פרשנות | אלו הסיכונים הטקטיים בהפסקת האש בעזה
עצירת מומנטום, בלבול וחוסר תכלית, ירידה במוראל ואיום בצלפים ונ״ט - כל אלו סיכונים שנדרש להתייחס עליהם בתכנון הטקטי לקראת הפסקת האש
רונן איציק
| 22/11/2023
ההפוגה מול חמאס שככל הנראה תכנס לתוקפה ביממות הקרובות היא החלטה מדינית לגיטימית, עבור החזרת חטופים. אלו אינם אמורים לשלם את מחיר הכישלון הצבאי על הפקרתם ב-7 לאוקטובר.
מצב הגנה
למצב הזה יש השלכות משמעותיות על הכוח הלוחם ברצועה, שמצוי במתקפה שההפוגה עוצרת את התאוצה שלה. כידוע – תמרון קרקעי מתבסס לא מעט על יצירת מומנטום התקפי שצובר הישגים ככל שהזמן עובר, עד כדי הגעה להכרעת האויב והכנעתו. וזה, כאמור, יעצר למספר ימים.
מזווית הלוחם של צה"ל המצוי כעת בעומק רצועת עזה, משמעות ההפוגה ברמה הטקטית הבסיסית היא מעבר למצב הגנתי. תכלית מצב זה היא מניעה מהאויב לנסות ולפגוע בהישג הקרקעי שהושג את כה, וכן הגנה על סדר הכוחות הלוחם השוהה בשטח.
ניסיון העבר מול חמאס, ובעיקר מהמבצעים "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה" מלמד, כי הפוגה מול חמאס היא לכל הפחות תורפה עבור הכוח הלוחם. לשנות "מוד" מהתקפה להגנה הוא דבר שצה"ל יודע ובהחלט יכול לעשות.
מבחינה מנטלית עבור הלוחמים המצב מאוד לא נוח. המעבר למצב הגנה אמור ליצור מצב שהם לא חשופים לגחמות האויב. זוהי כאמור טקטיקת לחימה, אך עצירת תנופה עשוי להביא בעקבותיה בלבול, תחושת חוסר תכלית, ולעיתים אף אובדן הרצון ופגיעה במוראל.
האתגר העומד בפני צה"ל בימים הקרובים הוא שימור רוח הלחימה בקרב הגייסות – מחד, לרענן אותם, להזרים להם ציוד, לאפשר להם להתכונן נפשית וטקטית למהלכים הבאים, ומנגד לשמר את רוח הלחימה והאמונה בצדקת הדרך.
משימתם של המפקדים היא להחזיק את לוחמיהם במתח המבצעי הנדרש. מתח כזה יישמר ללא ספק מתוך הכרותנו עם האויב וההבנה שלנו שהוא ינצל את ההפוגה בסבירות גבוהה כדי לתקוף כוחות ולנצל את התורפה הזו.
עמדות ההגנה חייבות להיות בנויות באופן מקצועי, לצמצם חשיפה לאש אויב, ובעיקר צליפה ונ.ט. לשמר הרכבי כוחות חזקים בעלי יכולת הגנה הדדית – כוחות משולבים שחלקם פועלים אקטיבית לזיהוי ניסיון האויב לפעול, חלקם מגינים פיזית על הנכסים עליהם השתלטנו, וזאת בצד רגישות גבוהה לשינוי מצב מיידי.
שימור ההישג
המשימה העומדת בפני צה"ל במצב זה הוא שימור ההישג שנוצר בהתקפה –השליטה בצירים, בצמתים, בשטחים השולטים – שליטה בתצפית ובאש על מרחבים מהם יכול לצוץ אויב, ובאשר לכך, שליטה על פתחי היציאה של מנהרות שאותרו –אותם פירים.
הכוחות חייבים להיות ניידים, בצד עמדות הגנה שהכוחות ההנדסיים חייבים לבנות ומהר, על הכוחות לקיים תנועה מתמדת.
