פרשנות | נראה שאיראן מעוניינת לשמר את חיזבאללה כנכס אסטרטגי
טהראן סומכת על נסראללה שימצא את המינון הראוי להשתתף במלחמה, מבלי להביא לכך שיכולותיו האסטרטגיות תיגרענה
יוסי מנשרוף
| 09/11/2023
REUTERS/Mohamed Azakir
סבב הלחימה הנוכחי בין ישראל וחיזבאללה הוא המערכה המשמעותית ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. נסראללה ניצב כעת כמעט לבדו בצמרת חיזבאללה. השיקול הראשי שמנחה את נסראללה הוא מחויבותו לאיראן. זו מילאה תפקיד חשוב בהקמת חיזבאללה ב-1982, ומאז השקיעה בארגון מיליארדי דולרים, טיפחה אותו צבאית, לוגיסטית ותקשורתית, והפכה אותו לזרוע האסטרטגית החשובה ביותר שלה באזור, ואף מחוצה לו.
חיזבאללה מיתג עצמו במיוחד בעשור האחרון כ"מגן לבנון", והוא מנסה לבסס את הלגיטימציה שלו גם מעבר לעדה השיעית המקומית. ההבנה הבסיסית בחיזבאללה היא שככל שהארגון ירחיב את בסיס התמיכה בו בלבנון, כך יקטן השיח השלילי סביב נשקו ולגיטימיות החזקתו באמל"ח, לצד צבא לבנון. למרות זאת, חיזבאללה הפר לאורך העשור האחרון את מדיניות הניטרליות של ממשלות לבנון השונות בנוגע לסכסוכים באזור, וכך למשל התערב במלחמת האזרחים בסוריה ובמלחמת תימן, במסגרת ציותו לאיראן.
היבט נוסף קשור למחויבותו של חיזבאללה, ושל נסראללה אישית, להתנגדות הפלסטינית. מאז הנסיגה הישראלית מדרום לבנון במאי 2000 הדגיש נסראללה ביתר שאת את דבקותו במאבק הפלסטינים נגד ישראל, ובשאיפה להשמיד את ישראל, המעוגנת גם בהגות ח'ומייני. בהתאם לכך, הוא הצהיר בפומבי כמה פעמים כי הוא משוכנע שהוא עצמו יזכה להתפלל במסגד אל-אקצא המשוחרר.
כיצד מתנהל נסראללה במלחמה?
התנהלותו הנוכחית של נסראללה משקפת את ניסיונו לעמוד במבחנו הקשה. מחד גיסא, הוא ער לאכזבה הפומבית שביטאו בכירי חמאס מכך שחיזבאללה לא ענה עד כה על ציפיותיהם בכל הקשור להשתתפותו במלחמה.
חוסר היענות מספק מצידו עלול גם לפגוע בתדמית של חיזבאללה באזור. מאידך גיסא, נסראללה נתון ללחץ מסוים מקרב ממשלת המעבר בלבנון. ראשיה, ר"מ נג'יב מיקאתי ושר החוץ, עבדאללה בוחביב, שבו וקראו בפומבי לנסראללה לא לגרור את לבנון למלחמה, אם כי הראשון הודה שממשלתו חלשה באומרו שההחלטה בדבר מלחמה ושלום אינה נתונה בידיו או בידי הממשלה.
לצד זאת, נראה שאיראן מעוניינת לשמר את חיזבאללה כנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה באזור וככוח מרתיע מפני מתקפה נגד מתקני הגרעין שלה. טהראן סומכת עליו שימצא את המינון הראוי להשתתף במלחמה מבלי להביא לכך שיכולותיו האסטרטגיות תיגרענה.
