פרשנות | הודות למערכות הגנה אווירית - ארה״ב בוחרת בהכלת התוקפנות החות׳ית
בדומה להשפעת כיפת ברזל על קבלת ההחלטות בירושלים, כך משפיעה מערכת האגיס האמריקאית על החלטות הבית הלבן
Yotam Gutman
| 30/12/2023
U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 2nd Class Aaron Lau
מאז החלו החות'ים בתימן לתקוף כלי שייט במיצרי באב אל מאנדב, בים האדום ובים הערבי הם כבר ירו עשרות חימושים מסוגים שונים לעבר כלי שייט אזרחיים מלאומים שונים (וכאלו שהפליגו למדינות שונות), וכן כלפי כלי שייט צבאים של ארצות הברית וכן בריטניה וצרפת.
המתקפות הללו (שכללו גם השתלטות של כוחות קומנדו מוטסים וימיים על כלי שייט אזרחייים) הביאו את ארצות הברית להקים קואליציה כנגד החות'ים, שמטרתה המוצהרת הינה לאפשר שימוש חופשי ובטוח בנתיבי הים באזור לכל כלי השייט.
אולם, נראה שהחות'ים לא מתרשמים מהכוחות הימיים שנאספו לקרבתם, והם ממשיכים לירות מכל הבא ליד. רק השבוע הם ירו על פני כמה שעות טילים בליסטיים ומל"טים מתאבדים שיורטו על ידי ספינת הצי USS Laboon.
הספינה, שירדה בתעלת סואץ בסך הכל לפני שבוע כבר הספיקה להשתתף בשני ימי קרב כאלו וליירט עשרות חימושים אווירים (בכך היא מצטרפת לאחיותיה ה USS Carney ו- USS Mason).
נראה, כי חליפת הלחימה שמותקנת על גבי ספינות אלו (מערכת AEGIS שמשלבת יכולות גילוי, עקיבה ויירוט בטווחים שונים) מסוגלת לתת מענה טוב מאוד לסיכול הארסנל החות'י. טוב עד כדי כך שחברת הספנות מארסק הודיעה כי תחזור ותפליג באזור במקום להקיף את אפריקה.
דילמת ההצלחה
בטור קודם סקרנו את האפשרויות העומדות בפני הקואליציה הנוכחית לטיפול באיום החות'י. מדובר במנעד שמתחיל מהגנה פאסיבית (כלומר - רק מיירטים חימוש שנורה) על ספינות אזרחיות וכמובן על הכוח עצמו, ועד תקיפות מדוייקות על בסיסי החות'ים והמשגרים עצמם.
נראה שלפחות כרגע הקואליציה מסתפקת באופציה הראשונה, ונראה גם שזה מצליח לה. החות'ים משגרים, הכוח מאתר ומיירט והסחר הימי באזור חוזר לעצמו.
אבל ייתכן שההצלחה הזו משכרת ומשקרת ותגרום לכך שהקואליציה תסתפק בהגנה סבילה ולא תפעל כלל כנגד היכולות הצבאיות החות'יות, וכך האיום הזה יישאר באזור ללא הפרעה.
במידה מסויימת, הדבר דומה להצלחה של מערכות ההגנה האווירית הישראלית (ובראשן "כיפת ברזל") לספק הגנה טובה מאוד לעורף הישראלי מפני רקטות המשוגרות מעזה.
הצלחה זו אפשרה להנהגה הישראלית "להכיל" את הירי, להתעלם מחלקו, להגיב אליו בצורה מינורית או בדרך שאינה צבאית ולמעשה דחתה את הטיפול בבעיית החמאס עד שזה נקט יוזמה והכריח את ישראל להתעמת איתו צבאית בתנאים שלו.
ניתן כמעט בוודאות להעריך שלולי כיפת ברזל הייתה מוצלחת כל כך, מתישהו ירי החמאס היה עובר קו מסויים (נניח - פוגע בגן ילדים) ומחייב את ישראל להגיב צבאית. אירוע שהיה מקטין את האימפקט האיום כל כך של מתקפת השביעי באוקטובר ואת הלחימה העזה והארוכה שאחריו.
