פרשנות | אלו השינויים הנדרשים ביום שאחרי המלחמה
האסון הנורא בממדי שואה לאומית חייב לגרום לכל מקבלי ההחלטות בישראל לשנות מהבסיס את אופן החשיבה
ליאור אקרמן
| 30/10/2023
ארבעה שבועות לתחילת הלחימה וצה"ל כבר בתוך התמרון הקרקעי בשטח הרצועה. מהלך ארוך ומתמשך בעל חשיבות דרמטית בהשגת הכרעה מוחלטת על חמא"ס ונטרול היכולות השלטוניות והצבאיות שלו.
לכל מלחמה יש מוצאי מלחמה וחוכמתו של האסטרטג היא להביט קדימה, לקבוע יעדים ומטרות אסטרטגיות ארוכות טווח ולצפות את העתיד להתרחש גם ביום שאחרי. הנה כמה נקודות חשובות עליהן תצטרך מדינת ישראל והעומדים בראשה, לתת את הדעת ביום שאחרי המלחמה.
תפקוד הממשל ומערכת הביטחון
האסון הנורא בממדי שואה לאומית חייב לגרום לכל מקבלי ההחלטות בישראל לשנות מהבסיס את אופן החשיבה. קריסת צה"ל בהגנת הגבול, היעדר המודיעין המלא והמדוייק, חוסר יכולת המשטרה שממילא קטנה במידותיה על המדינה, לתת מענה לאירועים בסדר גודל כזה והממשלה? כאן רשימת הכשלים ארוכה מאוד.
התקלה הראשונה היא טיפוח חמא"ס במשך 17 שנים ומתן האפשרות לו לגדול, להתעצם, לפגוע באזרחי המדינה ולהישאר במקומו ללא הפרעה כמעט, רק מתוך אינטרס פוליטי. הכשלון הזה שייך בעיקר לנתניהו ששימש כראש הממשלה כמעט לכל אורך התקופה אבל שותפים לו גם ממשלת בנט ולפיד.
התקלה השנייה היא קריסת כל המערכות האזרחיות שהיו אמורות לתת מענה לתושבי עוטף עזה והצפון בזמן משבר והחלפתן באזרחים וארגונים פרטיים.
התקלה השלישית היא התעסקותה של הממשלה לאורך כל השנה האחרונה רק בנושא ההפיכה המשטרית תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מכל שאר נושאי הליבה במדינה ואף מקווי היסוד של הממשלה עצמה.
התקלה הרביעית היא היעדר מוכנות בזירת ההסברה שבה נכשלת ישראל בכל פעם מחדש.
התקלה החמישית היא קריסת גדר הגבול שנבנתה בעלות של מליארדי שקלים וקרסה כמגדל קלפים.
התקלה השישית היא חולשת החוסן הלאומי והחברתי האזרחי בישראל והיעדר מערכות אזרחיות לגיבוי ותמיכה באזרחים בשעות משבר.
בעניין זה נכנסה החברה הישראלית אל האירוע הנוכחי כשהיא במשבר עצום, כשהיא מקוטבת ומשוסעת מתמיד בחסות מדיניות הממשלה. אבל בתהליך מהיר ומדהים ותחת המשבר ומול האוייב המשותף, התאחד רוב העם במיידית, התגייס גם לצבא ולמלחמה וגם לסיוע אזרחי לתושבי הצפון והדרום והוכיח את גדולתו ועוצמתו במצבי משבר.
במקרה הזה הוכיחו אזרחי המדינה כי הם גדולים בעשרות מידות על מנהיגיהם. אבל גם כאן תידרש המנהיגות הבאה של ישראל לייצר תהליכים שיחזקו את האחדות הלאומית את הזהות הישראלית ואת המכנה האזרחי המשותף.
אז מה צריך לקרות עכשיו או מייד לאחר המלחמה?
חילופי ממשלה ומנהיגות במיידית – אף שראש הממשלה הוא היחיד שטרם לקח אחריות על המחדל העצום והאסון הנורא, הרי שהוא והממשלה הם הראשונים הנושאים באחריות זו.