לצד זאת, ח'אמנאי שיגר לבירות את מפקד כוח קודס, אסמעיל קאא'ני, כדי לתאם עם נסראללה את המשך הלחימה, וכן שיגר, באופן חשאי וכפי שנחשף ע"י צה"ל, כוח מ"דיוויזיית האמאם חוסין" (המוצבת דרך קבע בסוריה) בראשות מפקד הדיוויזיה ד'ו אל-פקאר, כדי לסייע לחיזבאללה בלחימה, ואף לקחת בה חלק.
"להלך בין הטיפות"
במבחן התוצאה, התנהלותו של חיזבאללה מלמדת על ניסיון "להלך בין הטיפות". מחד גיסא הוא מבצע מתקפות נ"ט בגבול הצפון, מגביל את מטחי הרקטות שלו כרגע עד מרחב צפת-הר מירון, ולאחרונה אף הרחיב את ארסנל האמל"ח שהוא מפעיל במלחמה והחל להשתמש ברחפנים נושאי חומר נפץ וברקטת עתירת משקל לטווח קצר, "ברקאן".
כמו כן חיזבאללה מאפשר לחמאס וגא"פ לבצע פיגועי חדירה ושיגורים לעבר המרחב הצפוני של ישראל. חיזבאללה מודע לאפקט התודעתי הגבוה של פינוי יישובים הסמוכים לגבול הצפוני, בהיקף חסר תקדים עד כה, ונראה שהוא מנסה לאלץ את ישראל להרחיב את פינוי היישובים כדי למקסם את הישגיו.
גם נאומו של נסראללה ב-3 בנובמבר, הראשון מאז פרוץ המלחמה, משקף את מרחב התמרון המוגבל שבו נסראללה מתנהל לפי שעה. הוא התהדר שהמצב שכפה על צה"ל בצפון לא נראה מאז 1948, הוכיח את אלו שציפו שחיזבאללה ייכנס למלחמה כוללת נגד ישראל וסבורים שהשתתפותו של חיזבאללה במלחמה היא מועטה, והדגיש שהשתתפות זו היא "אדירה, חשובה ומשפיעה".
נסראללה גם סיפק אמירות עמומות ובלתי מחייבות שלפיהן הסלמה נוספת בחזית הלבנונית היא אפשרות ריאלית, וכי הסלמה כזו תלויה באירועים בעזה ובמעשי ישראל שם, ולמעשה כל האופציות בחזית הלבנונית פתוחות.
בניסיון להקרין כוח, הוא גם הביע זלזול בשיגור נושאות המטוסים והמשחתות האמריקאיות לאזור, וטען שארגונו ערוך להתמודד גם איתן. נסראללה התחייב להגיב בהרג אזרח בישראל על כל אזרח לבנוני שנהרג מאש צה"ל, מה שצפוי להעמיק את המוטיבציה של חיזבאללה לפגוע גם בתשתיות אזרחיות בישראל.
בשלב הנוכחי נראה שחיזבאללה אינו צפוי להעמיק את הלחימה, אך יש באפשרותו להשתמש במגוון אמל"ח שבו הוא מוסיף להצטייד גם כיום בידי יחידת האספקה והלוגיסטיקה, יחידה 700 בכוח קודס.
נראה שהמשוואה שניסה נסראללה לקבוע בעבר מול צה"ל, שלפיה על כל פעיל חיזבאללה שנהרג יגמול הארגון בהרג חייל ישראלי, זורעת מוטיבציה בארגון לקזז את הפיגור שחיזבאללה מצוי בו כעת לאחר שספג 63 הרוגים בשורותיו לעומת ככה"נ 6 הרוגים בקרב צה"ל (עדכני ל-6 בנובמבר). זאת בעיקר לאור ההצלחה הישראלית, החל מהשבוע השני למלחמה, לבצע מתקפות מנע ולסכל ניסיונות של פעילי חיזבאללה לשגר נ"ט.
המלצות אופרטיביות
על צה"ל להמשיך במאמצי הסיכול המקדים במטרה להטמיע בחיזבאללה את ההבנה שיחסי הכוחות נוטים באופן מובהק לטובת ישראל, ולכן מלחמה כוללת אינה אינטרס של חיזבאללה.