להימנע מ"עמידה במקום" ומקסימום פעולות ל"שבירת שגרה" באופן שיאפשר לאויב ללמוד את מיקומם והפעלה של יכולות צליפה או ירי מרגמות לעבר ריכוזי כוח.
עקרונות האבטחה והמשמעת המבצעית ברמת החייל חיוניים. החיילים חייבים להיות מודעים לאיומים במרחב, לאיומי הצליפה והגיחה של אויב מתוך פירים. עמדת הגנה בה מוצבים לוחמים חייבת להיות קשיחה, לכל עמדה כזו יש עמדה מקבילה שביניהן יש חיפוי הדדי.
הוראות הפתיחה באש חייבות להיות מותאמות, וכל חייל חייב להכיר מיקום כוחות נוספים לשם הימנעות מזיהוי כוחותנו כאויב, והמנעות מירי דו-צדדי.
עיקרון הניידות
זמני התורפה חייבים להיות מנותחים ומעובים במענה המבצעי – זמני זריחה ושקיעה, ערפל ורגעים של קשיי ערנות – פה חייב להיות עיבוי של העמדות. הכוחות חייבים לשלב שליטה בתצפית, עם שליטה באש, בצד יכולת מהירה של עיבוי והפעלת עתודה מקומית.
עיקרון הניידות חייב להביא לידי ביטוי את יכולות המיגון של הרק"מ, הטנקים והנמ"רים. לא נכון שכוח יבצע את אותה משימה לאורך זמן. נדרשת תחלופת משימות, תחלופת עמדות ושינויים תכופים, כאלה שלא מספקים לאויב מטרות קלות וגם שומרים על נתיבי התנועה ההכרחיים לתכניות המעודנות להמשך, שצה"ל ינצל את ההפוגה כדי לבנותן.
האתגר של צה"ל בימים הקרובים הוא לשמר את הישגי ההתקפה, לבטח את לוחמיו בשטח, ובעיקר לשמר את רוח הלחימה לקראת ההמשך.
עצירת מומנטום, בלבול וחוסר תכלית, ירידה במוראל ואיום בצלפים ונ״ט - כל אלו סיכונים שנדרש להתייחס עליהם בתכנון הטקטי לקראת הפסקת האש
ההפוגה מול חמאס שככל הנראה תכנס לתוקפה ביממות הקרובות היא החלטה מדינית לגיטימית, עבור החזרת חטופים. אלו אינם אמורים לשלם את מחיר הכישלון הצבאי על הפקרתם ב-7 לאוקטובר.
מצב הגנה
למצב הזה יש השלכות משמעותיות על הכוח הלוחם ברצועה, שמצוי במתקפה שההפוגה עוצרת את התאוצה שלה. כידוע – תמרון קרקעי מתבסס לא מעט על יצירת מומנטום התקפי שצובר הישגים ככל שהזמן עובר, עד כדי הגעה להכרעת האויב והכנעתו. וזה, כאמור, יעצר למספר ימים.
מזווית הלוחם של צה"ל המצוי כעת בעומק רצועת עזה, משמעות ההפוגה ברמה הטקטית הבסיסית היא מעבר למצב הגנתי. תכלית מצב זה היא מניעה מהאויב לנסות ולפגוע בהישג הקרקעי שהושג את כה, וכן הגנה על סדר הכוחות הלוחם השוהה בשטח.
ניסיון העבר מול חמאס, ובעיקר מהמבצעים "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה" מלמד, כי הפוגה מול חמאס היא לכל הפחות תורפה עבור הכוח הלוחם. לשנות "מוד" מהתקפה להגנה הוא דבר שצה"ל יודע ובהחלט יכול לעשות.
מבחינה מנטלית עבור הלוחמים המצב מאוד לא נוח. המעבר למצב הגנה אמור ליצור מצב שהם לא חשופים לגחמות האויב. זוהי כאמור טקטיקת לחימה, אך עצירת תנופה עשוי להביא בעקבותיה בלבול, תחושת חוסר תכלית, ולעיתים אף אובדן הרצון ופגיעה במוראל.