בחירת המקום והזמן למתקפה
יש להניח שמומחי אסטרטגיה צבאית אמריקאים עקבו מקרוב אחרי מה שקרה בישראל בשנים האחרונות ומודעים לדילמה הזו. עכשיו נותר לראות האם הם הפנימו שעדיף לטפל באיום מוקדם יותר כל עוד האופציות פתוחות, ומדוע לא פעלו כך עד כה.
יכולות להיות לכך מספר סיבות שקשורות לגורמים צבאים ובינלאומיים גם יחד. נתחיל בכך שארצות הברית תמיד מעדיפה ללחום כחלק מקואליציה.
האמריקאים חיכו עד שהצליחו לגבש קואליציה כזו ולא רצו לפעול לפני כן. סיבה נוספת הינה שהקואליציה שנבנתה שברירית.
היא מורכבת ממספר קטן של מדינות ומספר קטן עוד יותר של מדינות שממש שלחו כוחות בפועל (מדינות רבות שלחו מספר קטן של קצינים שמתפקד כמשקיפים). אפשר להניח שלא כל החברות בקואליציה מוכנות לפעילות צבאית התקפית ברגע זה, או בכלל, ולכן האמריקאים נמנעים מפעולה בשלב זה.
ברקע, סעודיה מנסה להגיע לסוג של הפסקת אש או הסכם שלום מול החות'ים, ואין לה אינטרס שתתחדש הלחימה הפעילה באזור. גם אם היא אינה חלק ממנה. על פי דיווחים, הסעודים בעד הקואליציה אבל נמנעו מלשלוח כוחות בכדי לא לטרפד את המאמצים הדיפלומטיים שלהם.
כמובן, יכול להיות שהאמריקאים מתכוונים לפתוח במתקפה ופשוט בוחרים את המקום והזמן שמתאים להם. כגון לאחר הכריסמס והשנה האזרחית, או כשיצברו עוד כוחות באיזור, או בשל שיקולים מבצעיים אחרים. למשל, השלמת תמונת מודיעין לפני תקיפה באמצעות הכוחות האוויריים של נושאת המטוסית אייזנהאור הנמצאים סמוך לחופי תימן.
ואולי לא תהיה שום תגובה?
יכול להיות גם שאמריקה לא רוצה לטפל צבאית באיום החות'י כעת. הנשיא ביידן נמצא בשנת בחירות ומערכה צבאית כושלת יכולה להכביד מאוד על הקמפיין שלו.
ייתכן שהאמריקאים מניחים שבתום המלחמה בעזה, החות'ים יחדלו מהתקיפות שלהם והקואליציה תמשיך אמנם לפטרל באזור תימן אבל לא תידרש לפעולה צבאית התקפית.
כל ההערכות הללו מתעלמות כמובן מהפיל שבמזרח התיכון והוא איראן. החות'ים מבצעים מדיניות איראנית עם חימוש והכשרה איראניים. לא נראה שיש לארצות הברית שום כוונה להכנס לעימות חזיתי מול איראן, ובמידה מסויימת, גם מול הפרוקסי שלה באזור.
עם זאת, מתקפה חות'ית מוצלחת על כלי שיט תשנה את כל התמונה. במקרה כזה לא תוכל יותר ארצות הברית לנצור את האש, ותאלץ לנקוט בפעולה התקפית כלשהי, לפחות כדי לשמר מראית של הרתעה. אם הכלי שייפגע ישתייך לצי של מדינה אחרת היא יכולה להחליט ההיפך ולפרוש בכלל מהקואליציה.
בנתיים, לפחות, נראה שהקואליציה תמשיך באותו אופן, ותסתמך באופן בלעדי על מערכות ההגנה שלה, שבנתיים, עובדות באופן מושלם.
צריך לציין שגם הבחירה באופן פעולה כזה טומנת בחובה משמעויות מרחיקות לכת. החימוש שיורים החות'ים זול וזמין להם מאוד, מה שאומר שתיאורטית הם יכולים להמשיך לירות לעד.
לעומת זאת, לספינות יש חימוש מוגבל והן צריכות להכנס לאחד מהנמלים פה בסביבה כדי לתספק את עצמן.
כמה זמן תוכל הקואליציה להתמיד בזה? האם לאורך זמן נראה שחיקה בכמות הכוחות שמשתתפים? אלו שאלות שמפקדי הקואליציה בוודאי שואלים את עצמם יום יום.