אחרי 17 שנה של הזנחת מיטוט החמא"ס ברצועת עזה וחיזבאללה בצפון ואף טיפוחם ואחרי שנה נוראה של התעסקות בהבלי ההפיכה המישטרית על פני חיזוק ביטחון המדינה ורווחתה, על הממשלה והעומד בראשה להתפטר ולאפשר לישראל להתחיל עידן חדש.
חילופי צמרת המערכת הביטחונית – בראש המערכות הביטחוניות בישראל עומדים אנשים ומפקדים מצויינים וגם הארגונים מתפקדים ברמה גבוהה מאוד אבל משהו נוראי התרחש בישראל וזה קרה במשמרת שלהם. ישראל נדרשת לשיקום היערכות ומוכנות המודיעין והצבא לתרחישים עתידיים.
בניית מערך הסברה מתפקד – הסברה מיועדת לעולם וככזו עליה להתבצע ולהיות מנוהלת על ידי גורמים מקצועיים מאוד הבקיאים במתרחש בחו"ל ויכולים לבנות הסברה מתאימה. על הממשלה להציב בראש מערך ההסברה את האנשים הטובים ביותר מבחינה מקצועית ולהכפיפו למשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ.
הקמת מכשול גבול מסיבי מול עזה ולבנון –על צה"ל ומשרד הביטחון יהיה לבנות מכלול גבול חדש ועמיד בהרבה מזה שהיה. כזה שייאפשר לתושבי עוטף עזה ביטחון אמיתי ולהקיפו במערך אבטחה משופר וטוב בהרבה מזה שהיה.
שינוי מבנה הממשל ושיטת הבחירות – ממשלת ישראל הבאה חייבת לשנות את שיטת הממשל והבחירות הבלתי אפשריות ולעבור לשיטה המאפשרת יציבות לאורך זמן ובניית אסטרטגיות ארוכות טווח ומימושן לטובת המדינה ואזרחיה.
הפסקה מוחלטת של מימוש ההפיכה המשטרית – כשלונה הגדול ביותר של הממשלה הנוכחית. יש להוריד את העניין לחלוטין מסדר יומה של המדינה והממשלה ולבצע בהובלת המנהיגות הבאה של ישראל, תהליך בנייה, שיקום ושיפור של כלל המערכים האזרחיים במדינה.
הובלת תהליך של החזרת האחדות לעם –על ממשלת ישראל הבאה יהיה להוביל אסטרטגיה לאומית לבניית זהות ישראלית מאחדת ומשותפת. כזו המחברת את ערביי ישראל והחרדים לחברה האזרחית, תוך מימוש חוקה יציבה למדינה
ביטחון הפנים – חיזוק משמעותי של משטרת ישראל והקמת המשמר הלאומי בכל רחבי הארץ ומינוי שר בעל כישורים לתפקיד זה בשונה לחלוטין מהמצב הקיים כיום.
הרשות הפלסטינית – נדרש ייזום מהלך מדיני מול הרש"פ לחיזוקה ובניית הסדרים עתידיים מול איו"ש ורצועת עזה בממשלה ללא סמוטריץ' ובן גביר.
מדיניות חוץ – ישראל חייבת להיות חלק מבניית המזרח התיכון מחדש. לפיכך עליה לחזור למסלול הסדרים מדיניים גם מול הפלסטינים וגם מול שאר המדינות הערביות השכנות.
שיקום עוטף עזה –על המדינה לתת עדיפות עליונה לשיקום היישובים והחקלאות באיזור, לחזק את הביטחון, לפצות את תושבי עוטף עזה ולאפשר להם לחזור לחיות בביטחון מוחלט בבתיהם.
רק מנהיגות אמיתית, מקצועית, ממלכתית, ציונית, כזו הרואה את טובת המדינה ואזרחיה על פני טובתה האישית, תוכל לעשות את כל זה ביום שאחרי. והיום שאחרי כבר כאן.