שנית, על צה"ל להיערך לאפשרות של מיסקלקולציה שתחייב את ישראל להיכנס למלחמה כוללת נגד חיזבאללה. זו יכולה להתרחש אם, למשל, חמאס יצליח לבצע מתקפה מוצלחת נגד מתקנים רגישים, כגון בתי הזיקוק בחיפה, כדי לגרור את חיזבאללה למלחמה כוללת, או אם חיזבאללה עצמו יבצע תקיפה נקודתית מוצלחת שתסב הרוגים רבים לצד הישראלי.
על ישראל לפתוח שוב בקמפיין תודעתי נרחב. על צה"ל לפזר כרוזים בכפרי הדרום או להסתייע בשופרות הישראליים לאוכלוסייה בלבנון (בעיקר דובר צה''ל לתקשורת הערבית) שבהם תציג בסיסים ומחסני אמל"ח של חיזבאללה שנבנו במכוון בתוככי האוכלוסייה האזרחית ובמסגדים, במטרה להשחיר את פני חיזבאללה.
במקביל, על ישראל לפתוח בקמפיין דומה מול הקהילה הבינ"ל, ובו תציג את השימוש הציני שחיזבאללה מבצע באוכלוסייה בלבנון כמגן אנושי. כך תוכל ישראל להעביר את המסר שלפיו חיזבאללה מבצע כבר כעת פשעי מלחמה והוא לא יותיר לישראל ברירה אלא לפגוע אנושות בלבנון במלחמה כוללת אם תפרוץ.
בנוסף, על ישראל לשגר איום ברור לאיראן כי אם ירחיב חיזבאללה משמעותית את מעגל הלחימה, היא תתקוף את המסגרות הרלוונטיות והבכירים של כוח קודס שמספקות העברות אמל"ח לחיזבאללה.
ד''ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן ואסלאם שיעי פוליטי, הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן של המחברים בלבד.
טהראן סומכת על נסראללה שימצא את המינון הראוי להשתתף במלחמה, מבלי להביא לכך שיכולותיו האסטרטגיות תיגרענה
REUTERS/Mohamed Azakir
סבב הלחימה הנוכחי בין ישראל וחיזבאללה הוא המערכה המשמעותית ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. נסראללה ניצב כעת כמעט לבדו בצמרת חיזבאללה. השיקול הראשי שמנחה את נסראללה הוא מחויבותו לאיראן. זו מילאה תפקיד חשוב בהקמת חיזבאללה ב-1982, ומאז השקיעה בארגון מיליארדי דולרים, טיפחה אותו צבאית, לוגיסטית ותקשורתית, והפכה אותו לזרוע האסטרטגית החשובה ביותר שלה באזור, ואף מחוצה לו.
חיזבאללה מיתג עצמו במיוחד בעשור האחרון כ"מגן לבנון", והוא מנסה לבסס את הלגיטימציה שלו גם מעבר לעדה השיעית המקומית. ההבנה הבסיסית בחיזבאללה היא שככל שהארגון ירחיב את בסיס התמיכה בו בלבנון, כך יקטן השיח השלילי סביב נשקו ולגיטימיות החזקתו באמל"ח, לצד צבא לבנון. למרות זאת, חיזבאללה הפר לאורך העשור האחרון את מדיניות הניטרליות של ממשלות לבנון השונות בנוגע לסכסוכים באזור, וכך למשל התערב במלחמת האזרחים בסוריה ובמלחמת תימן, במסגרת ציותו לאיראן.
היבט נוסף קשור למחויבותו של חיזבאללה, ושל נסראללה אישית, להתנגדות הפלסטינית. מאז הנסיגה הישראלית מדרום לבנון במאי 2000 הדגיש נסראללה ביתר שאת את דבקותו במאבק הפלסטינים נגד ישראל, ובשאיפה להשמיד את ישראל, המעוגנת גם בהגות ח'ומייני. בהתאם לכך, הוא הצהיר בפומבי כמה פעמים כי הוא משוכנע שהוא עצמו יזכה להתפלל במסגד אל-אקצא המשוחרר.
