פרשנות | ישראל צריכה לתקוף בלבנון ולאיים על שדות הנפט של איראן
בנוסף: אם צריך, ישראל נדרשת לאיים על מצרים ובמידת הצורך - לתקוף בכל החזיתות
יורם פלד
| 13/11/2023
הסרט מתאר קצין אמריקאי בווייטנאם שהחליט להילחם כמו הווייטנאמיים במקום תפיסת המערב והצליח להפחיד מאוד את הויאטקונג.
במזרח התיכון צמחו סביבנו צבאות של רוצחים בעידוד וסיוע אירני, אבל לא רק. מצרים לבנון וסוריה תומכים ומספקים להם בסיס, תשתיות ונשק.
דרך מצרים הצטייד החמס בכמויות עצומות של נשק בעצימת עיניים מצרית. (האוניה קרין A הייתה מיועדת לעגון בנמל אלכסנדריה). לעומת זאת, תייר ישראלי שיכנס למצריים או סיני עם כדור אחד בתרמיל, יכלא מידית.
מצרים הפרה ומפירה בגסות את הסכם השלום ללא כל תגובה ישראלית מהחשש לפגיעה בהסכם.
הסכם השלום התנה כוח מצרי בגודל דיביזיה בלבד עד 60 ק״מ ממזרח לתעלה. המצרים בנו שלוש שדות תעופה צבאיים עם דירים, תשתיות אספקה ודלק, מחנות קבע לדיביזיות, כוח של כ-100 טנקים ברפיח. שישה מעברים בגודל כביש 6 מתחת לתעלה, שלוש תחנות מכ״ם בסיני ועוד. הצבא המצרי חמוש בנשק מערבי ומזרחי מודרני. כל הטוב הזה מיועד למטרה אחת, ישראל.
א-סיסי "ידידנו" פועל נגדנו בהתמדה למרות שפרשננו דואגים לשבח את הסכם השלום עימו, ואף מזהירים שכל פעולה בעזה כמו העברה זמנית של בלתי מעורבים לשטח מצרים תגרום לביטול ההסכם "החשוב" הזה.
קבעון (קונספציה) בהקשר המצרי יעמיד את ישראל במצב בלתי אפשרי בגבולנו הדרומי, כאשר המצרי יחליט שהגיע הזמן לחזור לאשדוד לגשר עד הלום ומשם לת"א. ב-2011 טענתי שכיפת ברזל מהווה הגנה מעולה אבל אינה תחליף להתקפה. השאננות שגילינו בקיבעון של הגנת הכיפה וההכלה של מטחי הרקטות מעזה במשך השנים, הביאו ל-7 באוקטובר 2023.
בערך באותו זמן טענתי שחיל האוויר אינו מצטייד נכון כנגד האיומים סביבנו (סגירת טיסות מסוקי קרב, הצטיידות בטיסות אף 35). כתחליף לחלק מהסד"כ עליו לפתח ולהצטייד בטק"ק. אותה שאננות גרמה לחשיבה המוטעית שחיל האוויר יוכל לטפל באיומים ללא צורך בצבא היבשה.
במלחמת חרבות ברזל נחשפו הכשלים שמקורם בחזון השלום עם ארגוני טרור. לא רק הכשלים הטקטיים, גם האסטרטגיים, שנערמו במשך שנים מאז ההסכם עם מצרים 1977.
במלחמת העצמאות, סיני 1956, ששת הימים 1967 ובכיפור 1973 נלחם צה"ל בצבאות סדירים ויכול להם בזמן יחסית קצר. לא קיבלנו נשק מאמריקה עד אחרי 1967. האסטרטגיה הייתה לתקוף ראשונים, להעביר את המלחמה לשטחי האויב.
ישראל נתפסה כמעצמה אזורית, בעל ברית של המערב. הסכמי אברהם וסעודיה נועדו לחזק ברית זו. כעת אנחנו נתפסים כנטל. מקבלים הוראות מהמערב שמגיע לוודא שלא תפרוץ כאן מלחמה אזורית שאינה באינטרסים של ארה"ב בזמן זה.
