פרשנות | בעולם של בריתות - ישראל בוחרת להתבודד
המאה ה-21 היא עולם של בריתות - עם זאת, מלחמת 7 באוקטובר לימדה לקח עצוב ומר: יתכן שלא נוכל להמשיך לראות בחלק ממדינות מערב אירופה ידידות אמת
דן ארקין
| 28/03/2024
Test 11
מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן היה ראשון ואחריו סגנית הנשיא קמלה האריס. השמיעו אזהרות מפורשות: 'אנחנו אתכם. תמכנו בכם מתחילת המלחמה.
אבל עכשיו הסתבכו העניינים. יש שם יותר ממיליון פליטים. אל תיכנסו לרפיח". אין פלא שאחרי האזהרות באו הימנעות בהצבעה במועצת הביטחון ואי הטלת וטו, ובקרוב יגיעו קצינים אמריקניים בכירים לבדוק מה כוונות הממשלה ברפיח.
שנים סמכנו על האמריקנים במועצת הביטחון. כשעלו הצעות החלטה אנטי-ישראליות קיצוניות ומזיקות של רוסיה, סין, מדינות ערביות ומוסלמיות אמרנו: 'אין מקום לדאגה, האמריקנים יטילו וטו'.
והנה השבוע הם לא הטילו וטו. המשכנו להגיד לעצמנו 'או"ם-שמום, זו החלטה הצהרתית לא מחייבת, אין מה לעשות, אנחנו תמיד במיעוט מול עשרות מדינות מוסלמיות שתמיד יצביעו נגדנו'.
אות אזהרה וכרטיס צהוב
לא הפעם. קיבלנו אות אזהרה וכרטיס צהוב גדול מהידידה הטובה ביותר של ישראל באו"ם ובעולם, ארצות הברית של אמריקה. ממשל ביידן אמר לנו: 'לא לעולם חוסן. גם לנו יש אינטרסים'. יש בישראל שלעגו לביידן. נשיא מזדקן, לא יציב, מלהג בדיבורו, שוכח שמות ומבלבל עניינים.
כדי שנאמר לעצמנו: ג'וזף רובינט ביידן, ג'ו, יודע בדיוק מה הוא עושה, שולט בממשל, יש לו צוות מקצועי ויעיל, שבו אגב כולם תומכי ישראל. וחוץ מזה הוא נשיא ארה"ב מלא-מלא עד היוודע תוצאות הבחירות בנובמבר, ואולי גם אחרי. ואולי לא. אבל הוא הנשיא ועל פיו ישק דבר.
ממשלת ישראל, בבואה לקבל החלטה על המשך המלחמה ברפיח, לא תוכל כמובן להמתין עד נובמבר כדי לדעת מי יהיה הנשיא הבא בבית הלבן. לכן מבחן גדול של הממשלה הוא כיצד תנהג ב- DON'T האמריקני באשר למבצע ברפיח, מול ההכרה הרווחת ברוב חלקי הציבור שאי אפשר להימנע מהמשך חיסול חמאס בלי רפיח.
לקח מהמשבר הנוכחי בין ישראל לארה"ב, בעיקר בין נתניהו לביידן: אסור למדינת ישראל בשום פנים ואופן לאבד ידידה כמו ארה"ב, מדינה וממשל שתומכים באינטרסים הלאומיים העיקריים של מדינת ישראל ומספקים לנו את הדרוש למלחמת חרבות ברזל.
בעוד נציגת ארה"ב באו"ם נמנעת מהטלת וטו ממשיכים לנחות בנבטים מטוסי התובלה של חה"א האמריקני, ובהם כמויות גדולות של חימושים. בכירים מישראל באים לוושינגטון כדי לקדם עסקות נשק חיוניות ללחימה עכשיו ולעתיד.
תמונת מצבה של ישראל בעולם הרחב בין העמים מאז 7 באוקטובר היא עגומה ומדאיגה. "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
עולם של בריתות
עוד יחקרו באקדמיה כיצד ומדוע חל המהפך במהירות הבזק: ארגון טרור, חמאס, פלש לשטח מדינת ישראל, הרס, הרג, רצח, אנס וחטף מבוגרים, זקנים, נשים ילדים. ומהר מאוד, עוד לא חלף ההלם מזוועות ישובי העוטף, והאשמה כוונה לעבר ישראל. היא האשמה.
מדינות שנחשבו כאוהדות כמו קנדה, הולנד, איטליה, בריטניה ואולי גרמניה, מאיימות בהפסקת מכירות נשק לישראל. ישראל תוכל להסתדר בלי החימושים הימיים מאיטליה והציוד התצבאי מקנדה. אבל התופעה מדאיגה. תחושת בידוד עולמי שעלול להחמיר.
