פרשנות | המכשול הימי הבלתי חדיר - נחדר. חיל הים נדרש להערכת סיכונים מחודשת
חיל הים יידרש לחשיבה מחודשת לגבי איומי הייחוס מולם הוא נדרש להתמודד גם מול הזירה הצפונית
אייל פינקו
| 20/11/2023
בפתחה של מלחמת "חרבות הברזל" בבוקר השביעי לספטמבר, בוצעו ניסיונות חדירה של היחידה הימית של חמאס גם דרך הים. על אף הפעילות של חיל הים, חלקם צלחו.
מפקד בסיס אשדוד של חיל הים, האחראי לגזרת עזה, העלה את הכוננות בליל שישי לאור ההתרעות שהיו באזור, ואת המחבלים על סירותיהם ושלל האמצעים שלהם פגשו לוחמי יחידות הבט"ש של חיל הים, פלגת הדבורות ויחידת הצרעות.
לוחמי הבט"ש יחד עם מערך הגילוי החופי הצליחו לגלות את החדירה מהים, שבוצעה באמצעות ארבע סירות תקיפה מהירות, צוללים ושחיינים.
כלי השיט של חיל הים שפעלו באזור קו הגבול שבין עזה לישראל, הצליחו להשמיד שתיים מהסירות. שתי סירות אחרות, כשחלק מצוותן נהרג מאש כלי השיט הישראליים, הצליחו לחדור את קו ההגנה ולהגיע לחוף סמוך לזיקים. ירי שבוצע לעבר שתי הסירות והמחבלים שנוצרו הביא לחיסולם.
במקביל מערך הצרעות והדבורות הצליח באמצעות ירי מקלעים ופצצות עומק להשמיד שחיינים וצוללים שניסו לחדור לחוף הישראלי.
במהלך הלילה שבין שבת לראשון, לאחר שהוקפצו מבסיסי חיפה ועתלית, השמידה ספינת טילים חמישה כלי שיט נוספים של חמאס שניסו לחדור לישראל, וסירות שייטת 13 הצליחו להרוג עשרות מחבלים אחרים, שניסו להגיע לחוף בשחייה ובצלילה. ספינות הטילים ושייטת 13 הוכוונו על ידי מערך הגילוי החופי שבסיסו באשדוד.
כלי השיט של חיל הים יחד עם מערך השליטה החופי, הם אלו אשר מנעו את חדירת כלי השיט והשחיינים של חמאס.
כאמור, למרות פעילות חיל הים, קו ההגנה הימי הפיזי, בדומה לזה היבשתי, קרס באותו בוקר שבת. מחבלים חדרו לחופי ישראל וביצעו טבח בבסיסי צבא ובאזרחים ששהו באותו זמן בחוף.
קו ההגנה הימי בעזה
בנייתו של קו ההגנה הימי החלה ב- 2005 והוא כלל שני שלבים. השלב הראשון הסתיים בשלהי 2006 וכלל בנייה של קיר מלט באורך של כ- 150 מטרים ובגובה של שלושה מטרים מקרקעית הים.
מטרתו של קיר המלט הייתה לשמש מחסום שימנע חדירה של דייגים, מחבלים ומבריחים מעזה לתוך שטחי הים של ישראל. הפרוייקט דאז הוערך בכארבעה מיליון שקלים.
לאחר מבצע "צוק איתן" ב- 2014, החלו חיל הים ומשרד הביטחון לעבוד על השלב השני של המכשול הימי באורך של כ- 800 מטרים לתוך הים, הכולל שכבת אבן תת מימי, גדר אבן מעל המים, וגדר פלדה צפה באורך עשרה מטרים, שתעוגן על-ידי בטון שיימנע את היסחפותה. מטרתה של הגדר הצפה הייתה עצירת סירות מהירות, המפליגות במהירות של עד 50 קשרים, ומניעת הגעתן אל נמל אשקלון.
על המכשול הותקנו אמצעים שונים לכיסוי התווך העל-מימי והתת-מימי, לרבות גילוי שחיינים וצוללים. ב- 2018 תיאר משרד הביטחון את המכשול כ"שובר גלים בלתי חדיר".
בניית המכשול הימי החלה לאחר שאמ"ן העריך דאז כי חמאס ינסה לפגוע בישראל דרך הים באמצעות יחידת הקומנדו הימי שלו, לאחר שיתקשה לעשות זאת מתחת לאדמה או מהאוויר לאחר שהמכשול הקרקעי נבנה.