בדומה להשפעת כיפת ברזל על קבלת ההחלטות בירושלים, כך משפיעה מערכת האגיס האמריקאית על החלטות הבית הלבן
U.S. Navy photo by Mass Communication Specialist 2nd Class Aaron Lau
מאז החלו החות'ים בתימן לתקוף כלי שייט במיצרי באב אל מאנדב, בים האדום ובים הערבי הם כבר ירו עשרות חימושים מסוגים שונים לעבר כלי שייט אזרחיים מלאומים שונים (וכאלו שהפליגו למדינות שונות), וכן כלפי כלי שייט צבאים של ארצות הברית וכן בריטניה וצרפת.
המתקפות הללו (שכללו גם השתלטות של כוחות קומנדו מוטסים וימיים על כלי שייט אזרחייים) הביאו את ארצות הברית להקים קואליציה כנגד החות'ים, שמטרתה המוצהרת הינה לאפשר שימוש חופשי ובטוח בנתיבי הים באזור לכל כלי השייט.
אולם, נראה שהחות'ים לא מתרשמים מהכוחות הימיים שנאספו לקרבתם, והם ממשיכים לירות מכל הבא ליד. רק השבוע הם ירו על פני כמה שעות טילים בליסטיים ומל"טים מתאבדים שיורטו על ידי ספינת הצי USS Laboon.
הספינה, שירדה בתעלת סואץ בסך הכל לפני שבוע כבר הספיקה להשתתף בשני ימי קרב כאלו וליירט עשרות חימושים אווירים (בכך היא מצטרפת לאחיותיה ה USS Carney ו- USS Mason).
נראה, כי חליפת הלחימה שמותקנת על גבי ספינות אלו (מערכת AEGIS שמשלבת יכולות גילוי, עקיבה ויירוט בטווחים שונים) מסוגלת לתת מענה טוב מאוד לסיכול הארסנל החות'י. טוב עד כדי כך שחברת הספנות מארסק הודיעה כי תחזור ותפליג באזור במקום להקיף את אפריקה.
דילמת ההצלחה
בטור קודם סקרנו את האפשרויות העומדות בפני הקואליציה הנוכחית לטיפול באיום החות'י. מדובר במנעד שמתחיל מהגנה פאסיבית (כלומר - רק מיירטים חימוש שנורה) על ספינות אזרחיות וכמובן על הכוח עצמו, ועד תקיפות מדוייקות על בסיסי החות'ים והמשגרים עצמם.
נראה שלפחות כרגע הקואליציה מסתפקת באופציה הראשונה, ונראה גם שזה מצליח לה. החות'ים משגרים, הכוח מאתר ומיירט והסחר הימי באזור חוזר לעצמו.
אבל ייתכן שההצלחה הזו משכרת ומשקרת ותגרום לכך שהקואליציה תסתפק בהגנה סבילה ולא תפעל כלל כנגד היכולות הצבאיות החות'יות, וכך האיום הזה יישאר באזור ללא הפרעה.
במידה מסויימת, הדבר דומה להצלחה של מערכות ההגנה האווירית הישראלית (ובראשן "כיפת ברזל") לספק הגנה טובה מאוד לעורף הישראלי מפני רקטות המשוגרות מעזה.
הצלחה זו אפשרה להנהגה הישראלית "להכיל" את הירי, להתעלם מחלקו, להגיב אליו בצורה מינורית או בדרך שאינה צבאית ולמעשה דחתה את הטיפול בבעיית החמאס עד שזה נקט יוזמה והכריח את ישראל להתעמת איתו צבאית בתנאים שלו.
ניתן כמעט בוודאות להעריך שלולי כיפת ברזל הייתה מוצלחת כל כך, מתישהו ירי החמאס היה עובר קו מסויים (נניח - פוגע בגן ילדים) ומחייב את ישראל להגיב צבאית. אירוע שהיה מקטין את האימפקט האיום כל כך של מתקפת השביעי באוקטובר ואת הלחימה העזה והארוכה שאחריו.