ליאור אקרמן - ראש תחום החוסן הלאומי, המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
האסון הנורא בממדי שואה לאומית חייב לגרום לכל מקבלי ההחלטות בישראל לשנות מהבסיס את אופן החשיבה
ארבעה שבועות לתחילת הלחימה וצה"ל כבר בתוך התמרון הקרקעי בשטח הרצועה. מהלך ארוך ומתמשך בעל חשיבות דרמטית בהשגת הכרעה מוחלטת על חמא"ס ונטרול היכולות השלטוניות והצבאיות שלו.
לכל מלחמה יש מוצאי מלחמה וחוכמתו של האסטרטג היא להביט קדימה, לקבוע יעדים ומטרות אסטרטגיות ארוכות טווח ולצפות את העתיד להתרחש גם ביום שאחרי. הנה כמה נקודות חשובות עליהן תצטרך מדינת ישראל והעומדים בראשה, לתת את הדעת ביום שאחרי המלחמה.
תפקוד הממשל ומערכת הביטחון
האסון הנורא בממדי שואה לאומית חייב לגרום לכל מקבלי ההחלטות בישראל לשנות מהבסיס את אופן החשיבה. קריסת צה"ל בהגנת הגבול, היעדר המודיעין המלא והמדוייק, חוסר יכולת המשטרה שממילא קטנה במידותיה על המדינה, לתת מענה לאירועים בסדר גודל כזה והממשלה? כאן רשימת הכשלים ארוכה מאוד.
התקלה הראשונה היא טיפוח חמא"ס במשך 17 שנים ומתן האפשרות לו לגדול, להתעצם, לפגוע באזרחי המדינה ולהישאר במקומו ללא הפרעה כמעט, רק מתוך אינטרס פוליטי. הכשלון הזה שייך בעיקר לנתניהו ששימש כראש הממשלה כמעט לכל אורך התקופה אבל שותפים לו גם ממשלת בנט ולפיד.
התקלה השנייה היא קריסת כל המערכות האזרחיות שהיו אמורות לתת מענה לתושבי עוטף עזה והצפון בזמן משבר והחלפתן באזרחים וארגונים פרטיים.
התקלה השלישית היא התעסקותה של הממשלה לאורך כל השנה האחרונה רק בנושא ההפיכה המשטרית תוך שהיא מתעלמת לחלוטין מכל שאר נושאי הליבה במדינה ואף מקווי היסוד של הממשלה עצמה.
התקלה הרביעית היא היעדר מוכנות בזירת ההסברה שבה נכשלת ישראל בכל פעם מחדש.
התקלה החמישית היא קריסת גדר הגבול שנבנתה בעלות של מליארדי שקלים וקרסה כמגדל קלפים.
התקלה השישית היא חולשת החוסן הלאומי והחברתי האזרחי בישראל והיעדר מערכות אזרחיות לגיבוי ותמיכה באזרחים בשעות משבר.
בעניין זה נכנסה החברה הישראלית אל האירוע הנוכחי כשהיא במשבר עצום, כשהיא מקוטבת ומשוסעת מתמיד בחסות מדיניות הממשלה. אבל בתהליך מהיר ומדהים ותחת המשבר ומול האוייב המשותף, התאחד רוב העם במיידית, התגייס גם לצבא ולמלחמה וגם לסיוע אזרחי לתושבי הצפון והדרום והוכיח את גדולתו ועוצמתו במצבי משבר.
במקרה הזה הוכיחו אזרחי המדינה כי הם גדולים בעשרות מידות על מנהיגיהם. אבל גם כאן תידרש המנהיגות הבאה של ישראל לייצר תהליכים שיחזקו את האחדות הלאומית את הזהות הישראלית ואת המכנה האזרחי המשותף.
אז מה צריך לקרות עכשיו או מייד לאחר המלחמה?
חילופי ממשלה ומנהיגות במיידית – אף שראש הממשלה הוא היחיד שטרם לקח אחריות על המחדל העצום והאסון הנורא, הרי שהוא והממשלה הם הראשונים הנושאים באחריות זו.