כיצד מתנהל נסראללה במלחמה?
התנהלותו הנוכחית של נסראללה משקפת את ניסיונו לעמוד במבחנו הקשה. מחד גיסא, הוא ער לאכזבה הפומבית שביטאו בכירי חמאס מכך שחיזבאללה לא ענה עד כה על ציפיותיהם בכל הקשור להשתתפותו במלחמה.
חוסר היענות מספק מצידו עלול גם לפגוע בתדמית של חיזבאללה באזור. מאידך גיסא, נסראללה נתון ללחץ מסוים מקרב ממשלת המעבר בלבנון. ראשיה, ר"מ נג'יב מיקאתי ושר החוץ, עבדאללה בוחביב, שבו וקראו בפומבי לנסראללה לא לגרור את לבנון למלחמה, אם כי הראשון הודה שממשלתו חלשה באומרו שההחלטה בדבר מלחמה ושלום אינה נתונה בידיו או בידי הממשלה.
לצד זאת, נראה שאיראן מעוניינת לשמר את חיזבאללה כנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה באזור וככוח מרתיע מפני מתקפה נגד מתקני הגרעין שלה. טהראן סומכת עליו שימצא את המינון הראוי להשתתף במלחמה מבלי להביא לכך שיכולותיו האסטרטגיות תיגרענה.
לצד זאת, ח'אמנאי שיגר לבירות את מפקד כוח קודס, אסמעיל קאא'ני, כדי לתאם עם נסראללה את המשך הלחימה, וכן שיגר, באופן חשאי וכפי שנחשף ע"י צה"ל, כוח מ"דיוויזיית האמאם חוסין" (המוצבת דרך קבע בסוריה) בראשות מפקד הדיוויזיה ד'ו אל-פקאר, כדי לסייע לחיזבאללה בלחימה, ואף לקחת בה חלק.
"להלך בין הטיפות"
במבחן התוצאה, התנהלותו של חיזבאללה מלמדת על ניסיון "להלך בין הטיפות". מחד גיסא הוא מבצע מתקפות נ"ט בגבול הצפון, מגביל את מטחי הרקטות שלו כרגע עד מרחב צפת-הר מירון, ולאחרונה אף הרחיב את ארסנל האמל"ח שהוא מפעיל במלחמה והחל להשתמש ברחפנים נושאי חומר נפץ וברקטת עתירת משקל לטווח קצר, "ברקאן".
כמו כן חיזבאללה מאפשר לחמאס וגא"פ לבצע פיגועי חדירה ושיגורים לעבר המרחב הצפוני של ישראל. חיזבאללה מודע לאפקט התודעתי הגבוה של פינוי יישובים הסמוכים לגבול הצפוני, בהיקף חסר תקדים עד כה, ונראה שהוא מנסה לאלץ את ישראל להרחיב את פינוי היישובים כדי למקסם את הישגיו.
גם נאומו של נסראללה ב-3 בנובמבר, הראשון מאז פרוץ המלחמה, משקף את מרחב התמרון המוגבל שבו נסראללה מתנהל לפי שעה. הוא התהדר שהמצב שכפה על צה"ל בצפון לא נראה מאז 1948, הוכיח את אלו שציפו שחיזבאללה ייכנס למלחמה כוללת נגד ישראל וסבורים שהשתתפותו של חיזבאללה במלחמה היא מועטה, והדגיש שהשתתפות זו היא "אדירה, חשובה ומשפיעה".
נסראללה גם סיפק אמירות עמומות ובלתי מחייבות שלפיהן הסלמה נוספת בחזית הלבנונית היא אפשרות ריאלית, וכי הסלמה כזו תלויה באירועים בעזה ובמעשי ישראל שם, ולמעשה כל האופציות בחזית הלבנונית פתוחות.