כל קו נפרץ
יחידת הקומנדו הימי של חמאס, אחת מהיחידות המובחרות של ארגון הטרור הרצחני, הצליחה למרות האמירות של משרד הביטחון. המכשול הימי ״הבלתי חדיר״ - נחדר.
נראה כי המכשול הפיזי, בו הושקעו סכומי כסף אדירים, הקשה אולי את החדירה של חמאס אך לא מנע אותה. לא מעל המים ולא מתחת למים.
בתרחישי איום הייחוס שנלקחו בחשבון בבניית הגדר ואמצעי הגילוי נלקחו, ככל הנראה, דפוסי פעולה של פשיטות קומנדו הכוללות מספר קטן יחסית של כלי שיט ומספר קטן יחסית של צוללים/שחיינים.
מול אלו הגדר הימית הייתה, אולי, מהווה מכשול אמיתי. אך מול גלי התקיפה הגדולים יחסית בשבת של השביעי לאוקטובר, לא עמדה הגדר הימית הפיזית.
מה שנראה שעבד והיטב מעבר לכלי השיט שפעלו בזירה במקצועיות ובקור רוח, הוא מערך הסנסורים של חיל הים, שהצליחו לא רק לזהות את כלי השיט המהירים של חמאס שפעלו באופן חריג, אלא גם את השחיינים והצוללים, שניסו לחדור את החוף.
זוהי ללא ספק יכולת מרשימה. בניגוד למה שקרה לגדר היבשתית ולסנסורים שהושמדו על ידי רחפני חמאס, הסנסורים והטכנולוגיה בים פעלה כנדרש.
חיל הים יידרש לחשיבה מחודשת לגבי איומי הייחוס מולם הוא נדרש להתמודד מול הזירה הצפונית. לבחון האם מערך הגילוי החופי, כלי הבט"ש וספינות הטילים יידעו להתמודד מול תקיפת נחיל כלי שיט של חיזבאללה, יחד עם מטחי רקטות וטילים מהחוף לעבר כלי השיט שלו, בסיסיו ונמלי הים של ישראל.
סביר להניח כי תרחיש כזה מתוכנן על ידי הכוח הימי של חיזבאללה, יחד עם סל הפתעות נוסף, שיכלול ככל הנראה הפעלת כוח קומנדו ימי שירד מאוניות סוחר או מסירות דיג גדולות ואולי אף הפעלה של צוללות ננס, בדומה לאלו הקיימות באיראן.
חיל הים יידרש לחשיבה מחודשת לגבי איומי הייחוס מולם הוא נדרש להתמודד גם מול הזירה הצפונית
בפתחה של מלחמת "חרבות הברזל" בבוקר השביעי לספטמבר, בוצעו ניסיונות חדירה של היחידה הימית של חמאס גם דרך הים. על אף הפעילות של חיל הים, חלקם צלחו.
מפקד בסיס אשדוד של חיל הים, האחראי לגזרת עזה, העלה את הכוננות בליל שישי לאור ההתרעות שהיו באזור, ואת המחבלים על סירותיהם ושלל האמצעים שלהם פגשו לוחמי יחידות הבט"ש של חיל הים, פלגת הדבורות ויחידת הצרעות.
לוחמי הבט"ש יחד עם מערך הגילוי החופי הצליחו לגלות את החדירה מהים, שבוצעה באמצעות ארבע סירות תקיפה מהירות, צוללים ושחיינים.
כלי השיט של חיל הים שפעלו באזור קו הגבול שבין עזה לישראל, הצליחו להשמיד שתיים מהסירות. שתי סירות אחרות, כשחלק מצוותן נהרג מאש כלי השיט הישראליים, הצליחו לחדור את קו ההגנה ולהגיע לחוף סמוך לזיקים. ירי שבוצע לעבר שתי הסירות והמחבלים שנוצרו הביא לחיסולם.
במקביל מערך הצרעות והדבורות הצליח באמצעות ירי מקלעים ופצצות עומק להשמיד שחיינים וצוללים שניסו לחדור לחוף הישראלי.
במהלך הלילה שבין שבת לראשון, לאחר שהוקפצו מבסיסי חיפה ועתלית, השמידה ספינת טילים חמישה כלי שיט נוספים של חמאס שניסו לחדור לישראל, וסירות שייטת 13 הצליחו להרוג עשרות מחבלים אחרים, שניסו להגיע לחוף בשחייה ובצלילה. ספינות הטילים ושייטת 13 הוכוונו על ידי מערך הגילוי החופי שבסיסו באשדוד.
כלי השיט של חיל הים יחד עם מערך השליטה החופי, הם אלו אשר מנעו את חדירת כלי השיט והשחיינים של חמאס.