בחירת המקום והזמן למתקפה
יש להניח שמומחי אסטרטגיה צבאית אמריקאים עקבו מקרוב אחרי מה שקרה בישראל בשנים האחרונות ומודעים לדילמה הזו. עכשיו נותר לראות האם הם הפנימו שעדיף לטפל באיום מוקדם יותר כל עוד האופציות פתוחות, ומדוע לא פעלו כך עד כה.
יכולות להיות לכך מספר סיבות שקשורות לגורמים צבאים ובינלאומיים גם יחד. נתחיל בכך שארצות הברית תמיד מעדיפה ללחום כחלק מקואליציה.
האמריקאים חיכו עד שהצליחו לגבש קואליציה כזו ולא רצו לפעול לפני כן. סיבה נוספת הינה שהקואליציה שנבנתה שברירית.
היא מורכבת ממספר קטן של מדינות ומספר קטן עוד יותר של מדינות שממש שלחו כוחות בפועל (מדינות רבות שלחו מספר קטן של קצינים שמתפקד כמשקיפים). אפשר להניח שלא כל החברות בקואליציה מוכנות לפעילות צבאית התקפית ברגע זה, או בכלל, ולכן האמריקאים נמנעים מפעולה בשלב זה.
ברקע, סעודיה מנסה להגיע לסוג של הפסקת אש או הסכם שלום מול החות'ים, ואין לה אינטרס שתתחדש הלחימה הפעילה באזור. גם אם היא אינה חלק ממנה. על פי דיווחים, הסעודים בעד הקואליציה אבל נמנעו מלשלוח כוחות בכדי לא לטרפד את המאמצים הדיפלומטיים שלהם.
כמובן, יכול להיות שהאמריקאים מתכוונים לפתוח במתקפה ופשוט בוחרים את המקום והזמן שמתאים להם. כגון לאחר הכריסמס והשנה האזרחית, או כשיצברו עוד כוחות באיזור, או בשל שיקולים מבצעיים אחרים. למשל, השלמת תמונת מודיעין לפני תקיפה באמצעות הכוחות האוויריים של נושאת המטוסית אייזנהאור הנמצאים סמוך לחופי תימן.
ואולי לא תהיה שום תגובה?
יכול להיות גם שאמריקה לא רוצה לטפל צבאית באיום החות'י כעת. הנשיא ביידן נמצא בשנת בחירות ומערכה צבאית כושלת יכולה להכביד מאוד על הקמפיין שלו.
ייתכן שהאמריקאים מניחים שבתום המלחמה בעזה, החות'ים יחדלו מהתקיפות שלהם והקואליציה תמשיך אמנם לפטרל באזור תימן אבל לא תידרש לפעולה צבאית התקפית.
כל ההערכות הללו מתעלמות כמובן מהפיל שבמזרח התיכון והוא איראן. החות'ים מבצעים מדיניות איראנית עם חימוש והכשרה איראניים. לא נראה שיש לארצות הברית שום כוונה להכנס לעימות חזיתי מול איראן, ובמידה מסויימת, גם מול הפרוקסי שלה באזור.
עם זאת, מתקפה חות'ית מוצלחת על כלי שיט תשנה את כל התמונה. במקרה כזה לא תוכל יותר ארצות הברית לנצור את האש, ותאלץ לנקוט בפעולה התקפית כלשהי, לפחות כדי לשמר מראית של הרתעה. אם הכלי שייפגע ישתייך לצי של מדינה אחרת היא יכולה להחליט ההיפך ולפרוש בכלל מהקואליציה.
בנתיים, לפחות, נראה שהקואליציה תמשיך באותו אופן, ותסתמך באופן בלעדי על מערכות ההגנה שלה, שבנתיים, עובדות באופן מושלם.
צריך לציין שגם הבחירה באופן פעולה כזה טומנת בחובה משמעויות מרחיקות לכת. החימוש שיורים החות'ים זול וזמין להם מאוד, מה שאומר שתיאורטית הם יכולים להמשיך לירות לעד.
לעומת זאת, לספינות יש חימוש מוגבל והן צריכות להכנס לאחד מהנמלים פה בסביבה כדי לתספק את עצמן.
כמה זמן תוכל הקואליציה להתמיד בזה? האם לאורך זמן נראה שחיקה בכמות הכוחות שמשתתפים? אלו שאלות שמפקדי הקואליציה בוודאי שואלים את עצמם יום יום.
