פרשנות | אי אפשר לדבר על אסטרטגייה צבאית מול עזה - בלי דיון מדיני על היום שאחרי
האם בכוונת ישראל להשתלט על הרצועה ולהישאר בה? אי אפשר לנהל דיון רציני על אסטרטגיית היציאה של צה״ל מעזה, ללא דיון בשאלה הפלסטינית
שלמה ברום
| 19/10/2023
אחת האמירות המצוטטות פעמים רבות של האסטרטג הגרמני בן המאה ה-19 פון קלאוזביץ היא: " המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים".
משמעותה שיש קשר הדוק בין המדיניות למטרות המלחמה. היא צריכה להכתיב את מטרות המלחמה, והיא צריכה להגדיר גם פעילות מדינית שתתבסס על הישגים צבאיים שישרתו את מימוש המטרות הלאומיות.
ממשלות ישראל נמנעו בדרך כלל מהגדרה ברורה של המטרות המדיניות שלהן בזירה הישראלית-פלסטינית, והאסטרטגיה המדינית-צבאית שנבחרה להגשמת מטרות אלו.
לפעמים אפשר היה להבין במשתמע מההחלטות בעניינים השוטפים קווים מסוימים שאפשר להגדירם כאסטרטגיה, ולפעמים נשמעה התבטאות כנה נדירה של ראש ממשלה ישראלי שאפשר להבינה כאסטרטגיה.
המצב הזה החמיר בתקופה של ממשלות נתניהו רצופות מאז התפטרות ראש הממשלה אולמרט ב-2009. התקופה התחילה בנאום בר-אילן שבו הכריז נתניהו על נכונותו לקבל מדינה פלסטינית בתנאים מסוימים ונמשכה במדיניות שוטפת שהצביעה בדיוק לכיוון ההפוך.
בסופו של דבר הביאה לגלישה מתמדת למציאות של מדינה אחת, החלשה חמורה של הרשות הפלסטינית שתמכה בתהליך המדיני וביסוס מעמד חמאס כשליט הבלעדי ברצועת עזה.
מציאות זו אפשרה לו לבנות יכולות צבאיות משמעויות כפי שהומחש במתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר וביכולת להמשיך ולשגר רקטות לעבר ישראל. כל זאת תוך הימנעות מהחלטה על המטרה האסטרטגית של ישראל.
האם היא מדינה אחת שכוללת את ישראל בגבולות 1949 ואת רוב/כל איוש שמחייבת להחליט בשאלה של זכויות וחובות שוות לכל האוכלוסייה, או פתרון שתי המדינות בווריאציות שונות – הפרדה מוחלטת, קונפדרציה?
מדיניות הבידול
מדיניות הבידול בין רצועת עזה לאיו"ש הייתה מרכיב מרכזי של המדיניות הישראלית מאז שנות ה-90. היא התחילה כמדיניות ביטחונית, כאשר הפיגועים של חמאס ביקשו לסכל את תהליך אוסלו, ובמסגרתה הוגבלה מאוד התנועה בין שני האזורים. כך הופסקו, לדוגמא, לימודי סטודנטים מעזה באוניברסיטאות הגדה.
למערכת הביטחון היה ברור שמרכז הכובד של חמאס הוא ברצועת עזה והיא ביקשה למנוע את הקשר בין הגזרות. כולל זליגה של מפגעים, חומרים וידע שיכולים לשמש לפיגועים בין שני האזורים.
עם זאת, היה ברור שהקשר המדיני בין שני האזורים ממשיך להתקיים וחשוב להתקדמות התהליך המדיני עם הפלסטינים. ראש הממשלה נתניהו אימץ בהתלהבות את המדיניות הזאת והפך אותה לאסטרטגיה כוללת מדינית-צבאית שמטרתה למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית.
במסגרתה, חשוב שחמאס יישאר השליט של רצועת עזה ומפעם לפעם צריך לתת לו מכה מוגבלת כדי לחדש את ההרתעה מולו כמדיניות הכלה.