אחרי 17 שנה של הזנחת מיטוט החמא"ס ברצועת עזה וחיזבאללה בצפון ואף טיפוחם ואחרי שנה נוראה של התעסקות בהבלי ההפיכה המישטרית על פני חיזוק ביטחון המדינה ורווחתה, על הממשלה והעומד בראשה להתפטר ולאפשר לישראל להתחיל עידן חדש.
חילופי צמרת המערכת הביטחונית – בראש המערכות הביטחוניות בישראל עומדים אנשים ומפקדים מצויינים וגם הארגונים מתפקדים ברמה גבוהה מאוד אבל משהו נוראי התרחש בישראל וזה קרה במשמרת שלהם. ישראל נדרשת לשיקום היערכות ומוכנות המודיעין והצבא לתרחישים עתידיים.
בניית מערך הסברה מתפקד – הסברה מיועדת לעולם וככזו עליה להתבצע ולהיות מנוהלת על ידי גורמים מקצועיים מאוד הבקיאים במתרחש בחו"ל ויכולים לבנות הסברה מתאימה. על הממשלה להציב בראש מערך ההסברה את האנשים הטובים ביותר מבחינה מקצועית ולהכפיפו למשרד ראש הממשלה ומשרד החוץ.
הקמת מכשול גבול מסיבי מול עזה ולבנון –על צה"ל ומשרד הביטחון יהיה לבנות מכלול גבול חדש ועמיד בהרבה מזה שהיה. כזה שייאפשר לתושבי עוטף עזה ביטחון אמיתי ולהקיפו במערך אבטחה משופר וטוב בהרבה מזה שהיה.
שינוי מבנה הממשל ושיטת הבחירות – ממשלת ישראל הבאה חייבת לשנות את שיטת הממשל והבחירות הבלתי אפשריות ולעבור לשיטה המאפשרת יציבות לאורך זמן ובניית אסטרטגיות ארוכות טווח ומימושן לטובת המדינה ואזרחיה.
הפסקה מוחלטת של מימוש ההפיכה המשטרית – כשלונה הגדול ביותר של הממשלה הנוכחית. יש להוריד את העניין לחלוטין מסדר יומה של המדינה והממשלה ולבצע בהובלת המנהיגות הבאה של ישראל, תהליך בנייה, שיקום ושיפור של כלל המערכים האזרחיים במדינה.
הובלת תהליך של החזרת האחדות לעם –על ממשלת ישראל הבאה יהיה להוביל אסטרטגיה לאומית לבניית זהות ישראלית מאחדת ומשותפת. כזו המחברת את ערביי ישראל והחרדים לחברה האזרחית, תוך מימוש חוקה יציבה למדינה
ביטחון הפנים – חיזוק משמעותי של משטרת ישראל והקמת המשמר הלאומי בכל רחבי הארץ ומינוי שר בעל כישורים לתפקיד זה בשונה לחלוטין מהמצב הקיים כיום.
הרשות הפלסטינית – נדרש ייזום מהלך מדיני מול הרש"פ לחיזוקה ובניית הסדרים עתידיים מול איו"ש ורצועת עזה בממשלה ללא סמוטריץ' ובן גביר.
מדיניות חוץ – ישראל חייבת להיות חלק מבניית המזרח התיכון מחדש. לפיכך עליה לחזור למסלול הסדרים מדיניים גם מול הפלסטינים וגם מול שאר המדינות הערביות השכנות.
שיקום עוטף עזה –על המדינה לתת עדיפות עליונה לשיקום היישובים והחקלאות באיזור, לחזק את הביטחון, לפצות את תושבי עוטף עזה ולאפשר להם לחזור לחיות בביטחון מוחלט בבתיהם.
רק מנהיגות אמיתית, מקצועית, ממלכתית, ציונית, כזו הרואה את טובת המדינה ואזרחיה על פני טובתה האישית, תוכל לעשות את כל זה ביום שאחרי. והיום שאחרי כבר כאן.
ליאור אקרמן - ראש תחום החוסן הלאומי, המכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
