פרשנות | הזרוע הצבאית של חמאס בעזה הוכרעה
לאחר כמעט 66 ימי לחימה - הוכרע צבאית ארגון חמאס בעזה | הקרבות עדיין נמשכים, אך הסטטוס הצבאי בין הצבאי כבר ברור
בהסתכלות על המצב הטקטי והאופרטיבי ברצועת עזה, מבצע" חרבות ברזל" מצוי בימים אלה במצב הכרעה – כדי להבהיר מושג זה חשוב להתבונן באויב, במקרה זה הזרוע הצבאית של חמאס כמערכת, שלה יש מקור עוצמה, ומספר רכיבים שתומכים אותו.
הוצאת הרכיבים האלה מידי שליטת הארגון, השמדתם או נטרולם, תוך פגיעה משמעותית במקור העוצמה מהווה הכרעה דה-פקטו של האויב.
המערכת הצבאית הוכרעה
רכיבי המערכת של הזרוע הצבאית ברורים: יכולות השיגור של רקטות לעומק ישראל, התבססות על תת-הקרקע על מנת לאפשר הגנה וצמצום חשיפה לאש של צה"ל ונתיבי ניוד של לוחמים, זאת בצד יכולות התקפיות על פני הקרקע – בהסתכלות מהירה על שדה המערכה, רכיבים אלו מצויים בקריסה, ולקראת נקודת שבירה ברורה.
יכולות השיגור של הארגון הצטמצמו – המרחב הפיזי האופציונאלי לשיגור ירד ביותר מ70 אחוזים לאור שליטת צה"ל בצפון הרצועה, ועל חלק ממרכזה ודרומה.
המנהור של חמאס נגדע במרכז הרצועה, ומטופל באופן שיטתי ומצטבר הפוגע משמעותית ביכולת הניוד והשרידות של כוחותיו לאורך ולרוחב הרצועה.
גם התחילה מגמת כניעה המצביעה על המוראל בארגון ואל האמון של לוחמיו ביכולת הארגון לשרוד, וביכולת של מנהיגיו להוביל להצלחה כלשהי.
בצד כל אלו, פגיעה עמוקה ומשמעותית בתשתיות השיגור, ובפעילים עצמם – כל הרכיבים הטקטיים של הזרוע הצבאית מצויים בדעיכה ניכרת.
גם בראיית הקרקע, עיקר הרצועה מצויה תחת שליטה של צה"ל – צמתים מרכזיים, נתיבי תנועה ומילוט, נכסים שלטוניים ושטחים שולטים על פני הקרקע באופן נרחב, גם בסיוע יכולות אוויריות.
בהצטברות הפגיעה ברכיבים עליו מושתת הארגון הצבאי – הנזק לזרוע הצבאית של חמאס כבר כעת הוא עצום, והארגון בפועל לא מסוגל להביא לידי ביטוי את מלוא היכולות שלו, רובן הצטמצם משמעותית.
התקלויות ספורדיות
כעת, אנו עדים להתקלויות ספורדיות לא מנוהלות, שיגורים ממרחבים שנדחקו לדרום, ויכולות אופרטיביות מדוללות, עיקרן למרחב חאן-יונס, שההשתלטות של צה"ל עליו הולכת ונשלמת.
הקושי הוא מקור העוצמה של הארגון, שעד ה-7/10 נשען על גיוס נרחב של המונים כלי נשק בכמויות בלתי נתפסות ומערכת פיקוד ושליטה שלא קל לחדור אותה. אולם לאחר חטיפתם של ישראלים לארגון יש ביד מקור עוצמה אחר המאפשר לו מנופי לחץ על החברה הישראלית.
המצב שנותר כעת הוא נקודת החלטה שבין שבירה צבאית מלאה ובין עצירה אופרטיבית נוספת לשם ניהול משא ומתן ושחרור החטופים, קרי מצב בו המנוף של חמאס יצטמצם וחטופים נוספים ישוחררו.
הפעולה המבצעית לשחרור חטופים שהוצהרה על-ידי דובר צה"ל ביום שישי האחרון ולא פורסמה במלואה עשויה להעיד על ניסיון אופרטיבי לשמוט "קלפי" מיקוח מידי חמאס – זהו סימן מעיד על כך שכעת מאמץ משמעותי מכוון לנטרול מקור העוצמה שהארגון הזה ניכס לעצמו.
הדילמה האופרטיבית בין שבירה צבאית מלאה ובין עצירה לשם שחרור חטופים מורכבת. נקודת שבירה היא בהחלט ברת השגה שכן הארגון עומד בפני מצב הכרעה צבאי, אך מנוף החטופים שבידי מנהיגיו מהווה סוגייה ברורה – מחיר ההכרעה הצבאית מצוי תחת מתח מול הסיכוי של פגיעה בחטופים.
בחמאס ככל הנראה מצפים לעצירה אופרטיבית לשם שחרור חטופים – כך ישראל נהגה עד כה, ובחמאס סביר להניח שמניחים את אותה הנחה בהקשר הזה.
בפני ישראל הדילמה האופרטיבית היא מורכבת מאוד, וכרוכה בדעת הקהל ובערכים החברתיים. הימים הקרובים מאוד יגלו לנו מה סדרי העדיפויות של הדרג המדיני בישראל – שבירה צבאית מוחלטת של חמאס, או שחרור חטופים תחת המנוף של חמאס.
סביר להניח שהערכים שלנו יובילו את ההחלטה, ומכאן שהשאלה הנוספת היא באיזו נקודה צה"ל צריך להימצא על-מנת לצמצם את המינוף של חמאס במו"מ. כפי שהדברים נראים כעת, נקודת ההכרעה היא במרכז חאן-יונס, וצה"ל עשוי להיות שם בזמן הקרוב מאוד.