פרשנות | כשלון הממשלה - הצבת תנאים לשחרור החטופים
הממשלה עושה הכל? יש בני משפחות חטופים שלא נמנעים מלהביע חשש שקרוביהם עלולים לחזור בארונות
דן ארקין
| 10/03/2024
134 חטופים וחטופות, 155 ימי מלחמה ללא הצלחה להחזיר הביתה את כל החטופים, והדגש הוא על כולם. זה כישלון קולוסלי של כל מי שמעורב בפרשה, מי שמרבה מילים על הצורך להחזירם הביתה ואינו מצליח.
יש לשים לב לפרופורציות של המעורבים כדי להבין עד כמה הכישלון הוא קולוסלי. מי נגד מי: ממשלת ישראל וצבאה האדיר, ממשלת ארה"ב נשיאה וצבאה האדיר וציי 5 ו-6 שבאזור.
מדינות ערביות 'מתונות' כמו מצרים, ירדן, האמירויות, קטאר שמתווכת ולפחות משתדלת, האו"ם, הצלב האדום, האיחוד האירופי, נאט"ו, ממשלות ידידותיות לנו ובעלות רצון טוב כמו גרמניה, צרפת ובריטניה.
כל אלו מול מי? מול ארגון טרור אחד, חמאס שמו, כמה רבבות טרוריסטים שאפילו האו"ם בדוח של השבוע אישר שרבים מהם רוצחים, אנסים, מענים, חוטפי זקנים, תינוקות, נשים, נערות ומבוגרים וילדים.
כל אלו שביחד מהווים חצי עולם, לא מצליחים במשך 155 ימים להחזיר לבתיהם תושבי ישובים שהוצאו ממיטותיהם באישון בוקר 7 באוקטובר.
הדוח הזה של או"ם הוכיח שאין הבדל בין אנשי חמאס שפלשו לישראל לבין אנשי דאעש, שאותם החליטו ארה"ב ובעלות בריתה בקואליציה להעביר מן העולם בכוח הזרוע ומטוסי הקרב, ועשו זאת בהצלחה כמעט מלאה.
העולם השפוי בהובלת ארה"ב ובריה"מ של פעם לא רק הביסו את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, אלא העבירו מן העולם את הנאציזם כתנועה, כרעיון.
היום יש טוענים שניתן להשמיד את אנשי חמאס כארגון אבל "אי אפשר להרוג רעיון" של חמאס. במלחמת העולם השנייה הוכח שניתן להשמיד גם רעיון כאשר הוא מטיף ומבצע רצח מיליונים.
תמונה עגומה
נכון להיום התמונה עגומה. כל הגורמים העולמיים ה"שפויים" שהוזכרו נוסעים הלוך וחזור לקהיר, לאוסלו ולפריס. מנהלים מו"מ, שיחות ישירות ועקיפות, שיח ושיג עם טרוריסטים.
יחיא סינוואר אכזר אך לא טיפש. הוא עלול לגרור את עניין החטופים שבועות וחודשים אם לא יאולץ בכוח לשחררם. לא נראה שהוא בין הנוטים לאובדנות אישית. הוא לא יתאבד ולא ישיב חטופים לפני שהחרב תהיה מונחת על צווארו ממש.
אלא שבניגוד לקרבות שמנהל צה"ל בהצלחה ובהשתאות מאומץ הלב של מפקדים ולוחמים, לחטופים אין זמן. עזה, צפונה ודרומה, חאן יונס ורפיח יכולים לחכות. צה"ל יגיע אליהם גם בעוד כמה שבועות או חודשים.
לא כך החטופים. אצלם גורם הזמן הוא קריטי. הלוואי והיינו יכולים משוכנעים ש-134 חטופים בין החיים הוא המספר הסופי. יש בני משפחות חטופים שלא נמנעים מלהביע חשש שקרוביהם עלולים לחזור בארונות.
יש תחושה שכאשר סגנית נשיא ארה"ב קמלה הריס, וגם הבוס שלה, ידיד ישראל, מרבים לדבר על הצורך הדחוף בסיוע הומניטרי לתושבי עזה ונוזפים בישראל על ש"אינה עושה די", הנשיא וסגניתו אינם רואים בדמיונם את התמונה האמיתית: עשרות חטופים שחבויים אי שם מתחת לאדמה, במנהרות, בחוסר אוויר, בטחב, בלחות וברטיבות, במנות מזון של פיתה וגבינה.