המאה ה-21 היא עולם של בריתות. נאט"ו, ברית הדוקה בין ארה"ב לבריטניה, ברית משולשת ארה"ב-בריטניה-אוסטרליה, בריתות של המדינות הנורדיות, קואליציות שהוקמו אד-הוק כדי להילחם נגד דאעש, ועכשיו נגד החות'ים בתימן.
האיחוד האירופי, ברית של מדינות סובבות האטלנטי. המלחמה באוקראינה הידקה את עוצמת נאט"ו עם הצטרפות שוודיה ופינלנד, לחיזוק האגף הצפוני מול רוסיה. לארה"ב יש בריתות עם יפן, אוסטרליה וטייוואן ומדינות נוספות באסיה להגנה מפני האיום הסיני.
ישראל איננה חברה באף לא ברית אחת מאלו. יש דיבורים על ברית הגנה עם ארה"ב, אך המתנגדים הטוענים שברית כזו תמנע מישראל עצמאות מבצעית מול שכנותיה. קיים שת"פ אסטרטגי חשוב ופעיל בין ישראל לבין ארה"ב.
אך מדינת ישראל בבדידות מזהירה באו"ם, כשמולה עשרות מדינות עוינות. כמו כמו הבדידות הגיאוגרפית כשהיא מוקפת מדינות עם הסכמי שלום קרירים למדי, ירדן ומצרים, מדינות אויבות כמו סוריה, עירק ולבנון, ארגוני טרור חיזבאללה, חמאס ואחרים, אויב מבפנים, גורמי טרור באיו"ש, ואויבות-מרחוק איראן והחות'ים בתימן.
בדידות בינלאומית כזו עלולה לייאש. אבל יש אורות בקצה מנהרת הבדידות הזאת, ומוסדות המדינה חייבים להקדיש מחשבה ומעשה ליצירת בריתות, לשת"פים עם גורמי חוץ, והיום יש עם מי לדבר.
הזכרנו את קרירות השלום עם מצרים וירדן, אך בכל זאת ישראל ושתי המדינות חתומות על הסכמי שלום. הסכמי אברהם יצרו אופציות שלא חלמנו עליהן. אבו דבי היא כיום אתר בילוי, קניות ועסקים לרבבות ישראלים.
טיסות למזרח הרחוק מתקצרות מעל איחוד האמירויות. לנגד עינינו מצבים כמעט הזויים כמו קטאר, מדינה שתומכת חמאס ובמקביל מתווכת בעסקות השבת חטופים ומארחת משלחות מישראל.
קטאר פועלת כמובן מתוך אינטרסים שלה, אבל כאמור 'יש עם מי לדבר'. קשרים פתוחים עם סעודיה הם על הפרק. מבטיחים לישראל התקדמות בקשרים עם סעודיה אם תהיה התקדמות לקראת הסדר עם הפלשתינים.
הזדמנויות חדשות
חכמי מדעי המדינה ופוליטיקה אזורית יאמרו שיש כאן הזדמנויות חדשות שחייבים לנצלן כדי לשבור את חומות הבדידות של מדינת ישראל. מלחמת 7 באוקטובר לימדה לקח עצוב ומר: יתכן שלא נוכל להמשיך לראות ברוב מדינות מערב אירופה ידידות אמת, אולי למעט גרמניה.
דווקא גרמניה. ממשלות אירופיות שנחשבו לידידות מתמודדות עם מיעוטים של מיליוני פליטים מארצות מוסלמיות וערביות, מסוריה, מלבנון, מצפון אפריקה. ערי אירופה הן קרבנות לאיומי טרור ופיגועים.
לישראל, לסעודיה ולחלק מחותמות הסכמי אברהם יש אויב משותף, איראן. התמודדות משותפת עם איום מסוג זה עשוייה ליצור שת"פים על בסיס אינטרס משותף מול אויב משותף. ישראל צריכה להיות חלק ממערכים דיפלומטיים-ביטחוניים כאלו.
במקביל לכל מאבקיה ומלחמותיה חייבת ממשלת ישראל ליזום מאמצים דיפלומטיים והסברתיים כדי לצאת מהבדידות. בעולם של אינטרנט, רשתות חברתיות וטיק-טוק ובינה מלאכותית אינך יכול לחיות לבדך.
עולמם של הפרט ושל מדינה קשור בעבותות אלקטרוניים, דיגיטליים ולוגריתמיים לעולם הרחב, לאירופה, לאמריקה ולאסיה.
מ-8 באוקטובר ישראל כאילו אינה שייכת עוד למשפחת העמים. מדינה כמו מצורעת. לא נצא מזה אם יעמיקו הנטיות הפוליטיות הלאומניות שמזלזלות באומות העולם ובארגוניהן, מתעלמות משכנים קרובים-קרובים ונוהגות בהשקפות עולם מבוססות "אני ואפסי עוד", ו"כוחי ועצם ידי".
