ.
דגש זה על דיוק בשילוב עם מהלך להנעה מבוססת דלק מוצק בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר במשפחת הפאתח, טילים בליסטיים לטווח קצר. ההשקה של שלוש גרסאות חדשות של הפאתח - Zolfaghar, Dezful וחאג' קאסם - בארבע השנים האחרונות מעידה על דגש התפתחותי משמעותי.
קישור לרשימת כל המאמרים שלי כאן
המידע שבהם הסתמך על פרסומים, שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn, שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו- Fireworks and Pyrotechnics OSH.
המסמך של מכון המחקר משנת 2021 מפורט מאוד וכולל 50 עמודים
By Mehr News Agency, CC BY 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=121052164
בערב החג פורסם ב"הארץ" מאמר של צבי בראל תחת הכותרת "בעיני עצמה איראן היא מדינה גדולה ומוקפת אויבים, הנאבקת כדי לשרוד."
זה הזכיר לי מסמך ניתוח של היכולות האיראניות בטילים ובמל"טים, שפרסם המכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים (IISS) בשנת 2021.
המסמך מפורט מאוד בן 50 עמודים, וצוין בו שחיבורו התאפשר תודות למענק ממשרד ה-Foreign, Commonwealth & Development Office של הממלכה המאוחדת. במאמר זה אסקור את סיכום הממצאים, שהובאו באותו מסמך.
השקעה בטילים בליסטיים כפיצוי על נחיתות חיל האוויר
במהלך מלחמת איראן-עיראק בשנים 1980-1988 סבלה איראן התקפות טילים על עריה. מאז רכשה טילי Scad-B, ראתה איראן בטילים בליסטיים כחיוניים להגנתה.
בהעדר חיל אוויר מודרני איראן רואה בטילים בליסטיים, בטילי שיוט לתקיפה קרקעית (Land-Attack Cruise Missiles - LACMs) ובכלי טיס לא-מאוישים (מל"טים), כאחד האמצעים בניסיון ליצירת מאזן כוחות.
גודלו והיקפו של ארסנל הטילים של איראן - הגדול והמגוון ביותר באזור - משקף את העדיפות, שאיראן מעניקה למערכות אלו. נכון לשנת 2021 לאיראן יש בין שישה לשמונה סוגי טילים בליסטיים, המונעים בדלק נוזלי, ועד 12 מערכות המונעות בדלק מוצק (תלוי איך סופרים גרסאות שונות של מערכות).
ההערכה היא, שברשותה של איראן יש עד 100 משגרים ניידים לטילים בליסטיים לטווח קצר (Short-Range Ballistic Missiles - SRBM), כ-50 משגרים לטילים בליסטיים לטווח בינוני (Medium-Range Ballistic Missiles - MRBMs), וכן למעלה מ-1,000 טילים המכונים במסמך Associated Missiles (מספר לא ידוע של טילים בליסטיים לטווח קצר, ולמעלה מ-1,000 טילים בליסטיים לטווח בינוני).
הגבלת טווח הטילים הבליסטיים
לעת עתה, ככל הנראה כל הטילים הבליסטיים של איראן מוגבלים לטווח של 2,000 קילומטרים. הגבלת הטווח מיוחסת להנחיית המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי.
הגבלה זו עולה בקנה אחד עם דוקטרינת טילים, שבעשור האחרון עברה שינוי: לא עוד הסתמכות רק על הענשת תוקפים פוטנציאלים על ידי פגיעה בערים וביעדים אחרים בעלי ערך גבוה, אלא גם תיעדוף של דיוק משופר כדי לאפשר לשלול מאויבים פוטנציאליים את מטרותיהם הצבאיות.
דיוק משופר
לטילים מדויקים יותר של איראן ישנן יכולות: למנוע גישה של אויב לשטח לאורך גבולות איראן; להעלות את השקעת המשאבים, הנדרשת על ידי אויב בריכוז כוחות בקרבת מקום; לאיים על ספינות ששטות במימי המפרץ; לאיים על נמלים של מדינות אויב; ולפגוע בשדות תעופה כדי לשבש כמה שיותר שיגורי גיחות, החיוניים לארצות הברית ולאסטרטגיות הלחימה של מדינות המפרץ הערביות.