בלי שעון, בלי טלפון, בלי רדיו. יש מהם שלא יודעים מה קרה לקרובי משפחה שאותם ראו בפעם האחרונה בבוקר 7 באוקטובר לפני שנחטפו לתוך עזה והם אינם יודעים אם בני המשפחה חיים או מתים.
המשפחה אינה יודעת מה גורל החטוף שלה, והחטוף אינו יודע מה גורל משפחתו.
ג'ו ביידן, קמלה האריס, אנתוני בלינקן, עמנואל מקרון, רישי סונאק, אנטוניו גוטרש, המלך עבדאללה, א-סיסי ואולף שולץ מוזמנים להקדיש רבע שעה לדמיון מודרך, לעצום עיניים ולהעלות את תמונת החטופים בעמקי שבי חמאס.
השיטות שננקטו עד כה לקירוב שחרור חטופים לא עלו יפה. נכון להיום, עסקה רחוקה ומתווה שחרור לא נראה בעין. חמור מזה, נראה שיחיא סינוואר ואנשיו אינם ממהרים לשום מקום.
עכשיו נתלים בחודש רמאדן. הוא יביא את שחרור החטופים? חשש גדול שיצומו ולא ישחררו.
הגיעה השעה שממשלת ישראל וראשה וכל מנגנוניה ושליחיה בבירות העולם ישנו דיסקט. יכריזו על מדיניות חדשה ויצהירו בקול גדול: שחרור החטופים לא רק תחילה אלא עכשיו, ובכל תנאי. כן, בכל תנאי.
אם כדי להבטיח השבת החטופים נידרש להפסיק את הלחימה לתקופה מסויימת, יש להסכים לתנאי כזה כדי להחזיר למשפחותיהם אזרחים ישראליים שממשלתם הפקירה אותם לאסון גדול לפני 155 יום. הממשלה הנבחרת חייבת לפי כל חוק, דין וצדק להשיבם הביתה בשלום. זה החוזה בין האזרח לממשלתו. לדאוג לשלומו ולביטחונו האישי.
ראש ממשלת ישראל יזמין פגישה דחופה עם נשיא ארה"ב, יתייצב לפניו בחדר הסגלגל ויאמר ברורות: אדוני הנשיא, לא עוד. אין סיוע לעזה, אין פגישות סרק בבירות העולם, לא עוד מו"מ עם מחבלים.
העולם החופשי
מדינת ישראל ועמה דורשים מהעולם החופשי לפעול להחזרה מיידית של כל החטופים החפים מכל פשע לבד מהיותם ישראלים. בעולם שפוי אין שום קשר בין שחרור חטופים זקנים וילדים לבין חודש רמדן או הר הבית ומסגד אל אקצה. שחרור החטופים זו עכשיו המשימה שלנו ושל כל מי בעולם שדורש טובתנו. רוב הציבור במדינות המערב הדמוקרטיות יבין ויתמוך.
ועוד יאמר ראש הממשלה לנשיא ארה"ב: אחרי שיחזרו כל החטופים אנו נעשה אחד משני הדברים: או שננהל מו"מ על עתיד רצועת עזה, מי ישלוט בה ומי לא ישלוט בה, ונבטיח שמפוני העוטף יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה. או, האופציה השנייה שהיא המשך הלחימה ביתר כוח עד שחמאס יחוסל על לוחמיו ומפקדיו, עד שלא יהווה עוד גורם שלטוני וצבאי באזור.
אלו האופציות, והממשלה צריכה להתייצב כאיש אחד, ולאמץ יחד עם האופוזיציה מדיניות כזו שתביא הביתה את כל 134 החטופים, כולם וכולן ביחד ולא ב'תשלומים' של שחרור בקבוצות, שיטה שעלולה להגדיל את מספר ארונות החטופים.
הציבור והממשלה בישראל חייבים לאמץ הכרה מנטלית שתעמיד בראש כל סדר עדיפויות את עניין החטופים.
אין תקדים לחטיפת עשרות אזרחים ואזרחיות על ידי ארגון טרור שמחזיק בהם חודשים במנהרות. מכאן הצורך בשינוי דיסקט מחשבתי: דרישתה של מדינת ישראל כולה מהעולם היום היא לשחרר את החטופים מיד ועכשיו, ואת כולם ביחד. על כל היתר נדבר כשהם יהיו בבית.