המאה ה-21 היא עולם של בריתות - עם זאת, מלחמת 7 באוקטובר לימדה לקח עצוב ומר: יתכן שלא נוכל להמשיך לראות בחלק ממדינות מערב אירופה ידידות אמת
Test 11
מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן היה ראשון ואחריו סגנית הנשיא קמלה האריס. השמיעו אזהרות מפורשות: 'אנחנו אתכם. תמכנו בכם מתחילת המלחמה.
אבל עכשיו הסתבכו העניינים. יש שם יותר ממיליון פליטים. אל תיכנסו לרפיח". אין פלא שאחרי האזהרות באו הימנעות בהצבעה במועצת הביטחון ואי הטלת וטו, ובקרוב יגיעו קצינים אמריקניים בכירים לבדוק מה כוונות הממשלה ברפיח.
שנים סמכנו על האמריקנים במועצת הביטחון. כשעלו הצעות החלטה אנטי-ישראליות קיצוניות ומזיקות של רוסיה, סין, מדינות ערביות ומוסלמיות אמרנו: 'אין מקום לדאגה, האמריקנים יטילו וטו'.
והנה השבוע הם לא הטילו וטו. המשכנו להגיד לעצמנו 'או"ם-שמום, זו החלטה הצהרתית לא מחייבת, אין מה לעשות, אנחנו תמיד במיעוט מול עשרות מדינות מוסלמיות שתמיד יצביעו נגדנו'.
אות אזהרה וכרטיס צהוב
לא הפעם. קיבלנו אות אזהרה וכרטיס צהוב גדול מהידידה הטובה ביותר של ישראל באו"ם ובעולם, ארצות הברית של אמריקה. ממשל ביידן אמר לנו: 'לא לעולם חוסן. גם לנו יש אינטרסים'. יש בישראל שלעגו לביידן. נשיא מזדקן, לא יציב, מלהג בדיבורו, שוכח שמות ומבלבל עניינים.
כדי שנאמר לעצמנו: ג'וזף רובינט ביידן, ג'ו, יודע בדיוק מה הוא עושה, שולט בממשל, יש לו צוות מקצועי ויעיל, שבו אגב כולם תומכי ישראל. וחוץ מזה הוא נשיא ארה"ב מלא-מלא עד היוודע תוצאות הבחירות בנובמבר, ואולי גם אחרי. ואולי לא. אבל הוא הנשיא ועל פיו ישק דבר.
ממשלת ישראל, בבואה לקבל החלטה על המשך המלחמה ברפיח, לא תוכל כמובן להמתין עד נובמבר כדי לדעת מי יהיה הנשיא הבא בבית הלבן. לכן מבחן גדול של הממשלה הוא כיצד תנהג ב- DON'T האמריקני באשר למבצע ברפיח, מול ההכרה הרווחת ברוב חלקי הציבור שאי אפשר להימנע מהמשך חיסול חמאס בלי רפיח.
לקח מהמשבר הנוכחי בין ישראל לארה"ב, בעיקר בין נתניהו לביידן: אסור למדינת ישראל בשום פנים ואופן לאבד ידידה כמו ארה"ב, מדינה וממשל שתומכים באינטרסים הלאומיים העיקריים של מדינת ישראל ומספקים לנו את הדרוש למלחמת חרבות ברזל.
בעוד נציגת ארה"ב באו"ם נמנעת מהטלת וטו ממשיכים לנחות בנבטים מטוסי התובלה של חה"א האמריקני, ובהם כמויות גדולות של חימושים. בכירים מישראל באים לוושינגטון כדי לקדם עסקות נשק חיוניות ללחימה עכשיו ולעתיד.
תמונת מצבה של ישראל בעולם הרחב בין העמים מאז 7 באוקטובר היא עגומה ומדאיגה. "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".
עולם של בריתות
עוד יחקרו באקדמיה כיצד ומדוע חל המהפך במהירות הבזק: ארגון טרור, חמאס, פלש לשטח מדינת ישראל, הרס, הרג, רצח, אנס וחטף מבוגרים, זקנים, נשים ילדים. ומהר מאוד, עוד לא חלף ההלם מזוועות ישובי העוטף, והאשמה כוונה לעבר ישראל. היא האשמה.
מדינות שנחשבו כאוהדות כמו קנדה, הולנד, איטליה, בריטניה ואולי גרמניה, מאיימות בהפסקת מכירות נשק לישראל. ישראל תוכל להסתדר בלי החימושים הימיים מאיטליה והציוד התצבאי מקנדה. אבל התופעה מדאיגה. תחושת בידוד עולמי שעלול להחמיר.