בניסיון להקרין כוח, הוא גם הביע זלזול בשיגור נושאות המטוסים והמשחתות האמריקאיות לאזור, וטען שארגונו ערוך להתמודד גם איתן. נסראללה התחייב להגיב בהרג אזרח בישראל על כל אזרח לבנוני שנהרג מאש צה"ל, מה שצפוי להעמיק את המוטיבציה של חיזבאללה לפגוע גם בתשתיות אזרחיות בישראל.
בשלב הנוכחי נראה שחיזבאללה אינו צפוי להעמיק את הלחימה, אך יש באפשרותו להשתמש במגוון אמל"ח שבו הוא מוסיף להצטייד גם כיום בידי יחידת האספקה והלוגיסטיקה, יחידה 700 בכוח קודס.
נראה שהמשוואה שניסה נסראללה לקבוע בעבר מול צה"ל, שלפיה על כל פעיל חיזבאללה שנהרג יגמול הארגון בהרג חייל ישראלי, זורעת מוטיבציה בארגון לקזז את הפיגור שחיזבאללה מצוי בו כעת לאחר שספג 63 הרוגים בשורותיו לעומת ככה"נ 6 הרוגים בקרב צה"ל (עדכני ל-6 בנובמבר). זאת בעיקר לאור ההצלחה הישראלית, החל מהשבוע השני למלחמה, לבצע מתקפות מנע ולסכל ניסיונות של פעילי חיזבאללה לשגר נ"ט.
המלצות אופרטיביות
על צה"ל להמשיך במאמצי הסיכול המקדים במטרה להטמיע בחיזבאללה את ההבנה שיחסי הכוחות נוטים באופן מובהק לטובת ישראל, ולכן מלחמה כוללת אינה אינטרס של חיזבאללה.
שנית, על צה"ל להיערך לאפשרות של מיסקלקולציה שתחייב את ישראל להיכנס למלחמה כוללת נגד חיזבאללה. זו יכולה להתרחש אם, למשל, חמאס יצליח לבצע מתקפה מוצלחת נגד מתקנים רגישים, כגון בתי הזיקוק בחיפה, כדי לגרור את חיזבאללה למלחמה כוללת, או אם חיזבאללה עצמו יבצע תקיפה נקודתית מוצלחת שתסב הרוגים רבים לצד הישראלי.
על ישראל לפתוח שוב בקמפיין תודעתי נרחב. על צה"ל לפזר כרוזים בכפרי הדרום או להסתייע בשופרות הישראליים לאוכלוסייה בלבנון (בעיקר דובר צה''ל לתקשורת הערבית) שבהם תציג בסיסים ומחסני אמל"ח של חיזבאללה שנבנו במכוון בתוככי האוכלוסייה האזרחית ובמסגדים, במטרה להשחיר את פני חיזבאללה.
במקביל, על ישראל לפתוח בקמפיין דומה מול הקהילה הבינ"ל, ובו תציג את השימוש הציני שחיזבאללה מבצע באוכלוסייה בלבנון כמגן אנושי. כך תוכל ישראל להעביר את המסר שלפיו חיזבאללה מבצע כבר כעת פשעי מלחמה והוא לא יותיר לישראל ברירה אלא לפגוע אנושות בלבנון במלחמה כוללת אם תפרוץ.
בנוסף, על ישראל לשגר איום ברור לאיראן כי אם ירחיב חיזבאללה משמעותית את מעגל הלחימה, היא תתקוף את המסגרות הרלוונטיות והבכירים של כוח קודס שמספקות העברות אמל"ח לחיזבאללה.
ד''ר יוסי מנשרוף, חוקר איראן ואסלאם שיעי פוליטי, הוא עמית במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית. הדעות המובעות בפרסומי מכון משגב הן של המחברים בלבד.