הנימוק העיקרי להצדקת האסטרטגיה היה שהפילוג בין שני האזורים מאפשר להתחמק מלחץ לחידוש המו"ם עם הפלסטינים בין אם הוא בא מבחוץ או מבפנים בנימוק של העדר פרטנר.
אסטרטגיית יציאה?
למלחמה הנוכחית בעזה הוגדרו שתי מטרות עיקריות, האחת היא חיסול היכולות הצבאיות של החמאס והשנייה היא מיטוט שלטונו ברצועה. אין די בכך. אחת ממטרות הביקור של נשיא ארצות הברית, ביידן, בישראל היא להבין מממשלת ישראל מה אסטרטגיית היציאה שלה.
זוהי דרישה מוצדקת. בלעדי אסטרטגית יציאה עלולה להיווצר מציאות בלתי נסבלת של הסתבכות ארוכת שנים ברצועת עזה ללא מטרה ברורה, למעט בטחון שוטף.
האם בכוונת ישראל להשתלט על הרצועה ולהישאר בה? האם בכוונת ישראל להשיג את מטרותיה האופרטיביות של המלחמה, לצאת מעזה ולהשאיר בה ריק שלטוני שיביא לכאוס או חזרה לשלטון של חמאס מוחלש?
הרי אלמנטים של חמאס יישארו ברצועה גם אחרי תבוסה צבאית כפי שדאעש ממשיך להתקיים גם אחרי תבוסתו הצבאית.
האם ישראל רוצה את שובה של הרשות הפלסטינית לעזה? האם חזרת הרשות אפשרית ללא תהליך מדיני משמעותי?
לא ניתן לקיים דיון רציני בכל השאלות האלה בנפרד מהשאלה מהם היעדים המדיניים של ישראל מול הפלסטינים.
שלמה ברום - תת-אלוף בצה"ל בדימוס והיה ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת. בנוסף, היה עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
האם בכוונת ישראל להשתלט על הרצועה ולהישאר בה? אי אפשר לנהל דיון רציני על אסטרטגיית היציאה של צה״ל מעזה, ללא דיון בשאלה הפלסטינית
אחת האמירות המצוטטות פעמים רבות של האסטרטג הגרמני בן המאה ה-19 פון קלאוזביץ היא: " המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים".
משמעותה שיש קשר הדוק בין המדיניות למטרות המלחמה. היא צריכה להכתיב את מטרות המלחמה, והיא צריכה להגדיר גם פעילות מדינית שתתבסס על הישגים צבאיים שישרתו את מימוש המטרות הלאומיות.
ממשלות ישראל נמנעו בדרך כלל מהגדרה ברורה של המטרות המדיניות שלהן בזירה הישראלית-פלסטינית, והאסטרטגיה המדינית-צבאית שנבחרה להגשמת מטרות אלו.
לפעמים אפשר היה להבין במשתמע מההחלטות בעניינים השוטפים קווים מסוימים שאפשר להגדירם כאסטרטגיה, ולפעמים נשמעה התבטאות כנה נדירה של ראש ממשלה ישראלי שאפשר להבינה כאסטרטגיה.
המצב הזה החמיר בתקופה של ממשלות נתניהו רצופות מאז התפטרות ראש הממשלה אולמרט ב-2009. התקופה התחילה בנאום בר-אילן שבו הכריז נתניהו על נכונותו לקבל מדינה פלסטינית בתנאים מסוימים ונמשכה במדיניות שוטפת שהצביעה בדיוק לכיוון ההפוך.
בסופו של דבר הביאה לגלישה מתמדת למציאות של מדינה אחת, החלשה חמורה של הרשות הפלסטינית שתמכה בתהליך המדיני וביסוס מעמד חמאס כשליט הבלעדי ברצועת עזה.