המאה ה-21 היא עולם של בריתות. נאט"ו, ברית הדוקה בין ארה"ב לבריטניה, ברית משולשת ארה"ב-בריטניה-אוסטרליה, בריתות של המדינות הנורדיות, קואליציות שהוקמו אד-הוק כדי להילחם נגד דאעש, ועכשיו נגד החות'ים בתימן.
האיחוד האירופי, ברית של מדינות סובבות האטלנטי. המלחמה באוקראינה הידקה את עוצמת נאט"ו עם הצטרפות שוודיה ופינלנד, לחיזוק האגף הצפוני מול רוסיה. לארה"ב יש בריתות עם יפן, אוסטרליה וטייוואן ומדינות נוספות באסיה להגנה מפני האיום הסיני.
ישראל איננה חברה באף לא ברית אחת מאלו. יש דיבורים על ברית הגנה עם ארה"ב, אך המתנגדים הטוענים שברית כזו תמנע מישראל עצמאות מבצעית מול שכנותיה. קיים שת"פ אסטרטגי חשוב ופעיל בין ישראל לבין ארה"ב.
אך מדינת ישראל בבדידות מזהירה באו"ם, כשמולה עשרות מדינות עוינות. כמו כמו הבדידות הגיאוגרפית כשהיא מוקפת מדינות עם הסכמי שלום קרירים למדי, ירדן ומצרים, מדינות אויבות כמו סוריה, עירק ולבנון, ארגוני טרור חיזבאללה, חמאס ואחרים, אויב מבפנים, גורמי טרור באיו"ש, ואויבות-מרחוק איראן והחות'ים בתימן.
בדידות בינלאומית כזו עלולה לייאש. אבל יש אורות בקצה מנהרת הבדידות הזאת, ומוסדות המדינה חייבים להקדיש מחשבה ומעשה ליצירת בריתות, לשת"פים עם גורמי חוץ, והיום יש עם מי לדבר.
הזכרנו את קרירות השלום עם מצרים וירדן, אך בכל זאת ישראל ושתי המדינות חתומות על הסכמי שלום. הסכמי אברהם יצרו אופציות שלא חלמנו עליהן. אבו דבי היא כיום אתר בילוי, קניות ועסקים לרבבות ישראלים.
טיסות למזרח הרחוק מתקצרות מעל איחוד האמירויות. לנגד עינינו מצבים כמעט הזויים כמו קטאר, מדינה שתומכת חמאס ובמקביל מתווכת בעסקות השבת חטופים ומארחת משלחות מישראל.
קטאר פועלת כמובן מתוך אינטרסים שלה, אבל כאמור 'יש עם מי לדבר'. קשרים פתוחים עם סעודיה הם על הפרק. מבטיחים לישראל התקדמות בקשרים עם סעודיה אם תהיה התקדמות לקראת הסדר עם הפלשתינים.
הזדמנויות חדשות
חכמי מדעי המדינה ופוליטיקה אזורית יאמרו שיש כאן הזדמנויות חדשות שחייבים לנצלן כדי לשבור את חומות הבדידות של מדינת ישראל. מלחמת 7 באוקטובר לימדה לקח עצוב ומר: יתכן שלא נוכל להמשיך לראות ברוב מדינות מערב אירופה ידידות אמת, אולי למעט גרמניה.
דווקא גרמניה. ממשלות אירופיות שנחשבו לידידות מתמודדות עם מיעוטים של מיליוני פליטים מארצות מוסלמיות וערביות, מסוריה, מלבנון, מצפון אפריקה. ערי אירופה הן קרבנות לאיומי טרור ופיגועים.
לישראל, לסעודיה ולחלק מחותמות הסכמי אברהם יש אויב משותף, איראן. התמודדות משותפת עם איום מסוג זה עשוייה ליצור שת"פים על בסיס אינטרס משותף מול אויב משותף. ישראל צריכה להיות חלק ממערכים דיפלומטיים-ביטחוניים כאלו.
במקביל לכל מאבקיה ומלחמותיה חייבת ממשלת ישראל ליזום מאמצים דיפלומטיים והסברתיים כדי לצאת מהבדידות. בעולם של אינטרנט, רשתות חברתיות וטיק-טוק ובינה מלאכותית אינך יכול לחיות לבדך.
עולמם של הפרט ושל מדינה קשור בעבותות אלקטרוניים, דיגיטליים ולוגריתמיים לעולם הרחב, לאירופה, לאמריקה ולאסיה.
מ-8 באוקטובר ישראל כאילו אינה שייכת עוד למשפחת העמים. מדינה כמו מצורעת. לא נצא מזה אם יעמיקו הנטיות הפוליטיות הלאומניות שמזלזלות באומות העולם ובארגוניהן, מתעלמות משכנים קרובים-קרובים ונוהגות בהשקפות עולם מבוססות "אני ואפסי עוד", ו"כוחי ועצם ידי".