האתגר העומד בפני צה"ל בימים הקרובים הוא שימור רוח הלחימה בקרב הגייסות – מחד, לרענן אותם, להזרים להם ציוד, לאפשר להם להתכונן נפשית וטקטית למהלכים הבאים, ומנגד לשמר את רוח הלחימה והאמונה בצדקת הדרך.
משימתם של המפקדים היא להחזיק את לוחמיהם במתח המבצעי הנדרש. מתח כזה יישמר ללא ספק מתוך הכרותנו עם האויב וההבנה שלנו שהוא ינצל את ההפוגה בסבירות גבוהה כדי לתקוף כוחות ולנצל את התורפה הזו.
עמדות ההגנה חייבות להיות בנויות באופן מקצועי, לצמצם חשיפה לאש אויב, ובעיקר צליפה ונ.ט. לשמר הרכבי כוחות חזקים בעלי יכולת הגנה הדדית – כוחות משולבים שחלקם פועלים אקטיבית לזיהוי ניסיון האויב לפעול, חלקם מגינים פיזית על הנכסים עליהם השתלטנו, וזאת בצד רגישות גבוהה לשינוי מצב מיידי.
שימור ההישג
המשימה העומדת בפני צה"ל במצב זה הוא שימור ההישג שנוצר בהתקפה –השליטה בצירים, בצמתים, בשטחים השולטים – שליטה בתצפית ובאש על מרחבים מהם יכול לצוץ אויב, ובאשר לכך, שליטה על פתחי היציאה של מנהרות שאותרו –אותם פירים.
הכוחות חייבים להיות ניידים, בצד עמדות הגנה שהכוחות ההנדסיים חייבים לבנות ומהר, על הכוחות לקיים תנועה מתמדת.
להימנע מ"עמידה במקום" ומקסימום פעולות ל"שבירת שגרה" באופן שיאפשר לאויב ללמוד את מיקומם והפעלה של יכולות צליפה או ירי מרגמות לעבר ריכוזי כוח.
עקרונות האבטחה והמשמעת המבצעית ברמת החייל חיוניים. החיילים חייבים להיות מודעים לאיומים במרחב, לאיומי הצליפה והגיחה של אויב מתוך פירים. עמדת הגנה בה מוצבים לוחמים חייבת להיות קשיחה, לכל עמדה כזו יש עמדה מקבילה שביניהן יש חיפוי הדדי.
הוראות הפתיחה באש חייבות להיות מותאמות, וכל חייל חייב להכיר מיקום כוחות נוספים לשם הימנעות מזיהוי כוחותנו כאויב, והמנעות מירי דו-צדדי.
עיקרון הניידות
זמני התורפה חייבים להיות מנותחים ומעובים במענה המבצעי – זמני זריחה ושקיעה, ערפל ורגעים של קשיי ערנות – פה חייב להיות עיבוי של העמדות. הכוחות חייבים לשלב שליטה בתצפית, עם שליטה באש, בצד יכולת מהירה של עיבוי והפעלת עתודה מקומית.
עיקרון הניידות חייב להביא לידי ביטוי את יכולות המיגון של הרק"מ, הטנקים והנמ"רים. לא נכון שכוח יבצע את אותה משימה לאורך זמן. נדרשת תחלופת משימות, תחלופת עמדות ושינויים תכופים, כאלה שלא מספקים לאויב מטרות קלות וגם שומרים על נתיבי התנועה ההכרחיים לתכניות המעודנות להמשך, שצה"ל ינצל את ההפוגה כדי לבנותן.
האתגר של צה"ל בימים הקרובים הוא לשמר את הישגי ההתקפה, לבטח את לוחמיו בשטח, ובעיקר לשמר את רוח הלחימה לקראת ההמשך.