כאמור, למרות פעילות חיל הים, קו ההגנה הימי הפיזי, בדומה לזה היבשתי, קרס באותו בוקר שבת. מחבלים חדרו לחופי ישראל וביצעו טבח בבסיסי צבא ובאזרחים ששהו באותו זמן בחוף.
קו ההגנה הימי בעזה
בנייתו של קו ההגנה הימי החלה ב- 2005 והוא כלל שני שלבים. השלב הראשון הסתיים בשלהי 2006 וכלל בנייה של קיר מלט באורך של כ- 150 מטרים ובגובה של שלושה מטרים מקרקעית הים.
מטרתו של קיר המלט הייתה לשמש מחסום שימנע חדירה של דייגים, מחבלים ומבריחים מעזה לתוך שטחי הים של ישראל. הפרוייקט דאז הוערך בכארבעה מיליון שקלים.
לאחר מבצע "צוק איתן" ב- 2014, החלו חיל הים ומשרד הביטחון לעבוד על השלב השני של המכשול הימי באורך של כ- 800 מטרים לתוך הים, הכולל שכבת אבן תת מימי, גדר אבן מעל המים, וגדר פלדה צפה באורך עשרה מטרים, שתעוגן על-ידי בטון שיימנע את היסחפותה. מטרתה של הגדר הצפה הייתה עצירת סירות מהירות, המפליגות במהירות של עד 50 קשרים, ומניעת הגעתן אל נמל אשקלון.
על המכשול הותקנו אמצעים שונים לכיסוי התווך העל-מימי והתת-מימי, לרבות גילוי שחיינים וצוללים. ב- 2018 תיאר משרד הביטחון את המכשול כ"שובר גלים בלתי חדיר".
בניית המכשול הימי החלה לאחר שאמ"ן העריך דאז כי חמאס ינסה לפגוע בישראל דרך הים באמצעות יחידת הקומנדו הימי שלו, לאחר שיתקשה לעשות זאת מתחת לאדמה או מהאוויר לאחר שהמכשול הקרקעי נבנה.
כל קו נפרץ
יחידת הקומנדו הימי של חמאס, אחת מהיחידות המובחרות של ארגון הטרור הרצחני, הצליחה למרות האמירות של משרד הביטחון. המכשול הימי ״הבלתי חדיר״ - נחדר.
נראה כי המכשול הפיזי, בו הושקעו סכומי כסף אדירים, הקשה אולי את החדירה של חמאס אך לא מנע אותה. לא מעל המים ולא מתחת למים.
בתרחישי איום הייחוס שנלקחו בחשבון בבניית הגדר ואמצעי הגילוי נלקחו, ככל הנראה, דפוסי פעולה של פשיטות קומנדו הכוללות מספר קטן יחסית של כלי שיט ומספר קטן יחסית של צוללים/שחיינים.
מול אלו הגדר הימית הייתה, אולי, מהווה מכשול אמיתי. אך מול גלי התקיפה הגדולים יחסית בשבת של השביעי לאוקטובר, לא עמדה הגדר הימית הפיזית.
מה שנראה שעבד והיטב מעבר לכלי השיט שפעלו בזירה במקצועיות ובקור רוח, הוא מערך הסנסורים של חיל הים, שהצליחו לא רק לזהות את כלי השיט המהירים של חמאס שפעלו באופן חריג, אלא גם את השחיינים והצוללים, שניסו לחדור את החוף.
זוהי ללא ספק יכולת מרשימה. בניגוד למה שקרה לגדר היבשתית ולסנסורים שהושמדו על ידי רחפני חמאס, הסנסורים והטכנולוגיה בים פעלה כנדרש.
חיל הים יידרש לחשיבה מחודשת לגבי איומי הייחוס מולם הוא נדרש להתמודד מול הזירה הצפונית. לבחון האם מערך הגילוי החופי, כלי הבט"ש וספינות הטילים יידעו להתמודד מול תקיפת נחיל כלי שיט של חיזבאללה, יחד עם מטחי רקטות וטילים מהחוף לעבר כלי השיט שלו, בסיסיו ונמלי הים של ישראל.
סביר להניח כי תרחיש כזה מתוכנן על ידי הכוח הימי של חיזבאללה, יחד עם סל הפתעות נוסף, שיכלול ככל הנראה הפעלת כוח קומנדו ימי שירד מאוניות סוחר או מסירות דיג גדולות ואולי אף הפעלה של צוללות ננס, בדומה לאלו הקיימות באיראן.