הדיוק המשופר של הטילים והשימוש במל"טים בעלות נמוכה יחסית הוצגו בצורה בולטת ביותר במתקפה בספטמבר 2019 על מתקני הנפט של ערב הסעודית באבקאיק, שבוצעה כנראה על ידי המורדים החות'ים הנתמכים על ידי איראן. אלו מעניקים לאיראן אפשרויות התקפיות חדשות, המשפרות את העמדה הצבאית שלה.
על פי המסמך, המיקוד האיראני ביכולת הדיוק בולט במיוחד במספר מערכות טילים.
טיל ה-Qiam-1, שהוא גרסה לטווח של 800 ק"מ של הטיל הבליסטי לטווח קצר שיהאב-2 עם ראש נפץ, הניתן להפרדה במשקל 500 קילוגרם, והגדלת הנחיה מבוססת-קרקע. מערכת טילים זו הוברחה למורדים החות'ים, שקראו לה Burkan-2H ושהשתמשו בה נגד אתרים בערב הסעודית.
גרסה שונה של Qiam, רכובה בעלת יכולת תמרון כניסה-חוזרת (Maneuverable Re-Entry Vehicle - MaRV) על מנת לשפר עוד יותר את רמת הדיוק, שימשה במתקפה בינואר 2020 נגד בסיס חיל האוויר עין אל אסד שבעיראק.
טיל ה-Emad, בעל טווח מוצהר של 1,800 ק"מ, המבוסס על גרסת Ghadr-1 שלShahab-3, טיל בליסטי לטווח בינוני, והמצויד גם - על פי גורמים רשמיים איראנים - ב-MaRV, מצביע על מאמץ ייעודי של איראן לשפר את יכולת הדיוק ואת הקטלניות של הטילים לטווח בינוני שלה.
הטילים הבליסטיים הניידים קצרי-הטווח, המונעים בדלק מוצק, ממשפחת הפאתח, שהתפתחו על פי מקורות איראנים מטווח של כ-300 ק"מ לטווח של 1,400 ק"מ, ושהתפתחו ברמת הדיוק באמצעות שילוב של הנחייה ממסוף, כוללים גם גרסה נגד ספינות.
נראה, שהרבה מהגרסאות חולקות ראש נפץ משותף. איראן שיתפה את הטכנולוגיה לייצור חלק ממערכות טילי הפאתח עם סוריה ועם עוד כמה שחקנים, שאינם מדינות.
מיקוד בייצור טילים בעלי הנעת דלק מוצק
משפחת טילי הפאתח ממחישה את הצעדים המשמעותיים, שעשתה איראן בייצור טילים בעלי הנעת דלק מוצק, המהווים יתרון מכיוון שזמן ההכנה לשיגור שלהם הוא קצר ביותר.
לראשונה מאז 2011, איראן גם שיגרה בתרגיל צבאי בינואר 2021 אתSajjil , מערכת טילים בליסטיים לטווח בינוני, דו-שלבית בהנעה מוצקה, בעלת טווח של 2,000 ק"מ, עם ראש נפץ של 700 ק"ג. הגם שאופן הפריסה של המערכת אינו ידוע, ככל הנראה יידרשו בדיקות מעוף נוספות לפני שניתן יהיה להכיר בה כאמינה לחלוטין לפי סטנדרטים מקובלים.
המגמה: טילים בליסטיים בין-יבשתיים
למרות שנכון להיום איראן אינה מחזיקה טילים כלשהם עם טווח מוצהר של למעלה מ-2,000 ק"מ, היא כבר ביצעה ניסויים בשלושה מסלולים פוטנציאליים, שיאפשרו לה להצטייד בטיל בליסטי בין-יבשתי (Intercontinental Ballistic Missile - ICBM).