אנחנו נסמכים על הקטארים תומכי אירן וטרור, מצרים שדאגה לחמש את החמאס, ומפירה בגלוי כל הסכם עם ישראל ללא חשש. בגבולנו הצפוני אויב מר שיושב על הגדרות ויורה על ישובים. ישראל משום מה חוששת לפתוח חזית שניה מפחד הטילים שצברו שנים מבלי כל תגובה ישראלית, זאת אחרי שנחתם הסכם עם לבנון על פרוז השטח מדרום לליטני מחיזבאללה.
האירוע שבו נכבשו 22 ישובים בדרום ע"י ארגון טרור רצחני יכול היה לשמש לנו תזכורת כואבת לגבי אופן ההתנהלות של ישראל במזרח התיכון. באותה קלות שחדרו ליישובי העוטף יכלו במקום להמשיך עם הטנדרים לבאר שבע ותל אביב, אף אחד לא היה לעצור אותם.
צה"ל מגויס במלואו, ארה"ב מצפה שנפעל באגרסיביות כפי שפעלנו ב -1967. אם חפצי חיים אנחנו כאן יש לבצע עכשיו. לפעול מידית נגד לבנון, ולהכריז שההסכם הופר ועל החיזבאללה לנוע צפונית לליטני מידית.
לאיראנים הבוחשים כאן להודיע ששדות הנפט שלהם בסכנה. להתריע למצרים על ההפרות וחימוש החמאס, וליצר מנוף מאיים מולם. לעמוד מאחורי ההצהרות ולהפעיל כוח אם אינן מתממשות.
לא נוכל להמשיך לחיות כאן בגישה המכילה הדפנסיבית עד כה. האירוע בדרום הוא מנוף לשינוי האסטרטגיה שלנו. נקבל את כל הסיוע המערבי אם נפעל נכון.
נכתב על ידי סא״ל (מיל) יורם פלד, לשעבר טייס קרב ומפקד טייסת 101
בנוסף: אם צריך, ישראל נדרשת לאיים על מצרים ובמידת הצורך - לתקוף בכל החזיתות
הסרט מתאר קצין אמריקאי בווייטנאם שהחליט להילחם כמו הווייטנאמיים במקום תפיסת המערב והצליח להפחיד מאוד את הויאטקונג.
במזרח התיכון צמחו סביבנו צבאות של רוצחים בעידוד וסיוע אירני, אבל לא רק. מצרים לבנון וסוריה תומכים ומספקים להם בסיס, תשתיות ונשק.
דרך מצרים הצטייד החמס בכמויות עצומות של נשק בעצימת עיניים מצרית. (האוניה קרין A הייתה מיועדת לעגון בנמל אלכסנדריה). לעומת זאת, תייר ישראלי שיכנס למצריים או סיני עם כדור אחד בתרמיל, יכלא מידית.
מצרים הפרה ומפירה בגסות את הסכם השלום ללא כל תגובה ישראלית מהחשש לפגיעה בהסכם.
הסכם השלום התנה כוח מצרי בגודל דיביזיה בלבד עד 60 ק״מ ממזרח לתעלה. המצרים בנו שלוש שדות תעופה צבאיים עם דירים, תשתיות אספקה ודלק, מחנות קבע לדיביזיות, כוח של כ-100 טנקים ברפיח. שישה מעברים בגודל כביש 6 מתחת לתעלה, שלוש תחנות מכ״ם בסיני ועוד. הצבא המצרי חמוש בנשק מערבי ומזרחי מודרני. כל הטוב הזה מיועד למטרה אחת, ישראל.
א-סיסי "ידידנו" פועל נגדנו בהתמדה למרות שפרשננו דואגים לשבח את הסכם השלום עימו, ואף מזהירים שכל פעולה בעזה כמו העברה זמנית של בלתי מעורבים לשטח מצרים תגרום לביטול ההסכם "החשוב" הזה.