הממשלה עושה הכל? יש בני משפחות חטופים שלא נמנעים מלהביע חשש שקרוביהם עלולים לחזור בארונות
134 חטופים וחטופות, 155 ימי מלחמה ללא הצלחה להחזיר הביתה את כל החטופים, והדגש הוא על כולם. זה כישלון קולוסלי של כל מי שמעורב בפרשה, מי שמרבה מילים על הצורך להחזירם הביתה ואינו מצליח.
יש לשים לב לפרופורציות של המעורבים כדי להבין עד כמה הכישלון הוא קולוסלי. מי נגד מי: ממשלת ישראל וצבאה האדיר, ממשלת ארה"ב נשיאה וצבאה האדיר וציי 5 ו-6 שבאזור.
מדינות ערביות 'מתונות' כמו מצרים, ירדן, האמירויות, קטאר שמתווכת ולפחות משתדלת, האו"ם, הצלב האדום, האיחוד האירופי, נאט"ו, ממשלות ידידותיות לנו ובעלות רצון טוב כמו גרמניה, צרפת ובריטניה.
כל אלו מול מי? מול ארגון טרור אחד, חמאס שמו, כמה רבבות טרוריסטים שאפילו האו"ם בדוח של השבוע אישר שרבים מהם רוצחים, אנסים, מענים, חוטפי זקנים, תינוקות, נשים, נערות ומבוגרים וילדים.
כל אלו שביחד מהווים חצי עולם, לא מצליחים במשך 155 ימים להחזיר לבתיהם תושבי ישובים שהוצאו ממיטותיהם באישון בוקר 7 באוקטובר.
הדוח הזה של או"ם הוכיח שאין הבדל בין אנשי חמאס שפלשו לישראל לבין אנשי דאעש, שאותם החליטו ארה"ב ובעלות בריתה בקואליציה להעביר מן העולם בכוח הזרוע ומטוסי הקרב, ועשו זאת בהצלחה כמעט מלאה.
העולם השפוי בהובלת ארה"ב ובריה"מ של פעם לא רק הביסו את הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה, אלא העבירו מן העולם את הנאציזם כתנועה, כרעיון.
היום יש טוענים שניתן להשמיד את אנשי חמאס כארגון אבל "אי אפשר להרוג רעיון" של חמאס. במלחמת העולם השנייה הוכח שניתן להשמיד גם רעיון כאשר הוא מטיף ומבצע רצח מיליונים.
תמונה עגומה
נכון להיום התמונה עגומה. כל הגורמים העולמיים ה"שפויים" שהוזכרו נוסעים הלוך וחזור לקהיר, לאוסלו ולפריס. מנהלים מו"מ, שיחות ישירות ועקיפות, שיח ושיג עם טרוריסטים.
יחיא סינוואר אכזר אך לא טיפש. הוא עלול לגרור את עניין החטופים שבועות וחודשים אם לא יאולץ בכוח לשחררם. לא נראה שהוא בין הנוטים לאובדנות אישית. הוא לא יתאבד ולא ישיב חטופים לפני שהחרב תהיה מונחת על צווארו ממש.
אלא שבניגוד לקרבות שמנהל צה"ל בהצלחה ובהשתאות מאומץ הלב של מפקדים ולוחמים, לחטופים אין זמן. עזה, צפונה ודרומה, חאן יונס ורפיח יכולים לחכות. צה"ל יגיע אליהם גם בעוד כמה שבועות או חודשים.
לא כך החטופים. אצלם גורם הזמן הוא קריטי. הלוואי והיינו יכולים משוכנעים ש-134 חטופים בין החיים הוא המספר הסופי. יש בני משפחות חטופים שלא נמנעים מלהביע חשש שקרוביהם עלולים לחזור בארונות.
יש תחושה שכאשר סגנית נשיא ארה"ב קמלה הריס, וגם הבוס שלה, ידיד ישראל, מרבים לדבר על הצורך הדחוף בסיוע הומניטרי לתושבי עזה ונוזפים בישראל על ש"אינה עושה די", הנשיא וסגניתו אינם רואים בדמיונם את התמונה האמיתית: עשרות חטופים שחבויים אי שם מתחת לאדמה, במנהרות, בחוסר אוויר, בטחב, בלחות וברטיבות, במנות מזון של פיתה וגבינה.