רכב שיגור החלל Zoljanah בעל הנעה מוצקה (Space-Launch Vehicle - SLV), שנחשף ב-1 בפברואר 2021, אמנם אינו אופטימלי לספק ראשי נפץ אבל הדחף של 74 טון, שנוצר מקוטר של 1.5 מטר בשלב הראשון שלו, הוא הרבה יותר ממה שצריך כדי להכניס לוויינים למסלול בחלל, ומקרב את איראן ליכולת לפתח דלק מוצק לטילים בליסטיים בין-יבשתיים.
אם איראן רכשה RD-250, דלק מנועים נוזלי סובייטי, מצפון קוריאה או בתקופה הסובייטית, היא יכולה לפתח טיל בליסטי בין-יבשתי עם טווח של עד 12,000 ק"מ, בדומה ל-Hwasong-15, ששוגר מצפון קוריאה בנובמבר 2017.
מנוע טילי R-27 מהתקופה הסובייטית, שעל פי דיווחים איראן קיבלה מקוריאה הצפונית בשנת 2005, ושמשמש לפיתוח ה-Khorramshahr, טיל בליסטי לטווח בינוני, יכול לספק את אבני הבניין לשלבים רבים בטילים בליסטיים בין-יבשתיים בעלי הנעה בדלק נוזלי.
פיתוח מתמשך של טילים, מל"טים חמושים וטילי שיוט
יכולתה של איראן לפגוע ברחבי האזור גדלה עם הפיתוח המתמשך והכנסת מל"טים חמושים וטילי שיוט לתקיפה קרקעית.
לדוגמה, בספטמבר 2019, נעשה שימוש בטיל 351\Quds-1 לטווח של 700 ק"מ לפגיעה במתקן שדה הנפט של Aramco Khurais בערב הסעודית. המורדים החות'ים התימנים טענו, שהתקיפה בוצעה על ידם, אך ככל הנראה היא גם תוכננה וגם בוצעה על ידי איראן.
עם השקת הטיל Quds-2 הטווח הוארך עד כ-1,000 ק"מ. ייתכן, שמערכת חדשה עם טווח של עד 1,500 ק"מ, נכנסת כעת (אז, ב-2021) לשירות מבצעי.
טילים נגד ספינות
החל מהאספקה הסינית של מערכת טילי HY-1 ("תולעי משי"/Silkworm) באמצע שנות ה-80, איראן פרסה מערך של טילים לטווח קצר, בינוני וארוך נגד ספינות.
איראן סיפקה טילי נאסר לטווחים של 35 ק"מ ושל 120 ק"מ לחיזבאללה, ולאחרונה גם לחות'ים. כל הטילים נגד ספינות של איראן היו עד כה תַת-קוליים. עם זאת, יש אינדיקציות לכך, שאיראן ביקש גם לרכוש או לפתח מנוע Ramjet (מגח-סילון הוא מנוע כלאיים בין מנוע סילון למנוע רקטי), שיספק הנעה על-קולית.
סדרי עדיפויות הפיתוח העתידי
סדרי העדיפויות ארוכי-הטווח של איראן לפיתוח טילים יהיו להתמקד בטילים, המונעים על ידי חומרי הנעה מוצקים, ובכך להתגבר על מגבלות התפעול והביצועים של מערכות ההנעה המבוססות על דלק נוזלי.
בעתיד הנראה לעין, סביר להניח שאיראן תמשיך לתת עדיפות לשיפור רמת הדיוק של הטילים על פני הגדלת הטווח שלהם מעבר ל-2,000 ק"מ.
דגש זה על דיוק בשילוב עם מהלך להנעה מבוססת דלק מוצק בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר במשפחת הפאתח, טילים בליסטיים לטווח קצר. ההשקה של שלוש גרסאות חדשות של הפאתח - Zolfaghar, Dezful וחאג' קאסם - בארבע השנים האחרונות מעידה על דגש התפתחותי משמעותי.
קישור לרשימת כל המאמרים שלי כאן
המידע שבהם הסתמך על פרסומים, שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn, שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו- Fireworks and Pyrotechnics OSH.