קבעון (קונספציה) בהקשר המצרי יעמיד את ישראל במצב בלתי אפשרי בגבולנו הדרומי, כאשר המצרי יחליט שהגיע הזמן לחזור לאשדוד לגשר עד הלום ומשם לת"א. ב-2011 טענתי שכיפת ברזל מהווה הגנה מעולה אבל אינה תחליף להתקפה. השאננות שגילינו בקיבעון של הגנת הכיפה וההכלה של מטחי הרקטות מעזה במשך השנים, הביאו ל-7 באוקטובר 2023.
בערך באותו זמן טענתי שחיל האוויר אינו מצטייד נכון כנגד האיומים סביבנו (סגירת טיסות מסוקי קרב, הצטיידות בטיסות אף 35). כתחליף לחלק מהסד"כ עליו לפתח ולהצטייד בטק"ק. אותה שאננות גרמה לחשיבה המוטעית שחיל האוויר יוכל לטפל באיומים ללא צורך בצבא היבשה.
במלחמת חרבות ברזל נחשפו הכשלים שמקורם בחזון השלום עם ארגוני טרור. לא רק הכשלים הטקטיים, גם האסטרטגיים, שנערמו במשך שנים מאז ההסכם עם מצרים 1977.
במלחמת העצמאות, סיני 1956, ששת הימים 1967 ובכיפור 1973 נלחם צה"ל בצבאות סדירים ויכול להם בזמן יחסית קצר. לא קיבלנו נשק מאמריקה עד אחרי 1967. האסטרטגיה הייתה לתקוף ראשונים, להעביר את המלחמה לשטחי האויב.
ישראל נתפסה כמעצמה אזורית, בעל ברית של המערב. הסכמי אברהם וסעודיה נועדו לחזק ברית זו. כעת אנחנו נתפסים כנטל. מקבלים הוראות מהמערב שמגיע לוודא שלא תפרוץ כאן מלחמה אזורית שאינה באינטרסים של ארה"ב בזמן זה.
אנחנו נסמכים על הקטארים תומכי אירן וטרור, מצרים שדאגה לחמש את החמאס, ומפירה בגלוי כל הסכם עם ישראל ללא חשש. בגבולנו הצפוני אויב מר שיושב על הגדרות ויורה על ישובים. ישראל משום מה חוששת לפתוח חזית שניה מפחד הטילים שצברו שנים מבלי כל תגובה ישראלית, זאת אחרי שנחתם הסכם עם לבנון על פרוז השטח מדרום לליטני מחיזבאללה.
האירוע שבו נכבשו 22 ישובים בדרום ע"י ארגון טרור רצחני יכול היה לשמש לנו תזכורת כואבת לגבי אופן ההתנהלות של ישראל במזרח התיכון. באותה קלות שחדרו ליישובי העוטף יכלו במקום להמשיך עם הטנדרים לבאר שבע ותל אביב, אף אחד לא היה לעצור אותם.
צה"ל מגויס במלואו, ארה"ב מצפה שנפעל באגרסיביות כפי שפעלנו ב -1967. אם חפצי חיים אנחנו כאן יש לבצע עכשיו. לפעול מידית נגד לבנון, ולהכריז שההסכם הופר ועל החיזבאללה לנוע צפונית לליטני מידית.
לאיראנים הבוחשים כאן להודיע ששדות הנפט שלהם בסכנה. להתריע למצרים על ההפרות וחימוש החמאס, וליצר מנוף מאיים מולם. לעמוד מאחורי ההצהרות ולהפעיל כוח אם אינן מתממשות.
לא נוכל להמשיך לחיות כאן בגישה המכילה הדפנסיבית עד כה. האירוע בדרום הוא מנוף לשינוי האסטרטגיה שלנו. נקבל את כל הסיוע המערבי אם נפעל נכון.
נכתב על ידי סא״ל (מיל) יורם פלד, לשעבר טייס קרב ומפקד טייסת 101