בלי שעון, בלי טלפון, בלי רדיו. יש מהם שלא יודעים מה קרה לקרובי משפחה שאותם ראו בפעם האחרונה בבוקר 7 באוקטובר לפני שנחטפו לתוך עזה והם אינם יודעים אם בני המשפחה חיים או מתים.
המשפחה אינה יודעת מה גורל החטוף שלה, והחטוף אינו יודע מה גורל משפחתו.
ג'ו ביידן, קמלה האריס, אנתוני בלינקן, עמנואל מקרון, רישי סונאק, אנטוניו גוטרש, המלך עבדאללה, א-סיסי ואולף שולץ מוזמנים להקדיש רבע שעה לדמיון מודרך, לעצום עיניים ולהעלות את תמונת החטופים בעמקי שבי חמאס.
השיטות שננקטו עד כה לקירוב שחרור חטופים לא עלו יפה. נכון להיום, עסקה רחוקה ומתווה שחרור לא נראה בעין. חמור מזה, נראה שיחיא סינוואר ואנשיו אינם ממהרים לשום מקום.
עכשיו נתלים בחודש רמאדן. הוא יביא את שחרור החטופים? חשש גדול שיצומו ולא ישחררו.
הגיעה השעה שממשלת ישראל וראשה וכל מנגנוניה ושליחיה בבירות העולם ישנו דיסקט. יכריזו על מדיניות חדשה ויצהירו בקול גדול: שחרור החטופים לא רק תחילה אלא עכשיו, ובכל תנאי. כן, בכל תנאי.
אם כדי להבטיח השבת החטופים נידרש להפסיק את הלחימה לתקופה מסויימת, יש להסכים לתנאי כזה כדי להחזיר למשפחותיהם אזרחים ישראליים שממשלתם הפקירה אותם לאסון גדול לפני 155 יום. הממשלה הנבחרת חייבת לפי כל חוק, דין וצדק להשיבם הביתה בשלום. זה החוזה בין האזרח לממשלתו. לדאוג לשלומו ולביטחונו האישי.
ראש ממשלת ישראל יזמין פגישה דחופה עם נשיא ארה"ב, יתייצב לפניו בחדר הסגלגל ויאמר ברורות: אדוני הנשיא, לא עוד. אין סיוע לעזה, אין פגישות סרק בבירות העולם, לא עוד מו"מ עם מחבלים.
העולם החופשי
מדינת ישראל ועמה דורשים מהעולם החופשי לפעול להחזרה מיידית של כל החטופים החפים מכל פשע לבד מהיותם ישראלים. בעולם שפוי אין שום קשר בין שחרור חטופים זקנים וילדים לבין חודש רמדן או הר הבית ומסגד אל אקצה. שחרור החטופים זו עכשיו המשימה שלנו ושל כל מי בעולם שדורש טובתנו. רוב הציבור במדינות המערב הדמוקרטיות יבין ויתמוך.
ועוד יאמר ראש הממשלה לנשיא ארה"ב: אחרי שיחזרו כל החטופים אנו נעשה אחד משני הדברים: או שננהל מו"מ על עתיד רצועת עזה, מי ישלוט בה ומי לא ישלוט בה, ונבטיח שמפוני העוטף יוכלו לשוב לבתיהם בבטחה. או, האופציה השנייה שהיא המשך הלחימה ביתר כוח עד שחמאס יחוסל על לוחמיו ומפקדיו, עד שלא יהווה עוד גורם שלטוני וצבאי באזור.
אלו האופציות, והממשלה צריכה להתייצב כאיש אחד, ולאמץ יחד עם האופוזיציה מדיניות כזו שתביא הביתה את כל 134 החטופים, כולם וכולן ביחד ולא ב'תשלומים' של שחרור בקבוצות, שיטה שעלולה להגדיל את מספר ארונות החטופים.
הציבור והממשלה בישראל חייבים לאמץ הכרה מנטלית שתעמיד בראש כל סדר עדיפויות את עניין החטופים.
אין תקדים לחטיפת עשרות אזרחים ואזרחיות על ידי ארגון טרור שמחזיק בהם חודשים במנהרות. מכאן הצורך בשינוי דיסקט מחשבתי: דרישתה של מדינת ישראל כולה מהעולם היום היא לשחרר את החטופים מיד ועכשיו, ואת כולם ביחד. על כל היתר נדבר כשהם יהיו בבית.