מציאות זו אפשרה לו לבנות יכולות צבאיות משמעויות כפי שהומחש במתקפה הרצחנית ב-7 באוקטובר וביכולת להמשיך ולשגר רקטות לעבר ישראל. כל זאת תוך הימנעות מהחלטה על המטרה האסטרטגית של ישראל.
האם היא מדינה אחת שכוללת את ישראל בגבולות 1949 ואת רוב/כל איוש שמחייבת להחליט בשאלה של זכויות וחובות שוות לכל האוכלוסייה, או פתרון שתי המדינות בווריאציות שונות – הפרדה מוחלטת, קונפדרציה?
מדיניות הבידול
מדיניות הבידול בין רצועת עזה לאיו"ש הייתה מרכיב מרכזי של המדיניות הישראלית מאז שנות ה-90. היא התחילה כמדיניות ביטחונית, כאשר הפיגועים של חמאס ביקשו לסכל את תהליך אוסלו, ובמסגרתה הוגבלה מאוד התנועה בין שני האזורים. כך הופסקו, לדוגמא, לימודי סטודנטים מעזה באוניברסיטאות הגדה.
למערכת הביטחון היה ברור שמרכז הכובד של חמאס הוא ברצועת עזה והיא ביקשה למנוע את הקשר בין הגזרות. כולל זליגה של מפגעים, חומרים וידע שיכולים לשמש לפיגועים בין שני האזורים.
עם זאת, היה ברור שהקשר המדיני בין שני האזורים ממשיך להתקיים וחשוב להתקדמות התהליך המדיני עם הפלסטינים. ראש הממשלה נתניהו אימץ בהתלהבות את המדיניות הזאת והפך אותה לאסטרטגיה כוללת מדינית-צבאית שמטרתה למנוע את הקמתה של מדינה פלסטינית.
במסגרתה, חשוב שחמאס יישאר השליט של רצועת עזה ומפעם לפעם צריך לתת לו מכה מוגבלת כדי לחדש את ההרתעה מולו כמדיניות הכלה.
הנימוק העיקרי להצדקת האסטרטגיה היה שהפילוג בין שני האזורים מאפשר להתחמק מלחץ לחידוש המו"ם עם הפלסטינים בין אם הוא בא מבחוץ או מבפנים בנימוק של העדר פרטנר.
אסטרטגיית יציאה?
למלחמה הנוכחית בעזה הוגדרו שתי מטרות עיקריות, האחת היא חיסול היכולות הצבאיות של החמאס והשנייה היא מיטוט שלטונו ברצועה. אין די בכך. אחת ממטרות הביקור של נשיא ארצות הברית, ביידן, בישראל היא להבין מממשלת ישראל מה אסטרטגיית היציאה שלה.
זוהי דרישה מוצדקת. בלעדי אסטרטגית יציאה עלולה להיווצר מציאות בלתי נסבלת של הסתבכות ארוכת שנים ברצועת עזה ללא מטרה ברורה, למעט בטחון שוטף.
האם בכוונת ישראל להשתלט על הרצועה ולהישאר בה? האם בכוונת ישראל להשיג את מטרותיה האופרטיביות של המלחמה, לצאת מעזה ולהשאיר בה ריק שלטוני שיביא לכאוס או חזרה לשלטון של חמאס מוחלש?
הרי אלמנטים של חמאס יישארו ברצועה גם אחרי תבוסה צבאית כפי שדאעש ממשיך להתקיים גם אחרי תבוסתו הצבאית.
האם ישראל רוצה את שובה של הרשות הפלסטינית לעזה? האם חזרת הרשות אפשרית ללא תהליך מדיני משמעותי?
לא ניתן לקיים דיון רציני בכל השאלות האלה בנפרד מהשאלה מהם היעדים המדיניים של ישראל מול הפלסטינים.
שלמה ברום - תת-אלוף בצה"ל בדימוס והיה ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת. בנוסף, היה עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
